שוסי |
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
מה דעתכם
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
שוסי • 13 באפר׳ 2012
על הקורלציה שבין פגיעה עצמית-http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%92%D7%99%D7%A2%D7%94_%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99%D7%AA לבין בדס"מ?
האם ישנה קורלציה כזו בכלל? ואם כן כיצד היא יכולה לבוא לידי ביטוי בפועל? האם יש מכם אנשים שפוצעים/פצעו את עצמם בכוונה בעבר והאם אתם יכולים להבחין בין קשר בין השניים? אשמח לדיון. |
|
באהלפההרבה(אחרת) |
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
באהלפההרבה(אחרת) • 13 באפר׳ 2012
אם להאמין ל"מזכירה", יש קשר. היה לה מזוכיזם "רע", לפצוע את עצמה, והיא החליפה אותו במזוכיזם "טוב", שהוא הקשר שלה עם הבוס השרוט שלה. אבל מה אני יודעת, אולי זה אחרת במציאות...
|
|
Keeky(לא בעסק) |
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
.
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
Keeky(לא בעסק) • 13 באפר׳ 2012
הרבה יותר קרוב למציאות ממה שהיינו רוצים לחשוב
|
|
Here And There(נשלטת) |
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
שמעתי על מקרים בהן נשלטות
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
Here And There(נשלטת) • 13 באפר׳ 2012
עם נטייה לחתוך את עצמן עשו סשן קאטינג, במטרה להפוך את הקאטינג למשהו טיפולי שנעשה בצורה יותר מבוקרת לכאורה.
זה לא מפתיעה, אולי לפחות. העיסוק בבדס"מ נובע בעיניי, מחסכים כלשהם שנוצרו בעבר. רוב אנשי הבדס"מ מתעסקים היום בבדס"מ כנגזרת של אותה מציאות שנוצרה מבלי איזשהו כוונה להפוך את זה לטיפול, יש כאלו שרואים בבדס"מ תחליף לטיפול פסיכולוגי במטרה לטפל בצורה ישירה באותן משקעים מהעבר. |
|
kasandra(מתחלפת){jegularis} |
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
13 באפר׳ 2012
kasandra(מתחלפת){jegularis} • 13 באפר׳ 2012
ניקח את אותו הסרט שכבר הוזכר כאן "המזכירה" .
היא (כמו מקרים אחרים של אנשים שנוהגים לעשות לעצמם "קאטינג") עושים את זה מתוך חיפוש אחר פורקן לעלמם הרגשי והלא מוכל בחייהם. היא חייה במשפחה לא מתפקדת, שבה מתנהגים אליה כמו לסובייקט מוחלט, לרגשות שלה אין ערך או כל חשיבות, הוריה עסוקים תמיד בלריב ולהאשים אחד את השני ,מתוך התעלמות מזה שכל החרא הזה נשפך לעולמם הרגשי של ילדיהם. מהילדים מצפים להיות בסדר ולהתנהג בהתאם, אילו הם איזה בובה להפגנת מעמד חברתי בריא ומוצלח בחיים, והכי חשוב חלילה לא להעמיס את רגשות הילדים על ההורים. יש שם גם הבדל מהותי בין המזכירה שלא יכולה לשכנעה את עצמה שהכל בסדר ולחיות בהכחשה = מחפשת פורקן רגשי מסוים , ומוצאת אותו על ידיי שחרור הכאב בלחתוך את עצמה, לבין אחותה שלקחה את הפארסה ברצינות, מתנהגת כאילו הכל בסדר ומתחתנת עם מפגר זהה לאביה הנערץ. לבסוף היא מוצאת מישהו שמסוגל להכיל בה את "המוזרויות" שלה, למרות שאולי אם הייתה זוכה לקבל משפחה נורמלית לא היו מלכתחילה נוצרות אצלה. תיקחי את זה לכלוב , למרות שהמשפט הכי נפוץ כאן הוא :"לי הייתה ילדות נורמטיבית לחלוטין, גדלתי בבית טוב אצל הורים אוהבים", ולפעמים זה אכן נכון רק חבל שלחלקנו הקטן. הרבה פעמים ספציפית אלו שמתעקשים על זה מספרים בבלוגים שלהם הרבה דברים על חיי המשפחה שרחוקים מלהיות נורמטיביים או בריאים.(דפוסי התנהגות של הוריהם, בניי זוגם ועוד אחרים') החלק המעניין זה שהם לא מקשרים בכלל בין מה שנאמר בפוסט א' לבין פוסט ב' והכל מסתדר יופי למשפט מפתח שאצלי הכל בסדר . מרבית האנשים לא באמת כאלו מחוברים לעצמם כדי להבין מאיפה ואיך נוצרה המשיכה הזאת אצלם. גם אני אישית לא מבינה את כל "המוזרויות" שלי. אבל את השלב של הכחשה והדחקה העצמיים שלי שהייתה לי ילדות נהדרת, ברוך ה' כבר עברתי. חלק גדול מאיתנו לא יודע למה הוא מזועזע ממחטים, פיסטינג מין אנאלי ועוד רבים אחרים. כאילו המציאו את זה בדיוק 10 דקות לפניי שהגענו לעולם . כמו שפט אמרה :"חלק גדול מאיתנו מתעסק בבדסם כחלק מאותה מציאות שנוצרה ", אני אומרת שהיא נגזרה עלינו עוד