רפאל
|
לפני 12 שנים •
21 בספט׳ 2012
Brave Dwarf כתב/ה: זאת לא חייבת להיות צביעות, די בהשקפת עולם שונה ובניסיון חיים שונה כדי ליצור מצבים שמהצד ייראו אבסורדיים. מעטים הם האנשים שמסוגלים להעמיד את עצמם במקומו של אדם אחר, ורובנו נעביר את ההתרחשות דרך הפריזמה האישית שלנו, דרך מבנה האישיות שלנו ודרך ניסיון חיים ממנו למדנו ונגיב בהתאם. אולי אפשר לבקש קצת יותר פתיחות והקשבה או לפחות ניסוח שונה, אבל גם אלו אינם נחלת הכלל או בלתי תלויים בפריזמה ובניסיון אישי.
אני מסכים, "מעטים הם האנשים שמסוגלים להעמיד את עצמם במקומו של אדם אחר". אבל מהסקנה שלי מכך אינה שאין מנוס ממשימוש ב"פריזמה האישית שלנו". המסקנה שלי היא שלא תמיד אנחנו צריכים להעמיד את עצמנו במקומם של אחרים. לפעמים אנחנו צריכים רק לכבד אחרים. ובפרט, רצונות וצרכים שאינם מובנים לנו ואיננו מסוגלים בהכרח לחוש אמפתיה כלפיהם. אני חושב שתוכחה, גם כשהיא משווקת ככוונות טובות, הרבה פעמים מגלמת בתוכה את ההפך הגמור כוונות טובות. ואני שותף לחשדנות של אורנוס, חזרזירה ועבודת המאסטר ביחס לכוונות הטובות של חלק מן המגיבים כאן (ובכלל). |
|
|
|
רפאל
|
לפני 12 שנים •
21 בספט׳ 2012
the rain song כתב/ה: amy כתב/ה: אבל מותר גם לא להסכים עם כל סוג של שליטה, אפילו אם מדובר ביחסים עם אלמנטים טוטאליים.
אני לא חושבת שעצם זה שמביעים דאגה לגבי סוג שליטה מסויים זו קטילה. להיפך, אני מברכת על כך, כי אני חושבת שהתחום שלנו מסוכן מאוד. לא רע, מסוכן, וחשוב להשאר עם יד על הדופק. לפעמים דברים שאנחנו שומעים מאחרים, גם אם הם לא רק קריאות התפעלות והסכמה, מחלחלים אלינו לאט לאט ונותנים לנו תובנות שונות על דברים. לי אמנם אין בעיה עם מה שבת יענה תיארה, אבל אני חושבת שמותר לאנשים להביע דאגה או ביקורת מבלי שיסקלו א ו ת ם. מה זאת אומרת "לא להסכים עם כל סוג של שליטה" ? מותר לא להתחרמן מזה, לא להמשך לזה, לא לרצות, לייחל,לפנטז על זה. מותר ואף רצוי לא להכניס את זה לחיים הפרטיים שלנו. אבל מה זאת אומרת לא להסכים? צריך אישור ממישהו כדי לעשות בדסמ? לכל אחד יש חוויות מהבדסמ. חלקן טובות וחלקן על הפנים. זה לא נותן לאף אחד את הזכות להחיל זאת על אנשים אחרים. לי הבדסמ עשה רע. אז? אני צריכה לפצוח במסע השמצה נרחב נגד הבדסמ? מותר וזה אפילו סבבה לגמרי שאנשים חולקים את החוויות שלהם ומעולה שיש אנשים שמזדעזים מזה אבל יש סגנון דיבור ולהחליט על חיים של מישהו אחר, לייעץ למישהו אחר, להזהיר מישהו אחר - שאנחנו בכלל לא מכירים - מתוך התנסות שלנו, זה פשוט לא לעניין. זה מתנשא, מזלזל, מעליב לפעמים. להתנבא על העתיד, לנזוף בנו, הקהל, "איפה נהיה כשהיא תתרסק..." זה לגמרי וממש לגמרי לא לעניין אני מסכים עם כל מילה של the rain song. ואני רוצה להוסיף: יש הבדל בין ביקורת לבין צעקת גועל. והרבה ממה שאנשים מציגים כביקורת, ומכשירים באמירה ש"זכותם להשמיע ביקורת וחשוב לאפשר ביקורת" אינו אלא צעקת גועל. ביקורת אפשר להעביר על טענה. כלומר, על מה שאפשר לקיים ויכוח ביחס לשאלה אם הוא נכון או לא