מUחדת
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
אני לא אשחק לידיים שלך, רפאל.
יש לך נטייה מרנינה לתפוס מישהו בשרשור ולכלות עליו את דעותייך המתקדמות. רק על דבר אחד אגיב, אחר כך תכנס באמא הלא-מוסרית-חובבת-הקרבות-שלי, סבבה? כתבת: "נראה לי שיותר מאשר חשוב לך לטעון את טענתך, חשוב לך לטעון אותה בדרך שלכאורה מביסה מישהו" מותק- זה מה שעשה כל הזמן הזה אדון בועל על שלל ניקיו. לא ניראה לך שהייתה לך בעיה עם זה אצלו. אז גם איתי אתה תתמודד יופי, נכון? נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שני יול' 16, 2012 2:40 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
כל כך הרבה פעמים מנהלים כאן בכלוב דיון על חופש הביטוי, ולא באמת מגיעים להסכמות. (:
תכלס, כלום לא יהיה חדש. יהיו את אלה שיגידו שהחופש נסוג במצבים מסויימים, אחרים יחרטו על דגלם ליברליות כה רבה עד שיהיו מוכנים שוב להקריב לטובת אותו חופש ביטוי מיעוטים ושמנות. אני בכל זאת רוצה להגיד כמה מילים, ואני יודעת שכפי הנראה אני לא אשכנע אף אחד, אני למודת נסיון (: אבל אני אומר בכל זאת: חופש הביטוי נסוג מכל מיני סיבות, אחת מהן היא אלימות. אחת מהן היא רצון לפגוע. אחת מהן היא שימוש ציני בחופש הביטוי לא כדי לבטא את עצמך ואת רעיונותיך, אלא כדי לפגוע בחופש של אנשים אחרים לבטא את עצמם, לחיות באטמוספירה נעימה, לפגוע בחופש של אנשים להאמין שהם ראויים וזכאים להאהב. שימוש ציני כזה על מנת לקרוע לאנשים מסויימים את הרקמה העדינה שהופכת חלומות ואמונות למציאות, לא נשמע לי משהו שמצריך עליה על באריקדות כדי להלחם בעבורו. לדעתי אמ"ו מנסה לעשות את כל זה, ואני לא מדברת על הסיכולים הממוקדים שלו, שד"א זה שעלה כאן לא היה הבוטה שבהם. אני מדברת על זה שהוא פוסק שוב ושוב בכתביו הכפייתיים מי ראוי לאושר, ומי לא. מי מגעיל ומי נחשק. הוא פוסק שוב ושוב למי יש תקווה ומי פתטי בכך שנדמה לו כי יש לו תקווה. תקווה לחוש נחשק, תקווה להאהב, תקווה לפיסת אושר. אין בדל חסד בדרך בה הוא מציג את הדברים, ומנגד יש שם לא מעט לגלוג, ציניות, הנמכה והכפשה אגב עיוות הדברים. אני חושבת שלהגיד לקבוצה שלמה של אנשים שהם דוחים/מגעילים/וכו', ולכן הם צריכים להסתפק באילוזיה לרגע כי הם לא ימצאו אושר, זה דבר אכזרי מאוד לומר. בכנות. אתם לא מבינים למה? וכן, אני יודעת שאפשר לא להקשיב לו, אבל למה קבוצה שלמה צריכה לעבור מדרכה, במקום שאחד ילמד איך להתנהג? מה עם הרעיון: "רוצה חופש ביטוי? תלמד להעריך אותו ולנהוג בו בכבוד." זה כל כך חדשני ויוצא דופן? ממש לא. והרעיון הזה, שאם הוא פוגע בקבוצה שלמה זה לא נחשב, אבל בפרטים זה נחשב. על מה זה מבוסס, הרעיון החדשני הזה? ויאמר: מי שבז לתחושות של האחר, לאטמוספירה בה הוא חי, לחופש שלו לבחור את אמונותיו כרצונו, נמצא כבר בשלב הזה