חשבתי שיהיה רומנטי

חשבתי שיהיה רומנטי

חניבעל • 5 בנוב׳ 2012

הזהרת תוכן קשה. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם!.

הסיפור הבא נכתב בהשארת סיפור הפנטזיה שכתב פולו, אשר אני מעריך מאד את כתביו הלא קונבנציונאליים ובהשראת חלק מהתגובות לאותו פרסום.
http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=32691

יש לציין שהעלילה והדמויות בידיוניות.


בשלב מסויים כבר הפסקתי לשמוע את הקשקושים שלה. על כמה היא מתה על החוף הזה של בית ינאי. מספרת על כמה מהשכנים העשירים שלה שיושבים בטח ממש עכשיו על שפת המצוק במרפסת המהגוני שלהם ומעשנים את הקוהיבה היומית שלהם.

הסתכלתי עליה במן מבט מוזר אבל היא בשלה.

היא בטח חושבת שזה רומנטי. ללכת לשפת הים מבלי לדעת את השם הפרטי. מבלי לדעת עם מי. לקחת את הבליינג דייט שלב אחד הלאה. או לפחות ככה היא קוראת לזה. האם זה באמת? האם את חושבת שאת מכירה אותי? היא ממשיכה בהתלהבות הטיפוסית של בנות ה-16. רק מרחק השנים מעידים כמה זה בנאלי.

ילדה טפשה. יורדים בירידה התלולה אל החוף. היא בטח חושבת שנזדיין עם הבגדים. זו הסיגריה השניה שאני מדליק ורק קצב השאיפות שלי מעיד על מצב הצבירה הנזיל שלי כלפיה.

במקום כזה אני אפילו לא צריך לבדוק אם מישהו מסתכל. והנה היא ממש לפי הספר מספרת לי כמה היא לא בחורה קונבנציונאלית לגילה הצעיר. היא לא שייכת לדור הג'סטינביבר או לליידיגאגא למינהם. יש לה אולדיז על הקירות. להקות של פעם. האם בגלל זה את הלכת לפגוש גבר שיכול להיות המעסיק של אבא שלך? בלי לדעת את השם שלו.

עד כמה את טפשה שזה לא יאומן. ומעיף לה כאפה מאחורי ראשה. לא בגלל שזה התלבש יפה. בגלל שבאמת רציתי. הזווית הנוחה היתה בונוס.

היא צוחקת בזחיחות הידועה שלה. כמה ניבובים הייתי צריך לסבול במסן כדי להגיע איתה לפה. אני חושב שאני צריך להקיא. אבל הצחוק שלה עצבן אותי רק יותר.

מצחיק מה? ואז נתתי לה אגרוף לתוך הפנים.

היא התמוטטה על החול הנעים ואני רק הרהרתי ביני לבין עצמי אם האגרוף כאב לה יותר מעצם ההפתעה. האמת שרציתי לכבות את הסיגריה בתוך הנחיר שלה. מתאים בדיוק.

הנה זה מגיע. הצווחה הכל כך מוכרת. אני יכול לזהות את זה כבר במאית שניה שהיא אוספת אוויר בראות שלה לקראת זה.

אז אני מקדים תרופה למכה. אני רוכן לעברה וטומן חול ים בתוך הפה שלה.

הופך אותה על הבטן ומהדק את הרגל שלי לפנים שלה. אני גם חושב שזו כל ההשקפה שצריכה להיות לך עכשיו.

אני קורע ברגישות ובתקיפות את בגדיה מעליה. אני מעדיף בידיים את מבינה. אני לא איש של סכינים. אבל זה לא אומר שאין לי אחד. למה ברגישות את בטח שואלת אני מגחך. רגיש מספיק כדי שלא יישאר לך במה להתכסות רגע אחד אחרי.

אני משחרר את הרגל מעליה ומרים לה את הראש מהחול. את מבינה, אני לא הולך להרוג אותך. זה לא כיף. אני רוצה שתחיי חיים שלמים אחרי זה. עצם הידיעה שתמשיכי איכשהוא לחיות אחרי זה מעוררת אותי. אפילו לא עצם המעשה עצמו. אני חושב לטווח ארוך.

