על הכוס המגולח והפתולוגיה הגברית

רפאל • 29 ביוני 2012

זה לא נכון. אין דרך נורמלית או נכונה לעשות בה סקס. ולכן גם אין מה לעוות.
ישנן העדפות שונות, שבאות לידי ביטוי בזמנים שונים, בתרבויות שונות, ואצל פרטים שונים.

אפשר, כמובן, לטעון שדרך כלשהי לעשות בה סקס אינה טובה לנו. אבל זו טענה שונה לחלוטין מהטענה שדרך כלשהי היא מעוותת. וחשוב לנהל את הדיון במושגים הנכונים. זה חשוב, כי אם טוענים שמיניות מסויימת אינה טובה לנו, צריכים להסביר מה בדיוק לא טוב בה.




זו דוגמה לדיון שנערך במושגים הלא נכונים לדעתי. אקט אנאלי אינו טבעי? התנוחה המסיונרית למטרות פרו ורבו שהיא כן טבעית? הומוסקסואליות אינה טבעית? אקט אנאלי הוא טבעי בין גברים אבל לא בין גבר לאישה?

אין מיניות טבעית. וכל סימון מהסוג הזה של משהו כלא-טבעי הוא פשוט מחביא דעות קדומות ואמוציות שלאנשים קשה לכבוש. הדבר היחיד שמיוחדת אומרת שאני יכול לקבל כבעיה, הוא שאנשים לפעמים טועים באופן שבו הם מדמיינים אקט אנאלי. אבל הם טועים בזה לא רק בגיל צעיר, אלא גם בגיל מבוגר. וכמו שמיוחדת אומרת בעצמה, הם טועים לא רק ביחס לאקטים אנאלים, אלא גם ביחס לאקטים וגינאליים. כך שהטיעון אינו טיעון כנגד אקטים אנאלים בגיל מוקדם, אלא טיעון שמגלה את הצורך בחינוך מיני.

וחינוך מיני אינו צריך להיות "המוסר המיני" של דור ההורים, אלא האינפורמציה שהדור הצעיר צריך כדי לספק את המיניות שלו. ומאחר שכבר מוסכם על הרוב שסקס אינו שקול לפרו ורבו, כבר מזמן הגיע הזמן שחינוך מיני לא יהיה שיעור באיך ילדים באים לעולם. אלא שלא הורים ולא מורים מספיק אמיצים בשביל לעשות את השינוי הזה, ומה שנשאר לדור הצעיר הוא פורנו.

מUחדת • 29 ביוני 2012

נכון, לא הסברתי מספיק. אין בעיה עם שום אקט. לא אנאלי, לא אוראלי ולא ואגינלי.
התכוונתי לאופן בו האקט מוצג כקל- כלומר, הופ אני חודר, הופ היא/הוא לא הרגיש/ה
ומוצג כחלק מכל אקט מיני בסיסי.

עם השאר- מסכימה עם רפאל.

Uranus • 30 ביוני 2012

אז לפי מה מה שאת אומרת, הדור הבא, זה שבעצם יראה בנו כמיושנים -
מגדל נשים לחשוב שהן מכונות מין וגברים לראות בהן מכונות מין?
וגברים גדלים לחשוב שהם מכונת אורגזמה מכופלת לנשים ונשים רואות בגברים כמאלץ אורגזמות עם אישיות...

פספסתי את הקטע שיש בזה משהו לא בסדר...

רפאל • 30 ביוני 2012

אני מזדהה עם מה שזאלפון כתב בתגובה הראשונה של השרשור הזה. ואני רוצה להסביר למה אני חושב שמאמר של אב"ד מציג עמדה מתקרבנת, ולמה זה רע.

קודם כל, כמה מילים על ההבדל בין קורבן לבין מתקרבן. קורבן הוא מי שפגעו בו ומי שבמידה רבה היה חסר אונים כנגד מעשה הפגיעה. לעומת זאת מתקרבן הוא מי שלא טוב לו בחיים, והוא מנסה להציג את עצמו כחסר אונים ביחס למה שלא טוב לו בחיים, וכמי שדברים נגרמים לו. במילים אחרות, המתקרבן הוא מי שבצורה אקטיבית מאוד מנסה לשכנע את כולם (ואגב כך גם את עצמו) שהוא נמצא במקום פסיבי. הוא תמיד מפגין התנהגות מסוג פאסיב-אגרסיב.

