על הכוס המגולח והפתולוגיה הגברית

הילדה שבי

רטורי​(לא בעסק) • 6 ביולי 2012

אני אוהבת את הכוס שלי חלק. אני לא מצטערת לרגע שהציצים שלי צמחו להם קצת, בכלל לא, הם במבט גס כמעט הסממן היחיד להיותי בחורה ולא בחור, פרט לפנים ושיער הראש שלי כמובן.

אני אוהבת את הכוס שלי חלק כי הוא החיבור הגשמי היחיד לילדות. לילדה שהייתי ושלעולם לא אשוב להיות. אני רוצה אותה איתי כשאני הולכת לשון או מתקלחת או מקיימת יחסי מין, בייחוד מקיימת יחסי מין.

ליהנות בלי גבול, להשתולל, לפרוק כל עול, לנפץ כל מסגרת, לשחוט כל פרה קדושה של מותר או אסור, להשתעשע בלי ביקורת עצמית וכו'. כל אלה אף פעם לא לקחו חלק בחיי הבוגרים, אני פשוט לא יודעת לעשות את זה כ"גדולה". כילדה קטנה לעומת זאת זה בא לי בקלות (ואני לא מדברת על התיילדות התנהגותית).

אני רוצה את הילדה שהייתי איתי כל הזמן ופלומה אחת פחות זה מחיר בהחלט זניח.

זה נשמע די דפוק, אני יודעת, אבל הדפוק הזה עובד בשבילי.

נוצות ומסמרים • 6 ביולי 2012

דווקא כשאני בצפון?

רפאל • 6 ביולי 2012

אה?
תגידי, את בכלל קוראת את מה שכותבים לך לפני שאת מגיבה?
התגובות שלך דומות לתגובות של איזשהו בוט שמנסה להידמות לבינה מלאכותית. אבל אני בספק אם היית עוברת את מבחן טיורינג.

אני אקבל את ההמלצה שלא להשחית את זמני לריק.

Re: רפאל

רפאל • 6 ביולי 2012

פרלין,

אני שמח על הרגעת הרוחות. כבר תכננתי לך תפיקד אורחת בקוסה ומנירה. ובאשר לדברים שכתבת בעמוד 21 (אני לא עומד בקצב של השרשור הזה):

(1) כאשר אני אומר שאת מעודדת התקרבנות, ובמידה גם עושה את זה בעצמך, אני לא "הופך את כל מה שאמרת ללא לגיטימי". אני ביקורתי כלפי הדעות שלך. ואם אני ביקורתי כלפי הדעות שלך, זה לא כי אינני מזמין אותך לדיאלוג, אלא דווקא כי אני מעוניין בדיאלוג. אבל בדיאלוג שהוא מעבר ללעשות לייקים זה לזו. אם את חשה אחרת, אז את לא מבינה את כוונתי. כדי למנוע אי-הבנה כזו ניסיתי להבהיר בשלב מוקדם יותר בשרשור ש"התקרבנות" אינה מילת גנאי בעיני. היא משהו שאנשים עושים ואני פשוט ביקורתי כלפיו. אגב, להתקרבן זה לא משהו נדיר כל כך. אפשר להתנחם בכך שזו צרת רבים. אנחנו חיים בחברה שהתקרבנות הרבה יותר אופנתית בה מאשר כוס חלק. בלי להיכנס לויכוח גם בנושאים האלו, אני חושב שמאז שנות השישים הציונות היא במידת מה מתקרבנת. אני חושב שההתעסקות בהפרעות קשב וריכוז מעודדת התקרבנות. בכלל, הפסיכיאטריה מעודדת התקרבנות. בחיי האישיים אני לא חושב שאני פטור מדפוסים מתקרבנים בעצמי.

(2) למה אני מתעסק בהתקרבנות? זה באמת לא כי אני מרגיש אשם (למרות שיש משהו בדברים שנאמרים כאן שאוטומטית שם גברים במקום אשם ובמקום שצריך להצטדק ולהתגונן). באופן אישי אין לי בכלל קטע עם כוס מגולח. בפעם הראשונה שראיתי כוס מגולח זה היה לי מוזר מאוד. בכלל לא הבנתי מה הקטע. אבל כמו שלמדתי לאהוב חצילים וקישואים עם השנים למדתי לאהוב גם כוס חלק. אני כן חושב שהתקרבנות היא מסוכנת ולא בריאה. לא מסוכנת כמו האיום האירני, אבל עדיין מסוכנת.