חור התחת שלה קטן ובאמת יבש. ולמרות שהבאתי חומר סיכה איתי , פק"ל קבוע יחד עם המפתחות , הארנק והאייפון, אני מעדיף בשיטה הישנה הטובה. אני מחדיר בכוח את אצבעותיי לתחת שלה. אני ידוע כעקשן גדול את מבינה. זה ייכנס. היא מנסה לצרוח אי שם למטה מתחתיי. דחפתי לה את מה שנשאר מתחתוניה לתוך הפה שלה. ספוגים בחול ובזיעה הטבעית שלה. אני לא לגמרי רע. אני נותן לך להריח ולטעום את הריח הטבעי שלך תוך כדי. שאיכשהוא תרגישי בבית כשזה קורה.

אני דופק אותה כבר עם 3 אצבעות בתוכה. חבל שאין לי פה את התשיעית של בטהובן איתי. מזל שכפרס ניחומים יש לי את הצווחות השקטות שלה לתוך החול. חבל שלא הקלטתי. כשיצאנו מהרכב ידעתי ששכחתי משהו. האייפון נשאר שם. יש לי אוסף בבית. כן קטנה. אוסף של צווחות מוקלטות. זו המומחיות שלי את מבינה. להשאיר את זה כל הזמן ברמת הצווחה ולא הבכי. כשאת מתחילה לבכות אני מבין שנכשלתי. אבל אני אוהב שזה מעורב. שניהם ביחד.

אני מוציא את האצבעות הספוגות ממך ועולה עלייך. באותה המהירות שאני יכול לשלוף את החזיה שלך מאחורי גבך ביד אחת, כך אני גם יכול כבר להוציא אותו החוצה. את הזין שלי טפשה. את הזין.

ואז אני מחכה. אני רוצה שתצבור מעט כוח כדי שתמשיך להילחם בי. זה לא כיף לשחק לבד. שחקי איתי. ועוד מכה על הראש. אני מאד מקווה שתכתבי בלוג אחרי זה. יהיה לי את הכבוד לקרוא על חייך אחרי שכל זה ייגמר.

זה השלב שבו אני מרגיע אותך לפני שזה קורה. אל תשאלי אותי למה אני עושה את זה. אני לא לגמרי מפלצת.

אז עכשיו אני הולך לדפוק אותך בתחת קטנה. וכן, אני יודע שאני הראשון. למה לא בכוס את בוודאי שואלת שם בתוך החול. כדי להימנע מהאפשרות שתהני מזה. . זה לא כיף.

כשאני מרגיש שהיא מתחילה לבעוט ברגליים אני מחייך. זה כל כך חינני לראות אותך נלחמת. זה חמוד. ממש כמו החדר שלך דרך המצלמה שלי. אחרי שתי דקות אני כבר יוצא החוצה. אני משתעמם מהר.

עומד מולך עם הזין החצילי שלי ומרים אותך עם השיער. אני אוהב אותך ככה עם העיסה הזו על הפנים שלך. הפה שלך סמ ספורים מהזין שלי. כל כך נוצץ מול הפה המלולכך והמזוהם שלך.

אני הולך לזיין אותך בפה קטנה. אם את תוציאי את השיניים שלך החוצה, אני אוציא את הסכין מהכיס. תעודת ביטוח את מבינה? זה בא עם הגיל. כשתגדלי תביני.

ואז אני מתחיל לדפוק לה את הפה והגרון. משחיל אותו עד הסוף. עד לביצים. נהנה לראות אותו חודר את הגרון שלה. היישר למטה. אני מוציא את הזין ומורח את העיסה הרירית הזו על פניה. ושוב נכנס. חזק יותר. מחזיק את הראש שלה כמו בובה. בשיער. באוזניים. באף. בשלב מסויים כבר לא החזקתי.אחרי 10 דקות את זיינת את עצמך לבד. אם רק היית יכולה לראות את עצמך.

אני מוציא את הזין שניה לפני ואז גומר על כל הפנים שלך. מכניס לנחיריים באף. לעיניים. כמו טיפות עיניים. אולי זה בריא, לכי תדעי. ושוב מורח את הדייסה הזו על הפרצוף שלך. משהו חסר לי פה. אני משפשף את הפנים שלך על החול. שתראי כמו יצירת אומנות. נפלאה. טפשה מטומטמת. משהו עדיין חסר לי. אהה.. כן. מצאתי.

