אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הוא והיא

צל
לפני 20 שנים • 22 ביוני 2004

הוא והיא

צל • 22 ביוני 2004
"שלום , הבאתי לך את הצעצועים ..... " מבט נבוך מושפל
"מה יש בקופסא" , קול עמוק דורש מתגבר
"מה שביקשת , בבקשה , אל תקשה עלי "..... היא מזיזה רגל ונשענת על השולחן
"להקשות , סך הכל שאלה , תשובה , תגובה , פעילות רגילה , לא ? " .. המבט חודר מחודד
"אני לא..... , כן , הבאתי את הצעצועים והוספתי גם משלי , אתה כועס "... , מחכה לתגובה
"כועס מדוע , צעצועים תמיד מהנים ".... , היא מביטה משפילה מבט
"אתה רוצה שאאננני אתקוקופפף" .... הגוף רועד שואל מה יקרה
"דרישה חדשה יש לך היום ? או שאת במצב רוח מורם היום ".... ראשו מכוון כמו עיט
"לאא , רק רוצה שיהיה לך טובבב , לא רוצה שאשאל ".... הולכת צעד אחורה דמעה בעין
"תעלי על הכסא , שבי ותכתבי "...... העיפרון נמסר ברישול
"מה אתה רוצה שאכתוב ".... הלא נודע באויר , היד רועדת
"שוב שאלה ? , "... , טורק את הדלת ויוצא
"מה אני עושה , מה אכתוב , מה יקרה שואלת את עצמה בקול רם "
אכתוב שורה אחת "תן לי את כל רצונך ואשמח להיות שלך"
מתקרבת לדלת , פותחת , ומבקשת ממנו להיכנס
"תקרא בבקשה , ארצה לשמוע את תגובתך " , מבקשת בקול רועד
"את משוחררת לכי לדרכך ,קיבלת את כל רצונך" , האור נסגר החלון ירד הדרכים נסללו