מה דעתכם

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} • 14 באפר׳ 2012

וחתכת את עצמך?

באהלפההרבה​(אחרת) • 14 באפר׳ 2012

נופ.

kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 14 באפר׳ 2012

אני דרך אגב הבאתי את קאטינג בטור דוגמה, אבל גם התעסקות בנקיון אובססיבי, הפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה (סתם אכילה אובססיבית וחוסר יכולת להתאזן), הן דוגמאות לאותן פינות בנפש.

הרבה פעמים אנשים חושבים שלהיות חוליי נקיון זה יתרון בחיים, האמת שזה הפרעה כמו כל דבר אחר.
אני אישית מכירה מישהי שעל רקע היחסים עם אמה הנערצת פיתחה אובססיית ניקיון.
היא הגיע לזה שהיא לא מצליחה לא לחשוב על הסדר והניקיון בבית כשהיא בעבודה בלי כדורים פסיכיאטריים.
אם מסתכלים עליה היא נראית נהדר ממשפחה עמידה , ביחסים "נהדרים"עם אמא שלה , וגם היא מספרת שהייתה לה ילדות נפלאה

שוסי • 14 באפר׳ 2012

אז את יודעת מה שיר?
אני אתחיל.
בנעוריי אני הייתי חותכת את עצמי.זה היה לפני שזה היה ממש ידוע כך שבנוסף לתחושה שהביאה לקאטינג,נשאתי גם תחושת בושה ואשמה עמוקה.
את הסיבות שהביאו לזה אפשר לראות בחתכים עצמם-לפעמים זה היתה ריקנות כרונית ושעמום
שהביא לתחושת חוסר ממשות,לפעמים המון תסכול על המין האנושי ולפעמים כעס תהומי על עצמי.אני מאמינה שצורת/עומק החתכים יכולה לשקף את התחושות שחשתי אז.
למזלי יש לי מעט צלקות ששרדו את התופת והן בעיקר בירכיים.
אני כן יכולה לראות קורלציה בין השניים אצלי אבל באופן צר לא מחייב:הרצון לחוות בפול ווליום,הרצון באנדרנלין גועש ודופק מואץ.
מצד שני,התסכול והכעס שחשתי אז(בעזרת טיפול מעמיק)מתועל היום לאנרגיה שממנה אני יוצרת שיפורים בעולם.אני מתהההה על העבודה שלי ואני אוהבת את היכולת שלי להתרגש ממנה,להפוך בעזרתה את הרגשות השליליים שלי לאנרגיות חיוביות שאיתם אני עוזרת ומטפלת בילדים דומים למה שאני הייתי(אם כי קצת יותר קטנים יש לומר).

אוריאן • 14 באפר׳ 2012

לכל הנשמות יפות הנפש והשופטות
רק כדי לסבר לכן את האוזן
הייתה לי ילדות מאושרת בגיהנום זה בדיוק כמו שזה נשמע
ואני אוהבת לחתוך את עצמי למרות שהיום זה משהו ממש מינורי בחיי.
מצטערת לאכזב למרות שהייתי בטוחה שאני חולת נפש הלכתי לאבחון
ומסתבר שאני שפויה לחלוטין לא הצלחתי לפתח שום הפרעה.
אין לי נכות נפשית ואני לא על כדורים - כמה אנשים פה יכולים להגיד זאת ?
אני לא מוכנה שיכאיבו לי כשאני עצובה אני מסוגלת לקבל כאב רק כשאני מאושרת
בחיי היום יום שלי אני אדם מאוד אסרטיבי וחזק מעולם לא הייתי פרח קיר אני אדם עם נוכחות.
אני גם אדם שצוחק הרבה
ואין לי בעיה לדבר על הנושא עם המשפחה שלי זה לא סוד
אני פשוט אוהבת דם (אולי זה קשור לגנים של המאיה שיש לי)
אבל לפני שאתן שופטות למי מותר להיות פה ולמי אסור תבדקו את עצמכן
כי אני לא פה בגלל שחסר לי משהו בחוץ
הקשר שלי למה שאני התחיל אצלי מזמן עוד בילדות
ובכלל הכי קל להתעסק בכמה אחרים לא בסדר אולי תבדקו את עצמכן/ם לפני שאתם שופטים אחרים

שוסי • 14 באפר׳ 2012

אוריאן,
עצוב לי שאת מרגישה מותקפת.
אני לא חושבת שאפחד שולל את הזכות שלך להיות כאן ואני לא חושבת שמישהו כאן מאמין שעצם קיום הקאטניג שלך מעיד על אי שפיותך.
הכנות שלך מעוררת התפעלות,ואת לא חייבת הסברים לאף אחד.
אני מודה לך על התגובה שלך.

שיר כאב​(שולטת){סוליקר} • 14 באפר׳ 2012

אין לכן מושג כמה שימחתן אותי באומץ ובפתיחות.
חדשות לבקרים אני רואה אנשים שמתפלאים על כך ש"דוקא כאן" קיימת שיפוטיות לדברים מסויימים
וכמו שכתבתי למישהי, גם באתר של סוטים יש סוטים אפלים יותר, איכשהו..
ומכיוון שכך: פעם היו מחדדים ממתכת שבאו בקופסה יפה עם שני סכינים אקסטרה.
שלום כיתה א' ולפני גיל 6 עשיתי נסיונות על האצבעות.
זה לא כאב והדם היה טעים
במשך השנים עשיתי דברים גרועים בהרבה, אני חושבת שהמשותף לכולם הוא הרצון להרגיש.
כלומר, זה לא היה "הרס עצמי" במובן של התמכרות לסמים או לאלכוהול וכו'.
בכל מקרה ההתנהגות הזאת פסקה בסביבות הזמן שהתחלתי בפעילות מינית

אם זה קשור לעובדה שאני מתגרה מינית מכאב, גם לתת וגם לקבל?
מה אני, פסיכולוג?
(לכל היותר פסיכית.)

