אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שק איגרוף - שאלה

Cauchy{Venus Blue}
לפני 12 שנים • 29 בספט׳ 2012
Cauchy{Venus Blue} • 29 בספט׳ 2012
יולי Yuli כתב/ה:
Cauchy כתב/ה:
יולי Yuli כתב/ה:
קושי, לא הבנתי אותך. מה זאת אומרת, עדיף שלא? עדיף שלא יפול? עדיף שאם יפול זה לא יהיה עלי? שלא אהיה זאת שמרימה (כי זה יהרוס לי את התדמית השברירית)? מה?


עדיף שלא ייפול, התכוונתי.

למרות שגם זה נתון לויכוח, אם הוא נופל וזה מחזק את הקשר, זה טוב או רע?


לא נראה לי שאפשר באמת לקיים זוגיות של שנים מתוך הנחה שאחד הצדדים לעולם לא יפול. חלק מכל הקטע של זוגיות היא לקבל לגיטימציה גם לרגעי החולשה שלנו.
גם אם אני חיה עם הגבר הכי חזק ומאוזן בעולם, גם לו יש בחיים דברים להתמודד איתם. אז הוא יתמודד איתם בדרך שלו וכמו האיש החזק שהוא, וכשהוא "נופל" אז זה יהיה *יחסית לעצמו*, אבל כל אחד נופל מתישהו, לא? לפחות ב"יחסית לעצמו" שלו.


יולי, אני מסכים. גם באתי לכתוב שמילא החיים מלאים בנפילות ולכן אין צורך להתפלל לאחת.

אתה עושה את המקסימום על מנת להגן על הקרובים לך, ומשרה עליהם בטחון שתהיה שם כשיצטרכו אותך.
In sickness and in health
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012
הו, אבל יש צורך.

חלילה, אני לא מתפללת שלאיש שלי יקרה משהו שיצער אותו אפילו לרגע אחד. ובכלל, זה כבר מתרחק מהנקודה שממנה התחלנו יותר מידי לתוך היומיום והנישואים וכל הדברים הפשוטים שנוגעים לכל הזוגות.

אלא שיש משהו שאני רוצה לחוות. זה משהו מורכב, כי הוא מערב את יסודות הזוגיות ויסודות האישיות של שנינו ויש לו פוטנציאל הרס לא מבוטל. ואולי זה חלק מהמשיכה. ואני יודעת שזה מסוכן, אבל זה לא עוזב אותי. זה רץ לי בראש כל כך הרבה.
Late
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012

Be careful of what you wish

Late • 30 בספט׳ 2012
יש בזה שני חלקים:

חלק שפחתי טהור- עוד צורה לשרת את האדון עוד דרף לתת לו פורקן..

אבל האם יתכן שיש בזה חלק לא שפחתי, אולי נבזי קצת, לראות בן אדם אחר שמרגיז בשלווה שלו, במושלמות שלו- מאבד שליטה, יורד מכס המלכות ומתנהג כאחד האדם?

יכול להיות שבמקום האנושי הזה - הלא בדסמי , שאנחנו נהנים לראות את קייט מדילטון בחזה חשוף, את הנסיך הארי באורגיה במלון, את המנהיגים שלנו בערוותם יש גם רצון קטן לראות את האדון בקלקלתו?

רק לזכור שאנחנו לא רק ולא כל הזמן שפחות אלא גם בנות תמותה רגילות...
the rain song
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012
the rain song • 30 בספט׳ 2012
Late כתב/ה:
רק לזכור שאנחנו לא רק ולא כל הזמן שפחות אלא גם בנות תמותה רגילות...

נראה לי שדווקא בגלל זה, התיאוריה הזאת לא נכונה. הרי דווקא כבנות תמותה רגילות מדובר בגבר שאנחנו אוהבות. כיוון שאנחנו מדברים כאן על משהו שקורה במערכת יחסים סביר להניח שאנחנו כבר יודעות ומכירות את החולשות והחסרונות של הגבר הזה. למה שנרצה לראות אותו בקלקלתו? למה שנרצה לראות אותו נכשל? סובל? כואב? - לא נראה לי.

