רז78{מלאך שחור}
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
the rain song כתב/ה: מה שמפריע לי בכתבות מהסוג הזה זו העובדה שמתייחסים למערכות יחסים בין גברים לנשים כאל מלחמה או לפחות עסק כלכלי טהור.
זה באמת מוזר לי שמתעלמים מהעובדה שיחסים אמורים להיות כיף ושמחה ומלאי הנאה. במקום זה - "הגברים ככה וככה... נשים ככה וככה...." ותמיד הטון הלוחמני הזה. דבר נוסף שמפריע לי בכתבה וגם בתגובות כאן זו העובדה שבשרשור ליד כולם טוענים בלהט שזה לא עסק של אף אחד מה אנחנו עושים במיטה אבל זה כנראה כן עסק של כולם מה קורה בחשבון הבנק שלנו. אני משערת שגבר שמרוויח כל כך הרבה כסף לא יכול להיות באמת דביל. אם לא מתאים לו משהו הוא יסרב לעשות. (גם גברים שלא מרוויחים הרבה כסף לא דביליים אגב) 
סקס בתור קלף מיקוח? לא עברנו את התקופה בה שכבנו על הגב וחשבנו על אנגליה? נשים לא נהנות מסקס? אין להן יצר מיני? הן לא חרמניות אש על הגבר שלהן? מי שמונעת סקס מהגבר שלה כדי להשיג דברים מענישה בעיקר את עצמה. גבר שמסכים לזה - ובכן, זו באמת לא בעיה של הציבור הרחב. ליום ההולדת זה בסדר שהוא יקנה לי אייפון? אה, עוד שאלה, הכותרת אומרת "אשה שמצפה.." ואם היא לא מצפה? אם הוא עושה את זה מיוזמתו? זה בסדר? אז ככה, לדעתי ומהשקפת העולם שלי בהתאם לחוויות אותן עברתי: היו לא מעט בחורות שהכרתי שבאמת ובתמים לקחו את מערכת היחסים כעסק כלכלי טהור(זה בא להן מאד טיבעי), כמובן שהן לא הראו את זה בהתחלה, אבל בהמשך זה היה מאד ברור. מערכות יחסים של אהבה נטו כזאת שבסיסה שיכרון חושים הן מערכות זמניות בלבד (כתוצאה של שחרור הפנילאתילאמין, הדופאמין ,הנוראפרמין הסרוטונין ועוד...), מספר חודשים לאחר ההתאהבות הראשונית וה"פרפרים בבטן" האהבה הופכת להיות הרגל,... והרגל הוא דבר לא בריא, מההרגל מגיע הטון הכלכלי או הטון הלוחמני (כפי שתיארת) אף אחד מאיתנו לא יוצא בהצהרות לוחמניות ולא כלכליות בתחילת הקשר, כל גבר אשר ראשו על מותניו (אשר מעונין בבחורה מעל לכל ספק) ישלם ויחזר כמו שצריך כדי להשיג את הבחורה בה הוא חפץ, הבחורה היא שתחליט אם הוא ירגיש מנוצל (אם ותגזים) או אם הוא ירגיש שהיא ממש בעניין שלו (אם ותבקש ממנו לא לשלם עליה או לחילופין בפגישה השניה תציע לשלם עליו) אין השוואה בין המיטה לבין חשבון הבנק, הכלל שופט אותנו על פי המשחק המרכזי והפומבי שנולדנו לתוכו (הכסף העבודה והרווחה הכלכלית שלנו) להזכירך שהמיטה היא מגרש המשחקים הפרטי של כל אדם. סקס בתור קלף מיקוח...(שוב חזרנו לזה) זה קיים מה לעשות זה לא עניין של התקדמות תרבותית... זה עניין חינוך מהבית. אין ספק בכלל שנשים נהנות מסקס יותר מגברים.... ההבדל הוא שאתן חזקות יותר מאיתנו בלהסתיר את זה ובלמנוע את זה מעצמכן (זה לא סוד שאתן חזקות יותר מגברים מנטלית) אישה שמצפה לגבר שישלם עליה בוחנת אותו האם הוא מעוניין בה (לפחות אצל רוב הנשים שהכרתי) אם הוא לא משלם עליה זה פוגע לה באגו ולכן היא מאבדת עניין, עניין של חינוך כושל לדעתי, ואנחנו הגברים "נאלצים" לשחק את המשחק.... אם הוא עושה את זה מיוזמתו הבחורה תמיד יכולה לסרב ... ONE SHOT |
|
|
the rain song
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
רז, אם אלו הנשים שפגשת, אם אלו מערכות היחסים שהיית בהן, נתקלת בהן, היית עד להן וכד' - אני לא אתווכח איתך.
