צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

להקיא או לא להקיא,זו השאלה.

שחורה​(שולטת)
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012
שחורה​(שולטת) • 17 בנוב׳ 2012
מון יקר,במציאות שלנו איש לא חי בבועה,הרקטות לא פוסחות על גוש דן,אלו חיינו. מנגד כולנו ממשיכים בשגרת חיינו,כולל משחקי הספורט בין. אזעקה לאזעקה רצים למרחב המוגן,הולכים לעבודה כרגיל כל עוד לא ניתנה הוראה אחרת. אסור לנו להסתגר כמו עכברים בבתים ולהכנע לטרור .ובנוגע לדיאלוג ששמעת ונחרט בזכרונך רק בגלל היותו חריג ולא משקף. " מי ייתן ואיש ישב תחת גפנו ותאנתו ואיש את אחיו יעזורו"
A v​(שולט)
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012

Re: ל- A.V. תקיא. אנ כבר הקאתי קודם.

A v​(שולט) • 17 בנוב׳ 2012
Mooooon כתב/ה:
ל- A.V

הנה לך סיפור קטן, נראה איך אתה מתמודד איתו.

חיפה, שנת 2006, איפה שהוא באמצע מלחמת לבנון השניה.
חיזבאללה יורה כל יום כמה מטחים, אזעקות כל הזמן. ביום הראשון של המלחמה נהרגו 8 עובדי רכבת כאשר טיל פגע ישירות במוסך בו עבדו. מאז אף אחד לא מתעלם מהאזעקות.
כמעט אי אפשר לצאת מהבית, כל הזמן צריך לבדוק איפה יש בסביבה מקום מסתור למקרה של אזעקה.
הילדים הופכים בהדרגה ליותר ויותר נוורוטים.

אנחנו מנסים לנסוע דרומה בכל הזדמנות שאפשר, כדי להתרחק מהטילים והאזעקות.
אז ככה, בערב אחד, איפה שהוא בשבוע שלישי של המלחמה, נסענו ללונה פרק, בתל-אביב.

בלונה פרק החגיגה בעיצומה. אין זכר לאזעקות או לסימני מלחמה.
עד כאן זה בסדר מבחינתי.
בשלב כל שהוא קניתי לעצמי קצת אוכל והתיישבתי ליד השולחן.
לפני ישבו זוג גברים בעלי כרסים מהסוג שבדרך כלל אתה פוגש בבסטה בשוק. הם דברו בכל רם, והנה מה ששמעתי. אני מדייק בציטוט, אלו דברים מהסוג שלא שוכחים.

"זה דווקא טוב שהצפוניים האלו, בחיפה, חוטפים קצת", אמר השמן הדוחה, "לא מפריע לי. אלו שם בחיפה כולם חראות שמולאנים, לא יזיק להם שיחטפו".
אמר ושפך עוד מיונז על על ערמת הציפס הענקית.

בשעה עשר, עודנו בלונה פרק, נשמע קול נפץ. הפרק ירה זיקוקים, "חגיגה לכבוד חיילינו הנלחמים בלבנון".
המבקרים, רובם תל-אביבים כנראה, צפו בזיקוקים בהבעת הנאה.
הילדים שלי רצו לתפוס מחסה.

אל תספר לי שתל-אביב זה לא בועה.


בוא אגיד לךבאותו יום ממש אני הייתי בבית שלי במעלות

ילד כמעט 8

ילדה בת 6

שכונה נטושה היינו היחידים בשכונה שנמצאת ממש בקצה העיר,האוכל כמעט נגמר

סיגריות וקפה כבר אזלו,שלמה ארצי מתנגן בלופ בקולי קולות כדי לעמעם לילדים את רעש המטחים..

בחיפה רבתי בכל התקופה הזו כולל קריות נפלו כ74 רקטות במעלות לבדה כ500.

והחלאות שתיארת...אלה בדיוק האנשים שכתבתי עליהם.

אני לא מצפה מאף לא אחד,שנמצא במקום בטוח שיעצור את חייו ו"יזדהה" לא מצפה לרחמיו

או כל דבר אחר.

משם עד לאחל לאחרים לספוג כדי לספק איזה יצר חולני(לטעמי) המרחק גדול.

בשום מצב כזה לא אקנא בעיר שלא מופגזת,יותר מזה.