*********
אני חושבת שפנטזיות לגיטימיות בכל צורה ועוצמה.
בפנטזיה אף אחד לא נפגע, לאף אחד לא כואב (כאב פיזי אני מתכוונת), לא נשברות עצמות, איך שטפי דם והטחול והכבד נשארים שלמים. אף אחד לא הולך לרופא ומגמגם שהוא נפל במדרגות. בפנטזיה יש את הכוחניות נטו שמצליחה להדליק לא מעט אנשים.
אחד המאפיינים של הפנטזיה הוא הזמניות שלה. מדובר על פרק זמן מוגבל ותלוש במידה מסויימת מהמציאות ומרצף הזמן כך שאין צורך להתמודד עם שאלות כמו איך נרגיש אחר כך, מה נחשוב אחר כך וכד'.
כשחושבים על להגשים את הפנטזיה אז השאלות הנ"ל עולות ואם הבנתי נכון את לורי , היא לא באמת מתכוונת להגשים אותה.
מעבר לכך, להגשמה הספציפית הזאת היא זקוקה בראש ובראשונה לפרטנר שיסכים, שיהיה בעל האופי "המתאים" להתנהגות כזאת וממה שהבנתי אין לה פרטנר כזה ואשריה.

אני באופן אישי יודעת מאז ומתמיד שגבר שירים עלי יד לא יראה אותי בחיים.
לא רק גבר, כל אדם שנמצא איתי באיזושהי מערכת יחסים.
גם אם מדובר בסטירה קלה או דחיפה שמגיעה ממקום של קריזה.
מבחינתי, מי שמרים עלי יד פעם אחת יכול להרוג אותי בפעם הבאה.
זה התחום היחיד בחיי שאני לא מקבלת סליחות והתנצלויות והסברים והבטחות.
ניתוק הקשר - חד וחלק
לי זה נראה בדיוק המאפיין של גבר מכה ואין לו מקום בחיי בשום צורה ואופן.
אז אם כבר פנטזיה - אני רואה את עצמי לוקחת את הדברים שלי ומסתלקת


ואז לורי באה ומסבירה שזה בא ממקום של להיות מסוגלת לתת לו גם את הצורך הזה, להיות מסוגלת לספוג. שיש במקום הזה נתינה וסיפוק
ואני מודה שזה עושה לי בלגן לא קטן בראש.

כשהייתי בזוגיות בדסמית קרו המון דברים שלא אהבתי, שלא נהנתי, שאמללו אותי - הגישה הזאת, להבין ולהאמין בזה בעצמי, לראות את הסיפוק שאני היא זו שמעניקה לו גם את המקומות האלה ולא בובה מתנפחת כפי שלורי ציינה, שהוא לא מוצא לנכון לעשות את הדברים האלה לבחורה אחרת אלא אך ורק לי לא הצליחו לשכנע אותי.
ונשבעת לכם שניסיתי מאוד
זה גרם לי רק להרגיש רע יותר, הוריד את ההערכה העצמית שלי לאפס, מחק את הבטחון העצמי שלי.
כמה שניסיתי לא הצלחתי לקבל שם שום סיפוק.
אני לא משווה את עצמי ללורי ולא לאף אחד אחר כמובן. רק מתארת את נקודת מבטי.

בתור פנטזיה אני מקבלת ומבינה הכל
Uranus
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012

רבות הדרכים לאהוב

Uranus • 30 בספט׳ 2012
קודם כל וואו על הנושא וגם שאפו על התגובות המגוונות והחושפניות.

יש כאן הרבה דברים שעולים מהדיון הזה ואני מקווה שלא יצא לי מבולבל.