נכון, אמיתי או לא אמיתי, וכו'. ביקורת רלוונטית במקום שבו מזהים חולשה של טענה ואולי רוצים להציע לה אלטרנטיבה. זהו. אי אפשר להעביר ביקורת על תחושה, תשוקה או טעם אישי. אי אפשר להעביר ביקורת על יוסי, כי הוא אוהב מלפפונים חמוצים במלח אבל שונא מלפפונים חמוצים בחומץ. הוא לא יכול לטעות בכך שהוא אוהב מלפפונים חמוצים במלח. זה לא משהו שבכלל נבחן במושגים של נכון או לא נכון. ותחושת המצווה להזהיר לצעוק "לא! מלפפונים במלח זה מגעיל" אינה שונה בהרבה מהתחביב המפורסם של אב"ב לזעוק "נשים שמנות זה מגעיל". וכידוע, זה פשוט מיותר ולא תורם לאף אחד. |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
21 בספט׳ 2012
רפאל כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: זאת לא חייבת להיות צביעות, די בהשקפת עולם שונה ובניסיון חיים שונה כדי ליצור מצבים שמהצד ייראו אבסורדיים. מעטים הם האנשים שמסוגלים להעמיד את עצמם במקומו של אדם אחר, ורובנו נעביר את ההתרחשות דרך הפריזמה האישית שלנו, דרך מבנה האישיות שלנו ודרך ניסיון חיים ממנו למדנו ונגיב בהתאם. אולי אפשר לבקש קצת יותר פתיחות והקשבה או לפחות ניסוח שונה, אבל גם אלו אינם נחלת הכלל או בלתי תלויים בפריזמה ובניסיון אישי.
אני מסכים, "מעטים הם האנשים שמסוגלים להעמיד את עצמם במקומו של אדם אחר". אבל המסקנה שלי מכך אינה שאין מנוס משימוש ב"פריזמה האישית שלנו". המסקנה שלי היא שלא תמיד אנחנו צריכים להעמיד את עצמנו במקומם של אחרים. לפעמים אנחנו צריכים רק לכבד אחרים. ובפרט, רצונות וצרכים שאינם מובנים לנו ואיננו מסוגלים בהכרח לחוש אמפתיה כלפיהם. אני חושב שתוכחה, גם כשהיא משווקת ככוונות טובות, הרבה פעמים מגלמת בתוכה את ההפך הגמור כוונות טובות. ואני שותף לחשדנות של אורנוס, חזרזירה ועבודת המאסטר ביחס לכוונות הטובות של חלק מן המגיבים כאן (ובכלל). ואני מסכים עם מה שכתבת לגבי "המסקנה שלי היא שלא תמיד אנחנו צריכים להעמיד את עצמנו במקומם של אחרים. לפעמים אנחנו צריכים רק לכבד אחרים", אלא שלמרות שלדידי המילה "לכבד" כנראה טומנת בחובה את מה שהיא טומנת לדידך, אין לי ספק בכך שלדידה של נורית, לדוגמה, היא טומנת בחובה משהו אחר, וזאת בדיוק וכפי שניתן היה לראות במקרה של העצה להורות, אותו הבאתי בעמוד הקודם: בזמן שהראשונה חשבה שהיא חולקת מניסיונה ומביעה את דאגתה, השנייה קיבלה את עצתה בתור עלבון וחוסר כבוד. אני לא מסכים עם הפסקה השנייה שלך, רפאל, כי אני לא מצליח לתאר לעצמי את הסיבה שתגרום לאדם להגיב לאחר באופן שסותר את דעותיו. אני חושב שנורית המגיבה באופן אמוציונלי, חסר פרופורציה ולעתים מקומם, מאמינה במה שהיא כותבת, ובזמן שאתה מבקש ממנה לכבד אחרים ובפרט את הרצונות ואת הצרכים שאינם מובנים לה ואיננה מסוגלת בהכרח לחוש אמפתיה כלפיהם, היא מתייחסת אל הטקסט הזה באותו אופן בו אתה היית מתייחס לסיפור כריתת אצבעות, שם אני מניח הכבוד שאתה רוחש לרצונות ולצריכים של אחרים היה מסתיים. *מתנצל בפני נורית על כי הבאתי אותה כדוגמה: הביקורת אינה עליה אלא על תגובותיה שבגלל