חבל

חבל

Templer​(שולט) • 17 ביוני 2004

...המכונית מאיטה מחליקה ועוצרת בקרן הרחובות. מסביב תנועה סואנת של מרכז העיר.
דמויות מחויטות עם תיקים מהודרים נחפזות לעיסקאות יומם ואני ממתין לה שתבוא.
שניות מספר ודמותה מופיעה מעבר לפינה. לבושה כפי שצוותה: חולצת הסריג האדומה
וחצאית המיני השחורה. מחייך לעצמי בשביעות רצון.
דלת המכונית נפתחת והיא מתישבת לצידי שקטה ומצפה.
המכונית ניתקת ממקומה ונוסעת לאיטה לאורך השדרה. איתות ימינה ועוצרים במפרץ
חניה.
דממה משתררת בחלל המכונית.
מביט בפניה, בוחן את דמותה.
יד נשלחת לפני מרימה את סנטרה, מסיבה ימינה, מסיבה שמאלה, בוחנת.
חזה. נבדק בקפידה גם הוא. נלחץ, נלוש, פטמות נצבטות.
והמבט בעיניה. מבוכה? תשוקה?
יד נשלחת לחצאיתה. מופשלת, מורמת מעלה, חושפת לובן בתולי.
האצבעות מחליקות על ירכיה, אט אט, מעלה לעבר ערוותה.
עיניה נעצמות בעוד ירכיה נפשקות לרווחה.
תחתון מוסט הצידה בכח ואצבע חודרת לתוכה. נרטבת. חמה.
דגדגן נלכד בין אצבעות. מתחכך. נצבט.
ודי.
היד יוצאת.
ושוב מביט בפניה.

"הורידי את התחתונים" נשמעת ההוראה.
עיניה נפערות בהפתעה.
"כאן?"
"כאן, ועכשיו!"
מרימה את ישבנה בעוד ידיה מחליקות את התחתונים מטה לעבר קרסוליה.
"תני לא את התחתונים"
היא מתכופפת, מרימה את התחונים ומגישה לי.
תחתונים עדינים מיניאטוריים בצבע שחור.
"פיתחי את תא הכפפות ותני לי את מה שיש שם"
היא מסיטה את כפתור מכסה תא הכפפות הצידה ופותחת אותו.
בפנים נגלה חבל אדום מגולגל.
"תני לי אותו."
היא חופנת אותו ומושיטה לי אותו.
אני פותח אותו ומגלה חבל באורך של כמטר וחצי.
מקפל אותו לשניים ואז מורה לה:
"הרימי את הישבן"
החבל מועבר סביב מותניה, מושחל דרך הלולאה שנוצרה ומשם אל בין רגליה.
מול מיקום הדגדגן מבצע קשר כפול ושארית החבל נקשרת סביב מותניה.
חזה עולה ויורד בחוזקה.
יד מונחת על ירכיה מלטפת, נועצת ציפורניים, גורפת את בשרה מותירה תלמים אדמדמים
בצחות עורה.
"ליבשי חזרה את התחתונים ובואי אחרי."
יוצא את המכונית ומתחיל לפסוע לאיטי לאורך המדרכה. לאחר זמן מה, נעצר וסב על עקבי.
היא פוסעת לאיטה, מתאמצת, נבוכה לכיווני.
מכוון את שלט האזעקה, לוחץ על הכפתור ודורך את הנעילה המרכזית.
מביט בה פוסעת במאמצים הולכים וגוברים לעברי....

...בפתח המסעדה מקבלת אותנו מלצרית.
"לא מעשנים בקשה" מודיע לה.
היא מובילה אותנו בנמרצות למקומנו. אני מיד אחריה ומשמגיע לשולחן סב אחורה
למצוא אותה הרחק מאחור מתנהלת לאיטה....

...מזמינים.
"מה תרצו להזמין?" אותה מלצרית נמרצת שואלת.
"בשבילה סלט ירוק. בשבילי, קוקטייל פירות ים, יין לבן וכוס קפה לסיום."
"ו...זהו?..." שאלה המלצרית בהפתעה.
"כן" נזרק לה קצרות משלח אותה לדרכה....

ממתינים לבוא הזמנה.
"עד שתגיע ההזמנה שלך, וזה לא הרבה זמן, לכי לשרותים והורידי את התחתונים".
ראשה מורכן מעט. שותקת.
יושב ומביט בתגובותיה.
אט אט מתרוממת על מקומה, ומתחילה להתנהל באיטיות לכיוון השירותים שבצד השני
של המסעדה.
חוזרת אלי לאיטה. אט אט מתקדמת. כל צעד עולה במאמצים.
מתישבת באיטיות על כיסאה.
אני רואה את המלצרית קרבה עם מגש מכיוון המטבח.
"שימי את התחתונים מולך, על השולחן".
"אדוני???" נשמעה שאלתה, תחינתה.
"שמעת אותי. הזדרזי"
ידה הימנית מורמת אל מעל השולחן . אט אט האגרוף נפתח והתחתונים המכווצים נשמטים
על המפה הצחורה.
המלצרית מורידה את צלחת הסלט , מתעכבת באויר ואז אט אט מונחת.
מבטה המום אבל היא מתעשתת ומגישה את שאר המנות....

אהבתי

Tamashi Nawa​(שולט) • 17 ביוני 2004

אשמח לשמוע עוד

Terra incognita​(נשלטת) • 18 ביוני 2004

ממש כייף לקרוא אותך