בטי בום(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
24 במרץ 2012
מחשבות על פמדום
הייתי אתמול במיילדום, תשאלו מה עשיתי שם?
באתי לעשות סלקציה, לעזור להם במהלך הערב, 2 חברים טובים הרימו ערב שהיה מבחינתם חלום וגם אם זה לא כוס התה שלי אני אבוא לעזור . ולמה אני מספרת את זה פה? כי חשבתי שאני אסבול ולא רק שלא סבלתי התענגתי על כל דקה, כשאתה עומד מהצד ממקום של משקיף יש לך הזדמנות להסתכל אחרת ממקום של מארגן או משתתף. יצאתי בעיקר מקנאה, המיילדום מבוסס על זוגות, זוגות אמיתיים, שרואים את הקשר האינטימיות ובעיקר את החום שיש ביניהם. לאומת הפנטזיה הפמדומית שהיא קרה ומנוכרת, הפנטזיה המיילדומית היא יותר אינטימית. כשהפנטזיה קרה ומנוקרת אי אפשר לפתח יחסים אמיתיים, כי ברגע שמתחילים להכיר באמת מתפצת הפנטזיה. הייתי רוצה לראות פמדום מקביל, לצערי כרגע זאת לא באמת אופציה. מעניין אותי לדעת למה ההבדלים הם כל כך גדולים? |
|
|
Minxy(שולטת){♡}
|
לפני 12 שנים •
24 במרץ 2012
האמת אצלי בזוגיות כן יש חום בזה.
יש הכאבה וליטוף, יש מוכנות לספוג מתוך אהבה, יש דאגה. אם אלו סשנים חד פעמיים, אז כן זה מנוכר. אבל לא ככה המקרה אצלי =] |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 12 שנים •
24 במרץ 2012
@זאלופון
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 12 שנים •
24 במרץ 2012
אין לי עוד משנה סדורה בנושא, אבל יש לי אי אילו מחשבות ראשוניות שאולי יתגבשו אחר כך. זה בדרך כלל קורה כשאני באמבטיה או במיטה, ואז אין מחשב בהישג יד, ועד שיש מחשב, אין מומנטום. אז ראשוני איט איז.
אני חושב שמיילדום קצת יותר מתאים לזוגיות שרוב האנשים מכירים ומחפשים. לאו דווקא בהיבט של השליטה פרופר (למרות שאפשר לפתח תיאוריות מגדריות בנושא מפה ועד הקבר של אנדראה דבורקין), אבל כן בהקשר של מה מחפשים בצד השני. אם נזרוק רגע את הבדסמ לפח, אנחנו עדיין נשים שרוצות גבר חזק והחלטי שיהיה לפחות שווה להן, ועדיין גברים שמרגישים קצת לא נוח אם האישה שלהם מרוויחה יותר מהם או שהיא באופן מובהק "ראש המשפחה". הדפוסים האלה מופנמים חזק גם בקרב גברים ונשים ששכלית השתחררו מכבלי המגדר, אבל רגשית, רובנו עוד לא שם. אם נוציא עכשיו את הבדסמ מהפח ונצחצח אותו, מיילדום מתלבש על זה לא רע, לפחות כקונספט. הזוגיות הזו, שבה האישה יכולה להביט על הגבר שלה בגובה העיניים אם לא מלמטה למעלה, והגבר יכול להרגיש שיש לו מכנסיים כפי שלימדו אותו שצריך להיות לו, מתאימה היטב לקשר מיילדומי, ולכן טבעי לסאביות לראות בדום שלהן יותר מאשר "הבחור שמסשן אותי", ואין בעיה לדומים להתייחס לסאביות שלהם כאל האישה שלצדם. בפמדום זה לפעמים אחרת. ראיתי לא פעם מעין דיסוציאציה של הפנטזיה הפמדומית מהחיים בכלל ומזוגיות בפרט: דומיות שלא שוכבות עם סאבים או שלא מוכנות לקבל סאב כבן זוג, סאבים שמחפיצים דומיות לחלוטין משום שאין להם עניין בהן כבני אדם אלא כפנטזיה שתלושה מהמציאות, ועוד. זו לא התנשאות על פמדום: יש בהחלט דוגמאות נגדיות, ואין כל הכרח שזה יהיה כך. אבל נראה לי שקשה יותר לשני הצדדים ליישב את הקונספט הפמדומי עם זוגיות - נשים לא רוצות גברים מתרפסים (וזה לא משנה שסאבים רבים הם גבר-גבר של ממש) וגברים לא באמת רוצים מישהי שלובשת את המכנסיים בבית. אוסיף ואומר שלדעתי יש משהו מקסים דווקא ב"פנטסטיות" הקלילה הזו שיש בפמדום, לעומת כבדות מסוימת שלא פעם נלווית למיילדום. ערבי הפמדום תמיד נשמעים לי יותר כיפיים מערבי המיילדום. אבל זה כבר עניין של הקשר, אני מניח. |
|
|
אפרוח מסטול(אחר)
|
לפני 12 שנים •
24 במרץ 2012
מסכים עם הבוסית.