אני משתין לה על כל הפנים. על השיער. לתוך הפה. הסתכלתי על השתן שלי שוטף את הפנים שלה וחשבתי רק על דבר אחד. אני חייב לשתות הרבה הרבה יותר.

חשבתי שיהיה רומנטי להשאיר אותך פה כשרק הלילה חסר הירח ואור הכוכבים המלא מלווה אותך. חשבתי שיהיה רומנטי ששביל החלב בעצמו מכסה אותך. אני מוציא מהארנק שלך את המאתיים שלה.

חשבתי שיהיה רומנטי לתת לך לשלם על היציאה.

nomorenomore • 5 בנוב׳ 2012

אני רק חייב לציין, ובאמת סליחה שאני מבקר כתיבה שטובה פי כמה וכמה מונים מהכתיבה שלי - אבל זה קצת נשמע לא הגיוני

"אני מוציא מהארנק שלך את המאתיים שלה. "

זה לא אמור להיות שלך ו שלך או שלה ושלה ?

או שאני טועה ?

שוסי • 5 בנוב׳ 2012

חניבעל,בלי שיפוטיות או ביקורת,באמת שרק מסקרנות,האם הסיפור מגרה אותך ברמה המינית?
(ציינת שהוא נכתב בהשראת חלק מהתגובות לסיפור של פולו)

בכוח המוח​(שולטת) • 5 בנוב׳ 2012

זה מייצר לי איזה דיסוננס. כאילו שאתה כותב את זה, אבל זה לא מה שמגרה אותך.
זה כתוב טוב, כי אתה כותב טוב, אבל איכשהו זה עמוס מדי, כמו רשימת מכולת שעושים עליה וי.

כשאני קוראת את זה אני חושבת: הוא הרי היה עושה עם הדמות הזו (שדווקא מוצאת חן בעיניו) דברים אחרים לגמרי.

וזה דווקא בא לי בטוב, שזה מה שאני חושבת על הסיפור ועליך.

חניבעל • 5 בנוב׳ 2012

טכנית אתה כמובן צודק אבל עד שניסיתי לתקן, פספסתי את חמשת דקות החסד שלי.

תודה.

חניבעל • 5 בנוב׳ 2012

די מדויק. בלי להכנס אפילו לפרטים.
הדמות הזו הרי מופיעה אצלי כמה וכמה פעמים. פה ושם.

נ.ב
תתפלאי בטח לדעת שלא כל דבר שאני כותב מגרה אותי.



הסיפור הנ"ל למשל כן

חניבעל • 5 בנוב׳ 2012

זה מורכב.

זה מגרה ברמת הקיצוניות. ברמת העלילה המופשטת. ברמת המוסר והמצפון או חוסר המוסר והמצפון.
זה לא מגרה ברמה הטכנית.
אני למשל לא רואה את עצמי בשום מצב שהוא מכניס למישהי אגרוף לפרצוף. סטירה בוודאי. דברים אחרים שקורים שם. לא אגרוף.

amy​(נשלטת){מבטלעיניים} • 5 בנוב׳ 2012

מבינה אותך לגמרי. גם אני נמשכת בטירוף לחוסר מוסר ומצפון. בפנטזיה... במציאות יש לי הרבה דרישות

Brave girl • 5 בנוב׳ 2012

פשוט גועל נפש אחד גדול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

דוחה.

Here And There​(נשלטת) • 5 בנוב׳ 2012

אבל מעבר לזה, מה שמסקרן אותי זה הניגוד שהסיפור הזה יוצר בין ה'דמות' שאתה מתאר בפרופיל, שהוא 'הילר', 'מפרק ומרכיב' ובאופן כללי מאמין בשימוש בבדס"מ למטרות חיוביות של טיפול וריפוי, לבין הדמות בסיפור שהוא מאוד ברוטאלי ו מאוד רשע, עם רצון לחרב ולהרוס.

בעקבות זאת אני תוהה מה מקור הסיפור הזה.

אז אם זה פורסם במטרה להתריס, מאוד בוגר, אם לא, אשמח לשמוע איך אתה מבין את הפער המאוד גדול בין שני ה'דמויות' הללו.