מה שכן, יש נשים מסוג אחר. אלא אם כן אתה נהנה מקשרים בסגנון שתארת כאן. |
|
|
שלגי
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
רגע,
אז אם אינני נזקקת כלכלית לאיש ואני מכלכלת את עצמי ומשפחתי היטב , אני סוג של גבר? (שלגי רצה לבדוק מה צמח לה מתחת לחצאית) |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
אנשים נדיבים, שבין היתר גם לא עושים חשבונות כלכליים קטנוניים זה ממש ממש כיף בעיניי.
|
|
|
פייה{O}
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
Brave Dwarf כתב/ה: פייה כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: BelGoat כתב/ה: ללכת ולקנות דברים באלפי שקלים כי בת הזוג רצתה? בגדים במחירים מופקעים? זה באמת לא לגיטימי.
למה? מתוך מחשבה שהאישה לצידך היא לא נערה מתבגרת אימפולסיבית חסרת אונים וחסרת שיפוט שאתה צריך לספק אלא אישה בוגרת ועצמאית שמסוגלת להתפרנס ולקבל החלטות כלכליות נבונות. ומה שמפריד בין שני הטיפוסים הינו הטעם של הנשים הללו בבגדים? אישה בוגרת ועצמאית שמסוגלת להתפרנס ולקבל החלטות כלכליות נבונות קונה את בגדיה במחסנים של עודפים ונערה מתבגרת אימפולסיבית חסרת אונים וחסרת שיפוט שאני צריך לספק, עורכת את קניותיה בכיכר המדינה? זו מעין אקסיומה שכזאת? ומי קבע מהו מחיר "מובקע" לשמלה או לקרם פנים? עבור אדם המרוויח 4,000ש"ח בחודש, קרם עיניים במחיר 500ש"ח יהיה יקר מדי לרכישה, עבור אדם המרוויח 40,000ש"ח בחודש, שמלה בסכום של כ- 5,000ש"ח לא תיראה כלל וכלל יקרה. המדד צריך להיות הכנסה שנתית (או חודשית) ולא המחיר. אני עובד כי אני שואף לרווחה כלכלית, דהיינו להיות מסוגל לקנות את כל מה שאני רוצה (ולא רק את כל מה שנחוץ לי). אני אוכל טוב יותר מאדם ממוצע, מתלבש יקר יותר מאדם ממוצע וחי בבית גדול יותר מאדם ממוצע. במקביל, זאת שאתי מתלבשת טוב יותר מאישה ממוצעת ומשתמשת במוצרי איפור וטיפוח יוקרתיים יותר משכנתה בעלת מעמד סוציו-אקונומי ממוצע. אנחנו גם נוסעים לחו"ל לעתים קרובות יותר ומתארחים בבתי מלון יוקרתיים יותר והנטל הכלכלי העיקרי נופל על זה המרוויח יותר מבין שנינו. ההתחשבנות הזאת "פר-מחיר" או "פר-פריט" נשמעת לי מוזרה במקרה הטוב ואני אשמור לעצמי את המקרה הרע. מה שאתה מתאר זה מקרה קיצון יחסית. אני התייחסתי לאדם הממוצע פלוס מינוס. גם אני נשואה למישהו שבתקופות מסויימות מרוויח פי 5 ממני ורוב הנטל הכלכלי נופל עליו, ואין לי שום בעיה עם זה. מה שבעייתי בעיני זו ציפייה מבן זוג לספק כל תשוקה יקרה ככל שתהיה (וכמובן שזה סובייקטיבי) מבלי לתרום ולשאת בעול הכלכלי רק כי את אישה. אם אין עול כלכלי אשריכם וזה סיפור אחר, אבל כאמור זה לא הכלל אלא היוצא מין הכלל. אישית גם לו הייתי מליונרית או נשואה לכזה לא הייתי קונה שמלה ב-5000 שקל בעולם בו לאנשים אין כסף לתרופות, אבל זה כבר לא קשור. |
|
|
|
מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
לא מתחברת למשפט ״יפול על בן הזוג״.