אוריאן • 14 באפר׳ 2012

לא מרגישה מותקפת המחשבה הזאת אף מעלה בי חיוך
עצוב לי שאנשים "קטנים" שופטים בכלל בלי להכיר
אנשים זורקים מילים או שהולכים עם הזרם כדי להיות חלק מהעדר.
זה בסדר כי זה טבעם של אנשים.
אני לא חותכת את עצמי היום כי זה מעציב את ה"בן זוג" שלי
אבל זה תמיד מעלה בי חיוך שדווקא הוא אוהב את הציור שלא סיימתי שלי ושל מישהו אחר שבו היד שלי מלאה בדם והמבט שלי מתפעל.
מודה דם מקסים אותי
אבל אצלי אפילו הדברים הכי לא שפויים מעוגנים בהגיון
זאת אני
הייתי פעם רוצה לשמוע את האנשים אומרים באמת מה שהם חושבים ולא מה שהם חושבים שמצפים מהם להגיד
ומה יותר גרוע פגיעה עצמית או לתת למישהו לפגוע בך?
ומצטערת לאכזב אבל רוב המערכות יחסים שלי הן עם וניליים ואני נהנית להיות נאהבת ולאהוב
לבדס"מ יש מקום בחיים שלי אבל הוא לא החיים שלי הכל כנראה זה מינונים
ואני עושה ספורט, מציירת,כותבת, קוראת
ומה לעשות כשאני רואה איש זקן מרים מהריצפה בדל סיגריה זה קורע לי את הלב אני לא מפנה את הראש לצד השני אני נותנת לו את הקופסאת סיגריות שלי ומרוקנת את הארנק שלי ליד שלו
וכשלאנשים רע או עצוב אני אנסה לעזור להם
ואני מגדלת 3 כלבים אחת אספתי מהרחוב והיא הביאה עוד 2 ולי לא היה לב לתת אותם.
וכן אני מאמינה באלוהים ובפסח שומרת
ואני לא שונאת אף אחד

זה בטוח עושה אותי לא שפויה

ואולי פשוט באמת כדאי שאנשים יבדקו קודם את עצמם לפני שהם שופטים אחרים

מוניק​(נשלטת) • 14 באפר׳ 2012

אני חושבת שלא ניתן להכליל לגבי כל מי שנמצא כאן באתרנו אך יש סיבה להאמין שרובנו כאן כי מסלול חיינו לא התנהל בצורה הנורמטיבית ביותר.
נושא גרימת הכאב לעצמנו הוא נושא מאד רחב אך טומן בתוכו יסוד אלמנטרי אחיד שחרור עומס רגשי.
אני חושבת שמי שמאיתנו שנמצאים כאן וחוו או חווים גם את תצורת המזו' של להכאיב לעצמם אולי הם כאן כי יש קטגוריות הרי לכאב לא כל כאב שאנו מסוגלים לגרום לעצמנו אנו מסוגלים שיגרמו לנו ולהפך וגם יש סוגי כאב שונים בדיוק כמו שכאב מהצלפה מעורר תגובה שונה מכאב מאטבים וכן הלאה.
אני גם לא חושבת שנכון לומר שמדובר במחלה נפשית הרי אנחנו פה כמזו' ומי יכול להגדיר מה זה מזו' באופן כוללני הרי איפיון המזוכיסטיות משתנה מאדם לאדם זה כמו שיש מזו' שאצלה מתאפיין בפן המנטלי יותר ואצל אחרת הוא מתאפיין בפן הפיזי יותר.
ומי מאיתנו יכול לקבוע שאחת שעושה קאטינג לעצמה או נותנת שיעשו קאטינג שונה ממי שנותנת שיעשו לה סשן מדיקלי או חשמלי או כל תצורת מזו' אחרת.... זה פשוט עוד צד למזוכיסטיות שנמצאת אצל אותה אחת.

מקווה שלא הלאיתי אתכם

Here And There​(נשלטת) • 14 באפר׳ 2012

סושי, ריגשת אותי.




אוריאן ושיר כאב, אף אחד לא קרא לכן "פסיכיות" או "לא שפויות".
אנשים כתבו את דעתם שהיא מאוד לגיטימית, גם אם היא לא נעימה לעיניים/אוזניים.
וכן, אני בהחלט חושבת שהעיסוק בבדס"מ מגיעה מאי אלו בעיות רגשיות, אצל כל אחד זה ברמה אחרת.
ואני מסכימה לגמרי עם נורית, בדס"מ זה לא תחליף לפסיכולוג או טיפול, ומי שיש לו אישיוז לפתור צריך לעשות את זה מול אדם מוסמך.

ואני אחזיר לכן את אותה המצלה שנתתן לי, לא בציונות או בכעס: לפני שאתן שולחות אותנו לבדוק את עצמנו, תבדו עם עצמכן למה התגובות שלנו עוררו בכן כ"כ הרבה כעס.