שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שליטה נשית וזוגיות

עמוק
לפני 12 שנים • 3 ביוני 2012
עמוק • 3 ביוני 2012
אחד ומיוחד כתב/ה:


אני לא מסכים עם זה שנשלט הוא "גבר שנוטה להישלט המיטה והן מחוצה לה". אני נשלט מאז שאני זוכר את עצמי, אבל רק בעולם הקטן והפרטי שלנו ולא לרגע מחוצה לו! לחיות את חיי היום יום בדומיננטיות זה מה שגורם לי לרצות להיות נשלט בסופו של דבר. לדעת לתת לבת הזוג את ה"מושכות" זה מה שעושה את השנלט לנשלט. כמובן, בני הזוג צריכים להבין אחד את השני על מנת להצליח ולקיים מערכת יחסים אמיתית, במהלכה אפשר גם לחיות את החיים כרגיל, ועדיין להיות הנשלט של בת הזוג..


נשלט הוא גבר שנוטה להישלט הן במיטה והן מחוצה לה, בתוך קשר.
אולי לא הייתי ברור מספיק.
4X4​(אחר)
לפני 12 שנים • 3 ביוני 2012

הכל אפשרי

4X4​(אחר) • 3 ביוני 2012
באהבה הכל אפשרי, יש מחיר - לכל דבר,
עמוק
לפני 12 שנים • 3 ביוני 2012
עמוק • 3 ביוני 2012
בכוח המוח כתב/ה:
לדעתי השאלה היא לא אם אפשר זוגיות שיש בה פמדום, כי כמעט בכל זוגיות, אפילו ונילית , יש אלמנטים של שליטה נשית.
השאלה היא איך מאזנים את הפמדום בקשר בכדי לאפשר לגבר, לא רק לממש פנטזיות וצרכים מהסוג הזה, אלא גם להיות "גבר-גבר", ואיך לאפשר לאישה בקשר כזה לתת את המושכות ולאפשר לה להיות גם "חלשה" לפרקים - נזקקת, רגישה, נתמכת וכו'.

הבעיה היא שעולם הבדס"ם הלך והקצין את עצמו מבחינה פנטזיונית, דבר שאיבד את האיזונים הטבעיים בקשר בין גבר לאישה.

הרוב המוחלט, הן של נשים והן של גברים לא יחזיקו מעמד לדעתי בקשר לא מאוזן וחד צדדי כזה.
זה טוב לריגוש המיני אבל לא מאפשר אקלים להתפתחות קשר רגשי ארוך טווח.


בכוח, למה לא מאוזן? עבור האנשים המתאימים הוא יכול להיות מאוזן להפליא.
אני מסכים שלרוב הזוגות זה לא יתאים, אבל זה לא הופך אותו בהגדרה לחד צדדי ולא מאוזן.
ואני חושב שאין סתירה בין המהות של קשר כזה לבין ה'מרחב' של האשה להרגיש חלשה ונתמכת. ושל הגבר לחוש 'גבר'.
אנחנו מדברים על שני בני אדם, על שלל מורכבויותיהם ולא על דמויות בפנטזיה, שמתקיימות בתוך איזו תבנית ברורה.
זו לא פנטזיה ולא עולם הבדס"מ, זו מציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם ומאפשרים להן להתקיים קיום של כבוד בתוך הזוגיות שלהם.
צלילה
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
צלילה • 4 ביוני 2012
עמוק כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
לדעתי השאלה היא לא אם אפשר זוגיות שיש בה פמדום, כי כמעט בכל זוגיות, אפילו ונילית , יש אלמנטים של שליטה נשית.
השאלה היא איך מאזנים את הפמדום בקשר בכדי לאפשר לגבר, לא רק לממש פנטזיות וצרכים מהסוג הזה, אלא גם להיות "גבר-גבר", ואיך לאפשר לאישה בקשר כזה לתת את המושכות ולאפשר לה להיות גם "חלשה" לפרקים - נזקקת, רגישה, נתמכת וכו'.
הבעיה היא שעולם הבדס"ם הלך והקצין את עצמו מבחינה פנטזיונית, דבר שאיבד את האיזונים הטבעיים בקשר בין גבר לאישה.המוחלט, הן של נשים והן של גברים לא יחזיקו מעמד לדעתי בקשר לא מאוזן וחד צדדי כזה. זה טוב לריגוש המיני אבל לא מאפשר אקלים להתפתחות קשר רגשי ארוך טווח.
בכוח, למה לא מאוזן? עבור האנשים המתאימים הוא יכול להיות מאוזן להפליא.
אני מסכים שלרוב הזוגות זה לא יתאים, אבל זה לא הופך אותו בהגדרה לחד צדדי ולא מאוזן.
ואני חושב שאין סתירה בין המהות של קשר כזה לבין ה'מרחב' של האשה להרגיש חלשה ונתמכת. ושל הגבר לחוש 'גבר'.אנחנו מדברים על שני בני אדם, על שלל מורכבויותיהם ולא על דמויות בפנטזיה, שמתקיימות בתוך איזו תבנית ברורה.זו לא פנטזיה ולא עולם הבדס"מ, זו מציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם ומאפשרים להן להתקיים קיום של כבוד בתוך הזוגיות שלהם.


