| RIS |
לפני 20 שנים •
23 ביוני 2004
בין כניעה לשבירת הרוח
בין כניעה לשבירת הרוח (כעין המשך או תגובה פנימית לקטע – "בית")
- בלילה תכסה אותי בפעמון זכוכית – אמרה השושנה – כאן שורר קור נורא. הסידורים אינם נוחים פה. במקום שממנו באתי... דבריה נפסקו לפתע. היא הגיעה לכאן בצורת זרעון ולא יכולה היתה אפוא לדעת על המתרחש בעולמות אחרים. השושנה נכלמה על שנתפסה בשקר תמים שאין לו רגלים. היא השתעלה פעמים, שלוש פעמים,כאומרת להטיל עליו את האשם. - ומה עם הפרגוד? – שאלה. - היה בדעתי לצאת ולבקשו, אולם המתנתי שתכלי דברייך... היא התאמצה להשתעל עוד פעם כדי להביאו לידי נקיפת-לב. ............ והנסיך הקטן הוסיף לגלות את ליבו לפני: - אותה שעה לא הבינותי את הדברים כראוי! חיב הייתי לדון אותה לפי מעשיה, ולא רק לפי דבריה. היא האצילה עלי מזיו מראֶהָּ ומריחה הטוב. במקום לברוח מפניה חיב הייתי להבין לליבה ולחוש את אהבת מבעד לתחבולותיה התמימות... הן הפרחים מלאים סתירות והפכפכים כל כך!.......... (הנסיך הקטן/אנטואן דה סנט אקזפרי) בין שבירת הרוח לשבירת המחסומים בצעירותי לחשתי לסוסים. את אהבתי אליהם לחשתי בזעקות. אין כמו לפרק אוכף מסוס אחרי רכיבה מאומצת, להיצמד לסוס ולחבק אותו, לעמוד דקות ארוכות כשהראש שלך נושק לצוארו. להבין בפתיעה שזה שהוא לא זז מהמקום ועומד איתך כששרירי שניכם קצת רועדים מהמאמץ – זו הדרך שלו לחבק בחזרה. אין כמו לקרוא לסוס שלך ולשמוע אותו צוהל אליך בחזרה. לשאוף אל תוכך את הריח שלו כשאתה מבריש אותו, לחבק את הצואר שלו, להרגיש את הנשיפות החמות שלו כשהוא מריח אותך, להעניק לו גזר או חרוב מתוך כף יד שטוחה ולהרגיש איך הוא מלחך אותם בתאוותנות אבל בזהירות. בצעירותי למדתי שיש שתי דרכים לאלף סוס. הדרך האחת היא הדרך הקצרה. סוס שלא נותן שיעלו עליו, שמפיל את רוכבו, שבועט, רחמנא ליצלן, לוקחים אותו וקושרים אותו. ממש חזק. ואז מכים אותו מכות רצח. בעל הסוס וכמה עוזרים מתנדבים חובטים אותו במקלות ובשוטים עד שהוא נשבר. אחרי שהוא נשבר, הוא לעולם לא יפיל שוב רוכב, לעולם לא יבעט יותר. או ינשוך. אבל - לעולם גם לא יצהל שוב משמחה כשריח האורווה יבוא באפו בדרך חזרה הביתה או כשבעליו בא להאכיל אותו. משהו בו משתתק לעד. לנצח יהיו עיניו כבויות, גבו שחוח ואף על פי שהוא ידהר למענך אם תדרבן אותו, הוא לעולם לא ידהר למענך אם לא תדרבן אותו. רוחו מתה. רוח המרחבים הפתוחים ששורה בנפשם הקיבוצית של כל סוס וסוס, איננה. ויש דרך אחרת לאלף סוס. והיא הדרך הארוכה. וזו דרך האהבה. לוקח הרבה זמן לקנות את ליבו של סוס חשדן ומרדן. סוסים בעלי רוח עצמאית ושוצפת קוראים אותך כמו ספר פתוח. הם יודעים כשאתה מפחד. והם יודעים כשאתה מזייף. הם יודעים בדיוק מי מעמיד פני אוהב כדי שיעמדו בשקט ויניחו לאכף אותם. והם יודעים בדיוק מי בא אליהם כשרוחו ומעשיו נקיים משקר. והם יעמידו אותו בכל מבחן של מרדות וחוצפה. וכן, גם הם זקוקים למידה רבה של יד קשה. גם סוס שמאלפים באהבה מביא את בעליו למצבים שהוא צריך להצליף בו ללא חמלה. אני זוכר איך הסוסה שלי, אחרי שכבר חשבתי שהכל נגמר והיא הסכימה להיכנע, בעטה בי כשאִכפתי אותה. אחרי שבועות של אילוף אינטנסיבי, אחרי שהסכימה בהתחלה לאפסר ואחר כך לרסן ויותר מאוחר לרכיבה