על הכוס המגולח והפתולוגיה הגברית

נוצות ומסמרים • 5 ביולי 2012

קודם כל, הפמיניזם שלי הוא לא מרקסיסטי, אלא רדיקלי. שנית, לא ברור לי מה את סבורה שאיששת, ואיך כישורי ההוראה של מרצה אחת נוגעים לזרם שלם. אדרבא, רעיונות מרכזיים שהפמיניזם הרדיקלי דוגל בהם (אלה שניתנים למחקר אמפירי) מאוששים על ידי הררים של סטטיסטיקה וספרות מחקרית.

ומה שמביא אותנו לטיעון העיקרי שלך, של רפאל ושל תום: תחושות סובייקטיביות לא ניתנות למחקר אמפירי. אני מרגישה ככה, את מרגישה אחרת והתחושות של שתינו לגיטימיות.

וזה טיעון מאוד לגיטימי על פניו. מי אני שאעז לומר לך שהתחושה שלי לגיטימית יותר משלך? קטונתי. ברור לי מאוד למה את ואחרים מתרגזים עלי.

דעותינו ואמונותינו מתחילות להתפצל בנקודה אחרת לגמרי. את מאמינה שהמצב הנתון הוא מצב טוב, טבעי, לגיטימי. שהחברה שבה אנחנו חיות היא אולי חברה שמזיקה או אולי חברה שמיטיבה אתנו, אבל בשורה התחתונה, שאנחנו כבנות אדם אינדיבידואליות מסוגלות לקבל את ההחלטות שלנו במנותק מהלחצים שהחברה מפעילה עלינו. ואפילו יותר חשוב: שפרמיס קבלת ההחלטות שלנו בכל תחום ותחום בחיינו, האופן שבו אנחנו מחונכות לחשוב, לפעול ולרצות - נתון בסופו של דבר לבחירתנו המושכלת.

אני לא מאמינה בזה. אני לא מאמינה בזה, כי זה לא סביר בעיני. אני לא מאמינה בזה, כיוון שהמחקר (מחקרים בהערכה מוטה של סיכויים, פבלוב, הטייה התנהגותית וכו') מוכיח אחרת. שוב ושוב ושוב. בכל תחומי המחקר, החל מכלכלה, עבור בפסיכולוגיה וניהול וכלה בתורת המשחקים. דרווין טען עוד במאה ה-19 שהמיטיב להסתגל, שורד. ומיהי האישה המיטיבה להסתגל ולהעביר הלאה את הגנים שלה אם לא האישה שמפנימה בגיל צעיר ש"כוס חלק זה כוס יפה"?

את ואחרים בשרשור כועסים עלי מפני שאני מבטלת את תחושותיכם הסובייקטיביות. אני לא מבטלת את תחושותיכם הסובייקטיביות. אני מאמינה לכם כשאתם אומרים שאתם מרגישים כפי שאתם מרגישים. אני מסרבת להאמין שאתם פועלים כפי שאתם פועלים מתוך בחירה חופשית, חפה מהתערבות חיצונית סמויה.

אני לא אומרת את מה שאני אומרת כדי להרגיז מישהו (ואם התרגזתי לרגע ודיברתי בזלזול, אני מתנצלת, זה היה לא במקום). אני אומרת את מה שאני אומרת כיוון שההיגיון הבריא שלי מנחה אותי לחשוב שלא יתכן אחרת. את רשאית לחשוב אחרת ממני. אני לא חושבת שזה הופך אותך לאדם פחות טוב. אבל עוד פחות ברור לי למה בשם הטעם הטוב אני נדרשת לעשות בחירה לוגית שמבחינתי איננה הגיונית בעליל.

צ'שייר • 5 ביולי 2012

מדע,הא?
ועל איזה מדע אנחנו מדברים כאן בדיוק?
תפני אותי בבקשה לסימוכין לקיומה]של דיסיפלינה המדעית הקרויה פמיניזם רדיקלי(כדבריך),איך מדע זה מתמודד עם דרישת היסוד מכל מדע מודרני-ניסוח טענות רק בצורה המאפשרת להפריכן,ומדוע הינך סבורה "שהאני מאמינה" המשובץ שוב ושוב בהנמקותיך הינו טיעון מדעי בנבדל מ"המרגישה" של לוטוס.