אני לא מבינה למה קשר צריך להיות מאוזן בכלל ?
drm​(מתחלף)
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
drm​(מתחלף) • 4 ביוני 2012
ציטוט: אני לא מבינה למה קשר צריך להיות מאוזן בכלל ?


יש פתגם רוסי שאומר: "את יכולה ללטף לגבר את הזין והוא יהיה שלך ללילה. את יכולה ללטף לו את האגו והוא יהיה שלך לכל החיים"
(אגב אני לא רוסי)

כולם זקוקוים להערכה מבן הזוג, אפילו נשלטים.
Red Leaf
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
Red Leaf • 4 ביוני 2012
לל''ג כתב/ה:
עמוק כתב/ה:
בכוח המוח כתב/ה:
לדעתי השאלה היא לא אם אפשר זוגיות שיש בה פמדום, כי כמעט בכל זוגיות, אפילו ונילית , יש אלמנטים של שליטה נשית.
השאלה היא איך מאזנים את הפמדום בקשר בכדי לאפשר לגבר, לא רק לממש פנטזיות וצרכים מהסוג הזה, אלא גם להיות "גבר-גבר", ואיך לאפשר לאישה בקשר כזה לתת את המושכות ולאפשר לה להיות גם "חלשה" לפרקים - נזקקת, רגישה, נתמכת וכו'.
הבעיה היא שעולם הבדס"ם הלך והקצין את עצמו מבחינה פנטזיונית, דבר שאיבד את האיזונים הטבעיים בקשר בין גבר לאישה.המוחלט, הן של נשים והן של גברים לא יחזיקו מעמד לדעתי בקשר לא מאוזן וחד צדדי כזה. זה טוב לריגוש המיני אבל לא מאפשר אקלים להתפתחות קשר רגשי ארוך טווח.
בכוח, למה לא מאוזן? עבור האנשים המתאימים הוא יכול להיות מאוזן להפליא.
אני מסכים שלרוב הזוגות זה לא יתאים, אבל זה לא הופך אותו בהגדרה לחד צדדי ולא מאוזן.
ואני חושב שאין סתירה בין המהות של קשר כזה לבין ה'מרחב' של האשה להרגיש חלשה ונתמכת. ושל הגבר לחוש 'גבר'.אנחנו מדברים על שני בני אדם, על שלל מורכבויותיהם ולא על דמויות בפנטזיה, שמתקיימות בתוך איזו תבנית ברורה.זו לא פנטזיה ולא עולם הבדס"מ, זו מציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם ומאפשרים להן להתקיים קיום של כבוד בתוך הזוגיות שלהם.