אשמח שלפחות חלק חיים את החיים הכי קרוב לנורמלי שאפשר.
the rain song
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012

Re: ל- A.V. תקיא. אנ כבר הקאתי קודם.

the rain song • 17 בנוב׳ 2012
Mooooon כתב/ה:
ל- A.V

הנה לך סיפור קטן, נראה איך אתה מתמודד איתו.

חיפה, שנת 2006, איפה שהוא באמצע מלחמת לבנון השניה.
חיזבאללה יורה כל יום כמה מטחים, אזעקות כל הזמן. ביום הראשון של המלחמה נהרגו 8 עובדי רכבת כאשר טיל פגע ישירות במוסך בו עבדו. מאז אף אחד לא מתעלם מהאזעקות.
כמעט אי אפשר לצאת מהבית, כל הזמן צריך לבדוק איפה יש בסביבה מקום מסתור למקרה של אזעקה.
הילדים הופכים בהדרגה ליותר ויותר נוורוטים.

אנחנו מנסים לנסוע דרומה בכל הזדמנות שאפשר, כדי להתרחק מהטילים והאזעקות.
אז ככה, בערב אחד, איפה שהוא בשבוע שלישי של המלחמה, נסענו ללונה פרק, בתל-אביב.

בלונה פרק החגיגה בעיצומה. אין זכר לאזעקות או לסימני מלחמה.
עד כאן זה בסדר מבחינתי.
בשלב כל שהוא קניתי לעצמי קצת אוכל והתיישבתי ליד השולחן.
לפני ישבו זוג גברים בעלי כרסים מהסוג שבדרך כלל אתה פוגש בבסטה בשוק. הם דברו בכל רם, והנה מה ששמעתי. אני מדייק בציטוט, אלו דברים מהסוג שלא שוכחים.

"זה דווקא טוב שהצפוניים האלו, בחיפה, חוטפים קצת", אמר השמן הדוחה, "לא מפריע לי. אלו שם בחיפה כולם חראות שמולאנים, לא יזיק להם שיחטפו".
אמר ושפך עוד מיונז על על ערמת הציפס הענקית.

בשעה עשר, עודנו בלונה פרק, נשמע קול נפץ. הפרק ירה זיקוקים, "חגיגה לכבוד חיילינו הנלחמים בלבנון".
המבקרים, רובם תל-אביבים כנראה, צפו בזיקוקים בהבעת הנאה.
הילדים שלי רצו לתפוס מחסה.

אל תספר לי שתל-אביב זה לא בועה.

אם במקרה היית מתיישבת ליד מישהו מחבריי היית שומעת דאגה ואמפטיה, היית שומעת חוויות מאיך זה לגור עם משפחה שאת מארחת למרות שכולם זרים זה לזה.
אם היית מתיישבת ליד אחת מחברותיי היית שומעת איך זה לגור בדירה סטנדרטית בבנין רגיל בלב תל אביב עם 10 כלבים נטושים שהיא אספה כשנסעה במיוחד בשביל זה לצפון.
שני מפגרים הם ההוכחה שתל אביב היא בועה? באמת?

ואם הזיקוקין היו בנס ציונה או יבנה או כל ישוב אחר שלא היה בטווח הטילים אז, נראה לך שהתגובות היו שונות?
ואם היום יהיו זיקוקין בחיפה איך יגיבו ילדי חיפה לעומת ילדי באר שבע שבאו להנפש קצת?

אין איזור בארץ שלא היה תחת מתקפה בזמן זה או אחר.
אבל מי שזה עושה לו טוב אז סבבה, גם בתל אביב יש אזעקות
פרלין​(נשלטת){ש}
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012
פרלין​(נשלטת){ש} • 17 בנוב׳ 2012
זה קצת מגוחך לדבר על בועה כשלוקחים בחשבון שרוב תושבי תל אביב לא תל אביבים במקור ושבארץ כל כך קטנה כמעט לכל אחד יש משפחה וחברים בכל מקום.

ואם תל אביב מצליחה להישאר בועה קטנה של פלורליזם ושמחה ויצירתיות ונהנתנות וחילוניות, אני חייבת להגיד שבאופן אישי אותי זה רק משמח.