בקשר איתה אני כנשלט, לא כי אני מוכרח אלא כי אני רוצה. אני רוצה שהקשר הזה יצליח בכל תחומיו אז אין לי בעיה להיות על 4 למרות שזה נוגד את היותי שולט ביום יום. אין לי בעיה לתת מעצמי כל מה שאני יכול לאישה שאיתי בתנאי שזה הדיי והיא תעריך, ואכן היא מעריכה. זה לא בושה לגבר כמה ששולט הוא יהיה לרדת על הברכיים לאישה שהוא אוהב... |
|
|
מעורבב(מתחלף)
|
לפני 12 שנים •
24 במרץ 2012
יש לזה כל כך הרבה סיבות.
אני חושב שבאמת כמו שזאולופון הזכיר לסקס יש חלק חשוב בזה. הרי בסופו של דבר, בכל סשן במיילדום יהייה סקס, והנשלטות יגיעו עם הבן אדם המתאים לאורגזמות שלא יחוו בסקס רגיל, וזה יפתח רגשות עזים. לעומת זאת בפמדום הרבה נשלטים יישארו מתוסכלים. אפשר לפתח מערכת יחסים כזאת. היא פשוט צריכה להיות עם הרבה התחשבות. חייבת להיות גם קצת "שליטה מלמטה" לדעתי, כי בסופו של דבר מערכת יחסים שבה לאחד הצדדים אין שום שליטה בדר"כ תגרום לו לברוח. |
|
|
הדורבנים(נשלט)
|
לפני 12 שנים •
25 במרץ 2012
זאלופון כתב/ה: אין לי עוד משנה סדורה בנושא, אבל יש לי אי אילו מחשבות ראשוניות שאולי יתגבשו אחר כך. זה בדרך כלל קורה כשאני באמבטיה או במיטה, ואז אין מחשב בהישג יד, ועד שיש מחשב, אין מומנטום. אז ראשוני איט איז.
אני חושב שמיילדום קצת יותר מתאים לזוגיות שרוב האנשים מכירים ומחפשים. לאו דווקא בהיבט של השליטה פרופר (למרות שאפשר לפתח תיאוריות מגדריות בנושא מפה ועד הקבר של אנדראה דבורקין), אבל כן בהקשר של מה מחפשים בצד השני. אם נזרוק רגע את הבדסמ לפח, אנחנו עדיין נשים שרוצות גבר חזק והחלטי שיהיה לפחות שווה להן, ועדיין גברים שמרגישים קצת לא נוח אם האישה שלהם מרוויחה יותר מהם או שהיא באופן מובהק "ראש המשפחה". הדפוסים האלה מופנמים חזק גם בקרב גברים ונשים ששכלית השתחררו מכבלי המגדר, אבל רגשית, רובנו עוד לא שם. אם נוציא עכשיו את הבדסמ מהפח ונצחצח אותו, מיילדום מתלבש על זה לא רע, לפחות כקונספט. הזוגיות הזו, שבה האישה יכולה להביט על הגבר שלה בגובה העיניים אם לא מלמטה למעלה, והגבר יכול להרגיש שיש לו מכנסיים כפי שלימדו אותו שצריך להיות לו, מתאימה היטב לקשר מיילדומי, ולכן טבעי לסאביות לראות בדום שלהן יותר מאשר "הבחור שמסשן אותי", ואין בעיה לדומים להתייחס לסאביות שלהם כאל האישה שלצדם. בפמדום זה לפעמים אחרת. ראיתי לא פעם מעין דיסוציאציה של הפנטזיה הפמדומית מהחיים בכלל ומזוגיות בפרט: דומיות שלא שוכבות עם סאבים או שלא מוכנות לקבל סאב כבן זוג, סאבים שמחפיצים דומיות לחלוטין משום שאין להם עניין בהן כבני אדם אלא כפנטזיה שתלושה מהמציאות, ועוד. זו לא התנשאות על פמדום: יש בהחלט דוגמאות נגדיות, ואין כל הכרח שזה יהיה כך. אבל נראה לי שקשה יותר לשני הצדדים ליישב את הקונספט