נשלטות נשואות

אליפל...

מישלי • 29 במרץ 2012

מהי בגידה בעיניך ?
האם זה לקיים יחסי מין עם אשה אחרת ? האם להסתיר ? או לשמור סודות ?

בעיני שקר הוא בגידה.
להסתיר ממני משהו שאני רוצה לדעת ושקשור אליי, זה סוג של בגידה.
לקיים יחסים עם מישהו שאינו בן זוגי, בידיעתו, אינה בגידה בעיני.

אני לא מצליחה להבין, איך יכול להתקיים קשר זוגי טוב (או כל קשר חברי אחר) עם סודות.
בעיני סודות, הסתרות, שקרים ואפילו הפרדה מוחלטת (ומוסכמת) של תחומי חיים מבן הזוג, יוצרת ריחוק.
עבורי, שיתוף הוא משהו שיוצר ומשמר אינטימיות וקירבה, בלעדיהם, הקשר לא שווה לי.
לא מבינה איך אפשר להרגיש קירבה למישהו שאני שומרת ממנו סוד (שקשור אליו).

אני מסוגלת להבין כשאי אפשר לספר משהו מקצועי או בטחוני, כי זה מסווג וזה לא קשור לקשר.
גם זה קשה לי, אבל אני כנראה בוחרת להשלים עם זה (מכל מיני סיבות).
אבל כשמדובר בקשרים רומנטיים, ריגשיים, אנושיים, פיזיים... לא מצליחה להבין... לא רוצה עבורי.
אפילו שאני מקבלת שזה קיים עבור אחרים, ואולי להם זה בסדר.

יצא לי קצת מבולגן. (העיקר שאני מבינה אותי).

Brave Dwarf • 29 במרץ 2012

בגידה בעיניי היא בדיוק מה שהיא בעיניך, מישלי (כך לפי ההסבר שלך).

למקרה ולא הייתי ברור, אדגיש שלא התווכחתי על המושג. טענתי (וזה מתקשר לשאר דברים שכתבת בתגובתך הברורה מאוד) שלבגידה יש גם צדדים אחרים, כאלה שלא נכנסים בקטגוריית שחור/לבן או מותר/אסור. אני לא טוען שאינך צודקת בכך שסודות פוגעים בקרבה ו/או באינטימיות, יהיה מטופש מצדי לטעון כך. אבל אני רואה את העולם דרך עיניים מציאותיות (יש מי שטוען שציניות) ובמציאות שני אנשים זרים שמחליטים להיות משפחה, בחלוף עשרים שנים של חיים משותפים אינטימיים וללא סודות, מאבדים מה"פלפל", מאבדים מהמתח, מאבדים מהמון דברים נפלאים מהם נהנים זוגות שאך הכירו, וזאת מבלי לזלזל בעובדה שבמקביל הם זוכים בהמון דברים נפלאים שלזוגות טריים אין.

בקטע מ"מידת רחמים" שציטטתי באחד העמודים בשרשור, הוא אומר את זה טוב ממני (לכן ציטטתי ולכן אחזור ואצטט שוב): אתה חי עם אדם זמן ארוך והצורך להביט בו מתפוגג כי דמותו כבר הופנמה והייתה לחלק ממך, מוקרנת יום-יום על המסך הפנימי של הווייתך. כמו רודן טוטליטרי שפניו ניבטות מכל קיר ברחבי ממלכתו ובבחירות הוא זוכה לרוב של תשעים ותשעה אחוז מהקולות, כך הולכת נוכחות האחר בנישואים ומתפוגגת מעצם זמינותה המוחלטת, האוכפנית, המתמשכת. ובשוך ההתבוננות עם הזמן מתפוגגת גם הראייה.

כתבתי שלפעמים דווקא המעידה הקטנה – בית הבראה לגוף ולנפש – קטנה וקצרה, יש לה את היכולת להחזיר לחיים את כל מה שהתנוון. האם היא תפגע באינטימיות בין בני הזוג? אני לא יכול לדבר בשמו של העולם, אבל אני יכול לדבר בשמי: זה מרגיז, זה פוגע, זה מקומם אבל זה גם אנושי. אני מאמין (או לפחות כך בוחר להאמין) שהאינטימיות ביני לבין אהבת חיי אינה מבוססת על נאמנות מינית גרידא. אני יודע בביטחון מלא ולצערי מניסיון, שמה שפגע באינטימיות שלנו כלל לא היה קשור לאיזו מעידה מינית שלי או שלה ואולי אפילו אעז ואומר שחבל. ולכן, למרות שמעולם לא בגדתי באשתי (בקודמותיה "בגדתי" בידיעתן) ועצם המחשבה על מגע של אחרת מזעזע אותי (עד מעורר גועל בעיקר מעצמי), אני לא שופט את אלה שבוחרים לבגוד. כי אני מבין את הצורך בגיוון, גם כשהוא מגיע על חשבון אינטימיות, ואף מעדיף אותו על פני אומללות אפורה ושקיעה בתוך הרגל. יבורכו הזוגות שהצליחו לשמור על בערת האש לאורך ארבעים שנות נישואין, אך לרוב אין זה כך. לרוב או ששוקעים באפרוריות או שמפעם לפעם מגוונים ואני מבטיח לך שהמציאות לא הייתה פוסחת אפילו על רומאו ויוליה, לו היו נשארים בחיים.