אני לא מבינה למה קשר צריך להיות מאוזן בכלל ?


כי כל מערכת שהיא לא מאוזנת, סופה להגמר בכאוס. לנסות לחיות באי יציבות ידועה, זה דבר שהוא די טיפשי, והתוצאות פשוט ידועות מראש.
לכל אדם יש את הצרכים שלו, את המחשבות שלו, את אורך חייו ואת רצונותיו. ברגע שתקחי ממנו הכל, רק בשביל שאת תיהיי "מסופקת"(קשה לי להבין איך ניתן להיות מסופק מכך ששללת, תאורתית, את כל רצונותיו של הצד השני, גרמת לו למעשה לאבד את אישיותו, סיכנת את יציבותו הנפשית ודרדרת את מערכת היחסים לכאוס ידוע מראש). ברגע שהחלטת לעשות כן, הרסת את האדם שמולך, ובמחי יד/מחשבה, וגם כמובן, את מערכת היחסים.

אולי זו הסיבה שבמערכות יחסים של שולטים/נשלטות זה הולך הרבה יותר טוב ממערכות יחסים של שולטות/נשלטים - כי שולט טוב, הוא שולט שיודע לוותר, ולא נסחף או קופץ מעל הפופיק, בגלל עודף כוח שבחרו לתת לו. הוא לא ינצל לרעה, או ינסה לשבור את זה שנתן לו את עצמו, את ליבו, נפשו וגופו, אלא ינסה לפתח ולחזק את הצד השני.
ממה שמתחוור לי פה, חלק נכבד מהנשים כנראה לא רגילות להיות במצב של כוח. תנו להן ביד את הכותרת שולטת, ובהינף אחד הן בטוחות שהן "שולטות מלידה", "אמזונות", "מלכות", "מלכות עם דם כחול", "אלות", "נימפות"(לגבי זה, בחלק מהמקרים לא מתווכח) וכדומה. לעיתים הן כל כך בסרט, שהן שוכחות שהן "בנות תמותה" רגילות, בדיוק כמונו, ומנסות לחיות תחת איזה שהוא תכתיב של יצור על אנושי, כיביכול כל יכול, בעל מעמד לא מעורער, כאשר כל הסובבים אותן חייבים לעשות כפי שהן רוצות, והשמש חייבת לזרוח ולשקוע להן מהתחת. ופה קבור הכלב, ברגע שאתן מאבדות את האחיזה הבסיסית שלכן עם המציאות, וחיות בסרט משלכן, איך אתן מצפות לנהל מערכת זוגית, שבהן אתן אמורות להיות הצד הדומיננטי והחזק, בצורה תקנית, שלא תזיק לאף אחד מהצדדים?

לדעתי, שליטה נשית יכולה להיות דבר מאוד יפה, לאלו החפצים בכך, ויכולה אף להוביל למערכות יחסים נפלאות, בתנאים הנכונים. ברגע שימצא האיזון, וחייב להיות איזון, והפערים יגושרו בצורה נכונה, יווצר לכן פוטנציאל אדיר לכך. ברם, הרבה לפני כן, חלק נכבד מהשולטות, חייבות להבין שמלבד התגית, שגם היא לא נוצרה במיוחד עבורן, הן לא שולטת, הלכה למעשה, בכלום, עד אשר לא קיבלו את הזכות לשלוט, מאותו גורם החפץ בכך, ושקיבל את אישורן שהן חפצות לשלוט בו.

