מה דעתכם

אוריאן • 14 באפר׳ 2012

אני לא רוצה להיגרר לוויכוחים כי זה מיותר אנחנו לא מכירות ברמה האישית וכל הוויכוחים הווירטואליים ברובם נובעים מאי הבנה

ולשם הבהרה אולי מה שאת רואה ככעס זאת אי הבנה.

שנים חשבתי שאני דפוקה והלכתי לטיפול בפעם הראשונה בגיל 20 לאחד המומחים בארץ הוא אמר שחבל שאני לא רוצה ללמוד פסיכולוגיה זה הפסד.

בפעם השנייה לפני שנתיים גם הם טענו שאין לי בעיה יש לי יכול מדהימה לתעל כל דבר אפשרי מהסביבה כדי להרים את עצמי אבל עד היום אחד מטפלים הוא אחד החברים הכי טובים שלי ולמדתי לצייר

אז אני לגמרי בעד טיפול

בכלל טיפול זה כייף ואני רצינית גם בפעמים שאתה יוצא בוכה ויושב שעות ומחסל ערימות טישו קטרזיס מטורף לנשמה

אבל אם כל כך הרבה אנשי מקצוע אמרו לי שאין לי שום בעיה למה לייצר בכוח בעיות ?

זאת אני

מוניק​(נשלטת) • 14 באפר׳ 2012

אני חושבת שבאופן כללי ברגע שאנו יוצאים מגבולות הנורמות החברתיות המקובלות והרווחות לא ניתן להגדיר כבר משהו כתקין או לא תקין, הרי אם אראה למישהו ונילי את הסימנים שנותרים עליי ואומר לו שאני נהנית מזה ואשוויץ אוטומטית התגובה הראשונה שלו תיהיה "את לא שפויה, תראי מה עשו לך, את הורסת את עצמך...." לעומת זאת אם אראה את סימני למישהו מהקהילה אקבל תמיכה, עידוד והבנה מדוע אני כל כך שמחה על הסימנים הללו...
אז אם אנו גם ככה פה בעינייני מה שנחשב כ"חריג" האם זו לא שגיאה לשפוט אדם כזה או אחר לגבי אהבתו לתצורה כזו או אחרת של כאב בין אם הוא גורם זאת לעצמו ובין עם עושים זאת לו.
כמי שתמיד התנהלה עפ"י החוקים של עצמה גם כשקיבלה מתחי ביקורות כאלו ואחרות אוכל רק לומר שכל עוד אדם עושה מה שטוב לו ואינו עושה זאת במטרה להזיק לעצמו אלא להנות אין בכך כל רע.