1. אכזריות שבאה ממקום אקראי חיצוני פחות טובה מאכזריות שמגויסת במיוחד לטובת סשן? אם כן, אז בעצם בסשן שולט הוא רק דמות, משחק ותפקיד ובמקרה הנדון פה זה החיים האמיתיים?
2. האם פורקן של כעס חיצוני תמיד מלווה באובדן שליטה?
3. האם שולט לעולם לא קורס?

במסגרת השתלמות שאני עובר כרגע נתקלתי בהגדרה מאד יפה למושג: "שירות" שאומרת:
פעולת שירות - פעולה למען האחר, המיטיבה בעת ובעונה אחת עם נותן השירות.
כלומר - יש מצב של winwin שני הצדדים יוצאים נשכרים ומשפרים את איכות חייהם.

אפשר לבדוק את זה גם כאן:

בהנחה שכמו שלורי כתבה - מדובר בשולט ובן זוג אמין , בטוח, יציב ואוהב במערכת יחסים שקיים בה דיאלוג בריא ושכבר ברור שהערכים הללו קיימים ואין צורך לבחון או להוכיח אותם אז גם בסשן הם לא יעמדו למבחן ויווצר מרחב מוגן כמו שבכוח הזכירה שבו אפשר לדחוף גבולות עד הקצה ולהיות בביטוי עצמי מלא, מבלי ליפול לתהיות של:
אם הוא עושה לי ככה - האם הוא אוהב אותי?
או: אם אני עושה לה ככה, האם תאהב אותי למחרת?

ואז אפשר ללכת עד הסוף עם הניצול והשימוש והשירות וההכלה. אין זלזול או הקטנת היכולות של הנשלטת ואפשר לסמוך עליה שהיא אכן כאן כדי לקחת ממני הכל ומצד שני אין תסכול אצלה על שהשולט עצור, חסום או מרחם עליה.
מאותו רגע האם זה משנה לאיזו מטרה היא משרתת אותו? אם זה לסשן או לפורקן מתחים חיצוניים?

הרי מה שאנחנו עושים אינו נחשב "נורמטיבי", ואנחנו עושים משהו "רע" בשביל להפיק ממנו טוב לשני הצדדים. אז האם זה רק לסביבה של סשן בו יש משחק תפקידים?

אני חושב שיש משהו מדהים ביכולת של נשלטת ובת זוג להכיל כך את בן זוגה, שהיא יכולה לסמוך עליו שהוא לא רואה בה מישהי שברירית ועדינה אלא רואה בה מישהי שהוא יכול לבוא אליה ולהתנחם בזרועותיה ולדעת שהיא חזקה כדי להכיל אותו. והיא יכולה לסמוך עליו שלא יהסס להופיע מולה חלש ובעל דופי. וזה WINWIN שנינו יוצאים נשכרים. שלא לדבר שפיזית זה זיקוקי די-נור.

יש מי שיבוא הביתה ויבקש לבכות על ברכיה של זוגתו כדי להתנחם.
ויש מי שיבוא הביתה ויבקש לפרק לה את הצורה במסגרת אותה "אלימות מבוקרת" כמו בסשן.

יש מי שתלחץ מהאפשרות הראשונה - ולא תהיה מסוגלת להתמודד עם החולשה הזו ותברח.
ויש מי שתלחץ מהאפשרות השניה ולא תהיה מסוגלת לראות שולט כך ותברח.

אבל יש מי שתהיה מסוגלת להכיל ולאהוב את השולט בשני המקרים באותה מידה ולהבין שהיא משרתת לא רק את השולט שבו אלא גם את הבן זוג האוהב והנאהב שבו.