בן-אדם לא נולד בווקום, ולעולם לא יחיה בווקום. יש לו ביולוגיה, יש לו דחפים, יש לו יצרים, יש לו נטיות פסיכולוגיות. יש לו הורים, ויש לו חינוך. יש גרוויטציה שמושכת אותו, יש את האקלים של כדור הארץ שמשפיע עליו, יש פגעים של הטבע, ויש את החברה שהוא חי בתוכה. בכל רגע שקשה בן אדם יכול לראות את עצמו כקורבן של כל מה שסביבו. של הגוף שלו, של היצרים שלו, של ההורים שלו, של איתני הטבע או של החברה. זה לא "פשע נגד האל" לעשות את זה, אבל במידה מסויימת זה מנוגד לחיים בריאים. כלומר, לחיוניות שבאדם, לגדול, להתפתח, להתחזק ולממש את עצמו בתוך העולם שבו הוא חי. ניטשה כתב על זה הרבה. רק שהוא לא קרה לזה התקרבנות, אלא מוסר של עבדים.


(3) אני שותף לחוסר הסימפטיה שלך להתעסקות היתרה בדיאטות ובהסרת שער. אני בהחלט חושב שישנם דברים חשובים יותר וטובים יותר להתעסק בהם. אבל ברור לי שדעתנו אינה מייצגת.

(4) אני גם מסכים איתך שעיסוק בגילוח הכוס צריך להיות פרטי ולא ציבורי. אבל אין זה מצב העניינים? כאן אני חולק עליך, ואפילו מתפלא על דבריך. את חוזרת ואומרת שבכל הקשור לגילוח הכוס החברה מתערבת בעינייך הפרטיים, האישיים והזוגיים, ובעצם תובעת ממך וכופה עליך לגלח את הכוס. אלא שזה פשוט לא נכון (גם אם את מרגישה כך).

Episode​(לא בעסק) • 6 ביולי 2012

עשית לי מצפון, שתדעי לך.

לונג סטורי שורט ,
מהרגע שבו צמחה לי פלומה חמודה(?) בכוס מיד ניגשתי לגלחה.
עם הזמן זה הפך לשעווה ואפילו כמה פעמים לייזר.
לי, מאוד מפריע שיער בגוף.
אני בדעה שמלבד גבות מעוצבות ושיער על הראש לא צריך שיהיה שיער במקומות אחרים.
גם על אחרות זה מפריע לי, ולטעמי הכי לא אסתטי בעולם.
אז יש שיגידו שזה נראה כמו כוס של ילדה בת 6 (כמו למשל, אחיותיי המקסימות)
אני מעדיפה את זה עלפני להראות כמו גורילה בערפל.

ואגב, גם אצל הזכרים זה דוחה. תקצצו. אחלה, זה כמו חוט דנטלי טבעי לשיניים. אבל איכס. ראבק!

the rain song • 6 ביולי 2012

עשיתי סקר קצרצר ובלתי ממצה בעליל עם מעט מאוד משתתפות בעניין בקרב חברותי הווניליות למהדרין.
אף אחת לא הבינה על מה אני מדברת
אף אחת מהן לא מורידה הכל
כולן מהממות ובעלות בן זוג
כך שאני משערת שלוטוס צדקה כשאמרה שהאופנה הזאת רווחת בעיקר בכלוב
כשאני חושבת על עברי הלא רחוק אני נוכחת לדעת שאף גבר שהכרתי בווניליות לא בירר איתי את הסוגיה הזאת
כאן דווקא לא התביישו לשאול בשלב מוקדם מאוד
אבל כאן גם שאלו אותי מה מידת הנעליים שלי כך שזה באמת לא דוגמא

דבר נוסף וקצת לא פופולרי
הלחץ החברתי שבהחלט קיים - אני לא מתכחשת אליו - קיים לא פחות מצד הנשים
נשים לנשים אני מתכוונת
אף גבר לא סירב להיות איתי בגלל שהגבות שלי לא היו מושלמות, אני בספק אם איזה גבר בחיי שם לב שחידשתי את הלק בציפורניים של הרגליים.
מנשים דווקא שמעתי ביקורת לא פעם.
גם הן חוטפות ממני - אני לא נותנת לאף אחד להתערב לי בחיים. לא מפלה
לא פעם הגעתי למסיבות ושמעתי וראיתי נשים מעבירות ביקורת על כל הנשים שבסביבה
איך היא נראית, מה היא לובשת, אין לה מראה בבית?, וכו' וכו'
הגברים היו עסוקים בעיקר בבהיה במחשופים או בישבן של הנשים
קראתי פעם איזה מאמר שדיבר שרוב ההתעסקות של הנשים במראה החיצוני שלהן הוא למען הנשים דווקא ולא בהכרח למען הגברים.
אני משערת שזה גם וגם

