יום השואה

יום השואה

daniel222 • 19 באפר׳ 2012

ביום הזה העם היהודי מזכיר לעולם וזוכר את 6,000,000 היהודים שנרצחו בשואה.
למה אנחנו תמיד עוצרים אחרי ה 6,000,000?
מדוע אנו לא מזכירים וזוכרים את מאות אלפי ואולי אף מיליוני האזרחים הפולנים הלא יהודים שנרצחו במחנות ההשמדה ובחיסול ממוקד?
את מאות אלפי או אולי אף מעל מיליון הצוענים שנרצחו?
את מאות אלפי הנכים ופגועי הנפש?
את עשרות אלפי ההומוסקסואלים ואלפי המיעוטים הדתיים?
את כ 3 מיליוני החיילים הרוסים שנרצחו בשבי?
ועוד רבים אחרים, כולם בני אדם, שהושמדו שם.

ההשמדה הייתה מכוונת בעיקר כלפי היהודים ולכן אנו אמורים להיות במרכז הזיכרון אבל אנחנו לא היינו שם לבד.
אני מפריד כמובן בין קורבנות השואה לבין חיילים ואזרחים שנהרגו בקרבות ובהפצצות.
להם מגיע ויש יום זיכרון נפרד משלהם.

אם אנחנו לא נזכור את כולם, למה שכולם יזכרו אותנו?

the rain song • 19 באפר׳ 2012

התאריך הזה נבחר כי בו פרץ מרד גטו ורשה.
אף אחד לא שוכח שמיליונים רבים נרצחו והושמדו במלחמה הארורה הזאת
אם אינני טועה, באחוזים, לעם היהודי היו הכי הרבה נרצחים
זה יום הזכרון שלנו

יש ימי זכרון נוספים בשנה כלל עולמיים

לא יזכרו אותנו?
אם יש משהו שהמלחמה הזאת לימדה אותנו זה שבאמת לא כדאי לסמוך על אחרים בעניינים שלנו

newoldone • 19 באפר׳ 2012

מאותה סיבה שאני מציינת ימי שנה של קרובי משפחה שלי, ולא מציינת ימי שנה של קרובי משפחה של החברים שלי. אני גם לא רואה את היום הזה כמוך כיום שנועד להזכיר לעולם, אלא כיום זיכרון פנימי שלנו.

אבל אתה צודק שמההבט של הנחלת ידע, ראוי לדאוג שתהיה הנחלת ידע על כולם. לאו דווקא בהקשר של יום השואה.

Mila Berger • 19 באפר׳ 2012

קצת דיוקים, הרי לזה כיוונת דניאל- שנדייק. לדייק את מה אנחנו זוכרים ואת מי.

לפי הערכות המחקר כיום בין השנים 1939-1945 המספר "שישה מיליון יהודים" איננו מדוייק, שכן ישנן עיירות שנמחו עד אחרון היהודים בן, ולאחר ההשמדה לא היה מי שיספר אודותיה פרט למרצחים. לא על כל רצח אנחנו יודעים היום. המספרים המשוערים מתדייקים מעת לעת הרבה יותר ושווה לעקוב אחריהם. הבירוקרטיה של הרצח הייתה מקיפה, אבל לא מספיק. תחומים שלמים של השמדה נעלמו מעיני המסמוך ומתגלים באיחור.

חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה נחקק בשנות החמישים לאחר לא מעט פולמוס וסיעור מוחין. כאנקדוטה, תחילה קרוי היה "יום הזיכרון לשואה ולגטאות", ובעקבות מחאה ופוליטיקה הוסב השם לגרסתו דיומא. "לשואה ולגבורה", כשאת הגבורה מסמל מרד גטו ורשה. היו עוד מרידות, והיו עוד גבורות- אבל אלה הוכרו רק בשנים מאוחרות יותר. האתוס היה אתוס של גבורה, מי שלא עמד בו ומי שלא מרד "הלך כצאן לטבח".

השאלה שלך, דניאל, היא שאלה טובה מפני שהיא מדמה בעיניי פישוט מבורך, שאינו מחפש להוזיל אלא לחקוק את הרחבת היריעה. שעיננו לא יהיו קהות מראות כל קורבן באשר הוא.

