שק איגרוף - שאלה

Wolf Cub​(נשלטת){LE} • 29 בספט׳ 2012

בהחלט מזדהה עם הצורך.

תמיד רציתי שבן זוגי ירגיש בנוח לפרוק עלי, בעיקר כי מסיבות אנוכיות אני רוצה להיות זאת שממנה הוא מקבל הקלה ותחושת שחרור, ולאוו דווקא במובן המיני כי אם בכל אספקט אפשרי.

אבל זאת רק נקודת המבט שלי

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 29 בספט׳ 2012

ועוד משהו...
אולי בעצם כן יש לו את הדרך והוא פשוט עושה את זה מסודר?
כלומר, לפעמים אני חוזרת הביתה עם צורך לפרוק, וחלק מהקטע הזה של בדס"מ זה לא סתם לתת לאלימות להתפרץ על אנשים תמימים שלא נתנו לזה את הסכמתם, אלא לתעל את זה באופן מסודר ומוסכם. כשיש לי עודף אנרגיה אני הרי יכולה להתנפל עליו ולזרוק אותו למיטה ולקרוע את הבגדים ולשפוך את כל עודפי האנרגיה לתוך משהו שאני יודעת שיעשה טוב לשנינו - אז במה זה שונה בעצם?
כלומר, האם כדי "להוציא עלי" משהו - הוא חייב לאבד שליטה על עצמו? אולי הדרך שלו "להוציא עלי" היא פשוט דרך מאד "רצונית"?

* * *
בשבילי יש פה שני דברים - האחד הוא רצון לחטוף את המכות האלה ולהיות הכר הסופג הזה, והשני הוא פנטזיה לגמרי לא קשורה - לראות אותו מאבד שליטה. כי הוא כל כך לא מאבד שליטה אף פעם, הוא אף פעם לא מתפרץ בלי לחשוב. כל כך הייתי רוצה לראות אותו יוצא מכליו. פנטזיה.

והתסריט הזה שחוזר על עצמו בדמיון שלי, איך הוא נכנס לחדר ופשוט פורק עלי את כל המתחים בלי להיות כל כך מודע כל הזמן - הוא איחוד בין שתי הפנטזיות האלה.

שלגי • 29 בספט׳ 2012

הייתי שמחה לשמוע מישהו מצד השולטים ששם בצד לרגע את מה ש״נכון״ ומדבר על תחושות שיש לו מהצד השני (בהנחה שיש לו כאלה כמובן),
גם אם ברור לו ש ל ע ו ל ם הוא לא יממש אותם וכאלה.

כפפה, מישהו?

lori{ע_מ} • 29 בספט׳ 2012

אני חייבת להודות שהתלבטתי מאוד אם לכתוב פה את השאלה הזו, אני שמחה על התגובות שלכם.
קורי, מדובר במשהו שהוא קצת יותר מפנטזיה, זה סוג של צורך או רצון להיות כלי פורקן שלו, להכל.
מצד אחד, כן קיים בי צורך להיות שם בשביל זה, להיות מסוגלת להכיל אותו בצורה כזו, אם היה רוצה, ומצד שני, באמת קיימת התנגשות עם הצורך לראות אותו בשליטה מלאה כל הזמן.
יותר מזה, לראות אותו אחראי באופן מודע לגמרי לכל סוג כאב שהוא בוחר להשתמש בו. לדעת שהדברים שהוא עושה נעשים מתוך צורך שלו להשפיל ולהכאיב לי ולא לאיזו בובה מתנפחת. (נראה לי שלא הצלחתי להסביר כאן כלום, אבל אני בכל זאת אשאיר את הפסקה הזו).
בודי, אני חוששת שפספסת את הכוונה. זה לא קשור להכרות איתו או להאם הוא רוצה/מסוגל לעשות את זה בפועל. זו כנראה הדרך שלי להראות לו את המסוגלות שלי להכיל את כל מה שהוא.
אם זה היה קורה בפועל, אם הוא לא היה אדם שכל כך מודע ושולט בעצמו, אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להסתכל עליו בכזו הערצה מטורפת כפי שאני מסתכלת עליו היום. זה לא משהו שעבר את מבחן המציאות.
בכוח, השתמשת במילה ״שירות״ מהנשלטת. זה באמת יותר הכיוון של הדברים שניסיתי להעביר. לא יודעת אם שירות, כי שירות זה אקטיבי ושק איגרוף הוא פאסיבי.
יולי.. נעזוב רגע את השאלה האם מותר לו, או האם הוא בכלל מעכל שמותר לו. יותר מעניין אותי איך את חושבת שהיית מגיבה אם כזה דבר היה קורה בפועל.
מדובר כרגע ברמת הפנטזיה, מבלי שהדברים מתממשים, מצד אחד את משמשת ככלי פורקן אבל מצד שני, אולי הולך לאיבוד משהו? פתאום הוא לא האדם היציב, השקול, השולט בעצמו? מצליחה להבין את הדילמה שלי?
גם אני, כמו שלגי, הייתי מאוד שמחה לקרוא פה את הצד השנישל המטבע, את השולטים. אני בטוחה שיש להם לא מעט מה לתרום.