הפמדומי עם זוגיות - נשים לא רוצות גברים מתרפסים (וזה לא משנה שסאבים רבים הם גבר-גבר של ממש) וגברים לא באמת רוצים מישהי שלובשת את המכנסיים בבית. אוסיף ואומר שלדעתי יש משהו מקסים דווקא ב"פנטסטיות" הקלילה הזו שיש בפמדום, לעומת כבדות מסוימת שלא פעם נלווית למיילדום. ערבי הפמדום תמיד נשמעים לי יותר כיפיים מערבי המיילדום. אבל זה כבר עניין של הקשר, אני מניח. אני לחלוטין לא מסכים עם כל מה שנאמר עד עכשיו. אפילו כולל מה שבטי כתבה. וחשוב לי להבהיר שאי-ההסכמה הנחרצת שלי לא קשורה כלל לניסיון חיים כזה או אחר. גם אם הייתי עכשיו רווק בן 24 הייתי לא מסכים באותה מידה ומאותם סיבות. למשל המשפט למעלה של זאלופון: "נשים לא רוצות גברים מתרפסים (וזה לא משנה שסאבים רבים הם גבר-גבר של ממש)" איך? איך זה לא משנה?? וממתי נשים לא רוצות גברים מתרפסים? מאז שרומאו השמיע סרנדות ליוליה? מהו חיזור אם לא התרפסות? מהי חתונה אם לא התרפסות? מה, עשיתי את זה בשבילי?  .
אגב, וזה יהיה מאוד לא סקסי, סליחה: גם הגבר פה, בזוגיות. גם לגבר יש רגשות, גם גבר צריך תשומת לב והרבה. גם גבר רוצה לפעמים להרגייש חלש, וצריך אישה חזקה לצידו, לא סמרטוטית ולא מתרפסת. גם גבר רוצה אישה חזקה, מנהיגה, שקולה נשמע. אז כן, העולם שלנו פטריאכלי, וזה צורב לי בעור כל פעם שאני נפגש בזה. אבל העולם שלנו, תודה לעיל, גם חופשי. את בת הזוג, ואת אופי הזוגיות שלנו אנחנו בוחרים. אי הצדק מגעיל בחברה לא יכולה להיות סיבה ללמה אין זוגיות פמדומית. זה מפגר לחלוטין. אתה כותב: "זו לא התנשאות על פמדום" ואני מאמין לך. זאת לא התנשאות, זה קיבעון מחשבתי: משפט " זוגיות פמדומית לא מתאימה לרובנו" היא פשוט צרות אופק לדעתי. אגב, הוא נכון באופן טריוואלי, בהינתן ש 98% מהאנשים הם וניליים. הוא פשוט לא רלוונטי למי שזה *כן* מתאים לו. זה לבטל, לא לחשוב על מי שכן רוצה בכך. ויש הרבה. כי תראה דוגמא הפוכה: מבחינת תחושה, אני חושב שזוגיות שמיילדומית זה הדבר המטופש ביותר שיכול להיות. למה שאישה, על כל מורכבותה, תרצה להכנע ליצור כלכך פשוט מנטלית, כמוני וכמוך? (ותוסיף פה אולי מישהי גם "ומוגבל מינית ופיזית" ) אבל אני לפחות מבין את זה. אני מבין זוגיות מיילדומית, אני יכול לראות ואפילו לחוש את האושר שזה נותן לגברים ולנשים שחיים ככה. אני יכול לקבל את ההיגיון הפנימי של זה, את ההשקה לחברה החיצונית, וכו'.
אז למה, בעצם, שאתם האחרים לא תבינו אותי, אותנו? |
|
|
Mary Jane
|
לפני 12 שנים •
25 במרץ 2012
זאלופון כתב/ה: ..........אבל נראה לי שקשה יותר לשני הצדדים ליישב את הקונספט הפמדומי עם זוגיות - נשים לא רוצות גברים מתרפסים (וזה לא משנה שסאבים רבים הם גבר-גבר של ממש) וגברים לא באמת רוצים מישהי שלובשת את המכנסיים בבית.