עכשיו, להתקרבן זה קל מאוד. אפשר לעשות את זה תמיד ובכל מצב. ומי שיש לו אישיות מתקרבנת אמנם עושה את זה תמיד ובכל מצב. ויש לזה נוסחה פשוטה.
(1) מנסחים את הדבר שלא מרוצים ממנו באמצעות משפט סביל. רצוי להשתמש במילים שמלמדות על כפיה וחוסר אונים. למשל: "אני נאלצת לגלח את שערות הערווה", "אני נדרשת לגלח את שערות הערווה", או "אני קורבן של אופנה".
(2) מחפשים מישהו שדווקא מרוצה, בדיוק מאותו הדבר שאתם אינכם מרוצים ממנו. אז מסמנים אותו כאשם, ומשתמשים במשפט פעיל כדי לייחס לו אחריות לכל מה שאינו רצוי מבחינתכם. רצוי להשתמש במילים שמלמדות על כוונות זדון ועל אגואיזם. למשל: "הגבר שולל את האישה ומונע ממנה להיות שלמה", "הגבר דורש מן האישה לחתוך על עצמה, ולוותר על חלקים שלה", או "הגבר כופה על אישה להופיע בדמות הפנטזיה שלו".
(3) מחברים את 1 ואת 2, ומתבלים בהרבה מטאפורות, אסוציאציות מזעזעות ולשון טעונה. אפשר גם להוסיף קצת תיאוריות פרודיאניות ומרקסיסטיות, שכידוע ניתן להסביר בעצמאותן כל דבר שבעולם, כולל דברים והיפוכם.

ורק כדי להראות עד כמה זה פשוט, כך ניתן להשתמש ברטוריקה של אב"ד כדי לטעון בדיוק את ההפך ממה שהיא טוענת:



זה נשמע כמו ביקורת חברתית, אבל זה לא. מה שמניע את המתקרבן הוא לא שינוי חברתי, אלא הצורך הנפשי להנציח את "חסר האונים" שלו, ולהאשים "אחר" במצבו. מי שמתקרבן אינו פתוח לדיון של ממש על מה שקורה בעולם, הוא לא מציע פתרונות, וגם לא באמת מנסח בעיות. ולכן אי-אפשר לנהל עם המתקרבן דיון פורה.


בסופו של דבר העניין הוא פשוט מאוד. אין תשוקה מיניות שאינה מפלה. אין תשוקה מינית שהיא גם לגברים, גם לנשים, גם לבלונדינים, גם לשחורים, גם לחיות, גם לילדים, גם ונילית וגם בדס"מית. התשוקה המינית תמיד אומרת כן לדבר אחד ולא לדבר אחר. היא מפלה. להציג העדפה מינית כאקט של דיכוי, זה עצמו אקט דכאני וחסר סובלנות (זה הפאסיב-אגרסיב של המתקרבן, שהוא כמעט תמיד ההפך הגמור מליברל). בחברה חופשית וליברלית לאנשים מותר להעדיף את מה שהם מעדיפים. מותר לי להעדיף נשים כנועות. מותר לי להעדיף נשים מגולחות. מותר לי להעדיף בלונדיניות. מותר לי להעדיף נשים על עקב גבוה. ומותר לי להעדיף נשים עם אי קיו 140 ומעלה. איני חייב לחשוק באב"ד, ואם אמנם אינני חושק בה -אין זה אקט של דיכוי. רק כאשר העדפה מקבלת צורה של סנקציה חברתית (מפורשת או בלתי מפורשת) אפשר לדבר על דיכוי. אבל להעדפה עצמה אי-אפשר לקרוא דיכוי. אם נשים נגעלות מגברים מטומטמים זה לא אקט של דיכוי. זה פשוט אומר שאם גבר רוצה למצוא חן בעיני אישה, הוא צריך קצת להתעלות מעל עצמו. ואל תצחקו. זה לא תמיד קל שלא להיות מטומטם. במיוחד אל מול אישה שמגלחת את המפשעה.

רפאל • 30 ביוני 2012

טעות

פרלין​(נשלטת){ש} • 30 ביוני 2012

זה בגלל שאתה כלובאי

אני רוצה להגיד שבאופן אישי, פורנו אכן הזיק לדרך שבה אני תופסת מיניות, או נהנית ממין.
אבל אני לא בטוחה שהוא הזיק לי יותר מ"מעריב לנוער", "לאישה" או הפרסומת של יעל בר זוהר לפלפל.