היו לי שני מקרים שבהם זה קרה. בראשון התקשרתי כבר מהדרך אל הנשלטת שלי ואמרתי לה שהיה לי יום נוראי ואני עצבני ושתכין את עצמה לזה. וזה היה אחד המפגשים החזקים שלנו.
במקרה שני עם נשלטת ובת זוג אחרת - היא ראתה אותי בתקופה לא טובה וחלשה ואמרה - בוא תוציא את זה עליי, תפרוק. אני היססתי והיססתי ובו זמנית הרגשתי כמה זה מתסכל אותה - לא שאני עצוב אלא שאני מוריד מערכה ומהיכולת שלה לתת לי את השירות הזה. וכשסוף סוף "התפוצצתי" והוצאתי את זה עליה - זה היה אחד הרגעים המקרבים ביותר בינינו.
היא הבינה שהיא יכולה לסמוך עליי לא להיות פאסיב אגרסיב ושאני לא מזלזל ביכולות שלה מולי ואני הבנתי שיש פה מישהי שלא תשפוט אותי כשאני למטה ואיתה אני יכול להשתמש בכלים לא נורמטיביים כדי לרפא את עצמי ובכך גם להעצים אותה.

WINWIN
    התגובה האהובה בשרשור
בכוח המוח​(שולטת)
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012
בכוח המוח​(שולטת) • 30 בספט׳ 2012
חשבתי על הפוסט הזה. הרגשתי שצריך "לסדר" כאן דברים, אבל אוראנוס נגע בהם וסידר.

אני רוצה לגעת בכל זאת בשני עניינים מנקודת המבט שלי -

הראשון הוא - תמיד תמיד חשובה המשמעות שאנחנו מספקים למעשים שלנו.
לחתוך מישהו בסכין זה רע אם אתה מתכוון לפצוע אותו, וטוב אם אתה מתכוון לנתח אותו ולהציל את חייו. אין מקרה שמנותק מהפרשנות שלו, אין פעולה שאנחנו לא יוצקים בה תוכן, גם ערכי.

כשאני מדברת על לתת לו שירות, אני מדברת על להתקרב אליו, ולא להיות קורבן שסופג את זה על כורחו. ר"ל, אני חלק ממנו, וזה רק מאחד אותנו, ולא מפריד ביננו כמו במקרה שמישהו תוקף אותי. זה בעצם מבחינתי היפוכים ממש - כמו ההבדל בין לחתוך כדי לפצוע ובין לחתוך כדי להציל.

אני רוצה לדעת שהוא יודע שמותר לו לעשות בי הכל, כל עוד הוא לא חש נפרד ממני, ובכלל זה לנקות כל תחושה שלא נעימה לו. אני גם יודעת להתמיר את התחושות, זה שירות כזה של נשלטות: הוא מספיג אותי בחומרים מרירים, ואני מגישה לו אותם מתוקים, אחרי שזה עובר בתוך המערכות שלי. קסם כזה. כמו שאוראנוס אמר, הוא גם יודע שהתפקיד המרכזי שלי (בעיני) הוא להכיל אותו ולספק אותו, ושיש לי יכולות לא רעות בתחום.

הדבר השני הוא החיבור שנעשה כאן בין זה ובין אובדן שליטה - כשאתה משתמש בשק אגרוף אתה לא מאבד שליטה אלא מתעל אגרסיות בצורה מסויימת. בואו נודה על האמת, אם איון מאבד שליטה הוא מפרק אותי לחלקים לא מתחברים בתוך 2 דקות. הפערים הפיזיים ביננו הם מאד גדולים. זה לא אומר שהוא לא יכול לשפוך לתוכי גם אגרסיות שלו (אחרת מה אנחנו עושים כאן? זה לא חלק מהעניין?). זה אומר שהכל תחת שליטה ובקרה, אבל עם ונטיל. וונטילים חשובים בעיקר כדי לאפשר שליטה ובקרה. חשוב שאפשר לפרוק, אחרת זה יתפוצץ. (:

זהו. אני רק אוסיף שזה כל כך בר חשיבות בעיני להיות זו שיכולה לספק לו את המקום הזה. כשאיון כועס או מרוגז ממשהו, הוא לא צריך להסביר למה ולהצדיק את הצד שלו, זה לא תלוי בלוגיקה, ולא בכלום. זה בכלל לא משנה אם אף אחד לא יחשוב שזו אשמתי, אם הוא קובע שזה מעלה בו תחושות שהוא חייב לפרוק עלי.