מרד גטו ורשה פרץ לאחר הכנות רבות ומסואבות בי"ד בניסן לשנת 1943, מרד שנחשב למופת ההתנגדות היהודית. אך, אבוי, י"ד בניסן הוא ערב חג הפסח וחג דתי לאומי לא הולך ביחד באותו היום עם יום זיכרון ואבל לאומי. לכן, נבחר לקיים את יום הזיכרון ולציינו כשישה ימים לאחר תום החג הזה ושבוע לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

עיצוב היום הזה עבר כמה וכמה גלגולים, וזה בעיניי יותר מכל עונה על תמיהתך ואולי גם אמור לרכך את נזיפתך. ההודעה שלך מזכירה לי נזיפה, מדוע אני מדליקה נר זיכרון לזכר X ולא Y? הרי שניהם חלקו את אותה המרצפת באומשלאגפלאץ ולבסוף גם את אותו הדרגש באושוויץ. וכאן אולי המקום להזכיר את כוחם של בני הדור השני והשלישי בייחוד הזיכרון.

הדלקתי נר זיכרון עבור X, אבל אני דומעת ובוכה גם בעבור Y שאינני יודעת האם מישהו מבכה את חייו ואת מותו. זה פשוט ש X היה האבא שסבא שלי כ"כ התגעגע אליו.

ובעיניי זו הגדולה של היום הזה- להסתובב עם כאב אישי אבל לחלק את האבל עליו בפרישתו על הכל.

מלכתא • 19 באפר׳ 2012

מסכימה עם מילה ברגר.
ובנוסף, עליי להוסיף שישנם ימי זכרון גם לעמים אחרים שנרצחו.

למשל בבריה"מ נהרגו למעלה מ20 מליון אנשים- אזרחים וחיילים בצבא האדום, ולהם יש את ה9 למאי שהוא אמנם נחגג כ"יום הניצחון" אך הוא גם יום זכרון לאלו שנהרגו.
לפני כמה שנים ציפית בטקס זכרון שנערך באושוויץ, ואמנם הטקס אורגן ע"י הקהילה היהודית, אך השתתפו בו גם נציגים מקרב הצוענים- שגם אצלם נטבחו כמה מליונים.
ולנו יש את יום השואה.שגם לא זוכה למספיק כבוד, לדעתי.

Re: יום השואה

Winner​(מתחלפת) • 19 באפר׳ 2012

לדעתי זה הפוך.
אם לא נזכור קודם כל את עצמנו ואת מה שקרה לנו אףאחד לא יזכור אותנו גם.

זאלופון​(שולט) • 19 באפר׳ 2012

אני חושב שיש לכך שני טעמים עיקריים.

ראשית, כפי שכבר נאמר פה, אנחנו יהודים, ולכן מתקבל על הדעת שנתמקד בטרגדיה שאירעה לעמנו. הדבר אינו מוריד מסבלם של אחרים, אבל כל עם חוגג ומתאבל על מה שקשור בו עצמו.

שנית, נסיבות ההשמדה של היהודים היו ייחודיות. אמת, הגזענות הנאצית לא עצרה ביהודים, אבל ליהודים הוקדש בה מקום רם ונישא שאף אחד לא חלק עמם. איש לא ראה ברוסים את אויבה הדמוני של האנושות, ביקש להשמיד כליל את הגזע הסלאבי, גרר אזרחים ממוצא פולני מבתיהם בהולנד ובצרפת או בודד אותם בגטאות. מקומם של היהודים בתורה ובפרקטיקה הנאצית היה ללא אח ורע, ויש טעם בייחודיות של זיכרונו.

עם זאת, יש צדק בדבריך. אני חושב שמותר לנו לגמרי להתמקד באותם שישה מיליונים, אבל מן הראוי שיובן כי למרות כל מה שמבדיל אותם מהקורבנות האחרים - עבורנו ובכלל - היו גם קורבנות אחרים, שגם הם נפלו קורבן לגזענות, דעות קדומות וטירוף. ההבנייה של זיכרון השואה אצלנו, לפחות כפי שאני זוכר אותה מבית הספר, היא כזו שבמקרה הטוב איננה מקדישה מקום לאחרים ונוטעת בורות, ובמקרה הרע הופכת קורבנות - דוגמת העם הפולני למוד הסבל - לשותפים לפשע.

אני לא חושב שכולם צריכים לזכור אותנו, המושמדים. שימור זכרו של עם הוא עניינו שלו, לא של אחרים. אני כן חושב שכולם צריכים לזכור את המשמידים, את הרעיונות המעוותים שהניעו אותם, את הקרבה המסוכנת שלהם לרעיונות שצפים ועולים מסביבנו לפעמים, את האופן בו רעיונות כאלה צמחו, הכו שורש ויושמו, ובתוך כך - את המקום המרכזי והמצער שהעם היהודי אולץ ליטול בכל זה.

flashback{ג"ו} • 20 באפר׳ 2012

ה-27.1 הוא יום הזיכרון הבינלאומי לשואה.
גרמניה מכנה אותו "יום הזיכרון לקורבנות הנאצים".