| סירופ(נשלטת) |
לפני 12 שנים •
3 במאי 2012
איך להרוג את הקסם של יחסי דום שפחה?
איך להרוג את הקסם של יחסי דום שפחה?
אך כל איש הורג את אשר יאהב, / ועל הכל לדעת זאת; / יש העושה זאת במבט מצמית / ויש בלשון חלקות / הפחדן בנשיקת רעל ממית / וגבר עז במכת חרבו!" אוסקר ווילד בניה והרס הם תהליכים מרכזיים בבדסמ, ההבניה של תפקידי האדון/גבירה העבד/שפחה נעשית על ידי מערכת של מחוות, טקסים וכינויים והיא צריכה תחזוק והזנה תכופה. שני אנשים נפגשים בקפה ארומה. כיצד ייבנו התפקידים? איך יווצר הקסם שיפרנס אחרי כן את הנאותיהם המיניות ואשר יתן מענה לחלק מהשדים הרודפים נשמותיהם? הנה דוגמא לאקט שכיח: נניח שהגבר יאמר לאשה, קומי גשי לשירותים, התפשטי והביאי אלי את החזייה שלך. מחווה שכיחה זו מגדירה את סמכותו כעליונה ואת תחום הענין לזירה המינית. שיתוף הפעולה שלה, הכולל את ההסמקה, ההפתעה והמבוכה, דרך העמידה במטלה, ועד תחושת ההשפלה בפרהסיה, יגדירו אותה כנשלטת. הוא יקבל לידיו לא רק את החזייה אלא גם את המפתח לליבה, כמה שעות אחרי כן היא אולי תכנה אותו - אדוני ותגדיר עצמה כשפחה. הנה הונח פעמון הזכוכית ונרקמה מציאות אלטרנטיבית בין שני אלו. מציאות שאנו יודעים כי היא מסוכרת בשכרון חושים נהדר. אישית, איני יכולה להימנע מלבנות את השולט שלצידי ולחתור להחליש אותו בו זמנית. האם אני היחידה? איך עושים זאת? איך מפוררים את המבנה הקסום הזה , משורר החצר ריס (המוערך והמוכשר מאוד) פענח עבורנו כי ההגמוניה נבנית באלפי רגעים. הנה שלש שיטות בטוחות להוריד מלך מכסאו ולהרוג את ציפור השיר . א. רפלקציה וניתוח יתר: נתחי כל דבר, כל מבט, נגיעה, ספרי עליהם בגוף שלישי, לעצמך או לאחיותייך בבלוג או בעל-פה, הניתוח מרסק סשן שלם ליחידות אטומיות ומרוקן את השלם הגדול לסך חלקיו. ב נתצי את הזרות. מיסתורין ומרחק מסוים הם בסיס הדרמה האפילה. אחת הסיבות לקוצר של מערכות יחסים בידסמיות היא אולי התפוגגות מעטה המסתורין שהוא הכרחי להטענת המתח. אז מהרגע הראשון, במכונת ירייה, בצרורות, ספרי על עצמך, על משפחתך, חייך, עבודתך, שלחי תמונות, העלי שאלות ליעוץ, פרסי פריסת יתר. גם ביחס אליו, נסי לברר הכל: מקצועו, עיסוקו, מיקומו, משפחתו, היסטוריה , צבא, בית ספר, דרכו בקהילה, דפוסי הצבעה וחברות בארגונים מקצועיים, לשם כך הומצא גוגל, פייסבוק ומפת הרחובות המצולמים. ג. תימרון ושליטה מלמטה, ממבט ראשון זה יכול להיראות כמעשה של שפחה מאוהבת, מפני שכסאבית שמורה לך זכות וחובה להכין מקום, לקבוע תכנית אמנותית, להכריז על נושא, לבקש כי הסשן יכלול מחטים או חוויה אנאלית, במועדון או במאנצ'. הוא ירצה להגשים משאלותיך ולא יוכל לעמוד אל מול החדר עטור הנרות והקטורת שהכנת עבורו, האביזרים שהונחו לצד המיטה ורשימת המשאלות. מכאן הדרך לשבור את אדנותו בהירה וקצרה. חייבת לציין שבמערכת העכשווית זה