הנה משהו לא מ"מידת רחמים", אבל שופע רחמים לא פחות: זוגתי השנייה, בהיותה נערה צעירה, עבדה במשרד ושם, על השיש של המטבח, תפסה זוג מתחרמן. מה שזעזע אותה הייתה העובדה שהאישה הייתה נשואה. באחד הערבים כאשר נשארה עם הבוס, שהיה מבוגר ואבא לבת בגילה, הנושא עלה. היא הביעה את הזעזוע שלה בפניו והוא השיב לה: "את עוד צעירה מדי ולכן אינך יודעת כמה אנשים בודדים יש בעולם".

מישלי, אני מקווה שהסברתי את עצמי, ואם אין לך כוח לקרוא את הכל אז התקציר אומר: את צודקת, אך החיים אינם שחור ולבן.

רק להבהיר שאני לא נשלטת ולא נשואה ( :

מישלי • 29 במרץ 2012

גם אני לא חושבת שאינטימיות בהכרח מבוססת על נאמנות מינית,
להיפך, אני בעצמי פוליאמורית ויכולה לנהל כמה קשרים (ריגשיים וגם מיניים) במקביל.
אבל בעיני אינטימיות מתאפשרת, רק כשיש אמון ונאמנות ערכית.

אתה אולי מסכים איתי שסודות פוגעים בקירבה ובאינטימיות...
מבחינתי הם לא רק פוגעים, אלא מחריבים.
אני פשוט לא מבינה איך אפשר להרגיש אל מישהו אינטימיות וקירבה,
כשיודעים שמשקרים לו או מסתירים ממנו.

אני לא מסוגלת להבין... או לעשות את זה.

Re: רק להבהיר שאני לא נשלטת ולא נשואה ( :

Brave Dwarf • 29 במרץ 2012

ככה נראית התמונה שלי של העולם:

אנחנו בני אדם. אנשים משתנים כל הזמן. מישלי של היום אינה מישלי של מחר והצרכים של מישלי מאתמול אינם הצרכים של מישלי בעוד שנה. לכאורה נדמה שכאשר אנחנו חיים יחד, שני אנשים זרים שהחליטו להיות משפחה, אין בינינו סודות. אבל אין זה כך. הסודות מתקיימים תמיד: את חלקם אנחנו מסתירים מעצמנו ואת חלקם מהעולם. אז מה עכשיו? נשבור את הכלים ונתרעם? נכריז שהכל נחרב?

"בגידה" נכנסה לקטגוריה של סודות מגה-אסורים מכל מיני סיבות ואני המונוגמי חושב שזאת טעות. אני לא מאמין באינטימיות או בפתיחות "מושלמת", מישלי. אני חושב שכל אחד מאתנו זכאי לשמור על סודותיו ולמעלה מזאת - אני מאמין שכולנו נשמור עליהם ממילא. כי ככה אנחנו בנויים.

למען הסר ספק - לא הייתי בוחר להיות נשוי לזאת שמזדיינת עם חצי עיר. אבל מעידה אחת מפעם לפעם, כל עוד אינה מזניחה את צרכיי, מקובלת עלי. ולא, אני לא רוצה לדעת, ואכעס נורא אם אגלה. ואז אבין.

ביקרתי אלמנה היום. שבעה וזה (לכן ארך לי להשיב לך). הייתי בלוויה לפני מספר ימים. היא אמרה בנאום אבל: הוא היה החבר הכי קרוב שלי. אני מכיר אותה, הכרתי אותו (לא פשוט ללמוד לדבר עליו בלשון עבר ואותה לכנות "אלמנה"). מתוך הכרות עם שניהם, אני יודע שהם לא ידעו זה על זו את הכל. ובכל זאת אני יודע שהיא אמרה אמת. פרדוקס שכזה.

אני מבין שאת מרגישה שאת מסוגלת להפתח אל אדם אהוב עד הקרביים ולכן דורשת יחס בהתאם ואני לא מתווכח אתך כי אני לא מכיר את מישלי*, וכי לפי השקפת עולם שלי, אני לא בטוח שאני מכיר אותי. (-:


*בשבועות אחרונים למדתי שעם מישלי נורא כיף לדבר גם כשלא מסכימים.

על גמדים ואמיצים...

מישלי • 29 במרץ 2012

אבל אבל אבל... בחיים לא דיברנו...

וכן, החיים מלאי פרדוקסים.
זה אולי מה שעושה לי אותם כל כך מעניינים.

Re: על גמדים ואמיצים...

Brave Dwarf • 29 במרץ 2012

אז מה להגיד: "נורא כיף להתדיין"?
מפחיד קצת. אתה טועה באות אחת ואחר-כך לך תוכיח שאין לך אחות (-;

צמח בר​(נשלטת) • 29 במרץ 2012

בשבועות אחרונים למדתי שעם מישלי נורא כיף לדבר גם כשלא מסכימים.

אתה לא יודע כמה אתה צודק, גמד אמיץ

(וזה כל מה שאני יכולה לומר בנושא...)

גבר כנעני • 14 באפר׳ 2012

לגיטימי