המעצבנת עם הנתונים (אני, אני)

מUחדת • 5 ביולי 2012

אני גם לא מסכימה עם ההנחה שזה הכל בראש שלנו, תחליטו להתגבר- תתגברו,
אין כזה דבר לא יכולה- יש לא רוצה.
כמו תמיד, המציאות מורכבת מזה.

אני לא חושבת שאישה *לא* יכולה לשנות את גורלה- היא בהחלט יכולה
אבל עדיין- הנתונים היבשים, לוטוס, על מצב האישה בישראל לא נורא מעודדים.

זה שיש נשים שהצליחו להבקיע את תקרת הזכוכית (לא "הגברית"- אלא הרב מערכתית) זה נהדר, אבל הן, עדיין, מיעוט.
**
פוליטיקה: רק שלוש נשים חברות היום בממשלה (10%), ורק 24 נשים (20%) חברות בכנסת (וזהו המספר הגבוה ביותר אי פעם).

אקדמיה: נשים משכילות יותר מגברים ומהוות כמעט 60% מכלל הזכאים לתואר שני. אך במעלה הסגל האקדמי ייצוגן נמוך, עד שבדרגה הבכירה ביותר – פרופסור מן המניין – עומד שיעורן על 15% בלבד

תקשורת: שיעור הנשים בקרב העיתונאים הינו 29% בלבד. ככלל, נוכחוּת הנשים בתקשורת הישראלית נמוכה יותר מהממוצע העולמי ועומדת על 17%. יש בה שיעור גבוה יותר לסיפורים על גברים ועל ידי גברים.

שוק העבודה: אפליה על רקע מגדרי היא האפליה הנפוצה ביותר בתחום התעסוקה בישראל, ונשים מופלות לא רק כנשים אלא גם כאימהות. משכורת של אישה עדיין נתפסת כ"משכורת שנייה", נשים עובדות באחוזי משרה נמוכים יותר ומאיישות תפקידים "נשיים" מסורתית. השכר הממוצע של נשים מהווה 66% מזה של גברים, ובחישוב לפי שעה – 85% ממנו. במדרג השכירים לפי גובה ההכנסה החודשית, נשים מהוות 68% מהעשירון התחתון ורק 26% מהעשירון העליון; בקרב עובדי הקבלן, שתנאי העבודה שלהם ירודים וזכויותיהם מופרות, נשים מהוות רוב; נשים הן הנפגעות העיקריות מהקושי לאזן בין חיי משפחה לעבודה, היות שמצופה שהן יהיו עמוד התווך במשפחה.

עוני: נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לחיות במשקי בית עניים. נשים ערביות חשופות במיוחד לעוני, וכמותן גם נשים מקבוצות מוחלשות נוספות, ביניהן קשישות; בראש 91% מהמשפחות החד-הוריות בישראל עומדות נשים, וכשליש מהמשפחות החד-הוריות חיות מתחת לקו העוני, ודרגת העוני שלהן אף מחמירה.

שירותים חברתיים: קיצוצי התקציבים וההפרטות בשירותי הבריאות, החינוך והרווחה פוגעים בנשים, המהוות רוב המועסקים בשירותים אלה, רוב הצרכניות של שירותים אלה ומי שנאלצות להעניק, במסגרת המשפחה, את השירותים שאותם הממשלה מקצצת. כאשר מצטמצם שירות ציבורי זה או אחר, נשים הן אלה שמגדילות את סך שעות העבודה שלהן (בבית ומחוץ לבית) או מצמצמות את שעות העבודה מחוץ לבית.

שירותי דת: רק 22 (פחות מ-5%) נשים מכהנות במועצות דתיות. בממוצע רק באחת מכל שלוש מועצות דתיות יש אישה; בוועדה למינוי דיינים לבתי הדין הרבנים יש ייצוג אפסי, אם בכלל, לנשים; בשנת 2009 מבין 46 שופטים המכהנים בבתי המשפט לענייני משפחה בישראל, הייתה שופטת ערבייה אחת בלבד.

אלימות: בשנים 2010-2011 חלה עלייה במספר הנשים שנרצחו בידי בן זוגן, כאשר בינואר-נובמבר 2010 נרצחו 15 נשים בידי בני זוגן. שיעור הנשים הערביות בכלל הנרצחות בידי בני זוגן גבוה במידה ניכרת משיעורן באוכלוסייה, וכמוהו שיעור העולות מאתיופיה; אחת מכל שלוש נשים תעבור תקיפה מינית במהלך חייה; אחת מכל ארבע נשים נאנסת; אחת מכל שש ילדות עוברת גילוי עריות (בגילאים צעירים אחוז הנפגעים הבנים דומה לאחוז הנפגעות הבנות).