לא כל כך עובד לי. על שאלות פילוסופיות עמוקות, ניתוחים ופרשנויות שאני מעלה מולו הוא מאזין בחצי אוזן וכשאני מבקשת תגובתו הוא עונה " זה שלך, השיח שלך, אין לי חלק בזה וגם לא ענין להיות שותף בו". כשאני מפרטת באזניו פנטזיות מיניות שלי, הוא קשוב אך מסכם, טוב... זו לא תכנית כבקשתך, את יודעת! ועל השליטה מלמטה?... אני מתכננת ומעמידה תכנית אבל היא קורסת, הוא מסובב את הדברים כך שרק לרגע יהיה נדמה שזו תכנית כבקשתך ואז מגיע איזה טוויסט שמותיר אותי באלם . עברה שנה וחצי, מידי יום אני נוכחת בשלמות הדומית שלו, כל כולו מאסטר, אין בזה סדק כי אין זו הצגה אלא גרעין אישיות, כל תנועה ומעשה שלו נגזרים ממהותו זו. הערצתי אליו גוברת, והחבל אשר כרכתי מרצוני על צווארי, הולך ומתהדק. בימים שאני עושה את דרכי אליו, נוהגת קילומטרים רבים כדי להתבונן בו או לבקש את חסדי גופו אני נדמית לעצמי מכורה (ולפיכך גם מטומטמת). בינתיים אני ממשיכה ללהג, לנתח, לפענח ולבדוק איך מפוררים את הקונסטרוקציה הזאת, יען כי כל אדם הורג את אשר יאהב |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
על המסתורין
כתוב מאוד יפה. אני תמיד אוהבת את איך שאת כותבת, סירופ
בכל זאת אני לא בטוחה שהבנתי היטב את מה שאת מנסה לומר, ותקני אותי אם אני לא מבינה נכון - את בעצם אומרת שאנחנו פיונים המשחקים תפקיד בפנטזיה של השני . בשביל זה יש מחוות, וריטואלים, זרות וניכור. את מספרת לנו שללא החלקים האלה, יחסים בדסמים פוקעים כבועות סבון, כאשר המציאות מזדחלת אל הפנטזיה. לא רק שאני לא קונה את זה, אלא שזה גם מעציב אותי מאוד לחשוב על זה, כי אנחנו הופכים כלי האוננות אחד של השני במרחב הבדסמי המנוכר הזה, בו אנחנו מנהלים קשר עם דמות שקיימת בראשנו. כך בעצם, אנחנו מבקשים מהשני להסתיר פניו על מנת שלא נלמד עד כמה הדמות בראש וזו שבמציאות שונות. היוצא מכך הוא שברגע שתסדק הדמות ויצא ממנה אדם אנושי ולא "אדון" או "מאסטר" הקסם המיוחד הזה יפוג, ושוב נצא לחפש מישהו שיתאים לנו לדמות שבראש שלנו, לפחות בקורלציה מסויימת. לא מהמקום הזה שואב הבדס"ם שלי. נדמה לי שהוא נוצר ונוצק, ואפילו זקוק מאוד לאינימיות גבוהה מאוד, לחשיפה מלאה של שני אנשים שיוצרים להם עולם משלהם, ושם ההכפפה לא מגיעה מריטואל, אלא שהריטואל הוא סמל להכפפה. רוצה לומר - לא זה שהוא מבקש ממני להוריד חזיה בשירותים ולגרות את עצמי בכך שאני עושה משהו בו אני רוצה, ומדמיינת שזה רק רצונו, והוא זה המכפיף אותי לבצע אותו, אלא זה שהוא מביט בי ואני יודעת שעם גירוי או בלי גירוי אני אלך להוריד את הירח בעבורו, ואחר כך אחפש לו ירחים אחרים. לא זה שאני זקוקה לכאב ולכן הוא מספק לי אותו, אלא זה שלפעמים הרצון שלי נסוג מפני רצונו גם אם זה מייצר לי כאב. כן, מהכאב הזה שנחשב כאן "רע". זה שלא נרטבים ממנו ומאוננים אותו. אני לא צריכה