שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שני שירים

tlsh
לפני 12 שנים • 6 במאי 2012

שני שירים

tlsh • 6 במאי 2012
הי,

אני חדש כאן הפורומים ורוב הסיכויים שלא תראו אותי הרבה; נושא השליטה אמנם מעניין אותי במידה מסוימת באופן תאורטי (כמו הרבה דברים אחרים), אבל מעולם לא התנסיתי בזה בפועל.

הסיבה שאני כותב כאן הוא כי בין דברים שכתבתי יש שני שירים שנוגעים ביחסי שליטה (הראשון יותר מהשני, פרופר, אבל במידה מסוימת אפשר להגיד שגם השני); אני רוצה לשמוע דעות עליהם מפי אנשים שבאמת התנסו בזה.

---

אלוהים אחרים

כִּי הָיִינוּ גֵּרִים בְּמִצְרַיִם
לְרַגְלַיִךְ אֶרְצֶה לִפֹּל
יְצִירַיִךְ, יְצִירוֹתַיִךְ--
בֵּינֵיהֶן-- כִּי בָּאת כְּבַת קוֹל
אֲבַקֵּשׁ לִהְיוֹת; מוּחָשִׁית אַתְּ
יְתֵרָה מֵאֵל הַשְּׁקָרִים
כִּי הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
עֲבָדִים-- אֱלֹהִים אֲחֵרִים--
(אֲמִתִּית כְּמוֹ כְּאֵב שֶׁחָוִיתִי
אַתְּ)-- עַבְדֵּךְ וְעוֹבְדֵךְ הַקַּנַּאי
עַד אֶחְמֹּד לְהַגִּיד כִּי הָיִית לִי--
אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי.

---

הפיכת שולחן

"כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו – עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד".—
מסכת נדרים, כ', ב.

כִּי בִּקַּשְׁתְּ כְּאֵב, מֵעֵבֶר
לִרְצוֹנֵךְ כְּאֵב אֶתֵּן
אַל תִּקְּחִי סוֹדוֹת לְקֶבֶר
עַיִן תַּחַת עַיִן. שֵׁן
תַּחַת שֵׁן אוֹצִיא, כָּמוֹהֶם
לְעֵינֵי צִבּוּר רָחָב
זָעַקְתָּ כְּאֵב הִיא נוֹהֵם
הֲנָאָה. אָבִיב הוּא סְתָו.
לַיְלָה-- יוֹם. חַמָּה-- יָרֵחַ.
חֲלוֹמֵךְ הוּא מְצִיאוּת
שָׁם תָּמִיד אֶהְיֶה אוֹרֵחַ
לֹא קָרוּי. בְּשִׂיא צְבִיעוּת
אַתְּ רָצִית שְׁלִיטָה מֻחְלֶטֶת
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה צָפוּי
וְרָשׁוּת נִתְּנָה לָלֶכֶת
אַךְ-- כָּפוּי אוֹ לֹא כָּפוּי
חֹפֶשׁ זֶה אֵינֶנּוֹ חֹפֶשׁ
פַּחַד הוּא עַתָּה גְּבוּרָה,
צְעָקָה רָמָה הִיא לַחַשׁ
וּשְׁבִירַת שְׁתִיקָה-- שְׁמִירָה
עַל שְׁתִיקָה. שְׁתִיקָה כוֹאֶבֶת.
הֲנָאָה תִּהְיֶה כְּאֵב
מִקִּרְבָה— כְּשֶׁאֵת עוֹזֶבֶת
לָךְ אֲנִי אֶהְיֶה אוֹיֵב.

---


תודה רבה!
    התגובה האהובה בשרשור
המלט
לפני 12 שנים • 6 במאי 2012
המלט • 6 במאי 2012
אהבתי את השיר הראשון. אני חושב שבמוקדם או במאוחר יהא עליך לגאול את היצר המושר בו מהמסגרת של 'עניין תיאורטי בלבד'.