........... אני מסכימה עם התזה הכללית העולה מדבריך, לפיה ככל שהחברה מאצ'ואיסטית יותר (ראו ערך: ישראל), כך קשה יותר לנשים וגברים להתברג רשמית ובריש גלי לתוך מה שנקרא "פמדום". יחד עם זאת, לראייתי, 'שליטה' נשית, נשים חזקות ו"לובשות מכנסיים" הן מחזה נפוץ הקיים בבתים רבים, אולי אף בבתים רבים יותר מהבתים בהם זה לא מופיע, למרות שהאנשים הללו לא מתהדרים בפרקטיקות (קשירה, הצלפה וכו) ובז'רגון בדסמי כדי לבטא את רגשותיהם ומיניותם. ובהמשך, מה שכינית בשם "התרפסות" וטענת שאינו חביב על נשים, מהווה פעמים רבות את מה שאנשים תופשים כ"רומנטיקה": הוא כורע על ברכיו, מושיט וורד ומבטיח להיות שלה לנצח, לשנות את דרכיו הרעות ולהיות מעתה אביר החלומות וכל זה. מה שנשים לא רוצות לחיים משותפים הוא גבר המכנה עצמו "אסלה ניידת", "עבד רגליים", "אפס במלכה" וכו'. רובן מבקשות- באתרים מסוג זה ובמחוצה לו- גם אם לא במילים מפורשות, ג'נטלמן בעל ערך, כי הן מעדיפות את המובחר ביותר (שישרת את אושרן ויספקן ) ולא את הגבר הנחות (או אשר מציג עצמו כנחות), וזה רק טבעי...
יתכן שהתשובה לשאלתה של בטי נעוצה בכך שלאתרי היכרויות כמו הכלוב מגיעים מעט גברים פנויים, העונים על הקריטריונים לעיל. בעוד נשים נוטות לתעל רגשותיהן אל נוירוזות, גברים אל הפרברסיות (מדברי פרויד). הקיצוניות של הפרברסיות הגבריות ומיעוט הנשים בעלות דחף פרברטי דומה, יכול ומביא לכך שקרקע פוריה לזוגיות אין כאן. |
|
|
|
Mary Jane
|
לפני 12 שנים •
25 במרץ 2012
אגב, אני הייתי יותר משמחה לחיות את חיי עם סוטה מין מלוכלך, אך מהוגן וראוי ומרשים, לאהוב אותו בכל לבי ולהתעללל בו בדרכים שהמדע עדיין לא מכיר (אני מתלוצצת..)- אך יגעתי ולא מצאתי אחד כזה כאן. הפסד שלי
|
|
|
רצסיבי(נשלט)
|
לפני 12 שנים •
25 במרץ 2012
זאלופון כתב/ה: עדיין נשים שרוצות גבר חזק והחלטי שיהיה לפחות שווה להן, ועדיין גברים שמרגישים קצת לא נוח אם האישה שלהם מרוויחה יותר מהם או שהיא באופן מובהק "ראש המשפחה". הדפוסים האלה מופנמים חזק גם בקרב גברים ונשים ששכלית השתחררו מכבלי המגדר, אבל רגשית, רובנו עוד לא שם. נראה לי שקשה יותר לשני הצדדים ליישב את הקונספט הפמדומי עם זוגיות - נשים לא רוצות גברים מתרפסים (וזה לא משנה שסאבים רבים הם גבר-גבר של ממש) וגברים לא באמת רוצים מישהי שלובשת את המכנסיים בבית. זאלו, אם נתמצת, אתה בעצם אומר שאנחנו , כחברה או ככלל, עדיין שוביניסטים, ולכן פמדום טוב יותר כפנטזיה בעוד מיילדום תואם יותר את המציאות. לחלק הראשון אני מסכים בפה מלא. לחלק השני, לא. אבל אני לא שוביניסט, אז מה אני מבין בזה. * הייתי במעט מאוד ערבי פמדום / מיילדום, אבל ממה שראיתי, התיאור שפותח את השרשור לא בהכרח נכון. נתקלתי בזוגות פמדומיים לא ספורים. |
|
|