שק איגרוף - שאלה

Brave Dwarf • 12 באוק׳ 2012

יש מבין. תודה. אז זה עניין של ניסוח. אולי באמת אנחנו צריכים לשים לב קצת יותר ולהפסיק לדבר על מערכות יחסים ספציפיות ויותר על מצבים היפותטיים כדי לחסוך לעצמנו ולאחרים אי נעימויות. אבל אני צריך לחשוב על זה עוד קצת (בזמן שאני מוריד את הכביסה ואופה כדי לנקז את הכעסים לאפיקים חיוביים).

Brave Dwarf • 12 באוק׳ 2012

טוב, חפרתי קצת (איזה לא כיף זה לחפור בשרשורים של הכלוב).



בכוח, עיניים שלי, מה הוא אומר כאן? הוא אומר שאם לא מדובר באבדן שליטה "אמיתי" (אחריו לורי לא תוכל להקליד בפורום ואני אהיה אלמן) אז הכל סבבה. לעומת זאת אם מדובר במצב של טירוף, אז זה מפחיד. את שמת לייק לתגובה שלי ואני הרי אמרתי את אותו הדבר שם:



הוא לא מזהיר את מנגה מפני בעלה בטענה שמחר יקום ויכה את הקטנטונת, אלא (בניסוח צולע) מנסה להבין על איזה אבדן שליטה היא מדברת ותוך כדי מפזר נבואות זעם מגוחכות.

לורי, לא דיברתי עליך ספציפית, אלא באופן כללי על רוח הדברים הלא נעימה. אבל אם כבר אני משיב לך, אנא שימי לב שתגובתך זו:

עמ' 8.

סותרת את תגובתך זו:

עמ' 9.

אז בלי שליטה עצמית או שהוא הצליח לרסן את עצמו? איני תוקף אותך, אני רק מראה לך עד כמה קשה לפעמים להבין את מה שאחרים כותבים. אני בטוח שאצלך כלל לא קיימת סתירה בין שתי התגובות, אותי כקורא הן מבלבלות מאוד. אני לא יכול להיכנס לראשו של MasterKey ולדעת מה גרם לו לפצוח באזהרות ונבואות זעם בתגובותיו (פרט לזו שציטטתי ושמבהירה טוב מאוד שלא היו לו כוונות לפגוע במנגה או במערכת היחסים הנפלאה שלה עם אדונה, אלא רק להבין), אבל בהתבסס על הסתירה (בעיניי) שהראיתי לך כרגע, אני בקלות יכול לראות את המקור לשלל אי הבנות.

*הציטוטים "חתוכים" לא כדי להוציא את הדברים מהקשרם, אלא מפאת חיסכון במקום ובאורך תגובה.

lori{ע_מ} • 12 באוק׳ 2012

אני יכולה להזדהות עם החלק הזה במובן מסויים.
לא עד הסוף. איפשהו, חלק קטן בי רוצה לראות את הכל, וכזוג נשוי, ברור שלא פעם אני רואה נפילות וחולשות ועומדת שם כדי לתת גב, כי ככה זה כשחיים יחד ואוהבים.
אבל מצד שני, אני חוזרת למשהו שכתבתי כאן קודם - השולט שלי תמיד חזק, בריא, שולט בעצמו, יפה, אצילי. תמיד תמיד תמיד. הוא תמיד שולט בכל פיפס שקורה סביבי או סביבו, גם אם זה רק בפנטזיה שלי. ככה אני רואה אותו.
אני לא חושבת שהייתי רואה באובדן השליטה הזה שאני מדברת עליו נקודה לרעתו, אני מאוד מתחברת לכוחניות פיזית. (גם לכוחניות ועוצמה נפשית, ומזה יש לו בשפע, אבל לא לזה אני מתכוונת). כוחניות פיזית תמיד עשתה לי את זה, ונראה לי שבראש שלי, כשאני מדמיינת אותו שם ברגעי זעם, הוא הופך להיות בעיניי מאוד פיזי וכוחני, פי כמה וכמה מבדרך כלל.
האמת היא שלאחרונה, בעקבות מספר אירועים, כל ההתייחסות שלי לנושא הזה הפכה להיות קצת אחרת, אני צריכה לחשוב על זה.