אין שום דבר רע בזה שיש מקום שממשיך לחיות למרות כל מה שקורה מסביבו, הנורמליות הזו היא מבורכת והיא מה שמחזיקה פה לא מעט אנשים.
מלכתא
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012
מלכתא • 17 בנוב׳ 2012
לי נראה שהדיון הזה הפך לדיון התנערות מאחריות ("אבל אני בסדר, לא כולם כאלה")
ודיון של מי מסכן יותר ("גם בתל אביב יש אזעקה!")

אז תפסיקו,
אין כאן מסכן יותר או מסכן פחות.
מאז תחילת המבצע קיבלתי הרבה הזמנות לבוא להתרענן בירושלים- ואז גם לשם הגיע.
רציתי לצאת להתרענן בתל אביב- גם לשם הגיע, ורוב חבריי העדיפו להישאר פה עם הממדים.

אז אין פה מסכן יותר או מסכן פחות, יש כאן מודע יותר ומודע פחות.

יש כאן אנשים שחווים את זה 12 שנה ברצף.
כמה מכם ביקרו בשדרות? כמה מכם ישנו לילה בשדרות?
ויש אנשים שאחרי 3 אזעקות ביומיים חושבים שהמצב שלהם נורא, ואין ספק שזה מלחיץ כי הם לא רגילים לכך, אבל יש עוד אנשים שחירבנו עליהם במשך שנים ואף אחד לא חשב איך הם מרגישים.
אז אם בתל אביב אנשים מגיבים בהיסטריה,
בדרום מגיבים באדישות (ולכאורה, האנשים שיוצאים לראות ולצלם, כמו המשפחה שנהרגה).

יש לי אלף ואחת דוגמאות לתת לכם לאדישות של אנשים (בעופרת יצוקה למשל, מישהי צפונית אמרה לי "מגיע לכם, אנחנו סבלנו עכשיו תורכם") או לכמה לאזעקות הללו יש השפעה לטווח ארוך (בחו"ל, שתופסים מחסה כששומעים צליל עולה ויורד לפתע).

אבל באמת שאין כאן מסכנים יותר ומסכנים פחות, תפסיקו, לא מחלקים פרסים למי שסובל יותר!
קצת הזדהות, אנשים!
שוסי
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012
שוסי • 17 בנוב׳ 2012
fog כתב/ה:
סליחה, אבל איכשהו, כתושב שלא חווה עדיין אזעקה, מגעיל אותי יותר שלא שמעתי אפילו תגובה אחת מתל-אביב של "וואו זה נורא! עכשיו אנחנו מבינים את תושבי הדרום"
או מצידי, שזה יהיה
"וואו, זה לא כלכך נורא. איזה כיף שאחנו בעיניין הזה ביחד עם תושבי הדרום."
או אפילו שיהיה
"וואו, זה בכלל לא נורא. מה הם בוכים שם בדרום?"

אבל כל מה ששמעתי זה
"וואו, רע *לנו *כלכך!!! *אנחנו* מסכנים! אוי אוי אוי"
או
"כשזה היה בדרום, מילא. אבל עכשיו זה אצלנו! הם יורים על המדינה שלנו!"

אתם פשוט לא קולטים כמה זה מעליב, אה?

הבנתי פוג,שהרבה שנים לא היית בארץ,זה כנראה מסביר את התגובה האומללה שלך.
אז שומע?
רוב שנות ילדותי שהפכו במרוצות השנים לנערותי המוקדמת,למדנו אנחנו אנשי "תל אביב הבעותיים" לפתח פוסט טראומה מ..אוטובוסים.אני זוכרת את התקופה הזו שהיו כ"כ הרבה פיגועים שפשוט לא נשארו אוטובוסים,פשוטו כמשמעו.
שוסי
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012
שוסי • 17 בנוב׳ 2012
200 מטר ממיקום ביתי הנוכחי,התפוצצה ילדה בת 13,ו7 פעמים התפוצץ אותו אוטובוס שלוקח אותי יום יום כיום לאוניברסיטה.
אין לי שום כוונה או רצון בכלל להתחיל להשוות צלקות פוסט טראומטיות,וברור לי שכיום האיום היום יומי שעמו מתמודדים תושבים מחוץ למרכז גדול הרבה יותר ממה שאני חווה.
עם זאת,אף אחד מתושבי המדינה,בתל אביב או מחוצה לא חי "בבועה",זה פשוט לא אפשרי טכנית.
פייס איט פוג,כולנו דפוקים פוסטראומטיים.
הדורבנים​(נשלט)
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012
הדורבנים​(נשלט) • 17 בנוב׳ 2012
לא טענתי כלל שתושבי תל אביב חיים בבועה, או שלא היו בה פיגועים, או שהם לא מבוהלים כמו כולם.