זה באמת פשוט, לכל אדם יש צרכים, רצונות ומחשבות. ברגע שתנסו לנטרל אחד מן השלושה, רוב הסיכויים שתפגעו בו, תזיקו למערכת היחסים הפוטנציאלית, ומערכת השליטה עלולה חיש מהר להפוך למערכת מאוסה של התעללות או ניצול.
כמו כל דבר בחיים, החוכמה, לדעתי, היא לדעת קודם כל לשלוט בעצמך, לפני שמנסים לשלוט באדם אחר. הרי בסופו של דבר, המטרה היא שכל הצדדים יהיו מרוצים, יהנו, יפרחו ויתפתחו מכך. אחרת, מה זה שווה?
המלט
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
המלט • 4 ביוני 2012
"למה זה נראה שיש הרבה גברים שולטים בזוגיות ומעט נשים במצב הפוך?" – (לל"ג)
"השאלה היא איך מאזנים את הפמדום בקשר בכדי לאפשר לגבר ... להיות "גבר-גבר" ואיך לאפשר לאישה בקשר כזה... להיות גם "חלשה" לפרקים – נזקקת, רגישה, נתמכת וכו." (בכוח המוח)
"ואני חושב שאין סתירה בין המהות של קשר כזה לבין ה'מרחב' של האישה להרגיש חלשה ונתמכת ושל הגבר לחוש 'גבר'... זו לא פנטזיה ולא עולם הבדסמ. זו מציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם ומאפשרים להן להתקיים קיום של כבוד בתוך הזוגיות שלהם." (עמוק)
 
אני מאמין שאי אפשר לדון בזוגיות פמדומית במנותק מהמציאות החברתית השלטת סביב. הרבה אנשים חושבים שהעדפותיהם המיניות והזוגיות מתרחשות במרחב הפרטי שלהם ועל כן אין להחיל עליהן אמות מידה חברתיות, כל שכן פוליטיות. לדעתי זו גישה נאיבית שמתעלמת מכוחו העצום של הסדר החברתי השולט בחיי כולנו. אין בכוונתי כאן לשמש שופר לתנועה הפמיניסטית לדורותיה, אבל כל נסיון לטשטש את השליטה הגברית הברורה שמאפיינת את החברה הישראלית הוא מבחינתי הטמנת ראש עמוק בחול. כמו לל"ג, גם אני שאלתי את עצמי ואת חבריי הבדסמים לא פעם ולא פעמיים – 'איך זה שיש יותר שולטים בזוגיות ומעט נשים במצב הפוך'. התשובה קשורה לאופן בו החברה מקבלת מערכות יחסים כאלה ואחרים; מערכות יחסים בהן גברים שולטים, לעומת מערכות יחסים בהן נשים שולטות. בהקשר זה הדברים שבכוח המוח אמרה רלבנטיים, כאשר שאלת האיזון מופנית יותר לחברה ופחות לזוג המנסה לבנות את זוגיותו. לא בדקתי נתונים, אבל אני משער שבארצות שונות מידת הסובלנות כלפי מערכות יחסים פמדומיות שונה בהרבה מאשר במקומותינו.

זה לא רק שהחברה הונילית היא מצו'איסטית, כפי שכתבו כאן לפני. מישהו חושב שהדינמיקה החברתית בכלוב או בקהילה הבדסמית בכללותה היא אחרת, רעננה, מחדשת משהו? לא ממש. הקודים החברתיים כאן הם העתק מדויק שלהם בחברה הכללית; נשים שלא יודעות כל כך מה לעשות עם הצעות השליטה המונחות לרגליהן ומזהות כניעה גברית עם הסמלים החברתיים הרדודים ביותר. (מכאן אוצר המילים המופלא: "סנג'ר, 'כספומט', 'מחפשת פראייר', וכיו"ב). גברים שמתביישים להיות נשלטים, ולכן פותחים ניק של שולט אבל הפנטזיות שלהם רובן ככולן ממוקדות בפמדום. אני מסתובב כאן כבר כמה שנים ושמעתי כבר כמה פעמים סיפורים על "שולטים" שכאלה. תחשבו על זה רגע: אם להיות נשלט זו נטיה מינית אישית ופרטית, אז מנין נובעת הבושה? בושה היא תוצר חברתי. מטרתה ליישר את היחיד ולהניאו מצורת התנהגות מסוימת על מנת שיתאים עצמו להתנהגות ה"מקובלת". המסקנה היא שהרבה פחות מסור למרחב האישי מכפי שאנו מוכנים להודות. זוהי התשובה לשאלתך לל"ג: העובדה שיש הרבה יותר שולטים בזוגיות עם נשלטות מאשר שולטות בזוגיות עם נשלטים נובעת מכך שזוגיות של מיילדום מתאימה לקודים החברתיים הקיימים, בעוד שזוגיות פמדומית ממש לא. אני לא מציע שום פתרון כאן, אלא רק מעביר מרקר צהוב על הבעייה.

