שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבולבל, עזרו לי להבין

Puckman
לפני 12 שנים • 21 באוק׳ 2012

מבולבל, עזרו לי להבין

Puckman • 21 באוק׳ 2012
זוכר את עצמי בתור ילד קטן בן 12, משתעשע מפלאי הפורנו, שזה הצעצוע החדש שגיליתי.
מטייל באופן אסוציאטיבי לחלוטין וללא מטרה בארץ הפלאות של אליס עד שהגעתי ל-4 תמונות ספציפיות שריתקו אותי בהלם אדיר.
אלה היו 4 תמונות של נשים קשורות עם מחסום פה. לא יותר לא פחות.
מאז חיפשתי באובססיביות לראות עוד דברים דומים.

בגיל שבו הרבה בנים לומדים לאונן, אני גם למדתי לקשור את עצמי בתנוחות לא נעימות לפרקי זמן קבועים מראש.
ועם השנים, מידי פעם, הייתי מסשן את עצמי.
עם הזמן הכנסתי כאב, כגון, נרות ומחטים. חוסר השליטה הוא מה שמשך אותי.
כשהבטתי בצג המחשב, וראיתי בחורה סובלת - חוסר האונים שלה והיעדר היכולת שלה להתחמק מהמצב הוא משמשך אותי במיוחד.
לפעמים קינאתי בדוגמניות, ודימיינתי איך אני מחליף איתן תפקיד, ומרגיש את מה שהן מרגישות.
בסישונים העצמיים ניסיתי תמיד לשחזר את חווית חוסר האונים.

שנים הגדרתי את עצמי כנשלט, אבל בשנים האחרונות הבנתי שאני כנראה סוויצ' וגיליתי את הצד שבי שיש לו יותר ביטחון, ויכול לקחת תחת חסותו יצור אחר.

יום אחד הגעתי למסקנה שכדאי להתנסות בדבר האמיתי.
מאז התנסתי בכ-4 סשנים.

אחד, עם גבר חסר ניסיון שקשר אותי והכאיב לי. לא נהנתי.
הרגשתי שהוא לא יודע מה הוא עושה, שהוא מונוטוני ומשעמם.
זאת הייתה ההתנסות הראשונית שלי ביותר.
בפעם הראשונה חשבתי, שאולי אני לא כל כך נהנה מכאב.

שנייה, עם בחור שאני שלטתי בו. נהנתי מאוד.
קשרתי וניצלתי אותו מינית. לא אכאבתי כי הוא ביקש שלא.

שלישית, עם חברה לשעבר. היא דרכה עליי, וסטרה לי חזק מאוד. נורא פחדתי מהכאב.
אני זוכר שחששתי לנזקים פיזיים של ממש, למרות שזה לא כל כך רציונלי ביחס לעוצמה שהיא הכתה בי.

רביעית, היום, עם זוג עם ניסיון רב שגם הכאיב לי משמעותית וגם השפיל אותי משמעותית.
בימים האחרונים הייתי עם ציפייה ממש חיובית לגבי הסשן הזה, סוף סוף פרטנר מקצועי.
כשהגעתי פחדתי מעט. ולאחד כשעה ביקשתי להפסיק.
מהכאב לא נהנתי כל כך, פחדתי אבל מאוד רציתי להתמודד איתו טוב.
הנק' שהכי הפתיע אותי היא שגם מההשפלות לא ספגתי הנאה.
לא מהליקוק של הרגליים, לא משתיה מקערה, ולא מהשאלות המביכות.

ועכשיו נותרתי מעט מבולבל. כשאני רואה את זה מאחורי צג, או במועדון הדנג'ן בלייב, זה מסקרן אותי ומלהיב אותי.
וכמעט בכל הניסיונות שלי עד היום, הרגשתי לא בנוח, ולא הגעתי לעוררות מינית או להנאה או לסיפוק.
חשבתי שאולי אני לא נהנה מהכאב אבל בהתחשב בעובדה שמספר פעמים גמרתי רק ע"י החדרת מחט לתוך העור שלי - זה לא מתיישב ממש.
גם המחשבה שאולי אני לא סוויצ' ואני למעשה רק דומיננטי נפסלת בהתחשב בסשנים שעשיתי לעצמי מגיל מאוד צעיר.

השאלה העיקרתי שלי היא, איך הבנתם מה אתם?
בהדרגה, בעמימות וזהירות? או כשמש ביום בהיר?
יכול להיות שקפצתי למים הקרים מהר מידי?
מהניסיון שלכם, יש טעם להמשיך לבדוק? או שפעם אחת לא אהבת, אין טעם לנסות שוב..