יש הכנסה משותפת שהיא X לעיתים שני בני הזוג יעבדו במשרה מלאה ועדיין האיקס יורכב משני חלקים לא זהים. לעיתים אחד מבני הזוג עובד במשרה חלקית או לא עובד כלל ועדיין בני הזוג הם בני זוג. ואם החליטו שאחד מהם יעבוד חצי משרה כי משלים תואר או כי להם חשוב שדווקא אחד מההורים יוציא את הילדים מהגן בשעה 13:20, אז זה שיקול משותף, משפחתי. כבני זוג יש לנו הכנסה X ואיתה עובדים. בנוגע לאותה שמלה יקרה אני לא רואה בקניית שמלה כזו מעשה פסול בין אם היא היוזמת ובין אם קונה לה במתנה. כמו שאין פסול בכך שהיא מפתיעה אותו עםשבוע התרעננות לבד בחו״ל. כי הרי, לתפישתי, אין כסף-שלי, כסף-שלך אלא הכנסה משותפת ולפעמים קונים בה טלויזיה, לפעמים שמלות ולפעמים טסות חדשות לרכב סתם כי התחשק לו. כמו שסתם כי לה התחשק. אז נכון, הכל תלוי בהכנסות. יכולתי גם לומר מיקרו חדש, חזיות או נעלי פקקים (או משהו כזה, אני יודעת..). ו |
|
|
| גשר |
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
צבע הכסף
לכן היא האקס היום, זה ברור בדיוק כפי שהשמש זרחה הבוקר
הרצון/מהות לקבל ולא לתת היא אחת הסיבות הבסיסיות לפירוק שותפות כזו או אחרת אין זה מי מקבל יותר ומי פחות , עצם הנתינה עצמה משנה את הכל וזה הופך להיות מצבע הכסף לבצע הכסף . כשסגרתי את הבנק המשפט ששמעתי הוא , התרגלתי שקונים לי , עניתי שזה מתאים לבנק אחר, אצלי צריך להראות שיש גם תזרים , האשראי מסתיים אם אין תזרים. כשפתחו עלי זוג עיניים ושאלו , מה יש , הרי אתה יכול מה זה משנה, אתה נהנה מעצם הנתינה, שאלי, האם את לא נהנת מעצם הנתינה עצמה. כאן השיחה הסתיימה בכעס מצידה. דרכנו נפרדו לעד. מי שלא נהנה מהנתינה ועקב כך אינו נותן מוטב שיהיה לבד , לא כך ? |
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
פייה כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: פייה כתב/ה: Brave Dwarf כתב/ה: BelGoat כתב/ה: ללכת ולקנות דברים באלפי שקלים כי בת הזוג רצתה? בגדים במחירים מופקעים? זה באמת לא לגיטימי.
למה? מתוך מחשבה שהאישה לצידך היא לא נערה מתבגרת אימפולסיבית חסרת אונים וחסרת שיפוט שאתה צריך לספק אלא אישה בוגרת ועצמאית שמסוגלת להתפרנס ולקבל החלטות כלכליות נבונות. ומה שמפריד בין שני הטיפוסים הינו הטעם של הנשים הללו בבגדים? אישה בוגרת ועצמאית שמסוגלת להתפרנס ולקבל החלטות כלכליות נבונות קונה את בגדיה במחסנים של עודפים ונערה מתבגרת אימפולסיבית חסרת אונים וחסרת שיפוט שאני צריך לספק, עורכת את קניותיה בכיכר המדינה? זו מעין אקסיומה שכזאת? ומי קבע מהו מחיר "מופקע" לשמלה או לקרם פנים? עבור אדם המרוויח 4,000ש"ח בחודש, קרם עיניים במחיר 500ש"ח יהיה יקר מדי לרכישה, עבור אדם המרוויח 40,000ש"ח בחודש, שמלה בסכום של כ- 5,000ש"ח לא תיראה כלל וכלל יקרה. המדד צריך להיות הכנסה שנתית (או חודשית) ולא המחיר. אני עובד כי אני שואף לרווחה כלכלית, דהיינו להיות מסוגל לקנות את כל מה שאני רוצה (ולא רק את כל מה שנחוץ לי). אני אוכל טוב יותר מאדם ממוצע, מתלבש יקר יותר מאדם ממוצע וחי בבית גדול יותר מאדם ממוצע. במקביל, זאת שאתי מתלבשת טוב יותר מאישה ממוצעת ומשתמשת במוצרי איפור וטיפוח יוקרתיים יותר משכנתה בעלת מעמד סוציו-אקונומי ממוצע. אנחנו גם נוסעים לחו"ל לעתים קרובות יותר ומתארחים בבתי מלון יוקרתיים יותר והנטל הכלכלי העיקרי נופל על זה המרוויח יותר מבין שנינו. ההתחשבנות הזאת "פר-מחיר" או "פר-פריט" נשמעת