על אף שאין זה נאה להקשות על המשורר אודות שיריו – שלא לומר לחפור - בכל זאת ביקשת במפורש דעות על השירים. זוהי חפירתי: ובכן, דעתי היא שעוצמתה של האישה המתוארת בשיר נגזרת באופן ישיר מכובד משקלו של המושג 'אלוהים אחרים', ולא סתם בחרת בביטוי חזק זה ככותרת השיר. לא רק שהיא אלוהים שלך, אלא היא אלוהים שלך על אף שהדיבר הראשון אוסר עליך אלוהים אחרים. אבל אז לא ברור מדוע מופיע המשפט  'מוחשית את יתרה מאל השקרים' . אם אל שקרים הוא, ממילא מתייתר הדיבר הראשון ונחלשת עוצמתו של הציווי, וכתוצאה מכך נחלשת עוצמתה של זו שתרצה ליפול לרגליה. אני חושב שהשיר הרבה יותר חזק ללא 'אל השקרים'.

מאחל לך גאולת-יצר שלמה בקרוב בימינו.
 
tlsh
לפני 12 שנים • 6 במאי 2012

אל השקרים

tlsh • 6 במאי 2012
המלט: מחשבה מעניינת. מעולם לא הייתי אדם מאמין (אל אף שהמקרא, כמובן , מקור השראה נהדר, בין אם אתה מאמין או לא) ואיכשהו "אל השקרים" בא לי בטבעיות; כשאתה אומר את זה אז אני רואה את ההגיון במחשבה שלך.

מצד שני, אם מורידים את "אל השקרים" אז נוצר רושם שהדובר הוא באיזשהו מקום אדם מאמין (בה'), גם אם האשה היא אל חזק יותר מבחינתו. אני לא יודע אם זאת הכוונה שלי. אני אחשוב על זה.
Gerald​(מתחלף)
לפני 12 שנים • 6 במאי 2012

ביקורת ספרותית

Gerald​(מתחלף) • 6 במאי 2012
היי tlsh,
יש לי לא מעט ניסיון בעריכת שירה אבל מן הסתם זו רק דעתי האישית לגבי "אלוהים אחרים" :
1. בשורה 1, סיכול המילים ייתן אפקט יותר חזק, כלומר: "כי גרים היינו במצריים" וזה נותן יותר משקל להקשר התנכי.
2. לא מבין למה בשורה חמש אתה שם נקודה פסיק. אני חושב שלחלק את השיר לשורות שלמות וברורות לא יוריד את האפקט.
3. יש לך פה שני דימויים שלא מתחברים ביחד טוב (כמו שזה עכשיו): סיפור האהבה מעבר לאמונה וסיפור מצריים. הנה ניסוי מהיר, תוריד את כל השורות שמדברות על מצריים (1,7,icon_cool.gif ותראה שהרגש והדימוי הרבה יותר ברורים וחזקים.
4. למה שמת סוגריים בשורות 9-10? זה מפחית בהמון את עוצמת המשפט. לעניות דעתי סוגריים בשירה זה המקבילה של למלמל בדיבור.
5. הטקסט מאוד לא זורם. נסה להקריא אותו בקול רם ותראה מייד שמעברי השורות (אלו שלא מסיימים משפטים) קוטעים את רצף המשמעות. (ספציפית בין שורות 1-2 או 10-11).
6. שורה 10 – "עבדך ועובדך" זה ביטוי נהדר.
7. מסכים חלקית עם ההערה של המלט אבל אני ראיתי את זה כאדם לא מאמין שתקוע בסביבה של אמונה. אני הייתי משנה את "אל השקרים" למשהו שהוא לא חד ערכי "מוחשית את יתרה \ מדבר כתובים ותורה"
8. בשורה 8, שלא יהיה את "אלוהים אחרים". זה גם ככה בכותרת וזה הפאנץ ליין שאתה מסיים איתו. לשים אותו בעוד מקום מחליש את המושג.

לסיכום: הייתי נפתר מהשורות של מצריים (1,7,icon_cool.gif, מחזק את מעברי השורות שיהיו חלקים יותר ולא מתחבא מאחורי ניסוחים מורכבים ללא צורך.
tlsh
לפני 12 שנים • 7 במאי 2012

מצרים

tlsh • 7 במאי 2012
הרשה לי שלא להסכים איתך. כל השיר בעצם נכתב מהעובדה שתהיתי-- איזה סוג של הצדקה זה "כי גרים הייתם בארץ מצרים" או "כי עבד היית בארץ מצרים". אני חשבתי, למשל, שהנימוק "כי הייתם עבדים בארץ מצרים", יכול לשמש הצדקה נהדרת ל-- למשל-- סשנים כחלק מסדר פסח. למה לא, בעצם? בערך אותו הגיון כמו לאכול מצות.