קיצוניותן כה נוחות להוות דוגמה. -------------------- רפאל כתב/ה: ביקורת אפשר להעביר על טענה. כלומר, על מה שאפשר לקיים ויכוח ביחס לשאלה אם הוא נכון או לא נכון, אמיתי או לא אמיתי, וכו'. ביקורת רלוונטית במקום שבו מזהים חולשה של טענה ואולי רוצים להציע לה אלטרנטיבה. זהו. אי אפשר להעביר ביקורת על תחושה, תשוקה או טעם אישי. אי אפשר להעביר ביקורת על יוסי, כי הוא אוהב מלפפונים חמוצים במלח אבל שונא מלפפונים חמוצים בחומץ. הוא לא יכול לטעות בכך שהוא אוהב מלפפונים חמוצים במלח. זה לא משהו שבכלל נבחן במושגים של נכון או לא נכון. ותחושת המצווה להזהיר לצעוק "לא! מלפפונים במלח זה מגעיל" אינה שונה בהרבה מהתחביב המפורסם של אב"ב לזעוק "נשים שמנות זה מגעיל". וכידוע, זה פשוט מיותר ולא תורם לאף אחד. אכן, לא נבחן במושגים של נכון לא נכון אלא, במקרה של מלפפונים, ניתן לבחון את טעמו של יוסי (ולא לבקר את יוסי כפי שכתבת) במושגים של בריא לא בריא. מלפפונים בחומץ פחות בריאים מאשר מלפפונים במלח, לעומת זאת מלפפונים בחומץ מכילים בקלוריה אחת פחות ממלפפונים במלח. השאלה איננה האם זה נכון או לא נכון לכלוא את אשתך הבוגרת מרצונה בביתך, השאלה היא אילו השלכות תהיינה למעשה כזה, והאם הן שליליות או חיוביות. ועל כך ניתן להביע דעות שונות, להשמיע עצות מניסיון וכד' ואת זה רוב המגיבים מנסים לעשות בהתאם לפריזמה שלהם, בהתאם לכושר ביטוי שלהם, בהתאם להשכלתם ובהתאם לשאר כלים שעומדים לרשותם. |
|
|
lori{ע_מ}
|
לפני 12 שנים •
21 בספט׳ 2012
רגע של כנות
קראתי עכשיו את השרשור הזה מתחילתו עד סופו.
אני חייבת להודות - הוא עשה לי רע, פשוט עשה לי רע. כבר שנים שאני חיה BDSM בדרך שהיא שונה מאיך שאנשים רואים אותה, מעטים הם האנשים שמתחברים לסגנון חיים כזה באופן מלא ועוד יותר מעטים הם אלו שאני יודעת בודאות שחיים כך. כבר שנים אני מחפשת בנרות כאלו שמבינים, מזדהים או לכל הפחות אנשים שמסוגלים לומר "הבנתי איך את חיה, אני רואה את אחרת מסיבות א' ב' ג''" מבלי להתהלם. לא פעם הפורום הזה מפספס שיתופים שהיו יכולים להיות מדהימים, באמת, מדהימים. אני אומרת את זה כי אני מקבלת לפעמים פוסטים שכאלה מחברות שחיות את זה ולא מעיזות בכלל לפרסם כאן בגלל האוירה שנוצרה. מאוד לא קל ולא פשוט להיות נשלטת "טוטאלית" אם תרצו לקרוא לזה ככה באתר הזה. אני מבינה שכל אחד ואחת רואים את זה מנקודת מבט שונה, אי אפשר אחרת, ואני אומרת לעצמי לא להתרגש, להמשיך לנסות להסביר, גם בפוסטים שלי וגם בשל אחרות שאפשר גם אחרת וזה לא הופך את מה שיש בינינו לניצול או אותי או מישהי אחרת לחסרת עמוד שדרה, בדיוק כפי שבעיניי, אלו שרואים בזה משחק או תבלין, זה לא מוריד מכבודם, הם חיים בצורה אחרת ואני מכבדת את זה. בעולם האידיאלי שלי, בחורה נשלטת היתה יכולה לשתף כאן בחוויות שהן לא הולכות by the book ולא היו מזהירים אותה מפני האדון שלה. ואני שואלת את עצמי, האם זה שווה את זה? האם שווה להמשיך להיות בין אלה שצולבים אותן בכיכר העיר בשם "חופש הביטוי"? ושלא תבינו לא נכון, אני האחרונה שתבוא