לי מוזרה במקרה הטוב ואני אשמור לעצמי את המקרה הרע. מה שאתה מתאר זה מקרה קיצון יחסית. אני התייחסתי לאדם הממוצע פלוס מינוס. גם אני נשואה למישהו שבתקופות מסויימות מרוויח פי 5 ממני ורוב הנטל הכלכלי נופל עליו, ואין לי שום בעיה עם זה. מה שבעייתי בעיני זו ציפייה מבן זוג לספק כל תשוקה יקרה ככל שתהיה (וכמובן שזה סובייקטיבי) מבלי לתרום ולשאת בעול הכלכלי רק כי את אישה. אם אין עול כלכלי אשריכם וזה סיפור אחר, אבל כאמור זה לא הכלל אלא היוצא מין הכלל. אישית גם לו הייתי מליונרית או נשואה לכזה לא הייתי קונה שמלה ב-5000 שקל בעולם בו לאנשים אין כסף לתרופות, אבל זה כבר לא קשור. א. גם אני דיברתי על אדם ממוצע פלוס (ללא המינוס) או יותר נכון, על כל אדם, בעל כל הכנסה שלא תהיה: המדד צריך להיות הכנסה שנתית (או חודשית) ולא המחיר. ב. לא הזכרתי באף מקום "ציפייה מבן זוג לספק כל תשוקה יקרה ככל שתהיה מבלי לתרום ולשאת בעול הכלכלי רק כי את אישה". וגם את בתגובתך אלי לא הזכרת ציפייה זו. ג. לא טענתי שלא קיים אצלנו "עול כלכלי". כיוון שתגובתך מתייחסת לדברים שלא אמרתי ומייחסת לי טענות אותן לא העליתי, אין באפשרותי להשיב לך. |
|
|
|
פייה{O}
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
אמיץ יקר, נראה לי שנכנסנו ללופ של קצת חוסר הבנה.
בתכלס אני חושבת שאנחנו חושבים כאן די אותו דבר, לא העלתי דווקא טענות נגדך אלא ניסיתי להבהיר את דעתי (עם קשיי התבטאות היום מסתבר..). אני חושבת, נראה לי שכמוך, שזה מגוחך להתחשבן בזוגיות ושאין משמעות אמיתית למי מרוויח כמה כי בסופו של דבר יש קופה משותפת לחיים משותפים. מה שניסיתי להבהיר זה שהגישה האמנם ארכאית אך עם זאת עדיין מספיק נפוצה שתפקידו של הגבר לספק את גחמותיה הכלכליות של האישה כי הוא גבר והיא אישה שם אותה בעמדה לא שונה מטינאייג׳ר חסר אחריות ומחשבה. שזה אולי נחמד לפעמים כשמתעסקים בבדסמ אבל מעבר לזה זה סתם שוביניזם. |
|
|
רפאל
|
לפני 11 שנים •
6 באוק׳ 2012
פייה כתב/ה: אני חושבת [...] שזה מגוחך להתחשבן בזוגיות ושאין משמעות אמיתית למי מרוויח כמה כי בסופו של דבר יש קופה משותפת לחיים משותפים.
אני קודם כל מסכים עם מה שפייה כתבה. זה נראה לי אפילו טרוויאלי. כשיש שותפות, כל הדיבורים על מי נותן/קונה למי הם סוג של מטאפורה. אם אני מזמין את בת הזוג לקפה או קונה לה מתנה ליום ההולדת, אני משתמש בכסף של שנינו, ולא מדובר אלא במחווה וסימן של רצון טוב. אנשים לא מרוויחים את אותו הדבר, וזה לא תמיד כי אחד עובד קשה יותר מאשר האחר, או שאחד משקיע יותר בזוגיות מאשר האחר. כשיש שותפות לחיים (שנמדדת לאורך זמן ולא נקודתית) אין התחשבנויות כאלו. כך שלא ברור לי כלל באיזה אופן אפשר להגיד שאחד מבני הזוג משקיע או תומך בבן הזוג האחר. כשאפשר להגיד דבר כזה, זה מרגיש לי לא סימפטי במיוחד. אני גם מסכים שאנשים נדיבים שלא עושים התחשבנויות קטנוניות הם כייפים. אבל אם אישה חושבת שרוחב לב הוא עניין שרלוונטי לגבר בלבד, בדומה לכך שהאורך של הזיין הוא מדד שרלוונטי לגבר בלבד, - אז זה כבר פחות כייפי (ונשים שכותבות בפרופיל שלהן "לא לקמצנים" רק לעיתים נדירות מהוות מודל לחיקוי בעניינים של רוחב לב). באופן אישי יצא לי לא פעם להזמין בדייט ראשון, אבל גם יצא לי שהזמינו אותי. אם מגיע חשבון ואישה מתחילה לגלגל את העיניים שלה, ומחכה שאני אשלם, אז אולי אהיה "ג'נטלמן" ובאמת אשלם, אבל אני גם אף פעם לא אחשוב שהיא "ליידי". |
|
|