המלט |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
חג שמח
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
המלט • 12 באפר׳ 2012
אדון לא נכבד, לא בועל ולא מכניע.
אני מצטרף לדבריו הנכוחים של חברי, רפאל. אכן ניכרים דברי אמת. דיונים אינטלקטואלים ברומו של עולם תמיד מסקרנים אותי, אך לדאבון הלב, (או בשיבוש החביב עליך "לדיאבון הלב"), אין הנפש נוטה לדיון אינטלקטואלי עם אדם שכמותך, המצווח ככרוכיה השכם והערב את שלוש המילים היחידות שלימדתו אימו, ועל ידי כך מבאיש ומעכיר את האווירה עד כי הבריות מעקמים את אפן מתוך מצוקה אמיתית. טול איפוא את הקורה הענקית שמצויה בין שתי עיניך, וחזור לחדרך הקט, לפסבדו-אינטלקט המאפיין את חייך מאז שהיית בן שלושים בערך, ויהא הקב"ה בעזרך. (ויפה שעה אחת קודם). |
|
Mary Jane |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
Mary Jane • 12 באפר׳ 2012
על הנאמר יש להוסיף-
קל מאוד להיות רע, לועג ומזיק. מה דורש הדבר מן האדם, איזו התגברות, איזו התקדמות או התפתחות? כלום. רק התבוססות בביב השופכין של הנפש, כחזיר. ולעניין תשומת הלב - כמו שהעין הסוקרת את הנוף נמשכת דווקא אל תאונת דרכים מחרידה או אל אדם שאיברי גופו מעוותים, בבקשה ללקט אינפורמציה באשר לאובייקט החריג שבפניה- באותו האופן זוכה האדון הנ"ל לתשומת לב. |
|
Queeny(מתחלפת){being} |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
Queeny(מתחלפת){being} • 12 באפר׳ 2012
האם אפשר לנהל על כך דיון אינטלקטואלי?
(זה מתחרז ש)אצטט את אלדוס האקסלי: ״אינטלקטואל הוא מישהו שמצא לעצמו משהו יותר מעניין מסקס״. |
|
באהלפההרבה(אחרת) |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
Re: על מה בעצם אני כותב כאן -אתגר לדיון של ממש
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
באהלפההרבה(אחרת) • 12 באפר׳ 2012
אדון מכניע ובועל כתב/ה: הנה אתגר לדיון של ממש. אחרי שנקעה הנפש מהקשקשת של למי ..גדול יותר ( תחת או משהו אחר..) ואחרי שהתבקשתי, שוב ושוב, להחזיר את הדיון למחוזות אינטלקטואליים משהו , אני חוזר ומביא כאן את הדיון שפעם ניהלתי כאן והנוגע לשורשי העיסוק הבדסמי.
בכן, על מה לכל הרוחות , אני כותב כאן ? האם העסוק שלי בנשים השמ"ד ( רק לצרכי קיצור ר"ת של השמנות, מכוערות , דחויות ) הוא תכלית הכל, או שמדובר בעצם במשהו אחר לחלוטין, שמיתאר גופן של הנשים כאן איננו אלא אחד ממאפייניו הבולטים. ובכן, למי שזוכר, אני עוסק , קודם כל, בדיקונסטרוקציה של המרחב הרומנטי. בלשון אחר, והמובנת גם להדיוטות שכאן, אני נוטל את המושגים, והמסמנים ( המילים ) שבהם אנו מתארים את תחושותינו במרחב הרומנטי , מפרק אותם מהמיתוסים האופפים אותם, ומרכיב אותם מחדש, כפי שהם. אני מביט נכוחה אל אמת החיים הרומנטית, מרוקן אותה מהמיתוס הדכאני של המיתוס השקרי והכוזב הקרוי "אהבה" וקורא לכולם להביט נכוחה בהתנהלות הרומנטית שלנו כפי שהיא - צרכנים של שוק המתנהל לפי כללי היצע וביקוש לכל דבר וענין. אבל למה כמובן להתרכז בשוק הבדסמי דווקא ? - ובכן הסיבה היא בגלל צמצומו של מרחב המחקר שלנו. כל מי שנכח אי-פעם באירוע חברתי בדסמי או במועדון היכרויות בדסמי - מודע לתופעות שמוטחות בפניו עד שלא ניתן להתעלם מהן. ריבוין של נשים מסוג השמ"ד הוא אחת מהן. הענין הזה, למי