ריטואלים, מסתורין, דיסטאנס, ריחוק, כדי לדעת ולהבין שאני עפר רגליו. אני כזו בגלל מי שהוא, מה שהוא בשבילי, מה שאני בשבילו. בגלל שאני יודעת מה ומי שהוא עד לעומק הקרקעית שם אני ממשיכה, חופרת ולומדת אותו כי אין לי בעולם אף אדם מלבדו שכל כך בא לי לחפור. להכיר, להבין כל נים בו, וכן, ממש כמו שהוא מכניס אצבעות אל תוך הליבה שלי ולומד אותי בשקיקה מכל כיוון. ודווקא הפער הזה בין האינטימיות המטורפת הזו, לחלקים הקיצוניים שלנו, מבעבע בנו את התחושות האלה. כי מה שמרגש אותי זה הפער הבלתי אפשרי כמעט בין הקרוב /חם/צמוד לרחוק/קריר/מרווח. העוצמות שלו מתקיימות שוות תמיד, רק שהמבע שלהן משתנה. הוא לא זקוק למסתורין בשביל לייצר איזו עוצמה שאינה מתקיימת, גם לא לריטואלים, וחפירות אינן יכולות לקסם שלו אלא ההיפך - הברק שלו, בהירות המחשבה, ההבנה, ההכלה, ההומור, רק מחזקים את אותו הקסם ומאפשרים לי ללמוד את עומקו, להתפלא בכל פעם מחדש כשהוא מציב בפני אמת שנעלמה מעיני. ההבנה שאת שמה נפשך בכפו של מי שאפשר לסמוך עליו מכל כך הרבה היבטים: הוא בעל יכולת לראות אותך, ובעל רצון לראות אותך, והוא אוהב ושומר על מה שיקר לו כמו על עצמו. אולי לא האדם הוא שהורג כל מה שהוא אוהב, אלא שיש דברים בעלי תאריך תפוגה. זה אולי עצוב, אבל אם הבחירה שלי היא לשמר אילוזה או להסתכן במוות של משהו שהוא אמיתי לי התשובה שלי ברורה. ויודעת מה? האמת מתה אחרונה. |
|
|
| צ'שייר |
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
Re: על המסתורין בכוח המוח כתב/ה: כתוב מאוד יפה. אני תמיד אוהבת את איך שאת כותבת, סירופ
בכל זאת אני לא בטוחה שהבנתי היטב את מה שאת מנסה לומר, ותקני אותי אם אני לא מבינה נכון - את בעצם אומרת שאנחנו פיונים המשחקים תפקיד בפנטזיה של השני . בשביל זה יש מחוות, וריטואלים, זרות וניכור. את מספרת לנו שללא החלקים האלה, יחסים בדסמים פוקעים כבועות סבון, כאשר המציאות מזדחלת אל הפנטזיה. לא רק שאני לא קונה את זה, אלא שזה גם מעציב אותי מאוד לחשוב על זה, כי אנחנו הופכים כלי האוננות אחד של השני במרחב הבדסמי המנוכר הזה, בו אנחנו מנהלים קשר עם דמות שקיימת בראשנו. כך בעצם, אנחנו מבקשים מהשני להסתיר פניו על מנת שלא נלמד עד כמה הדמות בראש וזו שבמציאות שונות. היוצא מכך הוא שברגע שתסדק הדמות ויצא ממנה אדם אנושי ולא "אדון" או "מאסטר" הקסם המיוחד הזה יפוג, ושוב נצא לחפש מישהו שיתאים לנו לדמות שבראש שלנו, לפחות בקורלציה מסויימת. לא מהמקום הזה שואב הבדס"ם שלי. נדמה לי שהוא נוצר ונוצק, ואפילו זקוק מאוד לאינימיות גבוהה מאוד, לחשיפה מלאה של שני אנשים שיוצרים להם עולם משלהם, ושם ההכפפה לא מגיעה מריטואל, אלא שהריטואל הוא סמל להכפפה. רוצה לומר - לא זה שהוא מבקש ממני להוריד חזיה בשירותים ולגרות את עצמי בכך שאני עושה משהו בו אני רוצה, ומדמיינת שזה רק רצונו, והוא