לגבי שאר הדברים-- אני לא בהכרח מסכים, אבל נלקח לתשומת ליבי.
tlsh
לפני 12 שנים • 7 במאי 2012

סוגריים

tlsh • 7 במאי 2012
במחשבה מסוימת נראה לי שאתה צודק לגבי הסוגריים- ספציפית במקרה הזה נראה לי שאפשר להעיף אותם וזה ישפר את ההקוהרנטיות.
philia
לפני 12 שנים • 13 במאי 2012

Re: שני שירים

philia • 13 במאי 2012
tlsh כתב/ה:
הי,

אני חדש כאן הפורומים ורוב הסיכויים שלא תראו אותי הרבה; נושא השליטה אמנם מעניין אותי במידה מסוימת באופן תאורטי (כמו הרבה דברים אחרים), אבל מעולם לא התנסיתי בזה בפועל.

הסיבה שאני כותב כאן הוא כי בין דברים שכתבתי יש שני שירים שנוגעים ביחסי שליטה (הראשון יותר מהשני, פרופר, אבל במידה מסוימת אפשר להגיד שגם השני); אני רוצה לשמוע דעות עליהם מפי אנשים שבאמת התנסו בזה.

---

אלוהים אחרים

כִּי הָיִינוּ גֵּרִים בְּמִצְרַיִם
לְרַגְלַיִךְ אֶרְצֶה לִפֹּל
יְצִירַיִךְ, יְצִירוֹתַיִךְ--
בֵּינֵיהֶן-- כִּי בָּאת כְּבַת קוֹל
אֲבַקֵּשׁ לִהְיוֹת; מוּחָשִׁית אַתְּ
יְתֵרָה מֵאֵל הַשְּׁקָרִים
כִּי הָיִינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
עֲבָדִים-- אֱלֹהִים אֲחֵרִים--
(אֲמִתִּית כְּמוֹ כְּאֵב שֶׁחָוִיתִי
אַתְּ)-- עַבְדֵּךְ וְעוֹבְדֵךְ הַקַּנַּאי
עַד אֶחְמֹּד לְהַגִּיד כִּי הָיִית לִי--
אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי.

---

הפיכת שולחן

"כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו – עושה. משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאוכלו במלח – אוכלו, צלי – אוכלו, מבושל – אוכלו, שלוק – אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד".—
מסכת נדרים, כ', ב.

כִּי בִּקַּשְׁתְּ כְּאֵב, מֵעֵבֶר
לִרְצוֹנֵךְ כְּאֵב אֶתֵּן
אַל תִּקְּחִי סוֹדוֹת לְקֶבֶר
עַיִן תַּחַת עַיִן. שֵׁן
תַּחַת שֵׁן אוֹצִיא, כָּמוֹהֶם
לְעֵינֵי צִבּוּר רָחָב
זָעַקְתָּ כְּאֵב הִיא נוֹהֵם
הֲנָאָה. אָבִיב הוּא סְתָו.
לַיְלָה-- יוֹם. חַמָּה-- יָרֵחַ.
חֲלוֹמֵךְ הוּא מְצִיאוּת
שָׁם תָּמִיד אֶהְיֶה אוֹרֵחַ
לֹא קָרוּי. בְּשִׂיא צְבִיעוּת
אַתְּ רָצִית שְׁלִיטָה מֻחְלֶטֶת
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה צָפוּי
וְרָשׁוּת נִתְּנָה לָלֶכֶת
אַךְ-- כָּפוּי אוֹ לֹא כָּפוּי
חֹפֶשׁ זֶה אֵינֶנּוֹ חֹפֶשׁ
פַּחַד הוּא עַתָּה גְּבוּרָה,
צְעָקָה רָמָה הִיא לַחַשׁ
וּשְׁבִירַת שְׁתִיקָה-- שְׁמִירָה
עַל שְׁתִיקָה. שְׁתִיקָה כוֹאֶבֶת.
הֲנָאָה תִּהְיֶה כְּאֵב
מִקִּרְבָה— כְּשֶׁאֵת עוֹזֶבֶת
לָךְ אֲנִי אֶהְיֶה אוֹיֵב.

---


תודה רבה!



לא יודעת לנתח.
ובוודאי שלא מתיימרת.
לא מחפשת לעולם קוהרנטיות בשיר ו//או בשום יצירה,
היה לי נעים לקרוא,
את השני בעיקר.

תודה,


.