הוט פפר
|
לפני 13 שנים •
3 במרץ 2012
המנה העיקרית
שנים כבר שהיא ואחרות רבות הושפרצו על העיגולים הללו שיש בפרצוף האנושי ("עיניים", זה מתקרא?). ושנים שהמכסים הללו בצידי הפרצוף האנושי ("אוזניים", זה מתקרא?) מולאו עד אפס מקום בנוזל הצהוב.
האמנם, הצהוב עלה על גדותיו - גם הראש; אך תמיד שאפה לחוות את התחושה העוצמתית הזו - המנה העיקרית; אני בכוונה מדגיש שזו הייתה שאיפה שלה, כי היא התחננה; היא רצתה; היא התייחמה; חבריי דעו, אדון רם ככותב שורות אלו לעולם לא התחנן על דבר או חצי דבר מול רכושו הבלעדי; מה אתם אם תחנונים תבואו על נפשותיכם או מבוקשכם, אם לא אלא אחרונות השפוטות? אסירי השאול; לא האמנתי כי עליי לבוא תחנונים מולה, ממנה בלבד; אך גילוי נאות: היה זה בליבי; היה בליבי, לבוא בפיסוק. בפיסוק מעליה, לחוש את ההרגשה; ולא, לא מעל אסלה. זאת כבר ידעתי ואדע; ואולי גם היא-היא אסלה, מה בעצם ההבדל; שירים ומנגינות כתבה היא, בפסנתר וכינור, בכתה לרגליי; כהדום לרגליי, ביקשה את זו המנה; מדי שבוע בעודי קורא את מוסף הספורט של שבת; היום זה קרה, מדוע דווקא עכשיו; אחרי הרבה זמן שהיא פחדה, רעדה, התרגשה ברמת שאי אפשר להתחיל להסביר במילים (רק מישהי שעברה את זה - יכולה להבין) - פיה התמלא באופן כזה אשר לא משאיר מקום לספק (גם אם הן חומות, תרתי משמע)... גאה על החתום, הוט פפר |
|
|
| נקבה'(נשלטת) |
לפני 13 שנים •
9 במרץ 2012
לפנים.
(היה נחמד אם זה היה כתוב בעברית) |
|
|