בלי אוכף. אחרי שניסתה לשפשף אותי בכל עץ וגדר שבדרך ולהפיל אותי בדיוק על שיח הסברס או על שביל מרוצף אבן דווקא, ואפילו הצליחה לפעמים. אחרי שבאופן עקיב למדה שעל כל תעלול מסריח הגיע עונש קשה ואחרי כל הישג הגיע ליטוף ופינוק, היה נדמה לי שהגיע זמן אוכף. ואז היא שלחה אחורית ובעטה בי בירך. שתבינו – אם היתה רוצה היתה יכולה לשבור לי את הרגל בקלילות. אבל לא, זו לא היתה בעיטה של שנאה. זה היה גילוי של האופי המרדני וגם השובבני שלה – כי היא היתה באופיה ממזרה גדולה – ומבחינתה זו היתה הערת אזהרה, לא נסיון להרוג. בלי לחשוב על זה, באופן אוטומטי כמעט, סטרתי לה בכל הכוח על הלסת. בכל הכוח. כף היד שלי בערה אחר כך ימים. זו היתה הפעם הראשונה שסטרתי לה. והאחרונה. היא צהלה מכאב, מהשפלה והחלה להשתולל ימינה ושמאלה כשאני מחזיק חזק ברסן, כאילו כדי להרגיע אותה...בעצם כדי לא ליפול... אחרי שהיא נרגעה קצת קשרתי אותה עם הרסן לעץ וניגשתי אליה שוב כשהאוכף בידי ומתחת לאוכף החזקתי את השוט. CROP, למי שלא מכיר. לא נפנפתי בו מול עיניה אבל הנחתי לה לראות אותו. היא הכירה אותו היטב. לא פעם ספגה ממנו עד שלא היה לה כבר כוח לצהול מכאב. אבל מעולם לא עברתי את הגבול של לשבור אותה. מה הוא הגבול ? הגבול הוא הנקודה שבה הסוס נכנע. נכנע שלא מרצונו. כשנחתך הקשר בין המעשה לבין התגובה עליו. הנחתי עליה את האוכף לא בעדינות כשכולי דרוך לעוד אחורית מצידה. אני מודה שפחדתי. אבל האחורית לא באה. אמנם היא לא עמדה בשקט אבל היא הניחה לי לאכוף אותה. הקטע הקריטי היה הידוק החגורה על החזה. הוא עבר בשלום. טפחתי בחיבה כמה פעמים על צוארה ועליתי עליה ורכבנו. כמובן, זה לא היה סוף הדרך. עוד עברנו כברת דרך מסוימת עד שהבאתי אותה למקום שבו רציתי אותה. האמת היא שלא הלכתי איתה עד סוף הדרך. אני אהבתי את האישיות שלה. לא רציתי לשנות אותה. היתה לה אישיות של ילדה קטנה ומפונקת. עם מצבי רוח. עם אויבים דמיוניים שהיא פחדה מהם והיה צריך להרגיע אותה. עם צורך עצום בתשומת לב. ממזרה גדולה ומעמידה פני מסכנה. ממש כמו השושנה של הנסיך הקטן... אבל עם כל זה - היא מעולם לא איכזבה אותי. וכשהיינו דוהרים, ואני מתכוון, דוהרים, gallop, היא היתה עוזרת לי להיות דבוק אליה, בין אם היא היתה מאוכפת או לא. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל היינו הופכים ליישות אחת. וזה היה אז, ביום ההוא שאִכפתי אותה והיא בעטה בי, שהיא הסכימה להיכנע לי. ואני חושב שהיא הרגישה שהסטירה האדירה ההיא נסטרה ספונטנית מתוך עלבון, ופגיעה שנעלבתי ממנה. ורגע הפגיעה הזה היה הרגע שבו היא אולי הבינה שבאמת יש לי רגש אליה. אני חושב שהיא הרגישה שהסטירה ההיא באה ממקום של אהבה. ועכשיו, זה מה שיש לי להגיד בענין הכניעה. כניעה. כניעה היא התגברות. התגברות הרוח על הרוח. התגברות הלהט על העצב. התגברות ה"אני מאמין" על ה"אני רוצה". כניעה. לתת את כל מה שיש ולרצות לתת עוד. ועוד. עד שלא יישאר שום דבר שלא ניתן. כניעה. לבוא מתוך להט. לבוא מתוך תשוקה. לבוא מתוך החושך אל האור. לבוא הביתה. להוריד את התרמיל הכבד מהגב. את הבגדים. את העור. את הגשמיות. ללכת לאיבוד בתוך חיבוק. כניעה. לוותר על כל מה שמיותר. על כל מה שמפריע. לקפוץ עירומה לתוך בריכה בעיניים