opiate(שולט) |
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
opiate(שולט) • 4 בנוב׳ 2012
רצסיבי כתב/ה: זאלופון כתב/ה: מתי פנטזיה בדיונית - בשונה למשל ממניפסט פוליטי, פובליציסטיקה, סאטירה או כתיבה לגופו של אדם קונקרטי - מעניקה לגיטימציה למשהו? כלומר, כאשר היא נקראת על ידי אדם בוגר ושפוי בדעתו?
זאלו - שני דברים: א. לא תמיד אתה יודע איפה זה נגמר ואיפה זה מתחיל. ע"ע אסימוב והיינלין. ב. האם באמת אנחנו אחראים רק כלפי השפויים (ומסירים מעצמנו אחריות כלפי הנעת מטורפים) ? ניקח סיטואציה בדיונית וקיצונית שבה אתה מודע לכך שאתה חי בעמק שורץ פסיכופטים שהתחביב שלהם לגזור לגזרים איברי מין נשיים, האם במצב כזה תפרסם ברבים פנטזיה בדיונית שנסבה על הפיכת כוס ג'ינג'י ליצירת אומנות מדממת שנתלית בטייט גאלרי ? (עכשיו, לצורך התרגיל, תמיר את הפסיכופטים בנוער הגבעות / פעילי פתח, תמיר את איברי המין בעצי זית / ראשי חזיר כרותים, תמיר את טייט גאלרי בקבר רחל / הקאסבה של שכם , ותמיר את כתיבת הסיפור ליריית טילי כתף / ריסוס ברובה אוטומטי - מה תקבל? [התשובה במהופך בתחתית העמוד] ) the same logic can be applied to your fetish and that's why its wrong. |
|
רצסיבי(נשלט) |
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
רצסיבי(נשלט) • 4 בנוב׳ 2012
Opiate כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: זאלופון כתב/ה: מתי פנטזיה בדיונית - בשונה למשל ממניפסט פוליטי, פובליציסטיקה, סאטירה או כתיבה לגופו של אדם קונקרטי - מעניקה לגיטימציה למשהו? כלומר, כאשר היא נקראת על ידי אדם בוגר ושפוי בדעתו?
זאלו - שני דברים: א. לא תמיד אתה יודע איפה זה נגמר ואיפה זה מתחיל. ע"ע אסימוב והיינלין. ב. האם באמת אנחנו אחראים רק כלפי השפויים (ומסירים מעצמנו אחריות כלפי הנעת מטורפים) ? ניקח סיטואציה בדיונית וקיצונית שבה אתה מודע לכך שאתה חי בעמק שורץ פסיכופטים שהתחביב שלהם לגזור לגזרים איברי מין נשיים, האם במצב כזה תפרסם ברבים פנטזיה בדיונית שנסבה על הפיכת כוס ג'ינג'י ליצירת אומנות מדממת שנתלית בטייט גאלרי ? (עכשיו, לצורך התרגיל, תמיר את הפסיכופטים בנוער הגבעות / פעילי פתח, תמיר את איברי המין בעצי זית / ראשי חזיר כרותים, תמיר את טייט גאלרי בקבר רחל / הקאסבה של שכם , ותמיר את כתיבת הסיפור ליריית טילי כתף / ריסוס ברובה אוטומטי - מה תקבל? [התשובה במהופך בתחתית העמוד] ) the same logic can be applied to your fetish and that's why its wrong. בחייך. קצת להפעיל היגיון בריא לפני שכותבים. לשמחתי, הפטישים שלי לא כוללים עבירות פליליות. לכן אין שום בעיה לכתוב עליהם, בכל פורמט שהוא, או לעודד אותם, וגם לא לבצע אותם במציאות. |
|
Uranus |
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
Uranus • 4 בנוב׳ 2012
רצסיבי כתב/ה: זאלופון כתב/ה: מתי פנטזיה בדיונית - בשונה למשל ממניפסט פוליטי, פובליציסטיקה, סאטירה או כתיבה לגופו של אדם קונקרטי - מעניקה לגיטימציה למשהו? כלומר, כאשר היא נקראת על ידי אדם בוגר ושפוי בדעתו?