lori{ע_מ} • 29 בספט׳ 2012

אני חייבת להודות שהתלבטתי מאוד אם לכתוב פה את השאלה הזו, אני שמחה על התגובות שלכם.
קורי, מדובר במשהו שהוא קצת יותר מפנטזיה, זה סוג של צורך או רצון להיות כלי פורקן שלו, להכל.
מצד אחד, כן קיים בי צורך להיות שם בשביל זה, להיות מסוגלת להכיל אותו בצורה כזו, אם היה רוצה, ומצד שני, באמת קיימת התנגשות עם הצורך לראות אותו בשליטה מלאה כל הזמן.
יותר מזה, לראות אותו אחראי באופן מודע לגמרי לכל סוג כאב שהוא בוחר להשתמש בו. לדעת שהדברים שהוא עושה נעשים מתוך צורך שלו להשפיל ולהכאיב לי ולא לאיזו בובה מתנפחת. (נראה לי שלא הצלחתי להסביר כאן כלום, אבל אני בכל זאת אשאיר את הפסקה הזו).
בודי, אני חוששת שפספסת את הכוונה. זה לא קשור להכרות איתו או להאם הוא רוצה/מסוגל לעשות את זה בפועל. זו כנראה הדרך שלי להראות לו את המסוגלות שלי להכיל את כל מה שהוא.
אם זה היה קורה בפועל, אם הוא לא היה אדם שכל כך מודע ושולט בעצמו, אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת להסתכל עליו בכזו הערצה מטורפת כפי שאני מסתכלת עליו היום. זה לא משהו שעבר את מבחן המציאות.
בכוח, השתמשת במילה ״שירות״ מהנשלטת. זה באמת יותר הכיוון של הדברים שניסיתי להעביר. לא יודעת אם שירות, כי שירות זה אקטיבי ושק איגרוף הוא פאסיבי.
יולי.. נעזוב רגע את השאלה האם מותר לו, או האם הוא בכלל מעכל שמותר לו. יותר מעניין אותי איך את חושבת שהיית מגיבה אם כזה דבר היה קורה בפועל.
מדובר כרגע ברמת הפנטזיה, מבלי שהדברים מתממשים, מצד אחד את משמשת ככלי פורקן אבל מצד שני, אולי הולך לאיבוד משהו? פתאום הוא לא האדם היציב, השקול, השולט בעצמו? מצליחה להבין את הדילמה שלי?
גם אני, כמו שלגי, הייתי מאוד שמחה לקרוא פה את הצד השנישל המטבע, את השולטים. אני בטוחה שיש להם לא מעט מה לתרום.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 29 בספט׳ 2012

כן, בהחלט מבינה את הדילמה.