במדרון חלקלק, כי האחר לא מעניין אותו כקליפת השום. הוא הרי לא באמת קיים - הוא רק כלי בעזרתו ניתן להרגיש איכשהו טוב יותר על ידי הקטנתו ולגלוג עליו. אני שמחה שלפחות ירדנו מזה שמדובר במרקסיסט שמנסה לשים מראה מול עיני החברה. בגלגול הקודם היה אפילו על כך ויכוח: האם אמ"ו משתמש בחופש שניתן לו לבטא את עצמו או בעיקר כדי לפגוע. מה שמעציב אותי זה אלה שמגיבים לפוסטי התרעלה שלו ב:" וואו איזו מראה אתה שם מול פני החברה.." למה זה מעציב? אף אחד מאיתנו אינו חסין מלגלוג ופגיעה באופן שהוא יצא ככה פתאטי וקטן. אף אחד. אבל מנגד זו לא המראה שלנו אלא הקריקטורה שלנו שמוטה ומוקצנת מצד אחד, וחסרת פרטים אחרים מנגד. לומר שזו האמת, ושזו מראה, חוטא לאמת בעיני. זו לא מראה, להציג אנשים עלובים בכל דרך. זו זוית ראיה מעוותת מאוד שמבצעת השלכה. זה מעציב בעיני שמישהי או מישהו קורא את מנת התרעלה הזו וחש לרגע שאולי אנשים מתבוננים בו וחושבים שהוא כזה. אותי זה מעציב שסך ערכה של אישה נאמד במשקלה או במראיה, על פי אותה "מראה" חברתית. זה קשקוש בלבוש כמובן, אממה מה, בעל פוטנציאל ללחוץ לחלקנו על הפחדים, גם כשאנחנו שוקלות את המשקל ה"נכון" ויש לנו את המראה ה"נכון". אני חושבת שצריך לזכור שיש לנו שלל ערכים כחברה, ושחופש ביטוי במובנו הטהור ביותר קיים דווקא בג'ונגל. אני גם חושבת שאפשר להעביר כל מסר שרוצים, בכפוף לזה שהפגיעה באחרים תהיה מועטה ככל שניתן. זה לא כזה מסובך. זה מסובך רק כשמנסים לעקוף את המתווה הזה. אני גם חושבת שאנחנו כחברה צריכים לקחת אחריות במקום הזה. |
|
|
Mary Jane
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
'בכוח המוח', למרות שאני לא מסכימה עם חלק מעמדותייך בנדון -
כתבת יפה כל כך, ריגש אותי לקרוא ! |
|
|
אל הקיסר
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
שאלה וגם
קטונתי, אך זה מה שהבנתי,
גם אלה שטוענים בזכות חופש הביטוי מסכימים שבמקרה הספציפי של אמ"ו זה הצריך מחיקה, הרוב מסכימים שכלובי דיי הוגן ומאפשר לכתוב הכל ללא צנזור למעט פגיעה או תקיפה ממוקדת, אז אפשר לדעת מדוע ולשם מה אתם ממשיכים לזיין את השכל? אין בעייה של חופש הביטוי, יש מקרים שמצריכים התערבות של מר כלובי. רפאל אני מוצא פעמים רבות טעם ועניין בכתיבתך, לצערי לדעתי הצנועה, לא בשרשור הזה. לכתוב כך: "זכותו של אמ"ו לחזור ולהגות כאן את התיאוריות שלו על אסתטיקה, ועל המניעים הפסיכולוגיים שדוחפים נשים שמנות לבדס"מ." על אדם שלכאורה פנה לכל ה"שמד" וניסה ליצור קשר, וכאשר נענה בשלילה איים בין השאר בכתיבת פוסט מכפיש משפיל ודורס, ולא במקרה אחד, אני לא יכול לקרוא לזה אחרת מהכשרת השרץ(כביטוי אמו) |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
על השעטנז המטורלל וההזוי מהם מורכבים הפוסטים של אמ"ו
ריין, נורא הצחקת אותי.