עוד קצת על הדברים של בכוח המוח, שלדעתי מקפלים בתוכם את רוב מרכיבי הסוגיה. כשבכוח כותבת "גבר-גבר" היא משתמשת בקוד חברתי ידוע ומוכר ולכן כל אחד מבין בדיוק למה היא מתכוונת. כל אחד יודע בדיוק למה הכוונה ב"גבר-גבר", והיופי שבעניין הוא – או הבעייתיות החריפה שבו – תלוי מאיזה צד מסתכלים – הוא שאין צורך בהגדרות מדויקות, ועל אף שהביטוי "גבר-גבר" נקלט בתודעה באופן כמעט אינטואיטיבי, להבדיל ממשהו טכני ומדויק – על אף זאת כולם מבינים היטב למה הכוונה. באופן סימטרי, תיאורה של האישה כ"חלשה, נזקקת, נתמכת" וכו – אף הוא פורט על מיתרי ספר-החוקים החברתי הרגיל שלנו. אני חושב שעמוק טועה כאשר הוא מציג את "המציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם" כמציאות פרטית שאין בה סתירה לבין "ה'מרחב' של האישה להרגיש חלשה ונתמכת ושל הגבר לחוש 'גבר'". לדעתי הסתירה הזו היא בדיוק עצם העניין בתמצית: "גבר-גבר" מצד אחד, "אישה חלשה ונזקקת" מצד שני. זהו הסדר החברתי. אפילו בתוך זוגיות אלטרנטיבית, בדסמית נגיד – נדרשים איזונים והתאמות. למה? כי עד כדי כך מגיע כוחו של הסדר החברתי, הנשלט על ידי גברים, עדיין. זהו קול-ההמון, המזוהה כידוע עם  קולו של האל, לא פחות.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
הדורבנים​(נשלט) • 4 ביוני 2012
ואני הייתי לוקח את דברי המלט - שבעצם אמר על זה שכל זוגיות ובעיקר פמדומית נמדדת בראי של החברה בא היא קיימת, ואת דבריה של מלכת האהבה בדבר זוגיות ונילית עם פמדום במיטה, ואת דבריה של בכוח המוח על כך שממילא הרבה זוגיות ונילית נשלטת אפקטיבית על ידי האישה, ומהם מחדד את השאלה של לל"ג:

האם יכולה להיות זוגיות פמדומית שבא ביום ביום *אין* איזונים במובן הרגיל, החברתי של המילה? שבא הערכים שונים מערכי החברה. שבא "גבר גבר" הראוי להערכה, הוא רק כזה שעושה מה שאישתו פוסקת? כלומר "בוא, גבר גבר, תשטוף כלים", אבל במובן העמוק של המילה, בלא בדיחות הדעת?
וזוגיות כזאת שאין איזונים, גם מחוץ למיטה? כשהאשה אכן מענישה, בלא צחוק, את בעלה אם יתנהג לא יפה. למשל בהתעלמות של יומיים? בעמידה בפינה?
הרי, כפי שאמרה בכוח, זה בעצם קיים בוניל. המשפט "אם אתה לא יודע למה אני כועסת עליך, אני בטח לא אגיד לך..." מוכר לכולנו הנשואים.. לא? (:. הוא גם צרוב כבר בתודעה. שוב, כבדיחה, אבל רבאק, זה באמת קורה. למה לא לקחת את זה עד הסוף?
אני אישית חושב שזוגיות כזאת היא הנכונה לי, והיא הדבר היחידי שאני יכול לשרוד בו. בשום פנים לא הייתי מוותר על ערכים כאלו כמשהו לשאוף אליו בזוגיות.ולאלה בחברה ששואלים למה אני מציית לה, התשובה חייבת להיות אחת: "ככה זה אצלנו".
Brave Dwarf
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
Brave Dwarf • 4 ביוני 2012
fog כתב/ה:
ולאלה בחברה ששואלים למה אני מציית לה, התשובה חייבת להיות אחת: "ככה זה אצלנו".