מצד אחד אני מבינה שזה מסוג הדברים שנוגעים למהות היחסים ומהות האדם ואם הם ישתנו אז זה עלול לשנות את הדינמיקה בינינו או את איך שאני רואה אותו.
מצד שני נראה לי שאני יכולה להכיל את זה. אני חושבת, למעשה - אני בטוחה לגמרי, שהצורך שלי לסמוך על היציבות הבלתי מעורערת שלו לא חזק יותר מהיכולת שלי להכיל כל צורך שיהיה אצלו. לא רק הוא חזק - גם אני חזקה בדרכי. אני בטוחה שאם יום אחד לא יהיה לו כח לשלוט בעצמו (לכי תדעי מה יכול לקרות בחיים) - זה לא מה שיהרוס הכל; ואני אספוג את כל מה שיהיה לו לתת לי וזה יהיה בסדר גמור ואני אחוש את אותו סיפוק עצום שאני תמיד חשה כשאני מצליחה לתת לו בדיוק את מה שהוא צריך/רוצה. הרצתי את זה בדמיון כל כך הרבה פעמים שהתחלתי באמת להאמין שזה לא גדול עלי ושזה יהיה בסדר גמור.

אבל אני מכירה בכך שאני לא באמת יודעת עד שזה לא נבדק. ויודעת שלא בטוח שכדאי לי לדחוף לשם יותר מידי, כי אולי אם המשאלה הזאת תתגשם לא תהיה דרך חזרה. אומרים שלהוציא תסכולים במכות על האשה שלך זה מהדברים האלה שאו שאתה עושה או שלא, ואחרי שעשית אותם פעם אחת, לעולם לא תוכל לחזור להיות האיש שלא עושה דברים כאלה, שזה "פשוט לא אתה".
אני לא לוחצת כי אני מתארת לעצמי שגם עבורו, להתפרק ככה יערער את איך שהוא רואה את עצמו ואת איך שהוא מרגיש את עצמו ואני לא רוצה לעשות לו את זה.

אני יודעת שהדבר הנבון לעשות זה לעזוב את זה ולא לעשות ניסויים בבני אדם, אבל זה ממשיך לבעבע בי ואני חוששת שאם יום אחד אקלוט אפשרות לפתוח את הדלת הזאת, אז אפתח אותה. או שעד אז אקבל שכל. לא יודעת. נראה.

קיצר, כן - ה"מה יהיה אחר כך" הזה, מסריט.
ועוד לא דיברנו על זה שמי שואל אותי בכלל מה הוא יעשה או לא יעשה.

Black Lotus​(מתחלפת){זאלופון} • 29 בספט׳ 2012

שיש לי ימים מעצבנים במיוחד, ש לי את הדחף הזה למצוא שק אגרוף אנושי ופשוט לפוצץ אותו מכות. הסצנה הזו ממועדון קרב, שבסיומה טיילר אומר "התחשק לי להרוס משהו יפה", מאד מדברת אליי בנקודות הזמן האלו. העניין הוא שזה לא היה יכול להיות מבחינתי מישהו שאני אוהבת ומקיימת איתו מערכת יחסים מלאה, כי אז הייתי רוצה שהוא יהיה שם בשבילי בדרכים אחרות ושיהיו לו דרכים טובות יותר להרגיע אותי.

בתור נשלטת אין לי את הדחף להיות שק אגרוף. עם זאת, אם הוא היה רוצה לפרוק את העצבים על ידי סקס כוחני - אני בעד.

kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 29 בספט׳ 2012

אני מאוד מתחברת למה שלוטוס אמרה, גם לי אין את הצורך הזה, ואני גם לא לוקחת על עצמי את תפקיד האלוהים בלהסביר למה לאחרות/ים הוא כן קיים.

אני יכולה להגיד שאנשים שיש להם נטיעה אמיתית להוציאה את התסכולים, כעסים, עצבים וכו על מישהו אחר מעוררים בי סלידה עמוקה.
אני לא מדברת על זה שכולנו מדיי פעם חסרי סבלנות קצת או אומרים משהו שלא היינו צריכים להגיד או עצבניים בלי סיבה אמיתית זה קורה מדיי פעם לכולנו, וכול עוד אנחנו מודעים ומבקשים סליחה אמיתית זה סה"כ אנושי וטבעי.