זאלו - שני דברים: א. לא תמיד אתה יודע איפה זה נגמר ואיפה זה מתחיל. ע"ע אסימוב והיינלין. ב. האם באמת אנחנו אחראים רק כלפי השפויים (ומסירים מעצמנו אחריות כלפי הנעת מטורפים) ? ניקח סיטואציה בדיונית וקיצונית שבה אתה מודע לכך שאתה חי בעמק שורץ פסיכופטים שהתחביב שלהם לגזור לגזרים איברי מין נשיים, האם במצב כזה תפרסם ברבים פנטזיה בדיונית שנסבה על הפיכת כוס ג'ינג'י ליצירת אומנות מדממת שנתלית בטייט גאלרי ? (עכשיו, לצורך התרגיל, תמיר את הפסיכופטים בנוער הגבעות / פעילי פתח, תמיר את איברי המין בעצי זית / ראשי חזיר כרותים, תמיר את טייט גאלרי בקבר רחל / הקאסבה של שכם , ותמיר את כתיבת הסיפור ליריית טילי כתף / ריסוס ברובה אוטומטי - מה תקבל? [התשובה במהופך בתחתית העמוד] ) איש, אני מסכים עם הדברים שאתה כותב רק שאני לא מסכים עם הרלוונטיות לפוסט עצמו. הדוגמא שנתת היתה טובה כשמדובר בספר כדוגמת "תורת המלך". אלא שפולו לא כתב מניפסט ולא כתב קריאה או הצהרה על איך בדס"מ אמור להראות או מה לגיטימי בבדס"מ ולא הטיף על כך שיש לאנוס נשים באכזריות. הוא כתב סיפור שאפילו לא מטיף בשום צורה, רק מתאר סיטואציה וכל זאת ללא קביעת קביעות, ללא אמיתות סובייקטיביות וללא הקדמות. חלון קצרצר אל תוך פנטזיה עדיין לא הופך את הסיפור למטיף לפעילות כלשהי. |
|
opiate(שולט) |
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
opiate(שולט) • 4 בנוב׳ 2012
רצסיבי כתב/ה: Opiate כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: זאלופון כתב/ה: מתי פנטזיה בדיונית - בשונה למשל ממניפסט פוליטי, פובליציסטיקה, סאטירה או כתיבה לגופו של אדם קונקרטי - מעניקה לגיטימציה למשהו? כלומר, כאשר היא נקראת על ידי אדם בוגר ושפוי בדעתו?
זאלו - שני דברים: א. לא תמיד אתה יודע איפה זה נגמר ואיפה זה מתחיל. ע"ע אסימוב והיינלין. ב. האם באמת אנחנו אחראים רק כלפי השפויים (ומסירים מעצמנו אחריות כלפי הנעת מטורפים) ? ניקח סיטואציה בדיונית וקיצונית שבה אתה מודע לכך שאתה חי בעמק שורץ פסיכופטים שהתחביב שלהם לגזור לגזרים איברי מין נשיים, האם במצב כזה תפרסם ברבים פנטזיה בדיונית שנסבה על הפיכת כוס ג'ינג'י ליצירת אומנות מדממת שנתלית בטייט גאלרי ? (עכשיו, לצורך התרגיל, תמיר את הפסיכופטים בנוער הגבעות / פעילי פתח, תמיר את איברי המין בעצי זית / ראשי חזיר כרותים, תמיר את טייט גאלרי בקבר רחל / הקאסבה של שכם , ותמיר את כתיבת הסיפור ליריית טילי כתף / ריסוס ברובה אוטומטי - מה תקבל? [התשובה במהופך בתחתית העמוד] ) the same logic can be applied to your fetish and that's why its wrong. בחייך. קצת להפעיל היגיון בריא לפני שכותבים. לשמחתי, הפטישים שלי לא כוללים עבירות פליליות. לכן אין שום בעיה לכתוב עליהם, בכל פורמט שהוא, או לעודד אותם, וגם לא לבצע אותם במציאות. you are almost not worth my time friend your opinions do not reflect the world and I would bet that an overwhelming majority of the world would see your sexual identity as horrifiying, deviant and immoral regardless of the legality of bdsm in this little piece of land. |
|
זאלופון(שולט) |
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
זאלופון(שולט) • 4 בנוב׳ 2012
רצסיבי כתב/ה: זאלופון כתב/ה: מתי פנטזיה בדיונית - בשונה למשל ממניפסט פוליטי, פובליציסטיקה, סאטירה או כתיבה לגופו של אדם קונקרטי - מעניקה לגיטימציה למשהו? כלומר, כאשר היא נקראת על ידי אדם בוגר ושפוי בדעתו?