lori{ע_מ} • 12 באוק׳ 2012

גמד.. הבנתי.
אבל באמת, זה נראה לי מיותר לחפש ככה בציציות.
זה בדיוק הדברים שהופכים את השרשור הזה לטרחני בעיניי. (וגם בפוסטים אחרים שהתכתבנו בהם), ה-לחפש איפה מישהו זורק אותיות לא במקום מהמקלדת. אני חושבת שכולם או לפחות הרוב המוחלט הבין את הכוונות.
ויאללה, אם כבר עלית על ליקוי בתגובות שלי, אז אני אתן הבהרה:
אני מפנטזת שיוציא עליי בלי טיפת שליטה עצמית.
בפועל, בסיטואציה שבא הוא התעצבן מאוד על מישהי יצא ממנו משהו אגרסיבי ומפחיד והוא בכל זאת ריסן את עצמו. אם לא היה מרסן את עצמו סביר להניח שהיו עוצרים אותו ואז אני הייתי מאבדת שליטה על הגברת..

ובכלל, אני שמה לב שיש המון סמנטיקה בנושא הזה.
לא סתם הרגשתי צורך לתת הבהרה בשאלה שפתחה את השרשור הזה.

Re: טוב

בכוח המוח​(שולטת) • 12 באוק׳ 2012

זה לא כל מה שהוא אמר, אליפל. תסתכל כאן.


ואני אוסיף ואומר - אין צורך לומר שמי שמאבד שליטה מסוכן. אנחנו כולנו יודעים את זה, וזה מופיע שוב ושוב בתגובות. כולנו דיברנו על הרצון בחופש הזה להרחיב את הגבולות של ההתנהלות הנורמטיבית. מאסטרקי מחליט כאן כמה דברים -
האחד הוא שמה שיש בקשר של מנגה עם בעלה הוא אובדן שליטה.
השני הוא שאותו אובדן שליטה שקורה בקשר שם לא יכול להשאר רק במערכת שלהם, והוא מסוכן לציבור ובכלל זה לילדיהם המשותפים. (ע"ע: את רוצה לעשות ילדים איתו?)
ולבסוף - שהיא חיה בלה לה לנד אם היא חושבת ככה.

כל כך הרבה הנחות שגויות, במקום לשאול, ואז להקשיב, ואולי להבין שלא הכל מתכנס לשחור ולבן במערכת יחסים.

לורי יקרה

מישלי • 12 באוק׳ 2012

"גם אם זה רק בפנטזיה שלי" - זו אמירה מתוקה ומאד כנה בעיני.




אני התכוונתי גם (ובעיקר) לדברים הפחות אקסטרימיים... לא מדברת על הזעם.
בזה (לשמחתי) את ואני מאד שונות.

דיברתי על דברים הקטנים של היום יום, דברים שיש גם לשולט האולטימטיבי~האוניברסלי~האינטגרלי:
כאב ראש, כאב בטן, מצב רוח רע, עייפות, חוסר סבלנות.
אכזבה, חוסר שביעות רצון, תסכול (שלא קשורים אליי ולקשר איתי).
לראות את הדברים האלה אצלו ובו, לא עושים אותו פחות בעיני.
אולי אפילו עושים אותו יותר, עבורי.

וכן לורי, אני מודה...
יש משהו (בבחירה לראות בו) בהיותו מושלם ושלם תמיד תמיד תמיד,
ושולט בעצמו ובהכל תמיד תמיד תמיד,
שמאפשר לי לתת לעצמי להיות שם נשלטת טוטאלית,
לחזור להיות אינפנטילית בת ארבע,
כזו שבוטחת וסומכת על אבא בלי עוררין.