ותגיד שאסור להביע דעה מנוגדת, האחרונה. ואני האחרונה שתגיד לזאתי ולזאתי להסכים איתי גם כשדעתן מנוגדת. אם כבר, אהיה הראשונה שתרצה לשמוע את דעתן ובשם הדיאלוג לקבל גם כן את ההזדמנות להגיב על מה שנאמר וחוזר חלילה. ואני האחרונה שתחשוב שהכל לגיטימי ומותר אבל מינימום של הפעלת שיקול דעת.. מינימום כבוד. מינימום יכולת להביע דעה שלילית על הכתוב וכשבכל זאת מנסים להסביר למה זה אחרת בעיניי אחרים, כי בסך הכל מדובר ביצירת דיאלוג בין הכותבים (בין היתר), להיות מסוגלים לענות ולהגיב מבלי להתחרפן מעצבים כי לא מקשיבים לדעה שלך. אני מאוד משתדלת לתת לכל אחד שכותב כאן את הקרדיט שהוא הגיע לכאן מתוך החלטה מושכלת, שהוא יודע לבחור פרטנרים בתבונה, שהוא קודם כל אדם בריא בנפשו.. האם אנחנו באמת רוצים שכל פוסט שמפורסם פה יתחיל במילות אזהרה? או שתהיה בו בקשה לקוראים "אל תקטלו אותי"? הרי לא מדובר פה בשלילת חופש הביטוי, וניתן לראות גם בתחילת הפוסט דיאלוג שהוא סה"כ יפה בין המלט ואחרים כאן, וכן, יש שם חוסר הסכמה ועדיין, הדברים נכתבים בצורה שמכבדת קודם כל את מי שבחר לשתף כאן. אוי ואבוי לפורום הזה אם אנשים לא ירגישו בנוח לשתף. אני יוצאת מהשרשור הזה עם תחושה לא נוחה וחבל לי. |
|
|
האיש בשחור(שולט)
|
לפני 12 שנים •
21 בספט׳ 2012
ואני קורא ומהרהר....
מי משועבד כאן למי? הנשלטת לשולט או אולי השולט לנשלטת? |
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 12 שנים •
21 בספט׳ 2012
Re: רגע של כנות חזרזירה כתב/ה: ...
לורי, אני מבין ללבך יותר ממה שנדמה לך ולמרות שאולי הצטיירתי כאן כמגן על העולבים, נחתתי בשרשור הזה אחרי ארבעה חודשים של שתיקה מתוך כבוד אליך ואל אדונך (בסדר הזה). אני חושב שיקל עליך אם תראי תמונה רחבה יותר ממה שאת מסוגלת לראות כרגע. אמוציות חוסמות לא רק את מאור עיניהם של המגיבים, אלא גם (ואולי בעיקר) את זה של הכותבים. כשאת כותבת, את מעוררת רגשות והאין זו כוונתך? האם לא לשם כך אחזת בעט הכלובי מלכתחילה? לרגשות יש גוון וטעם בהתאם למגיב. כן, זה מפחיד, וכן זה לא נעים, וכן רק גיבורים אמיתיים מצליחים לעבור דרך כל החומות (אני לא אחד מהם, את כן) ועדיין להישאר שלמים. אבל דעי לך שלולי היו קיימות החומות, או לו כל המגיבים היו המלט, ורפאל, וזאלופון, ובכוח המוח ועוד מספר אנשים שאני מעריך, בכלוב לא היו גיבורים. אני מודה לך ולבת יא ענה על הפרסומים שלכן אישית לא רק כי חלקתן אתי את חייכן אלא כי אתן תמיד יוצרות פולמוס ובכך מאפשרות לי להביט דרככן לתוך נפשם של אחרים וגם אל תוך שלי. אחרי הכל מה הטעם בחופש הביטוי אם אינו מעורר רגשות ומתנהל בשפת טרקלינים ופפיונים שחונקים את קנה הנשימה? בכבוד ובברכת גמר חתימה טובה, |
|
|
| כלבה000 |
לפני 12 שנים •
22 בספט׳ 2012
הוא יכול לשלוט לך בהוצאות על ידי זה שיחייב אותך לבקש רשות או לשמור קבלות ולהציג לו אותן אך עדיף שכרטיס האשראי שלך יהיה אצלך תמיד, את לא יכולה לדעת אף פעם מתי תגיע שעת חירום שתצטרכי במהירות כסף ולא תהיה לך אפשרות להשיג את הכסף כי הכרטיס אצלו.
