כשהטיפשה האמינה לאדון נשוי

בינתיים מסתמן שאת הולכת להיות הכוכבת של השירשור עם התגובה הזו.
עוד פעם בקשה מאנשים שלא חושבים כמוך לא להגיב?


אם כן בדיחה או לא בדיחה.
הם יכתבו מה שירצו, כמו שאת עושה.

לפני מספר חודשים קראתי עבודה ארוכה של בלשן שדנה באופן בו נשותיהם של סופרים ספגו את הכתיבה ואת סגנונה של בעליהן. למעשה בכך, לדעתו ואני מסכים אתו, הן הוכיחו את נאמנותן לבעליהן ולמעלה מזאת היו ההשראה והכוח של היצורות הגדולות של המאה שעברה. הוא אף העלה תהיה רומנטית אם העלמותן של נשים מסוגן מעולמנו עם פרוץ הגל הפמיניסטי, תותיר אותנו, החיים במאה הנוכחית, ללא יצירות מופת (שנכתבו ע"י גברים למען הסר ספק).

אז יכול להיות, ואני לא ערכתי השוואה, שגילי פשוט ספגה את אופן המחשבה, הביטוי והכתיבה של פסיכומניאק ולכן נוצר דומי בין כתביהם.

ואני פונה אליך, פרלין ולא לאף אחד אחר בשרשור כי את תמיד נתפסת בעיני כאדם שלא ממהר לחרוץ דין, אדם זהיר בכל הקשור לנשמות השכנות שמשתדל להבין את "כולם". עד כמה את בטוחה שמדובר במתחזה ועל מה את מתבססת פרט לכתיבה (השיער סופר לקרה בסוף ולא נחתכו שום אצבעות ולא גולחו שום קרחות, אלה היו הצעות למחשבה) כשאת פוסלת את האפשרות שאכן מדובר באישה שמתמודדת עם טראומה? אני יוצא מנקודת הנחה שפסלת את האפשרות הזאת על סף כי פרלין שאני מכיר (מהכלוב בלבד אבל לאורך שנים) לא נוהגת ללעוג לאנשים או לפגוע בהם, ללא התגרות מצדם, בגלל איזשהו חשד.

וזאת לא נזיפה, זאת שאלה כנה לגבי מיקומו של הגבול הקובע את תחילתה של עדריות.

יש לי תשובה שהיא רק רגשית ואינטואטיבית. רגשית, כי אני באמת מרגישה שעשו ממני צחוק. לא נעים לי להודות בכמה זה מרגיז אותי, אבל זו האמת.
אינטואטיבית: אני יודעת בדיוק אילו פוסטים *לא* נכתבו על ידי גילי. אני פשוט יודעת דברים כאלה. זה שחצני? יכול להיות. אבל כל מי שקרא המון במהלך חייו יכול להפריד בין סגנונות כתיבה בצורה די פשוטה. פה זה אפילו לא ניאנסים, צורת הכתיבה של פסיכו וגילי זועקת לרחוק.

העובדה היא שדי הרבה אנשים בטוחים אחד מהשניים: או שגילי לא קיימת או שהסיפורים שהיא מספרת לא קיימים. כך או כך זה מעצבן. זה אבסורד, כן, להתעצבן כל כך. אבל אני חושבת מה היה קורה לו האנשים שקוראים אותי במהלך השנים היו מתחילים לחשוב שבעצם אין פרלין, אין מו"מ, הכל שקר אחד גדול. אחרי שהם ליוו אותי וחיתנו אותי ופירגנו לי וחיבקו אותי ובעצם היו מושקעים רגשית בכל העסק, הם לא היו מתרגזים? הם היו מתעצבנים נורא.

קוראים וירטואלים הופכים לחברים במהלך השנים. אני הפכתי, במהלך הזמן, למאוד מושקעת רגשית בסיפור הפסיכי של פסיכו וגילי. ברגע שהתחילו להופיע חורים כל כך גדולים בעלילה, זה הרגיז אותי, אפילו העליב, במן צורה פתאטית אבל מאוד אנושית.

וזו תשובתי הכנה.

תשתחררו היה נגמר קנאים וקנאיות שכמותכם אין לי ספק
שכל אחת מכן היתה רוצה רק לו מעט מהאיכויות של גילי
וכל אחד מכם כשמפנטז שואף ומקווה למישהיא כמו גילי
מבינה כמה שזה כואב לכם אבל כן
היא אמיתית וקימת וכנראה מעולם גם שכמותכם לא יזכו לחוות ממנה

לפעמים שמחה שלא גדלתי וחונכתי בארץ