זה המכפיף אותי לבצע אותו, אלא זה שהוא מביט בי ואני יודעת שעם גירוי או בלי גירוי אני אלך להוריד את הירח בעבורו, ואחר כך אחפש לו ירחים אחרים. לא זה שאני זקוקה לכאב ולכן הוא מספק לי אותו, אלא זה שלפעמים הרצון שלי נסוג מפני רצונו גם אם זה מייצר לי כאב. כן, מהכאב הזה שנחשב כאן "רע". זה שלא נרטבים ממנו ומאוננים אותו. אני לא צריכה ריטואלים, מסתורין, דיסטאנס, ריחוק, כדי לדעת ולהבין שאני עפר רגליו. אני כזו בגלל מי שהוא, מה שהוא בשבילי, מה שאני בשבילו. בגלל שאני יודעת מה ומי שהוא עד לעומק הקרקעית שם אני ממשיכה, חופרת ולומדת אותו כי אין לי בעולם אף אדם מלבדו שכל כך בא לי לחפור. להכיר, להבין כל נים בו, וכן, ממש כמו שהוא מכניס אצבעות אל תוך הליבה שלי ולומד אותי בשקיקה מכל כיוון. ודווקא הפער הזה בין האינטימיות המטורפת הזו, לחלקים הקיצוניים שלנו, מבעבע בנו את התחושות האלה. כי מה שמרגש אותי זה הפער הבלתי אפשרי כמעט בין הקרוב /חם/צמוד לרחוק/קריר/מרווח. העוצמות שלו מתקיימות שוות תמיד, רק שהמבע שלהן משתנה. הוא לא זקוק למסתורין בשביל לייצר איזו עוצמה שאינה מתקיימת, גם לא לריטואלים, וחפירות אינן יכולות לקסם שלו אלא ההיפך - הברק שלו, בהירות המחשבה, ההבנה, ההכלה, ההומור, רק מחזקים את אותו הקסם ומאפשרים לי ללמוד את עומקו, להתפלא בכל פעם מחדש כשהוא מציב בפני אמת שנעלמה מעיני. ההבנה שאת שמה נפשך בכפו של מי שאפשר לסמוך עליו מכל כך הרבה היבטים: הוא בעל יכולת לראות אותך, ובעל רצון לראות אותך, והוא אוהב ושומר על מה שיקר לו כמו על עצמו. אולי לא האדם הוא שהורג כל מה שהוא אוהב, אלא שיש דברים בעלי תאריך תפוגה. זה אולי עצוב, אבל אם הבחירה שלי היא לשמר אילוזה או להסתכן במוות של משהו שהוא אמיתי לי התשובה שלי ברורה. ויודעת מה? האמת מתה אחרונה. ובכן בכוח,לאור התהיה,אנסה את כוחי בפרשנות מתומצתת,כפי שאני לפחות הבנתי את הכוונה. אין בפוסט הפותח קריאה ליחסי פלסטיק רדודים,אלא עצה להמנע מלהפוך יחסים בדסמים(ואולי יחסים בכלל?) לברברת חפרנית המנתחת עד לזרה כל תו תג וניאנס,עד להפיכת תבשיל היחסים הקסום לאוסף של תת רכיבים והכל בשם המודעות הקדושה.וכאשר תבשיל כזה עוד מקדיח בפומבי,קצרה הדרך להפכתו לתפל. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
צ'שייר,
אני חושבת שהפרשנות שלך מאוד חלקית ומאוד פשטנית. אני כן חושבת שהיא מדברת על קשר בו יש יחסי שליטה, ולא סתם-כל-קשר-שמת-מחפרנות-יתר. אני מניחה שאם זה מה שהיא היתה רוצה לומר, היא היתה אומרת. היא כן מדברת על אלמנטים נוספים. אולי תקרא שוב? מהעולה שם, מההסתר הזה בו יש לכאורה צורך על פי דבריה, עולה התגובה שלי. |
|
|
תמונה כפרית
|
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
Re: איך להרוג את הקסם של יחסי דום שפחה? סירופ כתב/ה: איך להרוג את הקסם של יחסי דום שפחה?