|
|
|
פייה{O}
|
לפני 12 שנים •
22 בספט׳ 2012
בתור אחת שדווקא נוטה להזדעזע די בקלות מהשתלטות הפן הבדסמי על מערכת היחסים כולה (תרתי משמע
 ),
ספציפית הסיפור הזה לא כזה מזעזע בעיני. החשש הזה מהבטחון הכלכלי שלה וההשתלטות שלו על החשבון שלה נראה לי מגוחך בתנאי זוגיות ארוכת שנים. זה נראה לי משחק שליטה מעניין ואף חסכוני. לא רעיון כל כך רע לחשוב שלוש פעמים לפני כל הוצאה כספית בימינו... לא הייתי עומדת בכזה דבר לאורך זמן, אבל לתקופה זו נראית לי התנסות מעניינת. ספרי איך הולך 
|
|
|
Uranus
|
לפני 12 שנים •
22 בספט׳ 2012
אני חושב שהטעות שלנו - לורי, עבודת מאסטר וגם שלי פעם, לאורך השנים והגלגולים השונים היא שתמיד אנחנו נופלים במלכודת ומתייחסים אל נורית ודומותיה.
אדם שכל חייו מחפש להיות קורבן יחפש לקרבן גם את סביבתו ויבחר לראות את כולן כעלמות במצוקה וזה ברור שהתגובות שלה לא באות ממקום של הבעת דעה שונה או תגובה אישית או חס וחלילה פרגון. נורית ודומותיה קוראות את בת יא ענה או את לורי או בעבר את פלג ופשוט לא מבינות מה הן קוראות וכשהן לא מבינות הן מרגישות שזה מציק שמישהו אחר יודע משהו שהיא לא יודעת ולא מבינה או שמישהו אחר מצליח איפה שהיא תמיד נכשלת ואז במקום לשאול או להתעניין או להחכים היא עושה את מה שכל בן אדם בשלב כזה או אחר עושה כדי להשלות את עצמו שהוא חכם וזה - לבקר או להטיף ולחנך. עכשיו יש ביקורת בונה וטובה בעיקר כשמבקשים אותה ורוצים בה, אך ברור שמה שהיא עושה אפילו לא נופל תחת קטגוריה של ביקורת אלא נטו אונס מילולי וכפייה מחשבתית שכל עוד מישהי לא חושבת כמוה אז היא תיפגע. מבחן התוצאה מראה שה"ביקורות" האלה תמיד מגיעות מהפגועות והקורבנות הסדרתיות שאיכשהו גם תמיד מושכות לחייהן את האנשים שיפגעו בהן; כך שבאמת אין טעם להתייחס אליהן. אני יודע שאני כותב פה בחומרה ויש פה קצת השתלחות אבל נראה שבאמת אחרי תשע או יותר שנים כולנו נלמד פשוט לא להתייחס אל כל ה"מצילי נפשות" ה"יודעים הכל" והעאלק "אכפתיים" שכל מטרתם היא להקטין כדי להרגיש גדולים וחכמים. |
|
|
נוריתE
|
לפני 12 שנים •
22 בספט׳ 2012
Uranus כתב/ה: אני חושב שהטעות שלנו - לורי, עבודת מאסטר וגם שלי פעם, לאורך השנים והגלגולים השונים היא שתמיד אנחנו נופלים במלכודת ומתייחסים אל נורית ודומותיה.