לפי דעתי אנחנו בכלל לא צריכים את אמ"ו, הרי כל חבר כלוב עם קצת פז"ם יכול לדקלם את שלל הביטויים שלו מתוך שינה ולהרכיב פוסט. דום-סחבה, שמ"ד, שעטנז, מטורלל והזוי וכל החבר'ה. אם אתם ממש רוצים, אני יכולה לכתוב לכם פוסט אמ"וי ברגע זה. כולל הפוסטים הפיוטיים לכאורה בהם הוא מתגעגע לריח הכוס של הסאבית שמעולם לא היתה לו. אני חייבת להגיד שאין לי לגמרי דיעה הפעם לכאן או לכאן, מאוד מפתיע. אבל רפאל, באמת הרבה זמן לא אמרת פמיניסטית-מתקרבנת אז הרגשתי צורך לבוא. אני רק רוצה להגיד שאם נאמר מספיק פעמים על כל דיון שהוא השתלחות הדדית הוא אכן יהפוך לכזה. אני לא חושבת ככה. אני חושבת שחם מאוד ואין ספק שכל בני האדם קצת עצבניים. אבל הדיון הזה תרבותי בהחלט ומותר ורצוי לקיים אותו. |
|
|
|
מUחדת
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
לא פייר!
רפאל כתב:
"מה שאינו הוגן הוא לחזור וליצר דיונים שיש בהם קטילה אישית של אדם, ודיון ביחס לזכותו של אדם ספציפי להיות חלק מהקהילה הזו. חלק מהדברים שנאמרים פה על אמ"ו, וכדרך קבע בתגובות לשרשורים שהוא פותח, הם בדיוק מאותו סוג של דברים שאם אמ"ו רק היה בוחר לבקש זאת מכלובי, היו נמחקים באחת" זה באמת לא לעניין להגיב לגופו של אדם שעוסק בביזוי גופו של אחר בשם האסתטיקה והשעטנז. קצת תרבות דיון לא תזיק כאן או משהו כזה. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
לא אתגעגע לאמ"ו. לדעתי (דעתי האישית, כן?) הוא טרול, שה"תיאוריות" שלו הן לא יותר מניסיונות מכוונים לפגוע ולהתסיס. אני נוטה לדלג על הפוסטים שלו, אבל כשכבר יוצא לי לראות אחד כזה, מיד עולה לי בראש דימוי של שוטה הכפר, מהלך שיכור ברחוב וממלמל לעצמו רצף משפטים רפטטיבי ונטול מובן של ממש.