זאלופון​(שולט) • 5 ביולי 2012

ההנחה שפער = אפליה היא טעות לוגית שכיחה. אלו שני דברים שונים לגמרי. פער יכול לנבוע מאפליה, ויכול שלא לנבוע ממנה. ישנם גורמים רבים אחרים שיכולים להסביר הבדלים בין קבוצות בנתון מסוים, לא אחרון ביניהם היא בחירתם החופשית של החברים בקבוצות המעורבות. פער בין קבוצות לרעת או לטובת קבוצה מסוימת אינו מצביע על פער בין האפשרויות שעומדות בפני יחידים מאותן קבוצות.

אולי הדרך הטובה ביותר להסביר את הנקודה הזו היא באמצעות שימוש בשני מושגים: שיוויון הזדמנויות ושיוויון תוצאתי. שיוויון הזדמנויות פירושו שלאדם מקבוצה א' יש אפשרות דומה לזו של אדם מקבוצה ב' להשיג תוצאה מסוימת. שיוויון תוצאתי פירושו שאנשים מקבוצה א' משיגים תוצאה זו בשיעור דומה לאנשים מקבוצה ב'. אפליה פירושה שלא מתקיים שיוויון הזדמנויות. הנתונים בשטח מראים רק שלא מתקיים שיוויון תוצאתי, אבל זה לא מעיד על אפליה. אם יש יותר גברים מנשים ביציעי מגרשי כדורגל, זה לאו דווקא מפני שמישהו מונע מנשים להגיע אליהם, ובפני האישה היחידה שחפצה בכך לא עומדים מכשולים.

לדוגמה, מה מונע מאישה שרוצה להכנס לפוליטיקה לעשות זאת? לא רק שדבר אינו עוצר בעדה, אלא שדרכה קלה יותר בזכות שיריונים למיניהם ועקב העובדה שרוב המפלגות מעוניינות בנשים על מנת שלא להצטייר כמדירות נשים. מכך שמספר חברות הכנסת נמוך באופן יחסי - כלומר אין שיוויון תוצאתי - לא נובעת המסקנה שמצבן של הנשים בישראל עגום כיוון שאין לנשים שיוויון הזדמנויות.

אז למה בכל זאת מספר חברות הכנסת נמוך? יכולות להיות תשובות לרוב, והתשובה האישית שלי לא חשובה. מה שחשוב הוא לשאול את השאלה, מתוך הבנה שיש לה תשובות של ממש. בדרך כלל המגמה היא לא לשאול, אלא להניח מראש שהתשובה היא "אפליה", לרוב ללא כל ראיה לכך. זה מצער, מפני שזה לא מחויב לוגית, ולרוב לא נכון עובדתית. אבל התשובות לשאלות ה"למה" האלה - התשובות האמתיות להן - הן שיעידו על טיב מצבה של האישה הישראלית, הן ולא הבדל סטטיסטי כזה או אחר בפני עצמו.

נוצות ומסמרים • 5 ביולי 2012

"ואף על פי כן, נוע תנוע"...

walking dead • 6 ביולי 2012

זוהי בדיוק הסיבה שבגללה הפסקתי להאמין בפמיניזם. מרגע שהבנתי שגם הפמיניסטיות, ובמיוחד הרדיקליות, קובעות בשבילי "מה צריך להיות טוב לי" ומתרצות את הבחירות האישיות שלי כבהכרח נובעות מלחצים סביבתיים-חינוכיים - אז מה ההבדל בעצם בינך לבין ערס שובניסט? השמוש שלך בשפה גבוהה המשובצת במונחים אקדמיים?

הפמיניזם הרדיקלי מנסה למנוע ממני את המחשבה החופשית ולשכנע אותי שהבחירות שלי הן לא באמת שלי. לקבל בשבילי החלטות, להכניס אותי בעל כורחי לתוך קבוצות שיוך שביני לבינן אין כל קשר ולכנות אותי "מתקרבנת הנמצאת באופן קבוע תחת מתקפה גברית". ההתערבות החיצונית שלכן, שאפילו אינה מתיימרת להיות סמויה - גרועה לא פחות משובניזם. אולי אפילו מעט יותר.