זאלו - שני דברים: א. לא תמיד אתה יודע איפה זה נגמר ואיפה זה מתחיל. ע"ע אסימוב והיינלין. ב. האם באמת אנחנו אחראים רק כלפי השפויים (ומסירים מעצמנו אחריות כלפי הנעת מטורפים) ? ניקח סיטואציה בדיונית וקיצונית שבה אתה מודע לכך שאתה חי בעמק שורץ פסיכופטים שהתחביב שלהם לגזור לגזרים איברי מין נשיים, האם במצב כזה תפרסם ברבים פנטזיה בדיונית שנסבה על הפיכת כוס ג'ינג'י ליצירת אומנות מדממת שנתלית בטייט גאלרי ? (עכשיו, לצורך התרגיל, תמיר את הפסיכופטים בנוער הגבעות / פעילי פתח, תמיר את איברי המין בעצי זית / ראשי חזיר כרותים, תמיר את טייט גאלרי בקבר רחל / הקאסבה של שכם , ותמיר את כתיבת הסיפור ליריית טילי כתף / ריסוס ברובה אוטומטי - מה תקבל? [התשובה במהופך בתחתית העמוד] ) אני אתחיל דווקא עם ב. כשהוספתי את השפויים למשוואה, חשבתי על מרק צ'פמן, ההוא שרצח את ג'ון לנון בהשפעת "התפסן בשדה השיפון". נשאלת השאלה: האם הבעיה היא בצ'פמן או שמא יש משהו אינהרנטי בספר שמעודד מעשים כאלה? כשלעצמי, אינני מכיר דרך טובה יותר להשיב על שאלה כזו מאשר מבחן האדם הסביר (דרך שאני מסכים שאינה מושלמת כשלעצמה), ועל כן אני מעדיף לדון באנשים סבירים. אם נתחיל לקחת בחשבון את מה שהצ'פמנים שם בחוץ עלולים להפיק מהיצירה שלנו, לא נוכל לכתוב דבר. ואם נחשוב על האדם הסביר בלבד, האם ומתי עלינו להתחיל לדאוג שמא היצירה שלנו תגרום לו לבגוד בערכים הטובים והראויים, ובאיזו מידה עלינו לקחת את האחריות על הקוראים ולהגביל את עצמנו? אני לא שואל בעלמא. באמת אין לי מושג כיצד למתוח את הקווים. אם, למשל, אני רוצה לכתוב סיפור על נאצים, ולנאצים האלה יש, מטבע הדברים, דעות איומות והם עושים דברים נוראים ומשבחים האחד את מעשי הזוועה של האחר, האם חובה עליי לכלול נאצי אחד שהופך את עורו ומוקיע את חבריו על מנת שהסיפור שלי לא יואשם בגלוריפיקציה לנאציזם? ברור שזה מסרס את היצירה. ברור באותה מידה שסיפור שבו כל הדמויות מתייחסות ליהודים כאל טפילים בני מוות מבלי שמוצגת קונטרה לעמדה הזו יכול להקרא כמעודד אותה. איך יוצאים מזה? (אוסיף את ההנחה שאינך יודע מי בדיוק יקרא את מה שפרסמת. אם ידוע לי שאת הסיפור שבדוגמה יקראו ניאו-נאצים, אני יכול לתאר לעצמי שהם ישאבו ממנו עידוד לדרכם, ומנגד כנראה שהם מעודדים בדרכם גם בלעדיו. אבל נניח לצורך הדיון שאין מדובר בקהל יעד בעל מאפיינים מוגדרים והומוגניים). |
|
בכוח המוח(שולטת) |
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
4 בנוב׳ 2012
בכוח המוח(שולטת) • 4 בנוב׳ 2012
זאלופון כתב/ה: רצסיבי כתב/ה: זאלופון כתב/ה: מתי פנטזיה בדיונית - בשונה למשל ממניפסט פוליטי, פובליציסטיקה, סאטירה או כתיבה לגופו של אדם קונקרטי - מעניקה לגיטימציה למשהו? כלומר, כאשר היא נקראת על ידי אדם בוגר ושפוי בדעתו?