א. רפלקציה וניתוח יתר: נתחי כל דבר, כל מבט, נגיעה, ספרי עליהם בגוף שלישי, לעצמך או לאחיותייך בבלוג או בעל-פה, הניתוח מרסק סשן שלם ליחידות אטומיות ומרוקן את השלם הגדול לסך חלקיו. יתכן שניתוח יתר של משהו עלול לקלקל את אותו משהו, אך לטעמי יותר מדויק יהיה לומר, שלא משנה כמה נדבר, ננתח או ניכתוב, יש דברים שמילים פשוט לא יכולות להביא לידי ביטוי. כמי שאוהבת לכתוב, כותבת לא מעט, יכולה לומר לך שכל כמה שמילים יכולות לגעת, הן לא באמת יכולות להביא את מלא הקסם לידי ביטוי. כי לפעמים 1+1 = 1 ולפעמים 3 ולאו דווקא 2, אני כן מאמינה בדיבור, בשיתוף, בטבילת הלחם בתוך הפונדו, ופשוט להנות מכל מגוון הטעמים והמרקמים. סירופ כתב/ה: ב נתצי את הזרות. מיסתורין ומרחק מסוים הם בסיס הדרמה האפילה. אחת הסיבות לקוצר של מערכות יחסים בידסמיות היא אולי התפוגגות מעטה המסתורין שהוא הכרחי להטענת המתח. אז מהרגע הראשון, במכונת ירייה, בצרורות, ספרי על עצמך, על משפחתך, חייך, עבודתך, שלחי תמונות, העלי שאלות ליעוץ, פרסי פריסת יתר. גם ביחס אליו, נסי לברר הכל: מקצועו, עיסוקו, מיקומו, משפחתו, היסטוריה , צבא, בית ספר, דרכו בקהילה, דפוסי הצבעה וחברות בארגונים מקצועיים, לשם כך הומצא גוגל, פייסבוק ומפת הרחובות המצולמים. מה רע בכך? מה רע בהיכרות של גובה העיניים אחד עם השני? אני רוצה להכיר כמה שיותר את האדם שמולי, ואני רוצה שהוא יכיר אותי, בעיני זה רק תורם ומעצים את כל החוויה, ה BDSM שלי הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני, וכדי לגעת בי באמת, כדי להניע אותי, צריך להכיר בי יותר מאשר איזה סוג כאב אני אוהבת, ומה הם הגבולות שלי, או אם ואיזו השפלה עושה לי טוב או רע. סירופ כתב/ה: ג. תימרון ושליטה מלמטה, ממבט ראשון זה יכול להיראות כמעשה של שפחה מאוהבת, מפני שכסאבית שמורה לך זכות וחובה להכין מקום, לקבוע תכנית אמנותית, להכריז על נושא, לבקש כי הסשן יכלול מחטים או חוויה אנאלית, במועדון או במאנצ'. הוא ירצה להגשים משאלותיך ולא יוכל לעמוד אל מול החדר עטור הנרות והקטורת שהכנת עבורו, האביזרים שהונחו לצד המיטה ורשימת המשאלות. מכאן הדרך לשבור את אדנותו בהירה וקצרה. אומר לך את האמת, אין לי מושג מה אמורה שפחה מאוהבת או לא מאוהבת לעשות, אין לי ספר חוקים בנדון, ומעולם לא היה לי, אדון יכול להענות לבקשות ויכול לסרב, הוא יכול להענות חלקית עם טוויסט, שבעיני זה קצת מצחיק, קצת משעשע, ואולי לפעמים מתסכל. אבל מה שחובה פה בעיני הוא המשפט האלמותי של ארנב אחד בשם רוג'ר רביט only when it's funny המערכת הזו אמורה לתת סיפוק, אנרגיות חיוביות, והנאה לשני הצדדים. זו לא רק זכותה אלא בעיני אף חובתה של נשלטת להגיד מה היא רוצה, מה היא אוהבת מה עושה לה טוב, ומה עושה לה רע. בעיני שולט טוב יודע לקחת את התמהיל הזה ולשחק איתו לטובת שני הצדדים. קראתי במקום אחר מישהו שכתב מילים ברוח של "את תעשי מה שאני רוצה, ואז אולי אזרוק לך איזו עצם" בחיים האמיתיים זה לא עובד ככה, בעיני משפט כזה הוא המתכון להרס של יחסי שולט נשלט יש ביחסי BDSM הרבה מאד קסם הקסם הזה נגלה אט אט שכבה אחרי שכבה, ככל שההיכרות האישית בין שני הצדדים גדלה, ככל שהסקרנות הרצון להכיר לענג ולהתענג גדלים, כך הקסם גובר. |
|
|
| גברים(שולט) |
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
בכוח, אני חייב לומר שאני קראתי קצת אחרת ממך.