התעסקות מוגזמת עם המראה החיצוני כפי שתואר כאן בכמה תגובות מצביע בעיני על סוג של הפרעה רצינית בהחלט ושווה לטפל בה.
איתי אי אפשר לדבר על דיאטות - זה הנושא הכי משעמם בעיני
וכל מי שאי פעם התערב לי באוכל יודע בדיוק איך אני מגיבה לזה (לא טוב)

אני חושבת שאני קצת מבינה על מה רפאל מדבר
בכל זאת, אם אשה בוחרת את בן הזוג שלה, את ההשכלה שלה, המקצוע שלה
היא לא מסוגלת לבחור אם לגלח או לא? אם לרעוב ימים שלמים? אם להפסיק לנשום לכמה שעות כדי להגיע לארוע עם שמלה צמודה מידי?
שוב, לא מתכחשת ללחץ
אבל אפשר לקחת אחריות אישית על הבחירות שלנו

אני נהנית להיות חלקה למטה ואף אחד לא ישכנע אותי שעשיתי את זה מתוך לחץ כלשהו
המגע של הבד נעים יותר
המגע של המים במקלחת, או בבגד ים בים
ולא נכנס לשדרוג העונג בענייני סקס
נסו ותהנו

בקיצור, כל אשה לעצמה
מה שתמיד ירגיז זה החופש של זרים להתערב לי בחיים
זה יכול להיות בענייני כמות השיער, בענייני הרווקות שלי, בעניין בחירתי להיות נטולת ילדים, מה אני אוכלת, כמה אני ישנה וכל נושא שעולה על דעתכם.

נקודת הסתכלות קצת אחרת לגבי עצם שאילת השאלה

בלוסום​(לא בעסק) • 7 ביולי 2012

יש גברים שאוהבים את זה חלק.

ובאיזשהו שלב הם ישאלו איך זה אצל הבחורה שאיתה הם בדיאלוג.

יש הרבה שאלות שגם אנחנו שואלות כדי לדעת את טעמו והתנהלויותיו. אלה שאלות בסוס התאמה קלאסיות בעיני.

לדעתי הענין הוא בעתוי. ככל שזה מוקדם יותר לקראת התחלת ההכרות זה בעיני דוחה יותר.

אבל בעיני? שאלה לגיטימית יחסית, שוב, תלוי איך שואלים...

בכוח המוח{Aion} • 7 ביולי 2012

אני עוקבת אחרי הפוסט הזה ועדיין לא מצאתי את זה שיאמר את דעתי באופן מלא. מנגד, נדמה לי שרוב הדעה שלי פזורה כאן, אצל אנשים שונים. אני אנסה לכנס אותה עכשיו -

סוגית הכוס המגולח -

לאורך חיי הכרתי כמה וכמה גברים, בינהם לא מעט שהעדיפו שיער ערווה. היו אחרים שזה לא שינה להם, כי אחרי הכל מה שמשנה יותר היא בעלת הכוס בעיניהם, ויש קסם לכוס עם שיער וגם לאותו כוס בלי שיער. (כאילו מה, מי שאוהב אישה עם ג'ינס לא אוהב אותה בשמלה?). היו את אלה שהעדיפו כוס חלק. אני אישית אוהבת גם וגם, תלוי בתקופה, וכן - תלוי גם במה שמי שאיתי אוהב.

מה לא אהבתי כאן? לא אהבתי את הגברים שהחליטו להיות הדוברים של המין הגברי וצעקו לגלח, כאילו שמישהו מינה אותם. אתם אוהבים מגולח? סבבה. תמצאו מישהי שמוכנה לגלח בעבורכם, או שהיא עצמה מעדיפה ככה. ההעדפה הזו רחוקה מלהיות גורפת.

מה עוד לא אהבתי כאן? את הקישור בין כוס לא מגולח לסירחון. WTF? ריח של כוס קשור לכוס ולא קשור לשיער, ואם הוא ריח טוב, הוא יהיה כזה עם שיער. אם הוא לא, היעדר שיער לא יעזור, צריך טיפול אחר שלא קשור לגילוח. את זה כולם יודעים ולא חידשתי כלום. אז למה אני מגיבה לזה? כי מדובר במניפולציה מסריחה, תרתי משמע, שדוחקת נשים "מתנדנדות" להעדיף לגלח, כדי להתאים לתפישה שחלק זה נקי וריחני.