זאלו - שני דברים: א. לא תמיד אתה יודע איפה זה נגמר ואיפה זה מתחיל. ע"ע אסימוב והיינלין. ב. האם באמת אנחנו אחראים רק כלפי השפויים (ומסירים מעצמנו אחריות כלפי הנעת מטורפים) ? ניקח סיטואציה בדיונית וקיצונית שבה אתה מודע לכך שאתה חי בעמק שורץ פסיכופטים שהתחביב שלהם לגזור לגזרים איברי מין נשיים, האם במצב כזה תפרסם ברבים פנטזיה בדיונית שנסבה על הפיכת כוס ג'ינג'י ליצירת אומנות מדממת שנתלית בטייט גאלרי ? (עכשיו, לצורך התרגיל, תמיר את הפסיכופטים בנוער הגבעות / פעילי פתח, תמיר את איברי המין בעצי זית / ראשי חזיר כרותים, תמיר את טייט גאלרי בקבר רחל / הקאסבה של שכם , ותמיר את כתיבת הסיפור ליריית טילי כתף / ריסוס ברובה אוטומטי - מה תקבל? [התשובה במהופך בתחתית העמוד] ) אני אתחיל דווקא עם ב. כשהוספתי את השפויים למשוואה, חשבתי על מרק צ'פמן, ההוא שרצח את ג'ון לנון בהשפעת "התפסן בשדה השיפון". נשאלת השאלה: האם הבעיה היא בצ'פמן או שמא יש משהו אינהרנטי בספר שמעודד מעשים כאלה? כשלעצמי, אינני מכיר דרך טובה יותר להשיב על שאלה כזו מאשר מבחן האדם הסביר (דרך שאני מסכים שאינה מושלמת כשלעצמה), ועל כן אני מעדיף לדון באנשים סבירים. אם נתחיל לקחת בחשבון את מה שהצ'פמנים שם בחוץ עלולים להפיק מהיצירה שלנו, לא נוכל לכתוב דבר. ואם נחשוב על האדם הסביר בלבד, האם ומתי עלינו להתחיל לדאוג שמא היצירה שלנו תגרום לו לבגוד בערכים הטובים והראויים, ובאיזו מידה עלינו לקחת את האחריות על הקוראים ולהגביל את עצמנו? אני לא שואל בעלמא. באמת אין לי מושג כיצד למתוח את הקווים. אם, למשל, אני רוצה לכתוב סיפור על נאצים, ולנאצים האלה יש, מטבע הדברים, דעות איומות והם עושים דברים נוראים ומשבחים האחד את מעשי הזוועה של האחר, האם חובה עליי לכלול נאצי אחד שהופך את עורו ומוקיע את חבריו על מנת שהסיפור שלי לא יואשם בגלוריפיקציה לנאציזם? ברור שזה מסרס את היצירה. ברור באותה מידה שסיפור שבו כל הדמויות מתייחסות ליהודים כאל טפילים בני מוות מבלי שמוצגת קונטרה לעמדה הזו יכול להקרא כמעודד אותה. איך יוצאים מזה? (אוסיף את ההנחה שאינך יודע מי בדיוק יקרא את מה שפרסמת. אם ידוע לי שאת הסיפור שבדוגמה יקראו ניאו-נאצים, אני יכול לתאר לעצמי שהם ישאבו ממנו עידוד לדרכם, ומנגד כנראה שהם מעודדים בדרכם גם בלעדיו. אבל נניח לצורך הדיון שאין מדובר בקהל יעד בעל מאפיינים מוגדרים והומוגניים). ראשית, הניתוח המשפטי של רצ' מדויק, ובסופו של דבר מוביל לבחינתם של ערכים החשובים לנו, אחד כנגד השני. אני חושבת שככה זה כשערכים מתנגשים. הם מתנגשים כל הזמן ואנחנו אומדים אותם בכל מיני אומדנים ומתווים קווים (דמיוניים למדי לפעמים) מתי יש צורך שערך אחד יסוג מול ערך אחר. מתי חופש הביטוי, וחופש היצירה במקרה הזה, יסוג כנגד האפשרות שאותו חופש יצירה יעודד התנהגות שהחברה מוקיעה, או שחופש הביטוי יסוג כאשר אדם או קבוצת אנשים נפגעת וכו'. צריך לראות מה המחירים והתשלומים שנשלם כחברה בבמקרה כזה או אחר ונמצא לנו איזונים המתאימים לתפישתנו (ולאו דווקא ל"מציאות", שאין לי מושג אם היא מתקיימת במנותק מתפישה.) במקרה שלפנינו אני לא חושבת שחופש היצירה צריך לסגת, ומכמה סיבות. הראשונה היא שאני מאמינה שדווקא מתן פורקן מבוקר לצורך אלים יכול להיטיב איתנו כחברה (ע"ע בדס"ם), ופנטזיה היא דרך מבוקרת למדי לפרוק אלימות. השניה היא שאנחנו כחברה מנסים לגבש תפישה של אחריות עצמית, ושל הבחנה בין טוב ורע. לא יתכן שנגביל את עצמנו באופן ממשי מלשתף בפנטזיות שלנו רק כי ישנם כאלה שאינם אחראים למעשיהם. זה להפיל על החברה אחריות שצריכה להיות מוטלת על הפרט לדעתי. השלישית היא שלא באמת מדובר בכתיבה קיצונית שקשה לעמוד בפניה ושגורמת לאבד את הצפון. כולה פנטזיית אונס. יש אותה לרובנו, רובנו המוחלט לא אונס למרות שהפנטזיה מקננת בו. בקיצור, אני לא לגמרי מבינה איך דווקא הפנטזיה הפושרת למדי הזו, יצרה כזו סערה. |