מצד שני, אנשים לא חייבים לעבור לצד השני של המדרכה כששוטה הכפר מתקרב, ולרוב גם לא ייעלבו ממלמוליו. הם פשוט יתעלמו ממנו. מי שנעלב מפוסטים של אמ"ו, בחר קודם לקרוא אותם, ובחר גם לייחס לאמ"ו די חשיבות בכדי להתרגש מדבריו. אני לא מבין את זה, לא מבין למה מישהו טורח בכלל להכנס לשרשור שהאיש פותח, שהרי גלוי וידוע מה יימצא שם. אבל נניח לכך, מפני שזה כנראה לא ישתנה. בעיניי השאלה של הגבול חשובה, בדיוק בגלל שקשה כל כך למתוח אותו בבהירות. אם ניקח לדוגמה את הציטוט שפרסמה מיוחדת, בעניין איסור פרסום המעודד שנאה כלפי קבוצה - מה עלינו לעשות בשלל הפוסטים שמתבכיינים על כך שכל המלכות נצלניות, או אלו שקובעים שלכל הדומים יש זין קטן ותסביכי נחיתות? גם אלו קבוצות. שנעיף מפה את כל הממורמרים? ומה נחשב לעידוד שנאה? אם יש לי דעה שלילית מוצקה על אופן פעולה שמאפיין חברים בקבוצות מסוימות, ואני מביע את הדעה הזו ומשכנע אחרים בה, נטעתי בזאת איבה כלפיה. אין שום צורך להגיד לשחקן כושל: "שנא את היהודים". די להגיד לו שהיהודים שולטים בהוליווד והוא יסיק את המסקנות בעצמו. אני כן חושב שאפשר להעיף מפה אנשים, במיוחד כאלה שתוקפים אישית אנשים אחרים באופן עקבי ובלי קשר לכלום. להעיף בגין דעות, גם קשות ומעצבנות ואפילו טרוליות במידה, בעייתי הרבה יותר בעיניי. במקרה כזה חובה למצוא את ההבדל בין הדעות הללו והמביע אותן לבין דעות אחרות, דומות מאוד, שמובעות פה לא פעם. אחרת מדובר פשוט בהעלמה של מי שהדעות שלו באות לי לא טוב, וזה כשלעצמו בא לי קצת לא טוב. |
|
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר}
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
פעם היה פה פגוש. ואז הוא עף ולא חזר יותר ויש מי שזוכר.
מעניין אם צנזורה היא יותר או פחות הייפ מכוס מגולח. אחרי הכל, מתקרבן כבר יש לנו. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
שיר כאב כתב/ה: פעם היה פה פגוש. ואז הוא עף ולא חזר יותר ויש מי שזוכר.
מעניין אם צנזורה היא יותר או פחות הייפ מכוס מגולח. אחרי הכל, מתקרבן כבר יש לנו. הדבר היחיד שיכול להביס את הכוס המגולח זה חור הטבעת. תכל'ס, זה הדבר שבאמת מחבר את הקהילה הזו. (אני רואה את התגובה הבאה: סלחי לי פרלין, אבל אני לא עושה אנאלי. את טוענת שאני לא חלק מהקהילה?) |
|
|
feminine3(אחרת)
|
לפני 12 שנים •
16 ביולי 2012
בכוח המוח כתב/ה: כל כך הרבה פעמים מנהלים כאן בכלוב דיון על חופש הביטוי, ולא באמת מגיעים להסכמות. (:
תכלס, כלום לא יהיה חדש. יהיו את אלה שיגידו שהחופש נסוג במצבים מסויימים, אחרים יחרטו על דגלם ליברליות כה רבה עד שיהיו מוכנים שוב להקריב לטובת אותו חופש ביטוי מיעוטים ושמנות. אני בכל זאת רוצה להגיד כמה מילים, ואני יודעת שכפי הנראה אני לא אשכנע אף אחד, אני למודת נסיון (: אבל אני אומר בכל זאת: חופש הביטוי נסוג מכל מיני סיבות, אחת מהן היא אלימות. אחת מהן היא רצון לפגוע. אחת מהן היא שימוש ציני בחופש הביטוי לא כדי לבטא את עצמך ואת רעיונותיך, אלא כדי לפגוע בחופש של אנשים אחרים לבטא את עצמם, לחיות