ואני הייתי שואל לא "למה" אלא "איך אתה מצליח לציית לה".
זאת שאתי "מדיחה כלים", או יותר נכון: מגדלת את הילדים, מנקה את הבית ומבשלת ודואגת לרווחתי המלאה. אבל כדי שתצליח לעשות את כל אלה פטרתי אותה לחלוטין מדאגות כלכליות. אינה עובדת, אינה מחוייבת לדבר פרט לרווחתי הפיזית והנפשית (וכיוון שילדים מהווים התחייבות דורשנית, יש לנו אומנת). אני מרשה לעצמי לדרוש ממנה לציית רק כי אני יודע שהענקתי לה את כל התנאים לכך. ולכן, כך נדמה לי, לא אחת אנו פוגשים נשים עשירות המחזיקות "כלבלב".

אני יודע ששיחקת עם הרעיון שסב סביב אישה הנוטלת את המשכורת של בעלה ובכך שולטת בו, אלא שנטילת משכורתו אינה מפנה את זמנו ואינה עושה אותו פחות עייף אחרי יום עבודה. במציאות של היום, בה הנשים עובדות פחות שעות מגברים או אותן שעות כמו גברים (ואז נעזרות בהמבורגרים ומטפלות), גם טכנית השליטה המלאה הופכת לכמעט בלתי אפשרית כי היא דורשת איזון והתחשבות.
עמוק
לפני 12 שנים • 4 ביוני 2012
עמוק • 4 ביוני 2012
לל''ג כתב/ה:
אני לא מבינה למה קשר צריך להיות מאוזן בכלל ?


השאלה היא למה את מתכוונת ב'מאוזן'.
אני אומר לך איך אני מפרש איזון. ראשית, מאוזן ושוויוני אינם זהים. כלומר, איני מחפש שוויוניות.
מאוזן להבנתי הוא מצב שבו שני בני הזוג מרגישים מסופקים, אהובים ומוגנים בקשר. כל אחד בדרכו. וזה, כמעט מיותר לומר, הכרחי.


המלט כתב/ה:

 
אני מאמין שאי אפשר לדון בזוגיות פמדומית במנותק מהמציאות החברתית השלטת סביב. הרבה אנשים חושבים שהעדפותיהם המיניות והזוגיות מתרחשות במרחב הפרטי שלהם ועל כן אין להחיל עליהן אמות מידה חברתיות, כל שכן פוליטיות. לדעתי זו גישה נאיבית שמתעלמת מכוחו העצום של הסדר החברתי השולט בחיי כולנו.

זה לא רק שהחברה הונילית היא מצו'איסטית, כפי שכתבו כאן לפני. מישהו חושב שהדינמיקה החברתית בכלוב או בקהילה הבדסמית בכללותה היא אחרת, רעננה, מחדשת משהו? לא ממש. הקודים החברתיים כאן הם העתק מדויק שלהם בחברה הכללית; נשים שלא יודעות כל כך מה לעשות עם הצעות השליטה המונחות לרגליהן ומזהות כניעה גברית עם הסמלים החברתיים הרדודים ביותר. (מכאן אוצר המילים המופלא: "סנג'ר, 'כספומט', 'מחפשת פראייר', וכיו"ב). גברים שמתביישים להיות נשלטים, ולכן פותחים ניק של שולט אבל הפנטזיות שלהם רובן ככולן ממוקדות בפמדום. אני מסתובב כאן כבר כמה שנים ושמעתי כבר כמה פעמים סיפורים על "שולטים" שכאלה. תחשבו על זה רגע: אם להיות נשלט זו נטיה מינית אישית ופרטית, אז מנין נובעת הבושה? בושה היא תוצר חברתי. מטרתה ליישר את היחיד ולהניאו מצורת התנהגות מסוימת על מנת שיתאים עצמו להתנהגות ה"מקובלת". המסקנה היא שהרבה פחות מסור למרחב האישי מכפי שאנו מוכנים להודות. זוהי התשובה לשאלתך לל"ג: העובדה שיש הרבה יותר שולטים בזוגיות עם נשלטות מאשר שולטות בזוגיות עם נשלטים נובעת מכך שזוגיות של מיילדום מתאימה לקודים החברתיים הקיימים, בעוד שזוגיות פמדומית ממש לא.

