מקופלת(נשלטת){Blue eyed }
|
לפני 12 שנים •
28 באוק׳ 2012
נניח שאת הכל אני יכולה
הכל אני יכולה לקבל על עצמי, אני חושבת.
אבל מה אם ימנע ממני בדס"מ לעולמים - איתו או עם אחרים, וסיבותיו החופשיות עימו? או שהסיבה משנה? או אם אני ארצה אותו יותר ממה שבא לו? האם באמת אני מסוגלת לקבל על עצמי את המציאות שמצייר לי המכחול שבידו? ככה בטוטליות וללא עוררין? או שאמשיך להיות שתלטנית ואתבע שיצייר לי בגוונים שלי, בעוצמה ובשקיפות שאני אוהבת? או שאולי אצליח לחיות עם זה? אם אצליח לחיות עם זה, זה אומר שאני מרדימה את עצמי, או שזה בסדר? אז מה, כל משב רוח או סתם אויר ילבה אותי? נניח שאת הכל אני יכולה לקבל. השאלה אם את הכל אני מוכנה לקבל. ובאיזה מחיר. מה הייתי עושה? ואת? גם אתם, מה הייתם? |
|
|
A v(שולט)
|
לפני 12 שנים •
28 באוק׳ 2012
נניח
שאני מאמין.
|
|
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 12 שנים •
28 באוק׳ 2012
Re: נניח שאת הכל אני יכולה מקופלת כתב/ה: הכל אני יכולה לקבל על עצמי, אני חושבת.
אבל מה אם ימנע ממני בדס"מ לעולמים - איתו או עם אחרים, וסיבותיו החופשיות עימו? או שהסיבה משנה? או אם אני ארצה אותו יותר ממה שבא לו? האם באמת אני מסוגלת לקבל על עצמי את המציאות שמצייר לי המכחול שבידו? ככה בטוטליות וללא עוררין? או שאמשיך להיות שתלטנית ואתבע שיצייר לי בגוונים שלי, בעוצמה ובשקיפות שאני אוהבת? או שאולי אצליח לחיות עם זה? אם אצליח לחיות עם זה, זה אומר שאני מרדימה את עצמי, או שזה בסדר? אז מה, כל משב רוח או סתם אויר ילבה אותי? נניח שאת הכל אני יכולה לקבל. השאלה אם את הכל אני מוכנה לקבל. ובאיזה מחיר. מה הייתי עושה? ואת? גם אתם, מה הייתם? אני? אני הייתי מוצאת לי מישהו שיכול לצייר איתי ציור משותף, שבנוי מהצבעים שלי ושלו גם יחד. אני? אני הייתי חשה שויתרתי מספיק, שסבלתי מספיק, שביטלתי עצמי מספיק, ושעכשיו אני רוצה להיות אני במלואי, לעמוד על הדברים שאני צריכה, ועדיין לעשות בדס"מ. אני? אני הייתי רוצה לעשות בדס"מ מתוך עוצמה פנימית והנאה, בלי לחוש שכדי להנות אני חייבת גם לסבול. או שלא. אולי שוב הייתי מוותרת על כל זה בשביל קצת אהבה ותחושת שייכות. מי יודע? מי בכלל יודע מה נעשה אם יהיה כך או אחרת? האם נכון בכלל לשאול את עצמנו את השאלות האלו? אנחנו משתנים כל הזמן, גדלים, מתפרקים, זקוקים לדברים אחרים, או לאותם דברים קצת אחרת. אולי פשוט נדע כשהרגע יגיע. אני מאמינה שנדע- מהבטן, איך נכון לנו לנהוג. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 12 שנים •
28 באוק׳ 2012
חושב שהיה לי מאוד קשה לחיות עם זה. לאו דווקא בגלל הבדסמ עצמו, אלא כי המניעה המוחלטת הזו מנוגדת לאופן שבו אני תופס אהבה וזוגיות. או בכל אופן, אהבה וזוגיות שמתאימות לי.
זאת אומרת, יש איזה אדם שאני הכי אוהב בעולם, ודווקא אותו אני מגביל, דווקא ממנו אני מונע דברים שהוא כל כך רוצה? או שהוא, שהכי אוהב אותי, דווקא הוא מציב בדרכי מכשולים? זה לא מסתדר לי. הרעיון בזוגיות, בעיניי, הוא לאפשר ולסייע למי שאתה אוהב לחוות את הדברים שהוא רוצה ושעושים לו טוב, לא למנוע אותם ממנו. לא תמיד זה קל ולא תמיד זה מתאפשר במלואו. לעתים הדברים שהיא רוצה פוגעים בך, או שהדברים שאתה רוצה קשים עבורה, ואולי התועלת שבמימושם תתגמד לעומת הנזק שיגרם מכך. אין שחור ולבן ולא הכל הולך. אך העמדה הבסיסית לעולם איננה של שלילה מוחלטת, גורפת ופסקנית, אלא תמיד של רצון - המלווה בניסיונות כנים - למצוא את הדרך כן לאפשר וכן לשחרר. אין לי התנגדות עקרונית לכלובים (יש אפילו כלוב שאני מבקר בו בקביעות) אבל מערכת היחסים האינטימית והעמוקה ביותר שלי לא יכולה לגרום לי להרגיש שאני חי באחד כזה. |
|
|
the rain song
|
לפני 12 שנים •
30 באוק׳ 2012
זאלופון כתב/ה: חושב שהיה לי מאוד קשה לחיות עם זה. לאו דווקא בגלל הבדסמ עצמו, אלא כי המניעה המוחלטת הזו מנוגדת לאופן שבו אני תופס אהבה וזוגיות. או בכל אופן, אהבה וזוגיות שמתאימות לי.