במילה אחת: מבולבל,

יכולים לעזור לי להבין את עצמי?
    התגובה האהובה בשרשור
High Light
לפני 12 שנים • 21 באוק׳ 2012
High Light • 21 באוק׳ 2012
בוקר טוב,

ממה שהבנתי, כל הניסיונות שלך היו במסגרת סשן חד-פעמי (אם אני טועה, תקן אותי).
יתכן מאוד שעל מנת לחוות את הריגוש וההנאה ממה שמרגש אותך על גבי מסך, בניסיונות על עצמך, בפנטזיות, אתה זקוק לקרבה רגשית, שככל הנראה לא הייתה בכל הפעמים שהתנסית.
בני האדם לעתים זקוקים למשיכה רגשית ופיזית ותחושת בטחון מהפרטנר על מנת שיוכלו לאפשר לעצמם פתיחות מחשבתית, שכלתנית, רגשית ומנטאלית.
קשה לי לראות כיצד אפשר לקבל את הסיפוק המלא מול אדם שעונה לך על צורך יצרי בלבד (למרות שיש גם כאלה).
גולוסקלפרה​(נשלט)
לפני 12 שנים • 21 באוק׳ 2012
גולוסקלפרה​(נשלט) • 21 באוק׳ 2012
לשאלתך הראשונה, אני מניח שאף אחד לא מבין "מה הוא" ביום בהיר אחד. רובנו לא מבינים מי ומה אנחנו עד יום מותנו, אבל דבר אחד בטוח, אתה עשוי לגלות על עצמך כל יום דברים חדשים.

נשמע שמאד יכול להיות שקפצת מהר מדי למים קרים מדי.
מנסיוני אני יכול להעיד שאין הרבה דברים שפינטזתי עליהם ושהחלטתי לנסות אותם ושההתנסות היתה שלילית. לרוב, המציאות עלתה על כל דמיון. יחד עם זאת, לא מיהרתי לממש כל פנטזיה שעלתה לי בראש אלא רק כאשר הרגשתי שאני באמת מסוגל ורוצה לדמיין את עצמי עושה זאת במציאות. על כל ההשלכות.

בשורה התחתונה, תמיד יש טעם להמשיך ולבדוק. כאמור, כל יום לומדים משהו חדש, גם על עצמנו, ומה שלא אהבת היום יכול להיות שמאד תאהב מחר. לך עם ההרגשה הפנימית שלך ואם משהו עושה לך לא טוב אל תתעקש, אם זה צורך שקיים בך הוא יצא לאור בעתיד ואם לא אז לא.

לא תמיד צריך להבין את עצמנו : )
בהצלחה.
רפאל
לפני 12 שנים • 21 באוק׳ 2012

Re: מבולבל, עזרו לי להבין

רפאל • 21 באוק׳ 2012
קודם כל, הלוואי עלי שבגיל 22 הייתי מסוגל להיפתח באופן כזה ולשאול שאלות כאלו.
ובקשר לשאלתך:

Vendoros כתב/ה:
השאלה העיקרתי שלי היא, איך הבנתם מה אתם?


אני חושב שהתויות של "שולט", "נשלט", וכו' מערפלות לא פחות מאשר הן מבארות משהו. מי שאוהב לשלוט לא אוהב לעשות זאת בכל צורה, בכל סיטואציה, ועם כל אחת. ולכן, אם הבנת שאתה "שולט" או "נשלט" או מה שלא יהיה, לא הבנת על עצמך הרבה יותר מאשר אם הבנת שאתה "הטרוסקסואל", "הומוסקסואל" או מה שלא יהיה. אלו תויות ערטילאיות ומגושמות, שבלבול הוא ממהותם. בדיוק כפי שגבר הטרוסקסואל אינו נמשך לכל הנשים, כך גם טבעי שנשלט לא יהנה מכל הסיטואציות האפשריות שבהן הוא כביכול "נשלט".

יותר מזה, אני חושב שהשאלה שלך מבוססת על הנחה שאינה מדויקת, ואפילו שגויה. והיא שיש לך העדפה מינית, שאפשר לנסח במילה או שתיים, שאינה תלויה בזמן או במקום, ואפשר פשוט להבין אותה. רק לעיתים נדירות "התברכנו" באיזשהו פטיש שמלהיב אותנו תמיד, והוא מנצח את כל שינויי הזמן והמקום. על פי רוב זה הרבה יותר מורכב. היכולת שלנו להנות ממשהו תלויה בכל כך הרבה גורמים. בהלך רוח, באינטראקציה רגשית, בנסיבות של הזמן והמקום, ובמערכת של חשקים ורצונות שכל הזמן משתנה. ספק אם בכלל אפשר להבין משהו מורכב כל כך, ואם יש הצדקה להרגיש "מבולבלים" כשלא מבינים משהו מורכב כל כך. האם אני מסוגל להבין לאילו נשים אני מתחבר? אולי אני מסוגל להבין שאני מעדיף שחרחרות על פני בלונדיניות, אבל זו העדפה מגושמת מאוד, שלא תקדם אותי במיוחד. בסופו של דבר אני פשוט מנסה ומכיר נשים, עד שפתאום משהו מצליח ואני אומר לעצמי - את זו אני רוצה.