אני יודעת שזה לא נקרא טוב, אבל דווקא האלמנט הזה מאפשר שחרור מאוד גדול של רגשות, כי זה מכבד גם את עצם הקיום של הרגש וגם מאפשר להתמיר אותו למשהו אחר. הוא לא "בולע" תחושות, אלא מקיא אותן עלי, ונשאר נקי תמיד בקשר אלי. זה ממש ממש חשוב לי, ברמת צורך פנימי מאוד משמעותי.
Uranus
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012
Uranus • 30 בספט׳ 2012
נקרא טוב, ממש ממש טוב. עד כדי דמעות icon_smile.gif
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012
ריין, אני מסכימה עם רוב דברייך ובעיקר עם ההתחלה. וגם, אני רוצה להתייחס לזה:
the rain song כתב/ה:

כשהייתי בזוגיות בדסמית קרו המון דברים שלא אהבתי, שלא נהנתי, שאמללו אותי - הגישה הזאת, להבין ולהאמין בזה בעצמי, לראות את הסיפוק שאני היא זו שמעניקה לו גם את המקומות האלה ולא בובה מתנפחת כפי שלורי ציינה, שהוא לא מוצא לנכון לעשות את הדברים האלה לבחורה אחרת אלא אך ורק לי לא הצליחו לשכנע אותי.
ונשבעת לכם שניסיתי מאוד
זה גרם לי רק להרגיש רע יותר, הוריד את ההערכה העצמית שלי לאפס, מחק את הבטחון העצמי שלי.


קודם כל, למען הסר ספק - כל מה שלא מרגיש לך נכון - לא נכון עבורך ואין שום צורך לנסות בכח להרגיש דברים שלא באים מתוך ואין לראות בשום דבר שאכתוב פקפוק בעקרון הזה.

אני חושבת ש"לא לבחורה אחרת אלא רק לי" זה לא מספיק. זה נשמע קצת כמו תירוץ. זה לא מספיק שאת מיוחדת או משהו כזה. זה באמת משנה, אם אתה מוציא את זה על אשה אחת או על עשרים? מה שחשוב פה זה שאתה נכנס בדלת פתוחה. שהאשה הזאת מרגישה שזה מתאים לה להיות הכלי המסויים הזה ולהכיל אותך באופן המסויים הזה.
וגם, לא כל סוג של פרקטיקה ולא כל סוג של הכלה, מתאים לכל זוגיות. הבסיס צריך להיות נורא רחב, והאנשים צריכים להיות מצד אחד זקוקים לאינטרקציה הזאת (שניהם!) ומצד שני לא מספיק זקוקים לה בשביל להרוס זה את זה. נגיד, להזדקק לה פחות מאשר לאושרו של השני.

אני חושבת שהפירוק הזה שאת חווית יכול להתרחש בתנאים בהם למצוא באדם אחר את הסיפוק שלך ואת מילוי הצרכים שלך -תופס יותר מקום מאשר הדאגה לשלומו. כשהמאזן הזה מתהפך אז מתחיל ההרס. זה לא מדוייק ואני גם לא יודעת מה בדיוק קרה אצלך. אבל זו התחושה שיש לי.
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012
אורנוס, התגובה שלך נפלאה בעיני, היא מאד נגעה לליבי ואני חושבת שיש בה המון רגישות.
בכח, כרגיל התובנות שלך חדות ומעניינות והחושפנות שלהן יפהיפייה.

שניכם - אני חושבת שמה שכתבתם פה נוגע ישירות לליבם של הדברים, מאד התרגשתי לקרוא ואני לא מגיבה כרגע כי אני רוצה לתת למילים לשקוע ולהרהר בהן עוד, ואם אכתוב משהו בתגובה אני רוצה לכתוב את זה לאט.