אני מתכוונת לאלו שיש להם צורך אמיתי ודיי תמידי להוציא את זה על מישהו אחר , והם לרוב גם חסרי רצון ויכולת להתבוננות עצמית והבעת חרטה וסליחה אמיתיים.
אלו מעוררים בי זעם וסלידה כזאת שאני באמת צריכה לנשום עמוק לפעמים .
אני חושבת שאוליי דווקא בגלל שאני נתקלתי בלא מעט כאלו, והמקום של להיות שק אגרוף מדליק לי נורא אדומה , מתעוררים בי הרגשות השליליים.

לרוב גם אנשים שיש להם את הצורך בלפרוק את תסכוליהם על מישהו אחר, באופן מחזורי, הרבה פעמים לא מודע ואף קבוע, באים בעצמם ממקום של קורבן, מישהו קירבן אותם והם לא הצליחו לרוב להתמודד עם זה, להבריא מזה, והם פשוט משחזרים את זה על מישהו אחר וחלש יותר.

.

Aion • 29 בספט׳ 2012

לא יודע.
הצורך הזה בהחלט קיים אצלי. והוא גם בא לידי מימוש (לא אחת) בקשר שלי איתה.
וזה נכון במיוחד כשאלו הדברים שהיא עשתה, או לא עשתה, שיצרו אצלי סוג מסויים של כעס. אבל לא רק.
אני חושב שבסופו של דבר (כשהקשר בריא במהות שלו) זו דרך מאוד נעימה ומקרבת לנקות דברים.
יש שם חייתיות כזו. אמיתית. שאי אפשר לפספס את הריח, הטעם, והצריבה שלה על העור.
האם זה מגיע מ"המקום הנכון"?
‫"‬איבוד שליטה"?
‫"‬טוב" או "לא טוב".
קטונתי.
לא יודע מה זה ה"מקום הנכון" הזה שכולם מדברים עליו.
אני ככה וזהו. ואיתה מסתבר שאני פשוט יכול להיות איך שאני.

אני כן חושב שיש לזה גבולות.
יש כעסים או אגרסיות מהסוג שפשוט סוגרים אצלי הכל. בנוסף, ההתאכזרות והכאבים שמנקים לי הכל הם הרבה פעמים לא רק פיזיים. אז בדרך כלל לא מדובר ב"שק אגרוף" פיזי אבל הרעיון זהה ומשלב גם פיזיות.

האמת..

A v​(שולט) • 29 בספט׳ 2012

בדרך כלל לא חסרות לי מילים,אבל המחשבה הזו של לפוצץ מישהי רק בשביל להוציא אגרסיות בגלל שמישהו עיצבן אותי...(בלי לפגוע) מגעילה אותי מעוררת בי חלחלה.

מבחינתי בבדסם אין כזה דבר "מכות" מבחינתי שנינו ממלאים צורך שלנו שאין לי מושג למה קיים בי או אך הגיע.

יכול להבין את לורי על הרצון שלה להיות הכלי שלו בהכול כולל הכול,ומצד שני כשאדם מאבד את השליטה בצורה כזו,לך תדע לאן תגיע???

אישית זה מפחיד אותי.

בעולם הצר שלי אין דבר שגרם לי לאבד שליטה,חוץ מילדיי אם זה בשמחה בהם שלא ניתנה לשליטה.

ואם זה כשניסו לפגוע בהם,מפחיד אותי לחשוב להיות בכזו טלטלה מול אישה ולהוציא עליה.

כמו שאמרתי מאוד יכול להבין את הרצון של לורי להיות שם גם במצב הזה,אבל שואל את עצמי

במקום להיות שם ככה,אי אפשר להרגיע בהרבה צורות אחרות נעימות ושלא יהוו סיכון?