כבת נוער וגם כאשה צעירה עשיתי מין כאילו איזו מצלמה מכוונת אלי. זזתי בפיתוי, גנחתי ככרוכיה (כרוכיות גונחות?) ובעיקר, הסתכלתי על הסיטואציה מבחוץ כל הזמן.

זה קורה, לדעתי, בגלל שלנשים רבות יש "מבט כפול". אנחנו מסתכלות על עצמנו תמיד בשני זוגות עיניים. העיניים שלנו והעין הגברית/החברתית. קשה מאוד להפריד בין המבטים האלה.
במקרה אני יודעת שאילולא בנזוגי לא הייתי מורידה שערות מהכוס. למה במקרה? כי כמו שיולי אמרה, הדרישה הזו לכוס חלק הגיע אלי בשלב כזה שכבר הייתה לי דעה, פחות או יותר שלי, על כל העניין.
והיא הייתה כזו: אווצ'! בן זונה! זה כואבבבבבב!

אבל אני לא יודעת מה *אני* באמת חושבת על הרבה דברים אחרים. מה יפה בעיני ומה לא.
אני טובה בלדעת מה "אמור" להיות יפה בעיני, "אמור" למשוך אותי, "אמור" לעשות לי את זה.
אני עובדת על זה, על למצוא את הקול הכמה שיותר כן מתחת לשכבות של דימויי גוף שקלטתי במשך השנים. אבל זה קשה.

וידוי

candlerock • 30 ביוני 2012

אני חושב שהפעם הראשונה שגילחתי,
היתה באזור גיל 13 או 14.

התביישתי נורא שהתחיל לגדול לי שם שיער
וגם נורא התייבשתי לגלח אותו.
פחדתי שיצחקו עלי.
מאז אני מגלח שם בקביעות.
למרות שלא תמיד בא לי.
אני ממש בטוח שחלק גדול מזה קשור למסרים חברתיים.
שלא לגלח שם זה אומר שאני מוזנח.
תאמינו לי,
פעם בכמה ימים אני ממש נחתך ויורד לי דם.
וזה כואב.
זה גם מעצבן אחרי כמה ימים כי ממש מתחיל לגרד.
נשים אומרות לי בקביעות,
שיותר יפה לי ככה.
הפתולוגיה הנשית מעדיפה אותי חלק.
זו עובדה.
אבל ככה זה.
כבר שנים על שנים.
אני בטוח בטוח שפעם,
אבות אבותי לא דמינו בכלל לגלח.
ולכן ברור לי שזה חלק מהמודרניזציה.
מגיל 13 אני מגלח את אחד המקומות הכי רגישים בגוף שלי.
הפנים.

מUחדת • 30 ביוני 2012

פרלין כתבה:" אבל אני לא יודעת מה *אני* באמת חושבת על הרבה דברים אחרים. מה יפה בעיני ומה לא.
אני טובה בלדעת מה "אמור" להיות יפה בעיני, "אמור" למשוך אותי, "אמור" לעשות לי את זה.
אני עובדת על זה, על למצוא את הקול הכמה שיותר כן מתחת לשכבות של דימויי גוף שקלטתי במשך השנים. אבל זה קשה"

וזה מדויק מאוד.

לעניין תגלחת הפנים המחייבת שלכם (אני בעד שיער פנים, זיפים ובכלל- שלא תהיו לי כל כך מגולחים אבל הדרישות בעבודה ועניינים- מובנות לי ובאמת שליבי אתכם. אבל):
רבותיי, רבע השעה הממוצעת שאתם מקדישים לגילוח יומי והתזת אפטרשייב כחלק משגרת הטיפוח שלכם בהחלט מוערכת אבל אל תשוו אותה לגילוח הכוס, עניין חד שבועי בממוצע-לדעתכם.

אמנם שגרת הבוקר של רוב הנשים לא כוללת תער אבל היא בטח אורכת רבע שעה (אני כמובן מתממת-זה לוקח לנו יותר, וכשאני אומרת לנו אני מתכוונת לבחורה עם שגרת טיפוח באמת מינימאלית)- כי מה לעשות שבזמן שאתם מגלחים אנחנו מורחות סרום, קרם פנים, קצת מייק-אפ, קונסילר, קצת סומק, טיפונת צללית, מסקרה, חומר לשיער, אודם. כשסיימתם את שגרת הגילוח היומית- שם נגמרת שגרת הטיפוח שלכם, נקודה.

ורגע, אם אנחנו צריכות ללכת בערב לאנשהו- אתם חושבים שהאיפור מהבוקר יחזיק?