השרשור הזה יושב לי בדיוק באמצע הבטן.
lori{ע_מ}
לפני 12 שנים • 30 בספט׳ 2012
lori{ע_מ} • 30 בספט׳ 2012
אורנוס, סחטיקה על התשובה הכנה.

ריין כתבה טחול וכבד וכו' וגם לי זה היה ככה בראש.
אבל אני אוסיף משהו שקשור לתגובה של אורנוס, ואני מקווה שאנשים יצליחו להבין מה אני כותבת כאן.
השולט שלי לעולם לא קורס. לעולם.
הוא לעולם חזק וזקוף ומלא ביטחון ועוצמה ושקט ורוגע.
הוא תמיד הרשות המחוקקת, השופטת והמבצעת והוא גם המשענת הכי גדולה שיש.
עכשיו תגידו שאני כותבת כאן שטויות, אנחנו הרי חיים יחד. טיפלתי בו כשהוא חלה והייתי שם בלא מעט סיטואציות לא פשוטות שהביאו לכך שאני אספק את הגב והמשענת. נכון. אבל הוא תמיד ישאר בעיניי האדם הכי הכי (כל מה שכתבתי למעלה).
אולי זה כמו הצורך של ילדה להרים את עיניה לאבא שלה ולדעת שהוא האדם הכי מושלם שקיים. ילדותי ונאיבי אבל במציאות, ככה אני רואה את אדוני.
בגלל כל אלו, אני לא רואה בדרך הפריקה הזו חולשה של השולט.

שוחחתי עכשיו עם אדוני שוב על הנושא. מוזר.
שאלתי על כל מיני סיטואציות שהיו לנו לאורך השנים, לברר מה היה שם.
לא היה לנו את זה. פשוט לא היה. ואני שואלת אותו - איך זה שאתה לא משתמש בי ככה?
"אני לא צריך".
אני עכשיו תוהה האם יש כאן פרשנות שונה שלו, שלי ושל מי שהגיב כאן או שהוא באמת כל כך יודע לתעל אנרגיות (והוא כזה..).
ושוב, זה חוזר לרמת הפנטזיה אצלי. בין היתר בגלל שלא פעם הוא מוחק אותי, פשוט מוחק אותי, בסצינה הכי "רגילה" מבחינתו, אז אני אומרת לעצמי, אם זה מה שהוא עשה ממני כשהוא במצב רוח טוב או רגיל וסבבה, אלוהים יודע מה הוא מסוגל להוציא מעצמו כשהוא עצבני. וזה מפחיד אותי מצד אחד ואני כל כך שמחה על השליטה העצמית הגבוהה שיש לו מצד שני.

את יודעת בכוח, קראתי את התגובה שלך, ואמרתי לעצמי, אני מבינה, אני מבינה על מה היא כותבת.
לא יודעת אם זה אותו דבר, אבל אני מבינה.
אני הכי מתחברת ל"אני רוצה לדעת שהוא יודע שמותר לו לעשות בי הכל", אבל אז את מוסיפה את החלק "כל עוד הוא לא חש נפרד ממני" ואני אומרת לעצמי.. כן זה כבר הרומנטיקה של העניין, ואני בכלל לא נוגעת בזה. אנחנו לא "עוטפים" את זה ברומנטיקה, אלא קוראים לילד בשמו.. וכשאני חושבת עוד פעם על המשפט הזה, אני רואה אותנו אחרי סצינות מסויימות, איך אני כרוכה אחריו פי כמה (אם זה בכלל אפשרי), איך אני רואה בו הגבר הכי נערץ עלי האדמות אחר כך, רק כי הוא יכול עליי, רק כי הוא מרשה לעצמו לא לפחד ממני.
ואני מבינה. (לא זהה, אבל מבינה).