|
חניבעל |
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
חניבעל • 5 בנוב׳ 2012
נקבה' כתב/ה: אני אומרת שאפשר היה להשקיע קצת יותר
הוא יכל נגיד להכות אותה, מכות רצח הוא יכל ללכת על אונס אנאלי ברוטאלי, זה אלמנטרי הוא יכל להביא 3 חברים אלימים ומה פתאום להמשיך כשהיא מעולפת? מה עם להעיר אותה ולהמשיך??? הוא יכל לפחות לגמור לה על הפנים ולהשתין לסיום. אבל לא, במקום זה קיבלנו אונס רומנטי מחריד, ועוד בפורום בדסמ. בחיי גועל נפש. אחלה השראה. המון תודה. |
|
newoldone |
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
newoldone • 5 בנוב׳ 2012
אני אקדים שאין לי התנגדות לפרסום כאן של סיפורים כאלה, אבל אני רוצה בכל זאת לחדד נקודה:
יש הבדל בין תיאור אונס שמתפרסם כאן כפנטזיה, לבין אותו תיאור של אותו אונס שמתפרסם בתוך ספרות יפה, דיווח בעיתון, או ספר לימוד. ההבדל הוא שכאן עצם הפרסום כולל בתוכו את הלגיטימציה להנות מהתיאור. נכון שהרבה אנשים נהנים מתיאורי אונס גם כשהם מתפרסמים במקומות האחרים, אבל זו תוצאת לוואי. הפרסום שם לא כולל בתוכו כחלק בלתי נפרד ממנו את הלגיטימציה להנות. אני חושבת שזה מה שמקפיץ כאן אנשים, יותר מעצם התיאור. |
|
רפאל |
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
רפאל • 5 בנוב׳ 2012
בכוח המוח כתב/ה: במקרה שלפנינו אני לא חושבת שחופש היצירה צריך לסגת, ומכמה סיבות. [...] אנחנו כחברה מנסים לגבש תפישה של אחריות עצמית, ושל הבחנה בין טוב ורע. לא יתכן שנגביל את עצמנו באופן ממשי מלשתף בפנטזיות שלנו רק כי ישנם כאלה שאינם אחראים למעשיהם. זה להפיל על החברה אחריות שצריכה להיות מוטלת על הפרט לדעתי.
בעיני זה אולי הטיעון החשוב ביותר והחזק ביותר שעלה כאן. כאשר שוקלים ערכים זה לעומת זה, נדמה לי שהערך הכבד מכל הוא כבודם של בני אדם. וכבודו של אדם הוא בדיוק מה שבכוח כותבת כאן: מעמדו האוטונומי של אדם בחברה, החופש שלו לחשוב, החופש שלו לבחור בשביל עצמו, ובסופו של דבר גם אחריותו לבחירותיו ולמעשיו. רק בצילו של הערך הזה יש לדעתי, בחברה הומניסטית וליברלית, טעם לאסור אונס. הרי מעשה אונס אסור מפני שהוא פוגע בכבודו של אדם. אבל האם בשביל למנוע באופן היפותטי כמה מעשי אונס אפשריים, מותר לנו לפגוע באופן גורף בכל חברי החברה ולהפסיק לכבד אותם? כלומר, להפסיק לנהוג בהם כיצורים אוטונומיים שחופשיים לחשוב ולבחור בשביל לעצמם, ולהתחיל לנהוג בהם כאוטומטים שמושפעים מפרסומים שונים, וכדי לשלוט בבחירות שלהם גם לנסות ולשלוט בתכנים שמותר לפרסם בחברה? האם אנחנו מעדיפים חברה שיש בה אנשים חופשיים שיכולים לנצל את החופש שלהם בשביל לאנוס, או חברה של אוטומטים שעברו שטיפת מוח ושבחיים לא יאנסו? על השאלה הזו עשו את הסרט "התפוז המכאני" שהוא סרט מצוין בעיני. |
|
גברים(שולט) |
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
לפני 12 שנים •
5 בנוב׳ 2012
גברים(שולט) • 5 בנוב׳ 2012
מבלי לחפור יותר מדי על למה ומדוע, אני יודע לומר שתיאור או מחשבה על בני סלע אונס מישהי, פשוט מגעיל ומחריד אותי.
התיאור כאן, עשה לי אותו דבר. |
|