לפניי שבחרנו בה . אנחנו משכפלים בה את החסכים שלנו , השריטות שקיבלנו, והמכות שספגנו. אולי זה גם סוג של דרך להתקרב לעצמך מבלי לקרוא לילד בשמו . לאליס מילר יש משפט כל כך נכון ופשוט בספרה והוא כזה: "if you take the free will out of the baby when it is small and innocent enough , he wont ever even think that it existed there before." במילים אחרות לחלקנו הדברים קוראים עוד בכלל לפני השלב שאנחנו יכולים לזכור ולשחזר אותם. בדסם בעיניי הוא סה"ך ביטוי ציורי לכול זה , שכן אם חוקרים בו את דפוסי התנהגות והפטישים אפשר להבין לא מעט על הילדות המוקדמת שלנו, אבל כל זה בהנחה שאכן אנחנו מוכנים להתבונן ולא רק לתחזק את מחול השחזורים . |
|
נוריתE |
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
נוריתE • 14 באפר׳ 2012
יש בזה משהו
ודיונים כאלו הועלו כבר כמה וכמה פעמים אם כי אין לי כוח עכשיו לחפש ולא אקוטי הכביכול פגיעה עצמית הזאת נעשית "ביי פרוקסי" השולט או השולטת וככה זה מנווט מהאיזור המסוכן בעצם למרות שאני לא מסכימה עם זה שכל מי שנימצא/ת בצד הכנוע של השוט הם כאלו לדעתי אנשים עם נטיה אמיתית לפגיעה עצמית,בכל הרמות לא צריכים בכלל לעסוק בסאדו כי זה מצב פסיכאטרי שמצריך טיפול ולא מהסוג שלנו |
|
נוריתE |
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
נוריתE • 14 באפר׳ 2012
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12530
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=12207 |
|
באהלפההרבה(אחרת) |
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
באהלפההרבה(אחרת) • 14 באפר׳ 2012
אסכולת "בדסמ נובע מילדות קשה, חסכים רגשיים ושריטות נפשיות עמוקות", מול אסכולת "בדסמ זו סתם עוד דרך להזדיין ועזבו אותנו מפסיכואנליזה". נדמה לי שזה תלוי באדם, בסוג הבדסמ ובעוד המון דברים. יחסי 24-7, שכוללים לא רק סקס בדסמי אלא ממש חיים בדסמיים, כנראה נובעים מאיזה צורך עמוק לשלוט או להשלט, לאו דווקא ממקום עצוב של "דפקו לי מכות ואנסו אותי כשהייתי קטן". קשר וונילי שגולש למחוזות הבדסמ רק במיטה, כנראה פחות מצביע על משהו כזה. אבל אני סתם מכלילה, כל אחד והסיפור שלו.
מה שכן, זה פחות חשוב מה הביא אותך לבדסמ אלא אם הבדסמ עצמו עושה לך טוב. גם אם הגעת לזה כי הילדים בבית הספר התעללו בך ואמא שלך קראה לך "גוש חרא", העיסוק בבדסמ יכול להיות לא שחזור או נקמה אלא ריפוי, וכמובן להסתיים במציאת אהבת חייך ("המזכירה" הזה זה ממש "טיטאניק" של הנשלטות, חוץ מזה שבראשון יש חתונה בסוף והשני נגמר במוות). |
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר} |
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
שיר כאב(שולטת){סוליקר} • 14 באפר׳ 2012
כן "שמעו" שיש דברים כאלה, אבל לדעתי אף אחד/ת לא יקום בפורום ויגיד
"אני פצעתי את עצמי כשהייתי ילד כי הייתי אדם כועס עוד מאז" או כל סיפור אחר כי מספיק שאדם אחד (למשל נורית) כותב בכזה בטחון שזאת מחלת נפש ומי שעשה את זה אין לו מקום פה בשביל להרתיע מ"וידוי". המקום הזה ביצתי ורכלני ולא נראה לי שמרגישים כאן בפורום די מוגן בשביל כזה שיתוף כך שרק דיון ספרותי-מדעי-בדיוני נשאר |
|
באהלפההרבה(אחרת) |
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
לפני 12 שנים •
14 באפר׳ 2012
באהלפההרבה(אחרת) • 14 באפר׳ 2012
שיר כאב כתב/ה: כן "שמעו" שיש דברים כאלה, אבל לדעתי אף אחד/ת לא יקום בפורום ויגיד
"אני פצעתי את עצמי כשהייתי ילד כי הייתי אדם כועס עוד מאז" או כל סיפור אחר כי מספיק שאדם אחד (למשל נורית) כותב בכזה בטחון שזאת מחלת נפש ומי שעשה את זה אין לו מקום פה בשביל להרתיע מ"וידוי". המקום הזה ביצתי ורכלני ולא נראה לי שמרגישים כאן בפורום די מוגן בשביל כזה שיתוף כך שרק דיון ספרותי-מדעי-בדיוני נשאר אין לי בעיה לספר שכפכפו אותי כשהייתי ילדה, אני לא פוסלת לגמרי את האפשרות שיש קשר בין זה לבין המשיכה שלי לבדסמ, אבל לקרוא לזה מחלה או הפרעה? לא חושבת. גם אם כן, אני לא חושבת שהרבה אנשים פה היו רוצים להבריא. את היית רוצה לבלוע גלולת קסמים, שהיתה גורמת לך תוך שניה להפוך לוואנילית? |
|