מצד שני לא הבנתי את הנשים שטוענות שהחברה מכתיבה להן. אף אחת מאיתנו לא מזדיינת עם החברה. אנחנו מקיימות יחסים מיניים עם פרט/ים בחברה. זו חברה גדולה, ופרטים בה רב, ואם לא דוגמים את החברה רנדומלית, אפשר לבחור מה שרוצים כמעט.

מצד שלישי, אם זה מה שעושה לו את זה, זה באמת לא כזה נורא. כולה גילוח כוס. תכלס. זה לא שהוא ביקש משהו שלא ניתן לביצוע. הוא בטח גם עושה כמה דברים בשביל הקשר הזה, ולפעמים הם גם די מובנים מאליהם למרות שהם לא.

בגדול, נשים נמדדות יותר בפיזיות שלהן (מראה, ריח, טעם, המגע בה וכו'), וגברים יותר בביצועים שלהם. רוצה לפגוע בגבר עד עמקי נשמתו? ספרי לו שהוא לא מזיין טוב. ישנם גברים המשקיעים הרבה מזמנם ומרצם על מנת לקבל אישורים על הביצועים שלהם. כל אחד ועקב אכילס שלו. גם לנשים יש, אבל גם לגברים.

עכשיו לפמיזינם, ולמה אני לא סובלת את הרעיון, למרות שאני מאוד בעד חברה שיוויונית -

נדמה לי שמה שעושות רוב הפמיניסטיות זה לחפש מי אשם (הגברים כמובן) ולהתנגח בחארות. בגדול נשים הן חלק מהחברה, וכחלק מהחברה גם בנושא זה יש מקום לשיפור. למעשה יש כל כך הרבה קבוצות בחברה שיש מקום לשפר את מצבן והשינוי צריך להגיע מתוך ההבנה שזה מה שאנחנו כחברה רוצים: אנחנו רוצים פרטים שבעי רצון שיכולים לחיות בנחת ולמקסם את יכולותיהם לטובת עצמם ולטובת החברה.

זו לא מלחמה בגברים, וזו לא מלחמה בדיכוי ובצורר האכזר, זו עבודה בשיתוף פעולה שתאפשר להגיע קרוב ככל שניתן לאוטופיה הזו. גם לגברים יש אינטרס מובהק בשיוויון זכויות /הזדמנויות לאישה. כבר אמרתי במקום אחר: לכל גבר יש אמא, כמעט לכולם יש גם אישה ובנות, או יהיו. אנחנו לא אוייבים. בנים נגד בנות זה משחק מצוין לכתה ד'. הגיע הזמן להתבגר גם במישור הפוליטי, ולהבין שגם לחברה כולה יש אינטרס כזה.

מילה לעניין מלכת הדבורים: אני חושבת שהתופעה היא בעיקרה פועל יוצא של הפמיניזם, שביקש לעצמו שיוויון, גרם לנשים להתכחש לחלקים בנשיות שלהן, ולהפוך לנשים שצריכות להתמודד בעולם גברי כשחסרים להן כישורים וגם יכולות. כן, המהות הנשית שונה מהגברית, ואפשר לסקול אותי באבנים. מנגד נשים מוכשרות ובעלות יכולות בתחומים אחרים. במקום למצוא מה נשים יכולות להוסיף מעצם הכישורים שלהן, הפמיניזם יצר רצון להוכיח לגברים שנשים טובות כמוהם ואולי יותר. אלא שזה לא נכון. עדיף שיתוף פעולה כשכל אחד מביא את הצד החזק שלו, במקום שמישהו שחלש במשהו יתאמץ הרבה יותר ויגיע לתוצאה שהיא פחות טובה. מבוא לכלכלה שנה א'.

לנשים מהסוג הזה (מלכת הדבורים) שהגיעו לעמדות כוח קורים אחד או יותר מהדברים הבאים:

1. הן הגיעו לשם לאחר שזנחו אלמנטים נשיים שהחברה מחשיבה כנחותים, ופיתחו חשיבה ואסטרטגיה גברית. ככאלה הן תעדפנה לעבוד עם גברים, כי הן מבינות עד כמה קשה ולא טבעית לרוב הנשים חשיבה כזו.

2. הן מודעות לתכונות בהן יש צורך כדי לקדם את הפרוייקט, והתכונות האלה הן גבריות לתפישתן. מנגד יש לגברים יתרונות שלה אין, ויחד נוצרים איזון והשלמה.

3. הן נשים שקל להן לקרוא גברים, ולהפעיל גברים, ובאופן כללי קל ונעים להן בחברת גברים יותר מאשר בחברת נשים.