השורה התחתונה של סירופ היא - יש לי מאסטר שגם אחרי שאני מכירה אותו לעומק, הוא בדיוק מה שאני צריכה. גם אחרי שנה וחצי שבה לומדים להכיר האחת את השני לעומק ועל כל הצדדים, גם לאחר שנה וחצי שהקסם של הפגישות המסתוריות הראשונות כבר התפוגג, שבהם הקסם של ההצלפות המסובבות, הקשירות המתוחכמות ושאר הפעלולים כבר דהה, שבהם בוצעו בה כבר כל המעשים המגונים הרבה פעמים ושבהם כיסויי העיניים כבר לא מסתיר שום דבר. אחרי שנה וחצי שאחריהם כבר אי אפשר באמת להסתיר את מי שאתה, היא מתפעלת ושמחה לגלות שהוא באמת, מה שהיא צריכה. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
גברים כתב/ה: בכוח, אני חייב לומר שאני קראתי קצת אחרת ממך.
השורה התחתונה של סירופ היא - יש לי מאסטר שגם אחרי שאני מכירה אותו לעומק, הוא בדיוק מה שאני צריכה. גם אחרי שנה וחצי שבה לומדים להכיר האחת את השני לעומק ועל כל הצדדים, גם לאחר שנה וחצי שהקסם של הפגישות המסתוריות הראשונות כבר התפוגג, שבהם הקסם של ההצלפות המסובבות, הקשירות המתוחכמות ושאר הפעלולים כבר דהה, שבהם בוצעו בה כבר כל המעשים המגונים הרבה פעמים ושבהם כיסויי העיניים כבר לא מסתיר שום דבר. אחרי שנה וחצי שאחריהם כבר אי אפשר באמת להסתיר את מי שאתה, היא מתפעלת ושמחה לגלות שהוא באמת, מה שהיא צריכה. אני בכלל לא מדברת על מערכת היסים של סירופ עם אדונה, מאיפה לי המידע הזה? אני לא חולקת על כך שהיא נשמעת מרוצה. או מכורה לאדנותו, כך ע"פ דבריה. אני מדברת רק על הדרך בה היא מנתחת את הקסם של יחסי שליטה. שם היא מעלה את האלמנטים שהתיחסתי אליהם. יש שם הסבר על איך ריטואלים, מידע מוגבל ומסתורין, מקיים את הקסם הזה. אני אמרתי שהקסם הזה יכול להווצר בדרך אחרת, והסברתי למה אני מעדיפה את הדרך האחרת. מעבר לכך, זה שהיא שמחה לגלות שזה מה שהיא צריכה, לא סותר את הרעיון שאחד הצרכים שלה שם זה שהוא יהיה יותר "דמות" ופחות אנושי. |
|
|
| הכול במידה |
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
על בוחן המציאות
לדעתי שתי הגישות לניתוח הקסם של יחסי השליטה שהוצגו כאן, שאותן אכנה, במילות הכותבות, הראשונה - "שלש שיטות בטוחות להוריד מלך מכסאו ולהרוג את ציפור השיר" והשניה - "אני עפר רגליו", לוקות באותה המגרעת - שתיהן מניחות כי האלים עדיין יורדים ומסתובבים בינינו, בני האדם.
יחד עם זאת, בעוד אשר הראשונה "שלש שיטות..." מוכנה לקבל, ולו תיאורטית, את ארעיות ההאלהה, הרי שהשנייה "אני עפר..." מקדשת את הסגידה. לא יודעת, חשבתי שכולנו בני אדם. |
|
|
שלגי
|
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
בכוח המוח כתב/ה: גברים כתב/ה: בכוח, אני חייב לומר שאני קראתי קצת אחרת ממך.