ואחרון חביב - לא פחות מאשר יש כאן מה "להבין" יש כאן נסיבות של החיים ויש כאן החלטות. לפעמים מפגשים מקריים מזמנים לנו אנשים שמוציאים מאיתנו דברים שלא היו יוצאים עם אנשים אחרים. המפגשים האלו לפעמים מעצבים אותנו. ולפעמים גם מובילים להחלטה לטפח איזושהי העדפה מינית שבנסיבות אחרות היתה נשארת קבורה ובלתי נודעת (אני מאמין שפוטנציאל החשקים המיניים שלנו גדול בהרבה ממה שאפשר לממש בפועל.).

ובהצלחה icon_smile.gif
מלכתא
לפני 12 שנים • 21 באוק׳ 2012
מלכתא • 21 באוק׳ 2012
אי אפשר לומר בודאות איך יודעים "מה אתה", לאחדים זה בא בקלות ונופל עליהם כרעם ביום בהיר, ולאחרים זה לוקח זמן והרבה התנסויות (ויש לא מעט אנשים שגם משתנים עם הזמן).
מגון ההתנסויות שלך באמת רחב, אבל כפי שידוע, "זה לא הכמות זה האיכות".
בשביל להשתתף בסשן צריך להיות המון אמון בין שני הצדדים. אף בנאדם (וכולנו בסופו של דבר כאלה) לא יתן למישהו לפגוע בו בזדון, אלא אם יש ביניהם אמון והבנה, והנשלט סומך על השולט שלו.
אגב, גם שולט אמיתי צריך לתת אמון בנשלט שלו על מנת להפתח ו"לבוא לידי ביטוי".

בנימה אישית לחלוטין, אני קיבלתי החלטה להכניס את הבדסמ שלי למסגרת זוגית בלבד, כי גם לי בתור שולטת היה חסר החיבור הזה של המעבר, המשמעות מאחורי הדברים. לי ההחלטה הזאת עשתה רק פלאים, ואני נהנית מהבדסמ שלי הרבה יותר מבעבר, כי אני עושה אותו עם בן הזוג שלי.
אני ממליצה מאוד לנסות בדסמ בתוך זוגיות, זה עשוי למנוע את האכזבות שהיו לך בעבר.

בכל מקרה, גם אם אתה לא לוקח את העצה שלי, נסה להכיר את הפרטנרים שלך לפני שאתה נכנס לסשן. להכיר ממש, אולי אפילו לבלות קצת לפני אפילו בבית קפה.
בהצלחה!
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי}
לפני 12 שנים • 21 באוק׳ 2012
אני אחלוק קצת מהתחושות שלי, אולי זה יאיר לך גם משהו בנוגע לסיפור שלך:

היו לי מקרים שרציתי לחוות משהו מסויים, פעולה מסויימת, וחיפשתי עם מי לממש את זה, והתוצאה רק עשתה לי מר בפה. הרגשתי שיש פער גדול בין הפנטזיה למציאות, שמה שמאד מלהיב כרעיון - במציאות מתגלה כסתם כואב, או כמשעמם, או כדוחה.
קרה לי גם שדבר שהיה מאד נעים לי עם פרטנר אחד, היה מלחיץ, לא מהנה ומרתיע עם פרטנר אחר.

החוויות הכי טובות שלי היו עם אנשים שאני מאד נמשכת אליהם, ובעיקר כשהן "זרמו" מתוך האינטרקציה. כלומר, שלא נפגשנו בשביל לעשות X וישר ניגשנו לזה, אלא הייתה התחלה קלילה יותר, גישושים, פורפליי, בניית מתח. שקודם מגיעים למצב שזה "מרגיש נכון" ומשם מתקדמים.

אני חושבת שאין מניעה לקפוץ ישר בתחילת הפגישה למים עמוקים, אבל אולי זה מתאים יותר לבעלי נסיון, שכבר יודעים בחוש לזהות מראש מתי משהו לא מתאים להם.

אני גיליתי "מה אני" ומה אני אוהבת על ידי זה שהתנסיתי וזרמתי ולא (לא לרוב, בכל אופן) על ידי זה שמראש הגדרתי לעצמי מה אני רוצה לנסות. הלכתי עם הצעות של הפרטנרים ועם מה שעלה על דעתי באותו רגע. אני לא חושבת שזה מה שכולם צריכים לעשות, אבל זה מה שעשיתי אני וזה עבד. אני מציעה לך גם לא לדאוג לגבי "מה אתה" בדיוק. בדומה למה שרפאל אמר, בן אדם לא צריך לבוא עם מפרט טכני. מותר לך לשנות את דעתך ומותר לך להיות אמורפי. העיקר ללכת עם הרגש.