שעוסק בעיסוק אקדמי, וולמי שיש לו סתם סקרנות אינטלקטואלית מחייב , באופן בלתי נמנע, מחשבה לגבי הסיבות לכך ? למה זה ? כאמור הכיעור הנשי איננו התופעה היחידה הרווחת במרחב הבדסמי אך הוא בולט לעין מאוד, במידה רבה נוספת קיימת כאן התופעה של התחלפות תזזיתית של זוגיות הדומה למעין משחק של כיסאות מוזיקאליים בקצב של רכבת הרים. עד שנקל לקבוע את הכלל הציני ש"כאן כבר כולם היו עם כולם, ואם לא- אז הם יהיו...". הסיבה לתזזיתיות של ההתחברויות וההתנתקויות "הרומנטיות" כאן נעוצה כמובן ביסוד הראוותני של הסצינה הבדסמית, ללא השערוריה של ההתחברות וההתנתקות אין קיום לסצינה הזאת. הדברים שהבאתי כאן אינם בבחינת סוף הדיון, הם בעיקר זריקת אתגר, לתחילתו של דיון רציני ממש לאלו שנקעה נפשם מהאווילות הפושה כאן , ואני מקווה שהדברים שלי ישמשו פתח לדיון ראוי של ממש. שלום, קוראים לי אדון בועל ומכניע. אני אינטלקטואל דגול, מאסטר ודוקטורנט. היום, אשוחח עמכם בנושא הנשים גדולות-הגוף, שרבות מהן לוקחות חלק בקהילת הבדסמ הווירטואלית וה"אמיתית". אעלוב בהן, אכנה אותן בשלל כינויי גנאי ואציג אותן כדוחות ומנודות, אך אעשה זאת באופן אינטלקטואלי ביותר. אתייחס לפן הדה קונסטרוקציוניסטי, כמו גם להיבט האקזיסטנציאליסטי ולהתייחסויות שאפשר למצוא לנושא בשירה היפנית של ימי הביניים ("ישבנך גדול/ פריחת עץ הדובדבן/ ניתור צפרדעים"). שירה זו אשווה, מן הסתם, לכתיבתו הקודרת של קפקא, אותה אנתח מנקודת מבט פוליטית ואקולוגית. אתם לא תבינו מילה ממה שכתבתי, למען האמת גם אני לא, אני חכם מדי כדי להבין את עצמי, אבל למי אכפת. אני פשוט ממש ממש שונא נשים שמנות. |
|
אי זוגי |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
אי זוגי • 12 באפר׳ 2012
לא יודע איפה ובאילו מסיבות אתה מסתובב ,אבל אני דווקא נתקלתי ,לא אחת, בנשות רי"מ-כ"א. (למען הקיצור, ר"ת של : רזות,יפות,מושכות-כוסיות אש).
ואולי,רק אולי ,אם היית יוצר תקשורת אמיתית עם נשים ,אותן אתה מכנה כשמ"ד, היית מבין שלאותו אינטלקטואל אליו כיוונת באשכול, יש משקל ( אחח איזה משחק מילים )לא פחות ממראה ויזואלי. ( ולא ,אין בכוונתי לגרוע כהוא זה מחשיבות המראה) לגבי אהבה ,יכולת לסכם את הכל בבדיחה ש- "אהבה מורכבת מארבע אותיות,שלוש הברות ו...שני אידיוטים" . |
|
נוריתE |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
נוריתE • 12 באפר׳ 2012
יש לו,בעיה עם שמנות
אפשר לכנות את זה שמנו- פוביה,מיז-ואובסיה (על לשון מיזוגניה) אבל א-מה הוא אובססיבי בנושא בצורה כפייתית מאוד לא משנה,איזה "דיון" הוא יעלה, תמיד השמדיות מסתובות לו כמו יתושים במוח מתות לצאת החוצה וזה כבר אומר דרשנו אבל , זה כבר דורש דיינו אולי שמנה אחת בעבר דרכה עליו לו הפתרונים הקיצער,הוא מספק לנו עיסוק שעשוע מה רע? |
|
barnit |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
Re: על מה בעצם אני כותב כאן -אתגר לדיון של ממש
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
barnit • 12 באפר׳ 2012
אדון מכניע ובועל כתב/ה: הנה אתגר לדיון של ממש. אחרי שנקעה הנפש מהקשקשת של למי ..גדול יותר ( תחת או משהו אחר..) ואחרי שהתבקשתי, שוב ושוב, להחזיר את הדיון למחוזות אינטלקטואליים משהו , אני חוזר ומביא כאן את הדיון שפעם ניהלתי כאן והנוגע לשורשי העיסוק הבדסמי.
