| RIS |
לפני 20 שנים •
3 ביולי 2004
שמלת כלה
כְּמוֹ כְּמוּסַת זְמָן
אַתְ נְמֵסָה לִי אֶל תוֹך הַדָּם. כְּמוֹ הֵד שֶל הֵד שֶמִתְרַחֵק בְּיַחַס הָפוּך לִמְקַדֵם הָרָצוֹן שֶלִי בְּתוֹכֵך. אַתְּ הוֹלֶכֶת אֶל הַסְּעָרָה הוֹלֶכֶת אֶל הוֹלֶכֶת אֶל הַסְּעָרָה... כְּמוֹ נַחֲשֵי אֵש אֲנִי שוֹלֵחַ אֶת הַפָּרְגוֹל שֶלִי לְלְחוֹש בְּקוֹל נֶפֶץ אֶת אַהֲבָתִי אֶל עוֹרֵך הַמְיוּסָּר. אַתְּ הוֹלֶכֶת אֶל הַסְּעָרָה הוֹלֶכֶת אֶל לֵב הוֹלֶכֶת אֶל לֵב הַסְּעָרָה... כְּמוֹ הַזַּיִן הַקָּשֶה שֶמְצָוֶה עָלַיִיך לַעֲבוֹד לוֹ וְלִהְיוֹת לוֹ, שְלִיח רְצוֹן בְּעָלָיו שְבָּחָרְת לַהֲפוֹך אוֹתוֹ לִרְצוֹנֵך. אַתְּ הוֹלֶכֶת אֶל פִּי הַסְּעָרָה הוֹלֶכֶת עַל הוֹלֶכֶת עַל פִּי הַסְּעָרָה. ........ כְּמוֹ כְּמוּסָה בַּזְּמָן וּבָמָקוֹם חֲבוּיָה בְּתוֹך מַעֲגָּל הָאֵש שֶהוּא עוֹטֶה עַל גּוּפָהּ הַנֶּעֱתָר כּמוֹ קוֹלָר מַסְמֵרוֹת הַמְּסַמֵן אֶת מְקוֹמָהּ. בְּשוֹךְ צַעֲרָהּ עַל כָּך שֶהַזּמָן חֲזָר לְדְפּוֹק כְּמוֹ מְשוּגָע הִיא כּוֹרַעַת לְפָנָיו וְחוֹשֶבֶת בּעוֹד רַגְלוֹ מַעֲמִיסָה עַל עוֹרְפָּהּ אֵיך הִיא מְמִיסָה בָּהּ אֶת מֶרְכָּז הכּוֹבֶד שֶל חֲיֵיהַ הַיְּשָנִים... כּוֹרַעַת וְחוֹשֶבֶת וְלִבָּהּ מִתְרוֹנֵן אֵיך כְּמוֹ זְכוּכִית מְחוּסֶמֶת אַהֲבָתוֹ יוֹדַעַת לְגוֹנֵן מִתְנָפֶּצֶת עֲבוּרָהּ לְמִילְיַארְד רְסִיסֵי בְּדוֹלָח שְעוֹטִים אֶת גּוּפָהּ וּמְשָבְּצִים בָּהּ הִילָה נוֹגְעיִם בָּהּ עוֹטְפִים בָּה. כְּשִׂמְלַת כלה... |
|
|
| נערת כריעה(מתחלפת){מצליף בלשו} |
לפני 20 שנים •
3 ביולי 2004
תודה עליך :)* כמו הזין הקשה שמצוה שלייך לעבוד לו ולהיות לו, שליח רצון בעליו שבחרת להפוך אותו לרצונך. * ג ד ו ל !!! אתה שב וממלא את הדף הריק בשירים השוקולדים שלך שבדיוק כמו השוקולד ממתיק את הארוטיקה 
אתה יודע טוב מאוד לאתגר את הקוראים. תודה על העונג הלירי החוזר שלך שבו אתה שב להעשיר אותי במילים משלך . (סליחה על הדביקות) אבל המון זמן לא יצא לי לקרוא שיר כל כך מרגש. |
|
|
|
אדון טיפות הגשם(שולט)
|
לפני 20 שנים •
3 ביולי 2004
אהבתי את הדימוי של אהבתו
המתנפצת לרסיסי בדולח זעירים עוטים את גופה ועוטפים אותה כשמלת כלה משובצה רסיסי הזכוכית מעלים אצלי שני דברים הזוהר, האש, האור הבהיר המסנוור של הבדולח, של האהבה שמבט אחד בה מצמית את הנשמה ולא נותן מנוח כמו קרני השמש הפוגעות בזכוכית ואש משלחות בהן המבעירה שדות, המבעירה לבבות והכאב. הכאב שבה עימה, עם האהבה. רסיסי הזכוכית החדים החודרים ופוצעים נשמה מיוסרת שאהבה מחפשת |
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
3 ביולי 2004
יהיה לי קשה לכתוב תגובה הולמת מבלי לחזור על דבריך.
רק אכתוב שאתה מרגש אותי בהתיחסותך הרגשית, נקבית וזכרית כאחד עם הבנה שלמה, אכזרית ונעימה, למצב בו "רגלו מעמיסה על עורפה....וליבה מתרונן". תודה. |
|
|
| orit{{ML}} |
לפני 20 שנים •
4 ביולי 2004
שיר מדהים ביופיו.
מרעיד לי את הפופיק ובעיקר את הנשמה. ת ו ד ה. |
|
|