עצומות. לדעת מראש את מגעם המרגיע והטוב של המים. לא לפקפק בכלל שהם יהיו שם. כניעה. למסור את הנשק. להניף דגל לבן. למכור את הַשֵּדִים לעבדות. להבין שהאויב האמיתי היה שרוי בפנים, בפנוכו, ולמסור אותו יחד עם עצמך לאוהב. שיעשה בָּךְ מה שיעלה מלפניו. כניעה. מראית עין של חולשה, של הכרה בעליונות מי שנכנעים לו. למעשה, צעד של בחירה, בחירה מרצון, של ויתור על עמדה של כוח כדי לקבל עמדה של עוצמה. כניעה. אין שום הצדקה לכניעה. אין שום הצדקה לחוסר שוויון. פרט להצדקה אחת והיא זו: הכניעה היא נצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי. חוסר השוויון הוא אופטי: מי שבורחת מכבוד, הכבוד רודף אחריה. וכמה כבוד שרוי בכניעה! כניעה. הנתינה היחידה שאני מכיר שהיא הקבלה המוחלטת. ביטוי של רצון טהור ומזוקק. ביטוי של זעקת הקורבן המקריב את עצמו כדי להיוולד מחדש ללא כבלים. כניעה. המקום שבו בטחון מחליף את החיפוש המתמיד אחר נקודת אחיזה. המקום שבו מרפים. המקום שבו נמסים. המקום שבו באמת מרגישים שבאים הביתה. כניעה עמדה שכולה ניצחון בלי מפסידים. עמדה של בחירה מרצון להיות כחומר ביד היוצר. לדעת שהיוצר מגשים עבורך את הצורה שנועדה לך, שזה שלך ולא של אף אחד אחר. כניעה מילה אחרת עבור מתן אמון. והלא היא משאת הנפש הנחפצת מכולן - לתת אמון ולהרגיש איך כבלי הפחד נמסים וניתקים ונופלים להם. כניעה מצב נפשי. מצב קיומי. יש הקוראים לה – אהבה. כניעה. זר לא יבין זאת. פורסם במקור באתר ארוטיקה של רונן אלון |
|
|
| en1 |
לפני 20 שנים •
23 ביוני 2004
ההשוואה לאילוף סוסים פיוטית ומרגשת..
ההגדרות של כניעה מעוררות השראה. כמה יפה. מקסים. אהבתי מאוד. פשוט כשרון. כל הכבוד. |
|
|
| orit{{ML}} |
לפני 20 שנים •
23 ביוני 2004
WOW
הותרת אותי חסרת מילים..... לא חשוב בכמה סופרלטיבים אשתמש, כדי להביע כמה אהבתי, זה לעולם לא באמת ישקף את ההרגשה שלי. מעתה, אשתדל לא לפספס אף שרשור/שיר/כתיבה שלך. זה ממש עצום וללא ספק הדבר הכי יפה שקראתי כאן. כל הכבוד. |
|
|
|
בכוח המוח-אשה
|
לפני 20 שנים •
23 ביוני 2004
ועוד מילה אחת על כניעה אמיתית...
כרגיל, RIS, ענק כרגיל.....
כל כך מעייפים המינוחים, כשכל מה שרוצים זה להפוך לאחד ולשעוט פנימה.. אדם נכנע משתי סיבות: מחוסר רצון - בגלל המקל: זה נראה לו הרע במיעוטו. זה האדם השבור, ללא הניצוץ וחסר התעוזה שתופס את העולם כמאיים כל כך... מרצון מלא והחלטה אישית - בגלל הגזר: הוא יכול סוף סוף לעזוב את הצורך הפנימי בשליטה תמורת החוויה. אז נתפס העולם/השולט בעיניו כמשהו מחבק ואוהב. משהו רחום ודאגני, משהו שמשרת את צרכיו הכמוסים... כל כך עצוב לעמוד על המשמר חיים שלמים בלי למצוא בעצמך את היכולת והרצון להכנע... ומעייף, לא כך, RIS ? מצטרפת לעדר: גם אני אוהבת כל מילה שלך. |
|
|
melody
|
לפני 20 שנים •
23 ביוני 2004
כל מילה בסלע.
שוב ושוב אתה מצליח, בכישרון רב וביכולת מופלאה להגדיר את הדברים, בצורה הנכונה והיפה ביותר. }{ |
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
23 ביוני 2004
ומה אוסיף?
כתוב נפלא. מרגש ונוגע עמוק. תודה. |
|
|
|
לא דומה
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
מצטרפת למחאה
לפעמים צריך לשטוף את הארוות במים חיים וצלולים.
