לוליק ...

לוליק ...

tch​(נשלט) • 23 ביוני 2012

** סיפור אמיתי

מודעה בעיתון מקומי בבני ברק צדה את עיניו של בחור צעיר בשם יצחק:

"בחור חולה לוקמיה (סרטן הדם) זקוק בדחיפות לתרומת מוח עצם שתציל את חייו".

יצחק נסע לכיוון בית החולים על מנת לעבור בדיקות
שיקבעו אם יש לו התאמה לתרום מוח עצם.
הוא לא היה היחיד.
מאות בחורים הציפו את בית החולים ומטרתם הייתה משותפת.להציל חיים.
לאחר שעות של המתנה בוצעה הבדיקה והודיעו לו שתינתן תשובה בקרוב.
במקביל,פנו רופאיו של הבחור החולה לכל העמותות שעוסקות בהשגת מוח עצם
הדבר האחרון שיציל את חייו לאחר שכל הניסיונות והטיפולים הכימותרפיים לא הועילו.
מבצע למציאת תורם מתאים יצא לדרך
והשמועה שבחור זקוק לתרומה פשטה כשריפה בשדה קוצים.
יצחק התעורר למחרת הבדיקה ועוד לפני שהספיק להניח תפילין צלצל הטלפון בדירתו.
"בוקר טוב יצחק,מדבר הרב יעקב,רציתי להודיע לך שנמצאת מתאים לתרום מוח עצם
לבחור החולה,הרב הדגיש את ערך קדושת החיים והם קבעו להגיע למחרת
יחד לבית החולים על מנת להכיר את החולה.
למחרת אכן הגיעו הרב יעקב מלווה ביצחק לבית החולים ונגשו לעמוד ליד מיטת החולה.
באותו זמן ישב ליד מיטת החולה אביו שלא מש ממיטתו
וברגע ששמע שנמצע תורם לבנו התרגש עד דמעות,
חיבק את יצחק והודה לו.אביו הוסיף ואמר שהוא אדם אמיד מאוד
ויש באפשרותו לשלם לו כהוקרה על תרומתו ועל המחווה האנושית .
יצחק סירב לתשלום בצורה נחרצת וטען ושמטרתו להציל נפש אחת בישראל
ולא למטרת רווח.
האב שלף מכיסו את כרטיס הביקור שלו והבטיח למלא כל משאלה של יצחק לכשירצה.

על כרטיס הביקור היו מודפסות שמו באותיות זהב :

מיכאל בר לב-מנכ"ל.

יצחק חזר לביתו וסיפר את המקרה לאביו ששהה באותו זמן בביתו.
אביו הקשיב לספור וטפח על השכם לבנו על הרצון להציל חיים.
האב הלך לביתו שלו ויצחק חזר לעיסוקיו.
למחרת התקשר האב ליצחק מזועזע וצעק לו בשיחת טלפון שהוא בשום אופן לא יכול לתרום
ואני אוסר עלייך לתרום.
יצחק לא הבין את תגובת אביו וביקש הסבר,האב סירב להסביר רק הוסיף ואמר
שאם אתה תורם מוח עצם לבן של מיכאל בר לב אתה מאבד אותי כאב ולעולם לא תראה אותי.
יצחק לא ידע כיצד לנהוג ופנה לרב הקהילה על מנת לקבל ייעוץ.
הרב הזמין את האב לשיחה אך האב עמד בסירובו לא לספר וכל הניסיונות לדובב את האב עלו בתוהו.
לבסוף החליטו יצחק והרב יעקב שהרב יגיע בסוף ליל הסדר לביתם ואולי אחרי שהאב יהיה אחרי כמה כוסות יין
יסכים לחשוף את סיבת סירובו לאפשר לבנו לתרום מוח עצם ולהציל את בנו של מיכאל בר לב.
בליל הסדר לאחר קריאת ההגדה והארוחה הגיע הרב ושוב שאל את האב מדוע הוא התנגד לתרומת בנו
לבן של מיכל בר לב ואז האב פתח בסיפורו:

"במלחמת העולם השנייה הייתי בעל משפחה,נשוי +2 בנות ובן.
לבן קראו לוליק.
לוליק היה מוכשר בפעלולי קרקס,אקרובט,בדחן,ושימח את כל בני המשפחה.
כשנכנסו לגטו וורשה לוליק הצליח להגניב אוכל לכולנו,הופיע בפני הקצינים הגרמנים ובזכות
המעט אוכל שהצליח להשיג נשארנו בחיים והצלחנו לשרוד את זוועות השואה.
בגטו היה קאפו יהודי שהיה אחראי לרשימת האנשים ולמשרפות ובבוקר אחד הוא בחר באשתי
וב-2 בנותיי להישלח לאושוויץ למוות במשרפות ומאז לא ראיתי אותם.
נותרתי עם לוליק שהיה כל עולמי.
יחד שרדנו את הקשיים במחנה כשלוליק דואג לי לאוכל.
ידעתי שלוליק עלול להיות במשלוח הבא להישלח למשרפות לכן הסתרתי אותו בעליית גג בצריף.
לילה אחד היגיעו לצריף 2 חיילים גרמנים והקאפו היהודי ודרשו את לוליק.
אמרתי להם שהוא ברח אך הם לא האמינו לי ,הצמידו אקדח לרקתי ואיימו להורג אותי.
אמרתי להם שיהרגו אותי.באותו רגע יצא לוליק ממחבואו בעליית הגג ואמר להם שיקחו אותו.
החיילים הגרמניים,הקאפו ולוליק יצאו מחוץ לצריף.
שמעתי 2 יריות ומאז לא ראיתי את לוליק.
שמו של הקאפו היהודי היה : מיכאל ברנאט.
עם עלייתו לארץ הוא עברת את שמו ל: מיכאל בר לב.
הקאפו היהודי הוא רוצח בני ודינו שבנו ימות כפי שרצח את בני ,את לוליק.
כשעליתי לארץ שיקמתי את חיי ונולד לי בן אחד וקראתי לו יצחק."
הרב יעקב הקשיב לסיפור בקשב רב ,
הבין את הבעיה המוסרית,הדילמה וההתלבטות
ולמרות כך פסק שאין להאשים את הבן בפשעי אביו
והחליט לפסוק לתרום לבן מוח עצם ולהציל את חייו.
למחרת הגיעו לבית החולים יצחק התורם,אביו,והרב יעקב.
מיכל בר לב יצא לקראתם שמח מאוד והושיט את ידו ללחוץ את יד אביו של יצחק.
אך האב סירב ללחוץ את ידו של מיכאל בר לב ואף צעק לכיוונו: "רוצח !!! רוצח !!! ".
מיכל בר לב לא הבין מדוע האב מאשים אותו בהאשמה כל כך חמורה.
האב אמר לו שהוא זוכר אותו מגטו וורשה מי הוא ומה הוא זוכר מהגטו.
מיכאל בר לב לקח נשימה ארוכה וסיפר את גרסתו.
"באותו לילה אכן לקחנו את לוליק ויצאנו מהצריף ,לוליק 2 החיילים הגרמניים ואני.
יריתי על 2 החיילים הגרמניים וסייעתי ללוליק לברוח למשפחה פולנית.
לשוטרים בגטו סיפרתי שפרטיזנים התנפלו עלינו ,הרגו את 2 החיילים הגרמניים,
היכו אותי וחטפו את לוליק.
השוטרים לא האמינו לי וכעונש אשתי נשלחה לאגף הניסויים של מנגלה
שם הוצא רחמה ללא הרדמה.
כשהסתיימה המלחמה אני ואישתי הלכנו למשפחה הפולנית ולקחנו את לוליק ,
אמצנו אותו לבן ועלינו לארץ.
הבחור שזקוק לתרומת מוח עצם שתציל את חייו הוא: בנך !!!
אמר מיכאל בר לב לאביו של יצחק.
זאת גם הסיבה שהיתה התאמה גנטית לתרומת מוח עצם,יצחק הוא אחיו של לוליק.
יצחק תורם מוח עצם לאחיו ובכך מציל את חייו.

לבנך

ללוליק !!!

מידאס' • 29 ביוני 2012

כמה אמיתי הסיפור הזה tch ?

צירופי מקרים של חיים כגון אלא הם הכסות העדינה ביותר של הרומנטיקה של פעם בעיני.

tch​(נשלט) • 29 ביוני 2012

אמיתי לחלוטין !!!