באטמוספירה נעימה, לפגוע בחופש של אנשים להאמין שהם ראויים וזכאים להאהב. שימוש ציני כזה על מנת לקרוע לאנשים מסויימים את הרקמה העדינה שהופכת חלומות ואמונות למציאות, לא נשמע לי משהו שמצריך עליה על באריקדות כדי להלחם בעבורו. לדעתי אמ"ו מנסה לעשות את כל זה, ואני לא מדברת על הסיכולים הממוקדים שלו, שד"א זה שעלה כאן לא היה הבוטה שבהם. אני מדברת על זה שהוא פוסק שוב ושוב בכתביו הכפייתיים מי ראוי לאושר, ומי לא. מי מגעיל ומי נחשק. הוא פוסק שוב ושוב למי יש תקווה ומי פתטי בכך שנדמה לו כי יש לו תקווה. תקווה לחוש נחשק, תקווה להאהב, תקווה לפיסת אושר. אין בדל חסד בדרך בה הוא מציג את הדברים, ומנגד יש שם לא מעט לגלוג, ציניות, הנמכה והכפשה אגב עיוות הדברים. אני חושבת שלהגיד לקבוצה שלמה של אנשים שהם דוחים/מגעילים/וכו', ולכן הם צריכים להסתפק באילוזיה לרגע כי הם לא ימצאו אושר, זה דבר אכזרי מאוד לומר. בכנות. אתם לא מבינים למה? וכן, אני יודעת שאפשר לא להקשיב לו, אבל למה קבוצה שלמה צריכה לעבור מדרכה, במקום שאחד ילמד איך להתנהג? מה עם הרעיון: "רוצה חופש ביטוי? תלמד להעריך אותו ולנהוג בו בכבוד." זה כל כך חדשני ויוצא דופן? ממש לא. והרעיון הזה, שאם הוא פוגע בקבוצה שלמה זה לא נחשב, אבל בפרטים זה נחשב. על מה זה מבוסס, הרעיון החדשני הזה? ויאמר: מי שבז לתחושות של האחר, לאטמוספירה בה הוא חי, לחופש שלו לבחור את אמונותיו כרצונו, נמצא כבר בשלב הזה במדרון חלקלק, כי האחר לא מעניין אותו כקליפת השום. הוא הרי לא באמת קיים - הוא רק כלי בעזרתו ניתן להרגיש איכשהו טוב יותר על ידי הקטנתו ולגלוג עליו. אני שמחה שלפחות ירדנו מזה שמדובר במרקסיסט שמנסה לשים מראה מול עיני החברה. בגלגול הקודם היה אפילו על כך ויכוח: האם אמ"ו משתמש בחופש שניתן לו לבטא את עצמו או בעיקר כדי לפגוע. מה שמעציב אותי זה אלה שמגיבים לפוסטי התרעלה שלו ב:" וואו איזו מראה אתה שם מול פני החברה.." למה זה מעציב? אף אחד מאיתנו אינו חסין מלגלוג ופגיעה באופן שהוא יצא ככה פתאטי וקטן. אף אחד. אבל מנגד זו לא המראה שלנו אלא הקריקטורה שלנו שמוטה ומוקצנת מצד אחד, וחסרת פרטים אחרים מנגד. לומר שזו האמת, ושזו מראה, חוטא לאמת בעיני. זו לא מראה, להציג אנשים עלובים בכל דרך. זו זוית ראיה מעוותת מאוד שמבצעת השלכה. זה מעציב בעיני שמישהי או מישהו קורא את מנת התרעלה הזו וחש לרגע שאולי אנשים מתבוננים בו וחושבים שהוא כזה. אותי זה מעציב שסך ערכה של אישה נאמד במשקלה או במראיה, על פי אותה "מראה" חברתית. זה קשקוש בלבוש כמובן, אממה מה, בעל פוטנציאל ללחוץ לחלקנו על הפחדים, גם כשאנחנו שוקלות את המשקל ה"נכון" ויש לנו את המראה ה"נכון". אני חושבת שצריך לזכור שיש לנו שלל ערכים כחברה, ושחופש ביטוי במובנו הטהור ביותר קיים דווקא בג'ונגל. אני גם חושבת שאפשר להעביר כל מסר שרוצים, בכפוף לזה שהפגיעה באחרים תהיה מועטה ככל שניתן. זה לא כזה מסובך. זה מסובך רק כשמנסים לעקוף את המתווה הזה. אני גם חושבת שאנחנו כחברה צריכים לקחת אחריות במקום הזה. מי ששונא את עצמו משתלח בדומים לו |
|
|