אני מסכימה עם הניתוח של יולי בעניין הזה.

מכאן לתקרת הזכוכית -

אני חושבת שיש תקרות זכוכית, אבל התקרות האלה לא נבנו רק מעל ראשי נשים אלא מעל כל ראש אנושי. כל אחד מאיתנו נע בתוך קוביה שמורכבת מהיכולות שלו, האמונות שלו בעצמו ובחברה וציפיות החברה ממנו. חלק מאיתנו נע בנוחות בקוביה שלו, לאחרים הקוביה קטנה ומצרה את צעדיהם. יש כאלה שלומדים לחיות ככה, ויש כאלה שמנפצים את הקוביה ומגלים שעכשיו הם נעים בקוביה גדולה יותר. בבוא היום כשהיא תהיה קטנה עליהם, יוכלו לנפץ אותה שוב, ולהתמודד עם קוביה גדולה יותר. אין תקרת זכוכית שאינה שבירה. הכל זה שאלה של רצון ויכולת.

כולנו נולדים לעולם הזה עם קלפים ביד, לחלקנו יש קלפים טובים יותר לכאורה, ולחלקנו פחות. זה לא הנתון היחיד שקובע את התוצאה. לא מגדר, לא צבע עור, לא מצב סוציו-אקונומי התחלתי, יגדירו את התוצאה הסופית אליה יגיע אדם בחייו.

בטי בום​(שולטת) • 7 ביולי 2012

קראתי את השרשור והוא בעיקר גרם לי לחשוב על האבולוציה של הואגינה האישית שלי.
פעם גילוח שלם הרגיש לי פדופילי היום זה נראה לי הגיוני ואסתטי לחלוטין.

השבוע ראיתי ב-יס דוקו תכנית על צלם שצילם ספר של אנשים שבצד אחד צילום רגיל שלהם ובצד השני צילום ערום, המפגש שלו עם האנשים ותהליך הצילום בספר השני כשהראשון צולם בניו יורק ובשני הוא מחפש אנשים בלאס וגאס.
ואז הוא אומר שם שלאף אישה בוגאס אין שיער ערווה ולא משנה הגיל, המעמד או העיסוק המקצועי.
שני האנשים היחידים שהיו עם שיער ערווה היו זוג שלשניהם יש כרומוזומים כפולים של זכר ונקבה .

והאמת שרוב הגברים שהייתי אתם מגלחים אולי זה התחיל מנשים שרצו למצוא חן בעייני גברים אבל האמת שהיום כולנו עסוקים בפולחן הגוף ומנסים להסיר שיער מיותר בכל דרך אפשרית.

מUחדת • 8 ביולי 2012

אני מסכימה עם זה- שום חלק מהשלם לא יגדיר את תוצאת חייו של אדם.
אבל אני רוצה להגיד משהו:
הגישה הזו, שגם לוטוס וזאלו שותפים לה, היא בהחלט גישה ליברלית וברמת הפשט- ברורה מאליה.
אבל אני חושבת שהגישה הזו מפספסת את העובדה שלא כולנו נאורים, לא כולם יודעים מה ניתן לעשות בקלפים שחולקו לנו ושאולי החיים חילקו לך קלפים- אבל כל שולחן הוא משחק שונה לחלוטין. אנחנו נורא מתקדמים בדעותינו ונוטים לשכוח שרוב האנשים הם לא תל-אביבים נאורים
ושהשורות התחתונות שאתם שמים (ירצו-יעשו) יקראו אחרת ע"י אישה שחיה בעיירת פיתוח שכוחת אל, בלי השכלה ובלי חלומות על קריירה מפוארת.

חסמים בשוק התעסוקה, למשל, לא עומדים רק בפני נשים:
משרתי מילואים, אתיופים וחרדים מופלים במקומות עבודה רבים מאוד.

זה נפלא למצוא את סיפור הסינדרלה התורן- זו שיצאה מעיירת פיתוח והגיעה לתפקיד בכיר אחרי שלושים שנה, השגרירה הישראלית באתיופיה (אישה וממוצא אתיופי) וזה מצוין שיש סייד קשוע אחד בפריים-טיים וכמה דוסי-מחמד בתקשורת.
ועדיין- זה לא מעיד על הכלל.

אז נכון שמצב סוציו-אקונומי, צבע עור, מקום מגורים ומגדר לא יגדירו את התוצאה הסופית בחייו של אדם- אבל בהחלט יגדירו את הבעיות/ האתגרים שיאלץ להתמודד איתם עד שיגיע לתוצאה כלשהי.