לאוורר את הנפש. |
|
|
|
איימי_(נשלטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
Re: בין כניעה לשבירת הרוח RIS כתב/ה: ויש דרך אחרת לאלף סוס. והיא הדרך הארוכה. וזו דרך האהבה. לוקח הרבה זמן לקנות את ליבו של סוס חשדן ומרדן. סוסים בעלי רוח עצמאית ושוצפת קוראים אותך כמו ספר פתוח. הם יודעים כשאתה מפחד. והם יודעים כשאתה מזייף. הם יודעים בדיוק מי מעמיד פני אוהב כדי שיעמדו בשקט ויניחו לאכף אותם. והם יודעים בדיוק מי בא אליהם כשרוחו ומעשיו נקיים משקר. והם יעמידו אותו בכל מבחן של מרדות וחוצפה. וכן, גם הם זקוקים למידה רבה של יד קשה. גם סוס שמאלפים באהבה מביא את בעליו למצבים שהוא צריך להצליף בו ללא חמלה. וזה היה אז, ביום ההוא שאִכפתי אותה והיא בעטה בי, שהיא הסכימה להיכנע לי. ואני חושב שהיא הרגישה שהסטירה האדירה ההיא נסטרה ספונטנית מתוך עלבון, ופגיעה שנעלבתי ממנה. ורגע הפגיעה הזה היה הרגע שבו היא אולי הבינה שבאמת יש לי רגש אליה. אני חושב שהיא הרגישה שהסטירה ההיא באה ממקום של אהבה. ועכשיו, זה מה שיש לי להגיד בענין הכניעה. כניעה. כניעה היא התגברות. התגברות הרוח על הרוח. התגברות הלהט על העצב. התגברות ה"אני מאמין" על ה"אני רוצה". כניעה. לתת את כל מה שיש ולרצות לתת עוד. ועוד. עד שלא יישאר שום דבר שלא ניתן. כניעה. לבוא מתוך להט. לבוא מתוך תשוקה. לבוא מתוך החושך אל האור. לבוא הביתה. להוריד את התרמיל הכבד מהגב. את הבגדים. את העור. את הגשמיות. ללכת לאיבוד בתוך חיבוק. כניעה. לוותר על כל מה שמיותר. על כל מה שמפריע. לקפוץ עירומה לתוך בריכה בעיניים עצומות. לדעת מראש את מגעם המרגיע והטוב של המים. לא לפקפק בכלל שהם יהיו שם. כניעה. למסור את הנשק. להניף דגל לבן. למכור את הַשֵּדִים לעבדות. להבין שהאויב האמיתי היה שרוי בפנים, בפנוכו, ולמסור אותו יחד עם עצמך לאוהב. שיעשה בָּךְ מה שיעלה מלפניו. כניעה. מראית עין של חולשה, של הכרה בעליונות מי שנכנעים לו. למעשה, צעד של בחירה, בחירה מרצון, של ויתור על עמדה של כוח כדי לקבל עמדה של עוצמה. כניעה. אין שום הצדקה לכניעה. אין שום הצדקה לחוסר שוויון. פרט להצדקה אחת והיא זו: הכניעה היא נצחון הרוח המשתוקקת למלא את יעודה האמיתי. חוסר השוויון הוא אופטי: מי שבורחת מכבוד, הכבוד רודף אחריה. וכמה כבוד שרוי בכניעה! כניעה. הנתינה היחידה שאני מכיר שהיא הקבלה המוחלטת. ביטוי של רצון טהור ומזוקק. ביטוי של זעקת הקורבן המקריב את עצמו כדי להיוולד מחדש ללא כבלים. כניעה. המקום שבו בטחון מחליף את החיפוש המתמיד אחר נקודת אחיזה. המקום שבו מרפים. המקום שבו נמסים. המקום שבו באמת מרגישים שבאים הביתה. כניעה עמדה שכולה ניצחון בלי מפסידים. עמדה של בחירה מרצון להיות כחומר ביד היוצר. לדעת שהיוצר מגשים עבורך את הצורה שנועדה לך, שזה שלך ולא של אף אחד אחר. כניעה מילה אחרת עבור מתן אמון. והלא היא משאת הנפש הנחפצת מכולן - לתת אמון ולהרגיש איך כבלי הפחד נמסים וניתקים ונופלים להם. כניעה מצב נפשי. מצב קיומי. יש הקוראים לה – אהבה. כניעה. זר לא יבין זאת. פורסם במקור באתר ארוטיקה של רונן אלון ריס- יפיפיה, מדהים... תודה לך 
|
|
|
|
venus in our blood(שולטת)
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
melody כתב/ה: כל מילה בסלע.
שוב ושוב אתה מצליח, בכישרון רב וביכולת מופלאה להגדיר את הדברים, בצורה הנכונה והיפה ביותר. }{ _______________________________________________________________________ 
מלודי, הוצאת לי את המילים מהפה |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 18 שנים •
26 בפבר׳ 2006
ריס,לפעמים נעצרת לי הנשמה ממך.
איזה יפה אתה ריס. איזה עומק של נשמה יש לך. |
|
|