כן טענתי, שרבים מהם לא סופרים אנשים שלא חיים לידם, ומגיבים כאילו "ההם" לא קיימים כלל.

אלה שני דברים שונים בתכלית. יותר מכך, פיגועים בתל-אביב רק העצימו את התופעה העצובה הזו. כי פיגוע בתלאביב וירושליים תמיד נספר הרבה יותר בתקשורת מפיגועים בפריפריה.
philia'
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012

אחל'ה דוגמא!!! אתה במקרה עובד בסקרים???

philia' • 17 בנוב׳ 2012
Mooooon כתב/ה:
ל- A.V

הנה לך סיפור קטן, נראה איך אתה מתמודד איתו.

חיפה, שנת 2006, איפה שהוא באמצע מלחמת לבנון השניה.
חיזבאללה יורה כל יום כמה מטחים, אזעקות כל הזמן. ביום הראשון של המלחמה נהרגו 8 עובדי רכבת כאשר טיל פגע ישירות במוסך בו עבדו. מאז אף אחד לא מתעלם מהאזעקות.
כמעט אי אפשר לצאת מהבית, כל הזמן צריך לבדוק איפה יש בסביבה מקום מסתור למקרה של אזעקה.
הילדים הופכים בהדרגה ליותר ויותר נוורוטים.

אנחנו מנסים לנסוע דרומה בכל הזדמנות שאפשר, כדי להתרחק מהטילים והאזעקות.
אז ככה, בערב אחד, איפה שהוא בשבוע שלישי של המלחמה, נסענו ללונה פרק, בתל-אביב.

בלונה פרק החגיגה בעיצומה. אין זכר לאזעקות או לסימני מלחמה.
עד כאן זה בסדר מבחינתי.
בשלב כל שהוא קניתי לעצמי קצת אוכל והתיישבתי ליד השולחן.
לפני ישבו זוג גברים בעלי כרסים מהסוג שבדרך כלל אתה פוגש בבסטה בשוק. הם דברו בכל רם, והנה מה ששמעתי. אני מדייק בציטוט, אלו דברים מהסוג שלא שוכחים.

"זה דווקא טוב שהצפוניים האלו, בחיפה, חוטפים קצת", אמר השמן הדוחה, "לא מפריע לי. אלו שם בחיפה כולם חראות שמולאנים, לא יזיק להם שיחטפו".
אמר ושפך עוד מיונז על על ערמת הציפס הענקית.

בשעה עשר, עודנו בלונה פרק, נשמע קול נפץ. הפרק ירה זיקוקים, "חגיגה לכבוד חיילינו הנלחמים בלבנון".
המבקרים, רובם תל-אביבים כנראה, צפו בזיקוקים בהבעת הנאה.
הילדים שלי רצו לתפוס מחסה.

אל תספר לי שתל-אביב זה לא בועה.




נו שוין!

באמת אחל'ה דוגמא.

אז ישבו לידך זוג מייצג.

יופי של דוגמא.

יופי של תובנה.

הידד והיאך!

ממש מ.ש.ל.

מעניין מי חי יותר עמוק בבועה.



. . .
שוסי
לפני 12 שנים • 17 בנוב׳ 2012
שוסי • 17 בנוב׳ 2012
כמו שרבים מסתם אנשים לא סופרים אנשים שכן חיים לידם אולי?.בכל מקום בעולם בכל זמן נתון להרבה אנשים לא איכפת מאנשים אחרים.האם אתה סבור שלכל תושבי הפרפריה היה תמיד נורא איכפת כל הזמן מגלי הפיגועים בתל אביב?.אנשים נוטים להיות אנשים,לא משנה מהיכן הגיעו.
פוג,בחייאת,עדיף שתתנצל ותודה שהגבת בטמטום,קורה.
רד מהעץ וזהו.