מדי פעם, בתקופות בחיים, נעור באדם יצר העלומים. הוא זוכר אירועים ומשחזר במוחו כל מני רגעים. בחברה התוססת יהיו תמיד קצוות, לכאן או לכאן אך הרוב נמצא איפשהו שם באמצע, תוהה בוהה ועדיין מנסה. האם זה כך בכל חברה, זאת לא אדע, אך אשאלכם מכובדיי- האין לכל אדם הזכות לאהבה?