ושתינו נשים אינטיליגנטיות ומודעות (אני מעיזה להגיד גם חזקות).
שתינו יודעות שזה חלק מתוך state of mind שבחרנו להיות בו, לחיות בו, לראות דרכו.
שתינו יודעות שהם רחוקים מלהיות מושלמים (ממש כמו שאנחנו רחוקות).

זה הפרדוקס שדיברתי עליו.

Re: לורי יקרה

בכוח המוח​(שולטת) • 12 באוק׳ 2012

שתהיי בריאה, מיש.

זו השאלה ששאלתי את לורי, והחלטתי שזה מסלול עקלתוני וזנחתי אותה, ועכשיו שמת אותה מדויקת על השולחן. האם הכניעה וההתמסרות מהסוג הזה, מאפשרת לראות את מכלול האדם השלם שנמצא באותו שולט מושלם, או שהידיעה שהם רחוקים מלהיות מושלמים תפגום בכך.
הידיעה שיש להם חולשות, פחדים, ואו אפילו לא חולשות אלא צרכים מנוגדים לקונספט של "שולט", מפריעה לסטייט אוף מיינד הזה בעצם, או שעצם היותו אדם עגול ושלם הופך את השולט שבו לאהוב אפילו יותר?

Re: לורי יקרה

lori{ע_מ} • 12 באוק׳ 2012

מיש..





:-)

Re: לורי יקרה

שלגי • 12 באוק׳ 2012

אני אישית לא מבינה איך אפשר אחרת, להעריץ מישהו מושלם מרגיש לי פלקטי -
הרי אין דבר כזה באמת ובתמים - כשאני חושבת על זה, זה גם ״מפיל״ סוג של שואו שאותו צריך השולט לקיים בכל זמן נתון לא?

אצלי ובעיני, זו הדרך שמתאימה לי.

בכוח ושלגי (היקרות גם :)

מישלי • 12 באוק׳ 2012

אני יכולה לענות רק בשם עצמי ותשובתי מתייחסת לשלושת קשרי השליטה שחוויתי.
גם בתוך ההתמסרות שלי (שהיא תמיד עמוקה וטוטאלית), אני מסוגלת לראות את המכלול שיש בבעלים שלי.
ברור לי שאף אחד (אפילו לא *הוא*) לא מושלם, שלכל אדם יש חולשות, דילמות, טעויות, התחבטויות.
הידיעה הזו לא פוגמת לי בכניעה עצמה.
גם ברגעי הספייס הכי גדולים ובמקומות הכי נמוכים, יש בי חלק שיודע את זה.
אני לא באמת הופכת למטומטמת גמורה בתוך האינפנטיליות הזאת.


אני כן יכולה להעיד, שהמחירים שאני משלמת על זה ש*הוא* אינו מושלם, הם לפעמים בלתי נסבלים.
ושם אני מוצאת את עצמי בתסכול גדול.
שם אני מתחרפנת ושם אני לא תמיד מצליחה להיות השפחה שאני רוצה להיות.
שם אני ביקורתית ושיפוטית וקטנונית ומתלוננת ומתפרקת וקרציה ובלתי נסבלת.

*הוא* = זה שאליו אני בוחרת להתמסר.




המילה "להעריץ" אינה קיימת בלקסיקון שלי.
אני מעריכה, מכבדת, אוהבת ומצייתת, אבל לא מעריצה.

מעבר לזה, אני מסכימה עם מה שכתבת.

זו זכות בעיני לראות את השלם שבאדם (כל אדם), השלם שיש בו המון פנים.
זו זכות לראות אותו בכעסו, בכאבו, בתסכולו, בשמחתו, בהתרגשותו, בצערו.
זו זכות להיות שותפה להתלבטויות, למחשבות, לתחושות, מעבר להחלטות שאותן אני רואה בשטח.
בדיוק כמו שאני מאפשרת לו אצלי...