שליטה נשית וזוגיות

אני לא מבינה למה קשר צריך להיות מאוזן בכלל ?

 
אני מאמין שאי אפשר לדון בזוגיות פמדומית במנותק מהמציאות החברתית השלטת סביב. הרבה אנשים חושבים שהעדפותיהם המיניות והזוגיות מתרחשות במרחב הפרטי שלהם ועל כן אין להחיל עליהן אמות מידה חברתיות, כל שכן פוליטיות. לדעתי זו גישה נאיבית שמתעלמת מכוחו העצום של הסדר החברתי השולט בחיי כולנו.

זה לא רק שהחברה הונילית היא מצו'איסטית, כפי שכתבו כאן לפני. מישהו חושב שהדינמיקה החברתית בכלוב או בקהילה הבדסמית בכללותה היא אחרת, רעננה, מחדשת משהו? לא ממש. הקודים החברתיים כאן הם העתק מדויק שלהם בחברה הכללית; נשים שלא יודעות כל כך מה לעשות עם הצעות השליטה המונחות לרגליהן ומזהות כניעה גברית עם הסמלים החברתיים הרדודים ביותר. (מכאן אוצר המילים המופלא: "סנג'ר, 'כספומט', 'מחפשת פראייר', וכיו"ב). גברים שמתביישים להיות נשלטים, ולכן פותחים ניק של שולט אבל הפנטזיות שלהם רובן ככולן ממוקדות בפמדום. אני מסתובב כאן כבר כמה שנים ושמעתי כבר כמה פעמים סיפורים על "שולטים" שכאלה. תחשבו על זה רגע: אם להיות נשלט זו נטיה מינית אישית ופרטית, אז מנין נובעת הבושה? בושה היא תוצר חברתי. מטרתה ליישר את היחיד ולהניאו מצורת התנהגות מסוימת על מנת שיתאים עצמו להתנהגות ה"מקובלת". המסקנה היא שהרבה פחות מסור למרחב האישי מכפי שאנו מוכנים להודות. זוהי התשובה לשאלתך לל"ג: העובדה שיש הרבה יותר שולטים בזוגיות עם נשלטות מאשר שולטות בזוגיות עם נשלטים נובעת מכך שזוגיות של מיילדום מתאימה לקודים החברתיים הקיימים, בעוד שזוגיות פמדומית ממש לא.

כשבכוח כותבת "גבר-גבר" היא משתמשת בקוד חברתי ידוע ומוכר ולכן כל אחד מבין בדיוק למה היא מתכוונת. כל אחד יודע בדיוק למה הכוונה ב"גבר-גבר", והיופי שבעניין הוא – או הבעייתיות החריפה שבו – תלוי מאיזה צד מסתכלים – הוא שאין צורך בהגדרות מדויקות, ועל אף שהביטוי "גבר-גבר" נקלט בתודעה באופן כמעט אינטואיטיבי, להבדיל ממשהו טכני ומדויק – על אף זאת כולם מבינים היטב למה הכוונה. באופן סימטרי, תיאורה של האישה כ"חלשה, נזקקת, נתמכת" וכו – אף הוא פורט על מיתרי ספר-החוקים החברתי הרגיל שלנו. אני חושב שעמוק טועה כאשר הוא מציג את "המציאות של שני בני אדם ששלמים עם נטיותיהם" כמציאות פרטית שאין בה סתירה לבין "ה'מרחב' של האישה להרגיש חלשה ונתמכת ושל הגבר לחוש 'גבר'". לדעתי הסתירה הזו היא בדיוק עצם העניין בתמצית: "גבר-גבר" מצד אחד, "אישה חלשה ונזקקת" מצד שני. זהו הסדר החברתי.

האמפרי, אמרתי לך כבר באופן פרטי ואגיד זאת שוב. כל מילה שיוצאת מפיך ענוגה היא.
לדעתי, זה מתאר בדיוק מה שכל אדם אינטלגנטי בידיאסאמי חש, ואני מודה לך על כך שהבעת זאת בכתב. כנראה טוב יותר מכפי שאני אוכל, בדלות שנות צעירותי.
ואם לצטט משהו מאותה התכתבות:

ולאלה בחברה ששואלים למה אני מציית לה, התשובה חייבת להיות אחת: "ככה זה אצלנו".