כשבכוח כותבת "גבר-גבר" היא משתמשת בקוד חברתי ידוע ומוכר ולכן כל אחד מבין בדיוק למה היא מתכוונת. כל אחד יודע בדיוק למה הכוונה ב"גבר-גבר", והיופי שבעניין הוא – או הבעייתיות החריפה שבו – תלוי מאיזה צד מסתכלים – הוא שאין צורך בהגדרות מדויקות, ועל אף שהביטוי "גבר-גבר" נקלט בתודעה באופן כמעט אינטואיטיבי, להבדיל ממשהו טכני ומדויק – על אף זאת כולם מבינים היטב למה הכוונה. באופן סימטרי, תיאורה של האישה כ"חלשה, נזקקת, נתמכת" וכו – אף הוא פורט על מיתרי ספר-החוקים החברתי הרגיל שלנו. אני חושב שעמוק טועה כאשר הוא מציג את "המציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם" כמציאות פרטית שאין בה סתירה לבין "ה'מרחב' של האישה להרגיש חלשה ונתמכת ושל הגבר לחוש 'גבר'". לדעתי הסתירה הזו היא בדיוק עצם העניין בתמצית: "גבר-גבר" מצד אחד, "אישה חלשה ונזקקת" מצד שני. זהו הסדר החברתי.


אני מסכים עם רוב הדברים שכתבת.
הויכוח שלנו הוא לגבי מידת הטוטאליטריות של הסדר החברתי בשדה היחסים האינטימיים.
ברור שלא ניתן להתעלם מהקודים החברתיים ומה'צייטגייסט', רוח הזמן. יחד עם זאת אני חושב שבכל תקופה ובכל מקום יש אנשים שהם עמידים יותר להשפעות ולתכתיבים האלה. לא עמידות מוחלטת, (אם יש כאלה הם נדירים) אבל כזו שמאפשרת להם, לנהל חיים שונים בהיבטים מסויימים, מאלה שמקיים הרוב.

כתבתי כבר בתגובתי הראשונה שמדובר במעטים. אני חושב שבמציאות האנושית בכלל והישראלית בפרט, אשה צריכה להיות חזקה במיוחד ושלמה עם עצמה כדי לא להדחיק או לרסן את היותה שולטת. וזה נכון באותה מידה לגבי גבר נשלט. רק גבר חזק ושלם עם עצמו יסכים להשלט על ידי אשה, בת זוגו. ושוב, להישלט כדרך חיים ולא כחוויה מוגבלת בזמן ומקום.

כאן המקום להתייחס ל"גבר גבר". ה"גבר גבר" לעולם לא יהיה נשלט. זה בדיוק האדם הלכוד תודעתית בתוך הסדר הקיים. לכן השתמשתי ב'גבר', להבדיל מ"גבר גבר", כשכתבתי שאין סתירה בין חיים בתוך זוגיות כזאת, לבין היכולת לחוש 'גבר'. הג'בר' הוא מי שבטוח בגבריות שלו ושלם איתה, גם כשהוא נכנע אל מול אשה שולטת ומקבל באהבה את מרותה.