אדם שכל חייו מחפש להיות קורבן יחפש לקרבן גם את סביבתו ויבחר לראות את כולן כעלמות במצוקה וזה ברור שהתגובות שלה לא באות ממקום של הבעת דעה שונה או תגובה אישית או חס וחלילה פרגון. נורית ודומותיה קוראות את בת יא ענה או את לורי או בעבר את פלג ופשוט לא מבינות מה הן קוראות וכשהן לא מבינות הן מרגישות שזה מציק שמישהו אחר יודע משהו שהיא לא יודעת ולא מבינה או שמישהו אחר מצליח איפה שהיא תמיד נכשלת ואז במקום לשאול או להתעניין או להחכים היא עושה את מה שכל בן אדם בשלב כזה או אחר עושה כדי להשלות את עצמו שהוא חכם וזה - לבקר או להטיף ולחנך. עכשיו יש ביקורת בונה וטובה בעיקר כשמבקשים אותה ורוצים בה, אך ברור שמה שהיא עושה אפילו לא נופל תחת קטגוריה של ביקורת אלא נטו אונס מילולי וכפייה מחשבתית שכל עוד מישהי לא חושבת כמוה אז היא תיפגע. מבחן התוצאה מראה שה"ביקורות" האלה תמיד מגיעות מהפגועות והקורבנות הסדרתיות שאיכשהו גם תמיד מושכות לחייהן את האנשים שיפגעו בהן; כך שבאמת אין טעם להתייחס אליהן. אני יודע שאני כותב פה בחומרה ויש פה קצת השתלחות אבל נראה שבאמת אחרי תשע או יותר שנים כולנו נלמד פשוט לא להתייחס אל כל ה"מצילי נפשות" ה"יודעים הכל" והעאלק "אכפתיים" שכל מטרתם היא להקטין כדי להרגיש גדולים וחכמים. אתה עוד תגרום לי לבכות בסוף ואז באמת יגידו שאני מתקרבנת איי אייי ואם על "הקטנות" אתה סח טול קורה מבין עינייך כי זה בידיוק מה שאת העושה פה עכשיו לגבי כשאני מגיבה משתפת וחולקת זה בא מהחיים שלי מהנסיון ,מעמוק עמוק בפנים ואף אחד ובטח של א אתה רשאים לזלזל בזב וכשאני קוראת מישיהי וזה מדליק לי נורות אדומות ואזעקות חרום אז זכותי להגיב גם, אם אני טועה. זה שאתה מחזיק מעצמך "גבר גבר" זה לא אומר אתה באמת גבר (כן כן אתה רשאי ללמוד ממני מסארקזם ועלבונות אמיתיים) הטעות שלך ושל חבריך היא שאתם לא מסוגלים לשאת משהו שנוגד לדעות ולאג'נדות שלכם אתה לא יודע מי "פגועה סידרתית" ומי לא אתה לא יודע למה זה קורה "האשמה" היחידה שלי ואני מסכימה פה עם הגמד שקורא ומבין אותי,היא האמוציונאליות שלי והשליפה לפעמים מהמותן שאולי פודעת בכמה נפשות עדינות, כולל זאת שלך אבל זאת אני אילו הדעות הנסיון חיים והסגנון שלי יכולתי להסיר רגלי מכאן ,אבל לא אתן לך ולשכמותך לסלק אותי לא טוב לך עם מה שאני כותבת ועם הסגנון שלי,עבור הלאה ו"קורבן סידרתי" היא קורבן בכלל היא לא פושעת שצריך לכרוך בזפת ונוצות ולזלזל בה וכשאני מדברת על בני ה 12 אני מתכוונת לפעמים גם אלייך אם אתם רוצים פורום חסר ביקורת ונקי מוחוסר הסכמה או דעות שלא לטעמך וטעמם של חבר מרעייך שמלא רק בדברים נחמד ים וקריאות הידד אני מציעה שתפנה לכלובי הייתי שמה פה כמה פרפרים ופיות קטנות ועוד כמה דברים בגיפים, אבל זה לא למקום ולא לכבודה של פותחת השירשור אבל בעיני רוחך למענך בלבד, ראה זאת כעשיתי אני מקווה שיענה שפה אינה פגועה סידרתית וגם שהיא לא תפגע אי פעם בעתיד אבל החשש, תמיד קיים. ואתה למד לכבד דעות של אחרים .קצת דרך ארץ מעולם לא הזיקה לאף אחד ואני מניחה שתשוב ותעוף עלי ותנסה להכנס בי שוב אבל יודע מה? לא איכפת לי |
|
|