בכן, על מה לכל הרוחות , אני כותב כאן ? האם העסוק שלי בנשים השמ"ד ( רק לצרכי קיצור ר"ת של השמנות, מכוערות , דחויות ) הוא תכלית הכל, או שמדובר בעצם במשהו אחר לחלוטין, שמיתאר גופן של הנשים כאן איננו אלא אחד ממאפייניו הבולטים. ובכן, למי שזוכר, אני עוסק , קודם כל, בדיקונסטרוקציה של המרחב הרומנטי. בלשון אחר, והמובנת גם להדיוטות שכאן, אני נוטל את המושגים, והמסמנים ( המילים ) שבהם אנו מתארים את תחושותינו במרחב הרומנטי , מפרק אותם מהמיתוסים האופפים אותם, ומרכיב אותם מחדש, כפי שהם. אני מביט נכוחה אל אמת החיים הרומנטית, מרוקן אותה מהמיתוס הדכאני של המיתוס השקרי והכוזב הקרוי "אהבה" וקורא לכולם להביט נכוחה בהתנהלות הרומנטית שלנו כפי שהיא - צרכנים של שוק המתנהל לפי כללי היצע וביקוש לכל דבר וענין. אבל למה כמובן להתרכז בשוק הבדסמי דווקא ? - ובכן הסיבה היא בגלל צמצומו של מרחב המחקר שלנו. כל מי שנכח אי-פעם באירוע חברתי בדסמי או במועדון היכרויות בדסמי - מודע לתופעות שמוטחות בפניו עד שלא ניתן להתעלם מהן. ריבוין של נשים מסוג השמ"ד הוא אחת מהן. הענין הזה, למי שעוסק בעיסוק אקדמי, וולמי שיש לו סתם סקרנות אינטלקטואלית מחייב , באופן בלתי נמנע, מחשבה לגבי הסיבות לכך ? למה זה ? כאמור הכיעור הנשי איננו התופעה היחידה הרווחת במרחב הבדסמי אך הוא בולט לעין מאוד, במידה רבה נוספת קיימת כאן התופעה של התחלפות תזזיתית של זוגיות הדומה למעין משחק של כיסאות מוזיקאליים בקצב של רכבת הרים. עד שנקל לקבוע את הכלל הציני ש"כאן כבר כולם היו עם כולם, ואם לא- אז הם יהיו...". הסיבה לתזזיתיות של ההתחברויות וההתנתקויות "הרומנטיות" כאן נעוצה כמובן ביסוד הראוותני של הסצינה הבדסמית, ללא השערוריה של ההתחברות וההתנתקות אין קיום לסצינה הזאת. הדברים שהבאתי כאן אינם בבחינת סוף הדיון, הם בעיקר זריקת אתגר, לתחילתו של דיון רציני ממש לאלו שנקעה נפשם מהאווילות הפושה כאן , ואני מקווה שהדברים שלי ישמשו פתח לדיון ראוי של ממש. אתה נשמע אדם כל כך עצוב . אני מאחלת לך שמתישהו תמצא מישהי שתפיח את האכזבה שלך מנשים, מישהי מסוג השמ"ד, שתלמד אותך שמעטה חיצוני חסר ערך כאשר יש לה פנימיות מנצחת. בסופו של דבר כולנו מזדקנים ומתכערים, גם שננסה לשפץ את עצמנו עם כל מיני ניתוחים, מה שנישארים איתו בסוף זה האישיות, העקרונות, הטוב לב... |
|
Grey / Green |
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
Re: על מה בעצם אני כותב כאן -אתגר לדיון של ממש
לפני 12 שנים •
12 באפר׳ 2012
Grey / Green • 12 באפר׳ 2012
אדון מכניע ובועל כתב/ה: הנה אתגר לדיון של ממש. אחרי שנקעה הנפש מהקשקשת של למי ..גדול יותר ( תחת או משהו אחר..) ואחרי שהתבקשתי, שוב ושוב, להחזיר את הדיון למחוזות אינטלקטואליים משהו , אני חוזר ומביא כאן את הדיון שפעם ניהלתי כאן והנוגע לשורשי העיסוק הבדסמי.