זאת אומרת, יש איזה אדם שאני הכי אוהב בעולם, ודווקא אותו אני מגביל, דווקא ממנו אני מונע דברים שהוא כל כך רוצה? או שהוא, שהכי אוהב אותי, דווקא הוא מציב בדרכי מכשולים? זה לא מסתדר לי. הרעיון בזוגיות, בעיניי, הוא לאפשר ולסייע למי שאתה אוהב לחוות את הדברים שהוא רוצה ושעושים לו טוב, לא למנוע אותם ממנו. לא תמיד זה קל ולא תמיד זה מתאפשר במלואו. לעתים הדברים שהיא רוצה פוגעים בך, או שהדברים שאתה רוצה קשים עבורה, ואולי התועלת שבמימושם תתגמד לעומת הנזק שיגרם מכך. אין שחור ולבן ולא הכל הולך. אך העמדה הבסיסית לעולם איננה של שלילה מוחלטת, גורפת ופסקנית, אלא תמיד של רצון - המלווה בניסיונות כנים - למצוא את הדרך כן לאפשר וכן לשחרר. אין לי התנגדות עקרונית לכלובים (יש אפילו כלוב שאני מבקר בו בקביעות) אבל מערכת היחסים האינטימית והעמוקה ביותר שלי לא יכולה לגרום לי להרגיש שאני חי באחד כזה. זאלופון, מצויין ומדוייק מתמיד. |
|
|
Bent
|
לפני 12 שנים •
30 באוק׳ 2012
מניעה זה כלי, אחד החזקים שיש בשימוש מה שקרוי בדס"ם, השימוש בכלי תמיד צריך להיות מושכל, אחרת יש תוצאות שונות ומשונות שמעולם לא היו בראשו של המשתמש.
מנקודת הראות שלך, הבחירה לקבל או לקבל מניעה ממשהו, מתחילה גם מהחובה שלך להציף את הנושא מול האיש, להסביר מה מקשה עליך לקבל את החוסר, להסביר ולהבהיר את חשיבות הנושא, ולרמוז או לומר בצורה הכי ברורה (תלוי באדם) מה יכולה להיות התוצאה. אחרי השיחה הזו, תוכלי להבין מה הכללים של המניעה, ותוכלי להחליט יותר טוב האם היא מקובלת עליך. וכמו שאומר שלום בשיר ההדרכה הטוב ביותר שנכתב בעברית "ושיהיה רק טוב, שתספיק לאהוב  "
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=960&wrkid=539 |
|
|
aka BODYGUARD
|
לפני 12 שנים •
30 באוק׳ 2012
Re: נניח שאת הכל אני יכולה מקופלת כתב/ה: הכל אני יכולה לקבל על עצמי, אני חושבת.
אבל מה אם ימנע ממני בדס"מ לעולמים - איתו או עם אחרים, וסיבותיו החופשיות עימו? או שהסיבה משנה? או אם אני ארצה אותו יותר ממה שבא לו? האם באמת אני מסוגלת לקבל על עצמי את המציאות שמצייר לי המכחול שבידו? ככה בטוטליות וללא עוררין? או שאמשיך להיות שתלטנית ואתבע שיצייר לי בגוונים שלי, בעוצמה ובשקיפות שאני אוהבת? או שאולי אצליח לחיות עם זה? אם אצליח לחיות עם זה, זה אומר שאני מרדימה את עצמי, או שזה בסדר? אז מה, כל משב רוח או סתם אויר ילבה אותי? נניח שאת הכל אני יכולה לקבל. השאלה אם את הכל אני מוכנה לקבל. ובאיזה מחיר. מה הייתי עושה? ואת? גם אתם, מה הייתם? מאסטר-דילמה, קופלה.. ללא ספק בעיה שאין עליה תשובה חד משמעית. מערכת בדסמית שהתחילה בבסיס הזה להערכתי עלולה להתנפץ לרסיסים כולל כל מה שנבנה עם הזמן. הרעב מכניע את כולם/ן. |
|
|