אתם מדברים על גילוח פעם בשבוע (שלנו- ובאזורים רבים) לעומת גילוח יומיומי (שלכם- ובאזור מוגדר אחד) מבלי לקחת בחשבון שאנחנו מתעסקות בטיפוח, או נאלצות לעסוק בו- או בהעדרו, הרבה הרבה יותר מכם- גם בימים שאנחנו חלקות כמו מדרון גלישה.

Uranus • 30 ביוני 2012

אני לא חושב שזה כי אני כלובאי, אולי קצת...
אני יותר חושב שזה בגלל שהרמתי ידיים והתמסרתי לעובדה שאין לי זכות לשפוט או להתנשא בדיוק כמו שאנחנו חושבים על ההורים שלנו שהם פרימיטיביים ואין זכות לשפוט ולהתנשא על התפתחות והשינויים בטעמים שלנו.
גם אני גדלתי על פורנו אבל גדלתי גם על "הנסיכה הקסומה" ועל "רומן על אמת" ועל ספרים של מוראביה ולכולם היתה השפעה על דברים בחיים שלי.

את כותבת: "פורנו אכן הזיק לאיך שאני תופסת מיניות, או נהנית ממין" - ופה קבור הכלב -
איך פורנו "הזיק" לתפיסות שלך אם את "נהנית" ממין, ויש אנשים שיהנו איתך.

במה שכתבתי שימי לב - יש הדדיות, אם ככה כולם בוחרים להנות ממין -מה רע?

כל דור מביט בדור ה"שמרן" וה"פוריטני" שלפניו ואומר לעצמו - מה הם מבינים? הם שייכים לדור הישן.... כשבו זמנית הוא מביט על הדור שבא אחריו בזעזוע.
וזה בדיוק תהליך הגלגל - אנחנו גדלים בגישה שאומרת שנהיה יותר ליברליים כלפי הדור הבא ממה שההורים שלנו היו כלפינו ויחד עם התפתחות טכנולוגית וגישה למידע - הדור הבא פשוט מכתיב מחדש את המשחק לפי ערכים חדשים שאולי בעינינו הושפעו על ידי דברים "לא ראויים" כמו פורנו, אבל מי אנחנו שנזלזל ככה, כשאנחנו בעצמנו עשינו את אותו הדבר בזמננו?

שורה תחתונה אם הם נהנים ויש הדדיות, מה זה משנה איך נהנים?

רפאל • 30 ביוני 2012

פרלין,

כולנו, אבל כולנו, חווים את עצמו באופן "כפול". אנחנו חיות חברתיות, ולכן האופן שבו אנחנו חווים דברים משלב בתוכו את האופן שבו האחר או הסביבה תופסים אותנו. זה לא קשור לפורנו, זה לא קשור למין, וזה לא קשור לנשיות. זה משהו בסיסי מאוד בחוויה האנושית. אנחנו מאמצים נורמות חברתית, וחלק בלתי נפרד ממה שעושה לנו טוב הוא להיות רצוים, מוצלחים ונחשקים בעיני אחרים. אנחנו משקיעים הרבה שנים ועבודה אישית כדי לפתח מידה של אוטונומיה וביטחון עצמי. והדגש הוא על המילה "מידה", כי זה ברור למדי שרובנו (אם לא כולנו) אינו מגיע לכדי מצב של אוטונומיה מוחלטות, ושזה אפילו מנוגד לטבע שלנו.

זה כל כך לא בריא לקחת חוויה אוניברסלית שכל כך מהותית לקיום שלנו, ולטפח אותה כמצב קיומי "עגום", שלך באופן פרטי או של המין הנשי בכללותו. זה גם כל כך לא בריא לדמיין את המינייות הגברית כמכונה משומנת ואוטיסטית נטולת קומפקסים נפשיים, או כאיזשהו מצב אידיאלי שביחס אליו המיניות שלך או של נשים אחרות יכולה להחישב "עגומה" או מדוכאת (שלא להגיד, עדד כמה זה לא הוגן כלפי גברים).

וזו גם בדיוק ההתקרבנות שכתבתי עליה. אני יודע יש למילה הזו מטען שלילי מאוד. אז חשוב לי להדגיש שאינני משתמש בה כדי לגנות או לעלוב, אלא רק כדי לתאר את האופן שבו אדם לוקח חוויה אנושית בסיסית, ומפרש אותה כחוסר אונים וכתוצר של דיכוי חברתי-גברי.

זה נורא לא בריא לדעתי. פשוט כי לא בריא לתפוס את עצמנו כקורבנות של החיים.