בכן, על מה לכל הרוחות , אני כותב כאן ? האם העסוק שלי בנשים השמ"ד ( רק לצרכי קיצור ר"ת של השמנות, מכוערות , דחויות ) הוא תכלית הכל, או שמדובר בעצם במשהו אחר לחלוטין, שמיתאר גופן של הנשים כאן איננו אלא אחד ממאפייניו הבולטים. ובכן, למי שזוכר, אני עוסק , קודם כל, בדיקונסטרוקציה של המרחב הרומנטי. בלשון אחר, והמובנת גם להדיוטות שכאן, אני נוטל את המושגים, והמסמנים ( המילים ) שבהם אנו מתארים את תחושותינו במרחב הרומנטי , מפרק אותם מהמיתוסים האופפים אותם, ומרכיב אותם מחדש, כפי שהם. אני מביט נכוחה אל אמת החיים הרומנטית, מרוקן אותה מהמיתוס הדכאני של המיתוס השקרי והכוזב הקרוי "אהבה" וקורא לכולם להביט נכוחה בהתנהלות הרומנטית שלנו כפי שהיא - צרכנים של שוק המתנהל לפי כללי היצע וביקוש לכל דבר וענין. אבל למה כמובן להתרכז בשוק הבדסמי דווקא ? - ובכן הסיבה היא בגלל צמצומו של מרחב המחקר שלנו. כל מי שנכח אי-פעם באירוע חברתי בדסמי או במועדון היכרויות בדסמי - מודע לתופעות שמוטחות בפניו עד שלא ניתן להתעלם מהן. ריבוין של נשים מסוג השמ"ד הוא אחת מהן. הענין הזה, למי שעוסק בעיסוק אקדמי, וולמי שיש לו סתם סקרנות אינטלקטואלית מחייב , באופן בלתי נמנע, מחשבה לגבי הסיבות לכך ? למה זה ? כאמור הכיעור הנשי איננו התופעה היחידה הרווחת במרחב הבדסמי אך הוא בולט לעין מאוד, במידה רבה נוספת קיימת כאן התופעה של התחלפות תזזיתית של זוגיות הדומה למעין משחק של כיסאות מוזיקאליים בקצב של רכבת הרים. עד שנקל לקבוע את הכלל הציני ש"כאן כבר כולם היו עם כולם, ואם לא- אז הם יהיו...". הסיבה לתזזיתיות של ההתחברויות וההתנתקויות "הרומנטיות" כאן נעוצה כמובן ביסוד הראוותני של הסצינה הבדסמית, ללא השערוריה של ההתחברות וההתנתקות אין קיום לסצינה הזאת. הדברים שהבאתי כאן אינם בבחינת סוף הדיון, הם בעיקר זריקת אתגר, לתחילתו של דיון רציני ממש לאלו שנקעה נפשם מהאווילות הפושה כאן , ואני מקווה שהדברים שלי ישמשו פתח לדיון ראוי של ממש. אה, אז לפה הגיעה המשאית של הפסיקים. |
|
עלומה(אחרת) |
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
עלומה(אחרת) • 13 באפר׳ 2012
נוריתE כתב/ה: יש לו,בעיה עם שמנות
אפשר לכנות את זה שמנו- פוביה,מיז-ואובסיה (על לשון מיזוגניה) אבל א-מה הוא אובססיבי בנושא בצורה כפייתית מאוד לא משנה,איזה "דיון" הוא יעלה, תמיד השמדיות מסתובות לו כמו יתושים במוח מתות לצאת החוצה וזה כבר אומר דרשנו אבל , זה כבר דורש דיינו אולי שמנה אחת בעבר דרכה עליו לו הפתרונים הקיצער,הוא מספק לנו עיסוק שעשוע מה רע? או שהוא היה ממש ממש שמן, בדר"כ אובססיביות לנושא מסויים מגיעה ממקום שהאדם סבל/סובל ממנו רבות. זה כמו שאומרים פעם שמן תמיד שמן, הרוב באמת כאלה, חיים בפחד לחזור למקום הזה. לכו תדעו, אבל מה זה באמת משנה, הוא זה שחיי את החיים שלו, זה לא באמת אמור להפריע פה למישהו, או שמישהו צריך להעלב מזה. אני למשל לא יכולה להעלב מאדם שלא קיים במציאות שלי, הרי אין לי שום רגש אליו, איך הוא יכול להשפיע עליי באיזשהוא אופן, אז למה באמת כל ההמולה פה?.. |
|
kakleta(לא בעסק) |
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
kakleta(לא בעסק) • 13 באפר׳ 2012
אני מציעה להכניס ללקסיקון הכלובי את המושג החדש "גבר נכה רגשית קורא לעצמו שולט" (גנרק"ש).
הם אלה שרוצים יותר מנשלטת אחד, לא כולל אישה חוקית בבית, הם אלה שרוצים לקחת ילדה בת 20 מבית קפה הביתה ולפרק אותה, הם אלה שכותבים פנטזיות בבלוקים ובפורומים, ובעיקר לא מצליחים לבנות שום מערכת יחסים (חוץ מכמה סטוצים מדי פעם).... הם מרגישים בודדים ומנוצלים, ורק רוצים. גנרק"ש פורחים רק בעולם הוירטואלי, כשאף אחד לא יודע איזה יצור מכוער ואימפוטנטי יושב מאחורי מקלדת. אני בטוחה שלשוחח עם הבועל באופן אישי תהיה משימה ריקה מתוכנה ובכלל לא אינטלקטואלית. אנו יכולים ליהנות מהקיום הוירטואלי שלו או לא. אני אישית נהנת מהליצן הבועל ושמחה שהוא חזר לשעשע אותי. מקווה שיצליח לכתוב על נושאים אחרים חוץ מלרדת על נשים בעלות קיפולי תשוקה. |
|