השורה התחתונה של סירופ היא - יש לי מאסטר שגם אחרי שאני מכירה אותו לעומק, הוא בדיוק מה שאני צריכה. גם אחרי שנה וחצי שבה לומדים להכיר האחת את השני לעומק ועל כל הצדדים, גם לאחר שנה וחצי שהקסם של הפגישות המסתוריות הראשונות כבר התפוגג, שבהם הקסם של ההצלפות המסובבות, הקשירות המתוחכמות ושאר הפעלולים כבר דהה, שבהם בוצעו בה כבר כל המעשים המגונים הרבה פעמים ושבהם כיסויי העיניים כבר לא מסתיר שום דבר. אחרי שנה וחצי שאחריהם כבר אי אפשר באמת להסתיר את מי שאתה, היא מתפעלת ושמחה לגלות שהוא באמת, מה שהיא צריכה. אני בכלל לא מדברת על מערכת היסים של סירופ עם אדונה, מאיפה לי המידע הזה? אני לא חולקת על כך שהיא נשמעת מרוצה. או מכורה לאדנותו, כך ע"פ דבריה. אני מדברת רק על הדרך בה היא מנתחת את הקסם של יחסי שליטה. שם היא מעלה את האלמנטים שהתיחסתי אליהם. יש שם הסבר על איך ריטואלים, מידע מוגבל ומסתורין, מקיים את הקסם הזה. אני אמרתי שהקסם הזה יכול להווצר בדרך אחרת, והסברתי למה אני מעדיפה את הדרך האחרת. מעבר לכך, זה שהיא שמחה לגלות שזה מה שהיא צריכה, לא סותר את הרעיון שאחד הצרכים שלה שם זה שהוא יהיה יותר "דמות" ופחות אנושי. מאוד מתחברת למה שאומרת "בכוח", דווקא הכרות עמוקה ורחבה יותר והכרת האדם השלם על חולשותיו והפינות האפלות שבו וגם את חוסר השלמות שלו - מעמיקות את הקסם ואת הקשר, כך היה בקשרים המשמעותיים שלי בעבר לפחות - אין כאן נכון לא נכון, זה לחלוטין עניין של העדפות וצרכים. הצורך שלי שונה. יתרה מכך, אני מודה שכיום הצורך שלי בטקסיות די שואף לאפס, בשונה ממה שחשתי בתחילת דרכי בעולם האמיתי (אי שם מחוץ לראשי האפל), להפך - דרישות לטקסיות יתרה, בעיקר בהתחלה, נראות לי איכשהו מיותרות וחסרות משמעות אמיתית. ושוב, מאחר מדובר בצרכים, רצונות ורגשות - זה אינו סותר את צרכיה השונים של סירופ, כפי שכתבה אותן באורח מקסים. ואחרון חביב, חפירות מיותרות ומעמיקות - יכולות להרוג כל קשר לדעתי, זה כבר לא ממש קשור לשליטה. |
|
|
נוריתE
|
לפני 12 שנים •
4 במאי 2012
כל העיניין הוא באמת אותו גרעין אישיות
האיש יוצר את השולט אבל מולנו מעלינו עומד, רק,ה שולט וככה צריך לדעתי להתייחס אליו להגיד תודה לאיש אבל להכנע ולהתמסר למאסטר. מעבר לזה בנושא נושא ה "שליטה מלמטה" מי שיש לה דום צעצוע שתשחק בו כרצונה אבל מי שמתייחסת ברצינות ויודעת בפני מי היא עומדת שלא תנסה" לשלוט מלמטה " ולתמרן כי זה יחזור לה כמו בומרנג ולבקש דברים ולספר חלומות ופנטסיות,ז את לא בשום אופן שליטה מלמטה (איך שאני שונאת את הביטוי הזה,אמרתי?) מותר וחובה אפילו לשתף אותו אני אישית רואה עצמי כמין שאחארזדה גם הפטנטסיות שלי מהנות ומשעשעות את מאסטר אבל כמו שאומרים את רוצה והוא עושה מה שהוא רוצה או אחרת וזה מתורגם חופשי משיר ששמעתי היום "אני רוצה שתעשה בי מה שאתה,רוצה" וזה כל העניין פה? לא? קשר טוב הוא קשר שמתחיל במוח . |
|
|