מתי תבינו שהעניין הוא לא גילוח כוס - כן או לא? לפחות לטעמי, העניין הוא האם אני עושה זאת מבחירה אישית שלי והאם אני שלמה עם בחירותיי, ובכל מקרה אני מצפה מכן לכבד את הבחירה שלי גם אם היא שונה מהבחירה שלכן.

** ואגב, כשמטיחים את המושג "תקרת זכוכית" אין זה הוגן לא להתייחס גם למושג "מלכת הדבורים". רק כדי שהדיון יהיה רלוונטי למציאות.

the rain song • 6 ביולי 2012

לא צריך להפסיק להאמין בפמיניזם
זה לא פמיניזם - זו דרך פעולה ופרשנות של אנשים
ואיתם בהחלט לא חייבים להסכים
הפמיניזם עדיין מבורך

מUחדת • 6 ביולי 2012

פריסי, אני כה שמחה שהגבת בשרשור הזה. סתם שתדעי.

ועכשיו בקשה:
לא הכרתי את המושג "מלכת הדבורים". אולי זה ניקרא ככה, אבל לא למדתי מגדר וכל כולי רכבדידקטית.
חיפשתי עכשיו את ההסבר למושג הזה ולא ממש מצאתי.
יכולה לתת לי הסבר קטן? (לא בציניות. הכי לא)

במאמר מוסגר..

גולוסקלפר​(נשלט) • 6 ביולי 2012

משהו שלא ברור אם ניתנה לו תשומת לב -

מאחר והדיון כאן על אפליה או הכפפה של נשים התחיל מגילוח כוס ומאחר וכידוע ובניגוד לגילוח רגליים למשל לא כל אישה מתהלכת בציבור עם כוס גלוי לעין ובד"כ רק מעטים ברי מזל זוכים לגלות מה מסתתר לה מאחורי משולש הביקיני, משהו מציק לי במישור האישי שכן, לטעמי אין כל פסול בכוס שעיר ובהנחה מאד הגיונית שיש עוד כמוני גברים, מספיק בכדי שלכל אישה שלא אוהבת לגלח יימצא הגבר שאין לו בעיה עם זה, הטענה בהקשר הזה על כך שנשים מגלחות רק בגלל צו חברתי - לא רק שאינה נכונה עובדתית אלא גם מוחקת לחלוטין בני אדם בריאים וכשרים כמוני מהמשוואה.

במילים אחרות אנחנו, הגברים חובבי הכוס הלא מגולח, פסולים כאן בעיניי הנשים הטוענות לקיפוח על רקע גילוח הכוס. יש בזה משהו מאד עקום, תודו.

למיוחדת

שלגי • 6 ביולי 2012

סתם כי אני אובססיבית

"תסמונת ידועה נוספת, היא תסמונת מלכת הדבורים: נשים שמגיעות לדרג בכיר, מפחדות שיבואו נשים נוספות שיאיימו על מעמדן, ולכן מעדיפות לעבוד עם גברים, בסביבה ללא נשים נוספות.
כלומר: הקבוצה הרדיקלית, שמה לעצמה את המטרה ללחום בגברים ה"רעים", והמנטרה שהן חוזרות עליה, היא כאילו הנשים הן מיעוט נשלט, והדרך היחידה היא "ללחום בכיבוש" הגברי בכוח החרב – טענות שלדעתי רק מגבירות את חוסר השוויון בין המינים ובאופן כללי גורמות יותר נזק מתועלת"

זה מהמאמר הזה: http://smonkey.site.co.il/blog/archives/1408.

לא תכננתי להשתתף בדיון הזה ומרום שנותי (אוטוטו זקנתי), אני יכולה לומר לכן כי אני מרוויחה בדיוק כמו הגברים במעמדי במקום עבודתי. עובדת את אותן השעות ומעולם לא הרגשתי שקיימת מעלי תקרת זכוכית.
האם זה אומר שאין אפלייה בשום מקום, לא.
אבל זה אומר שגם לפני למעלה מעשרים שנה כשאני סיימתי את לימודי ונכנסתי למעגל התעסוקה/קריירה - הרגשתי שאני יכולה לעשות מה שארצה, כך חונכתי. התחושה הזאת לא השתנתה במהותה - למעט תובנות גיל מסויימות שאינן קשורות למיגדר.

בתכלס, חפרתם עד אין סוף - אבל למדתי ביטוי חדש - והוא אחלה ביטוי - מכירה איזו מלכה שכזו או שתיים, בעצמי. אז תודה על כך.