פרוורטיות.

פרוורטיות.

Inner Silence • 14 בספט׳ 2012

אסיפת חברים, מעלים זכרונות, חלקם מזילים דמעה, חלקם נזכרים בחצי חיוך ולבם נכמר, חלקם מוצאים את הרגע הזה לסגור פערי מידע לאחר שנים שלא התראו.
"זה כל כך קלישאתי, כל הסיטואציה הזאת, שכולם יושבים ומדברים עליו, על כמה נפלא הוא היה, וכמה טוב לב התפרץ ממנו, וכמה הוא תמיד היה נכון לעזור לכולם, ותמיד העמיד את צרכי האחר לפני צרכיו שלו."
כולם הביטו בו בהשתאות.
"נכון, הוא היה נפלא, וגם טוב לב, אך לא תמיד העמיד את צרכי האחר לפני שלו, כמו כל אדם אנושי, ואני יודע שלא תאהבו את מה שאומר, היו פעמים שהוא גם היה בן זונה חסר רגישות. וזה שהוא מת, לא הופך אותו לפרה קדושה שרק צריך להלל ולפאר אותה."
אנשים החלו לחכך בגרונם מאי נעימות למשמע דבריו, לנוע על מקום מושבם בעצבנות, חלקם מלמלו שלא באופן ברור דברים בינם לבין עצמם.

ברגע המכונן הזה הבנתי, שהוא מעוות דיו בכך שהוא לא הסווה את הכנות, למרות שיש רגעים שבהם יש את החובה או/ו הצורך המוסריים לעשות כן, כמו בתרחיש הנ"ל.

הוא יצא למרפסת ונשען על המעקה. הלכתי אחריו.

"חתיכת אידיוט אני. לא?"
"אולי. אתה מצטער שאמרת את מה שאמרת?"
"לא. משהו לא בסדר איתי, על כך שאין בי צער?"
"אתה חושב שמשהו לא בסדר איתך?"
"לא. את מבינה שאפשר להמשיך ככה לנצח. אני צריך את האישור שלך שהכל בסדר איתי, אל תחזירי אליי את הכדור בשאלה."
"ואם אומר לך שאני רוצה שתזיין אותי עכשיו, כאן, במרפסת לעיני כולם דרך חלון הזכוכית שמפריד בינינו לבינם, האישור הזה מספק אותך?"
צוחק. "לא. זה רק מחזק את התחושה ששנינו מעוותים במידה זהה."
"תסתובב אליי ותפתח את כפתורי המכנסיים שלך."
"את לא רצינית. את לא באמת רוצה ש..."
"אי פעם אמרתי משהו שלא התכוונתי אליו?"

הוא הסתובב ונשען עם גבו על המעקה. הדמות שלי מסתירה את הנעשה. פתח את המכנסיים והנמיך את קו התחתונים אל מתחת לאשכיו. האיבר שלו היה זקוף כמעט במלואו.
נגשתי אליו ונצמדתי עם גבי אליו. הרמתי את החלק האחורי של השמלה והסטתי את התחתונים הצידה.

"תחדור אליי." וכך נעשה.

"עכשיו ספר לי עליו, איך הוא היה?"

גולוסקלפרה​(נשלט) • 14 בספט׳ 2012

יש משהו בכנות הזו ; )

את אחלה

Aציבעוני​(אחר) • 15 בספט׳ 2012

ללא ספק

Mila Berger • 15 בספט׳ 2012

נהדר. קצרמר נהדר.

בכוח המוח​(שולטת) • 15 בספט׳ 2012

זה שהוא מעוות מגרה אותך? או כי הוא לא מקשיב לסדר החברתי ?

לא הבנתי לגמרי מה הסיבה שבגללה הוא זכה אצלך/אצל הגיבורה לאותה נקודת זכות.

MasterKey​(שולט) • 15 בספט׳ 2012

כנראה שזה סיפור על אהבה אמיתית ולא על גרויים...

העם רוצה עוד כתיבה נפלאה שכזו!

המיתולוגית • 15 בספט׳ 2012

כתיבה מעולה!

בכוח המוח​(שולטת) • 15 בספט׳ 2012

(:

אני מנסה להבין את הקשר בין השאלה שלי (שד"א, זו לא שאלה ששאלתי אותך, ואתה לא יכול לתת עליה תשובה ממילא) ובין התגובה שלך (:
קטונתי מלהבין. זה קורה לי פה ושם.

פתוח וסקסי • 15 בספט׳ 2012

זה סיפור על מישהו שאומר את האמת, מנקודת מבטו, על חבר שנהרג, ועל מישהי שמתגרה מזה, ומבקשת ממנו שיזיין אותה באמצע הארוע. איך הגעת לזנ שזה סיפור על "אהבה אמיתית"? זה מילים גדולות. הם יכולים להיפרד מחר בבוקר, לא? אבל בכל מקרה, הכתיבה טובה

הדורבנים​(נשלט) • 15 בספט׳ 2012

מאוד התחברתי.
מה שאני ראיתי בסיפור זה סוג של חופש והחיבור אליו. החופש להיות זר למוסכמות חברתיות. והזיון הוא הדרך של שניהם להתחבר לאירוע החיצוני והחברתי שקרה, להתחבר לאירוע על ידי חיבור בינהם. ובזה יש קבלה ואישור של החופש הזה, אבל במובן מעורפל יותר.
אני לא יודע אם יש אהבה, אבל יש המון הבנה ואינטימיות. יש נכונות של שניהם להפוך את המקרה שקרה לחיבור בינהם. יש נכונות שלו (שהוא לא יודע לבטא, בהתחלה) לתת לה את זכות ההחלטה האם הוא "רע" או "טוב".
וגם יש את הנכונות שלה, בסוף, לבטל בכלל את הצורך שלו בהגדרה כזאת, על ידי חיבור אינטימי איתו, כשהיא עדיין מעליו.
הסוף מאוד עדין ויפה.