להקיא או לא להקיא,זו השאלה.

Winner​(מתחלפת) • 18 בנוב׳ 2012

רציתי לכתוב עוד משהו אבל קטעה אותי עוד אזעקה..
אז אחרי שהכל בסדר וחוצ מפחד וחרדה אנחנו בסדר. אז שתדעי שבוטלו לי כל העבודות פה ההפסד הכלכלי שלי עצום (כן אנסה לדאוג להחזרים אחכ אם אצליח להבין את הבירוקרטיה בעיניין) אני ו3 ילדים כל היום בבית פוחדים לצאת לכמה דק לראות אור יום.ואפילו פוחדים ללכת לקנות לחם וחלב.
יום ההולדת של הבן שלי שמתקיים היום בוטל אחרי שכבר חודשיים הוא סופר את הימים מתי יגיע.
אז עכשיו תסבירי לי שוב למה צריך לטפל באזעקות בת"א ופה זה לא ככ נורא?

the rain song • 18 בנוב׳ 2012

ווינר וכולם בעצם,
חס וחלילה חס ושלום חייכם שווים פחות.
אם הבנתי נכון את מרי ג'ין היא מדברת על שיקולים פוליטיים
וכולנו מספיק מבוגרים לדעת שפוליטיקה לא מתחשבת בראש ובראשונה בחיי אדם.
כבר אמרתי בתגובתי הראשונה - מפוליטיקה רצוי, מומלץ וכדאי מאוד להקיא
לצערי גם זה לא יעזור.
בכל העולם ולאורך ההסטוריה אנו עדים לזה. מספיק להעיף מבט לסוריה ולהשוות את מצב האזרחים והילדים החפים מפשע שם לעומת תושבי עזה. ולראות את התגובות בעולם הערבי ובעולם בכלל.

תמסרי לבן שלך שיהיה לו מזל טוב ויום הולדת שמח למרות המסיבה שנדחתה
אמן בשנה הבאה הוא יחגוג כפול

aka BODYGUARD • 18 בנוב׳ 2012

תל אביב הפכה מרצונה או שלא לכתר הישראלי.

מאות פיגועים תוכננו ובוצעו בעבר בתחומה,
העירקי החולה נפש שיגר סקאדים לכיוונה,
הנבלות בעזה מנסים להשיג פגיעה ישירה לצורך התעמולה בעיקר שלהם.
לא מדובר בשמחה זו או אחרת לטעמי, הייתי מגדיר זאת יותר כציפיה,
כשהמחשבה המנחה היא שתל אביב היתה ותהי תמיד סוג של נקודת מפנה בלחימת
ההתשה המטופשת הזו.
האמונה הרווחת אומרת שפגיעת נפש בתל אביב תטרוף את הקלפים ותוציא את הכניסה
הקרקעית לתנועה, מה שכביכול יעשה שינוי מהותי במאזן האימה הנוכחי.
מכאן כל מילה תהיה בבחינת ניסיון להתפלפל ולשחק בלהיות פרשן פוליטי/צבאי ואין בזה
שום סוג של תועלת.
אין ספק שלא יתכן שלמעלה מעשור שנים ילדים נולדו, גדלו וגדלים לתוך מציאות שהממ''ד
הוא החדר הראשי בבית, אין ספק שמדינה ריבונית אינה יכולה להרשות לעצמה לחיות
10 שעות תחת טילים ורקטות באויר ולא לעשות תהליך צבאי ו/או מדיני שיעצור את זה,
בטח לא מדינה כישראל ששסועה ממלחמות, פיגועים ואי שקט סביבתי במזרח התיכון.
ההשלמה הזו של ממשלות ישראל לאורך כל התקופה הזו לא תיזכר בספרי ההיסטוריה
כתקופה מחמיאה ולעיתים אני תוהה אישית האם כל האופציות המדיניות שהתנהלו כאן
במשך שנים רבות, לא היו בבחינת ביזבוז זמן ולא יותר.

כל הסכם שלום הוסכם על שולחן הדיונים, לא בשדה הקרב, זו לפחות ההיסטוריה.
מצד שני, ברגע שהאויב שלך הושמד, אינך נזקק להסכם שלום.
כשאתה מתיישב לשולחן הדיונים עם מי שיש לו מה להפסיד, תוכל להשיג הישגים והסכמים.
כשאתה מתיישב ומולך יש מחבלים שמטרת העל המוצהרת שלהם היא השמדתך,
כל הסכם, הודנא, הינו בבחינת משהו זמני ושברירי מאחר ומטרת העל שלהם לא תשתנה.

יקומו כל מתיפיפי הנפש ויספרו לי ולכם שאנו צבא כיבוש, הורגי ילדים ושאר סיסמאות
שהחברים בחמאס שלהם מלעיטים את מוחם ואנו נמשיך לטעון בפשטות שאנו יורים
על מטרות ראויות, מטרות שמהן יוצאים רקטות בפראות לעבר יעדים אזרחיים בלבד,
אף אחד מההנהגה הישראלית לא מכוון על בית ספר.
נכון, טעויות קרו.
טעויות יקרו.
הילדים שלנו חשובים יותר, תתבעו אותי על המשפט הזה.
אבל תרגעו.. אנו במלחמה.
לא במשחק על מסך המחשב שאפשר לאפס ולהתחיל מחדש.
כל זמן שהם יורים הם יחטפו, הלוואי והפעם בצורה כזו שהילדים שלנו בדרום, וכעת בכל
איזור המרכז, יוכלו לשחק בחוץ בלי לחשב את זמן הריצה למרחב המוגן.

אז אין צורך להקיא, AV,
בורות של אנשים צריכה להתקבל לעיתים בחמלה.

בחמלה, לא בסליחה.

הדורבנים​(נשלט) • 18 בנוב׳ 2012

אני לא חושב שמרי ג'ין מגוחכת, חלילה או שדבריה מגוחכים. אמרתי גם שדבריה נכונים.
אבל אני בהחלט לא מסכים אם זה שהדברים שכתבת קודם על תלאביב יכולים להיות מקובלים כרגע על כל אזרחי המדינה. עובדה שיש כעס ומרמור. ולדעתי הם מאוד מוצדקים.

במקום לתקוף אותם, כמו שפותחת השרשור עשתה, ולהצדיק את ההסתכלות של התל-אביבים רק על עצמם ולפאר את העיר וסימלה, כפי שאת עשית, אפשר גם להבין את אלה שחווים את המציאות הזאת כלכך הרבה זמן, ולנהוג אחרת.

אהבתי את הציוץ של ליאת בר-און, בסגנון של "ליבי לתושבי הדרום, שעכשיו בגלל הטילים על תל-אביב שוב אף אחד לא סופר אותם". זה כמובן כבדיחה מוצלחת, אבל יש בזה משהו.

תנסו לא להתגונן ישר למשמע כעס של האחר. אלא לנסות לרדת לעומקו של הכעס.

ודרך אגב, אני נמצא כרגע באוניברסיטה בת"א, וההזעקה קודם תפסה אותי עם כוס אספרסו ביד! לעזעזל כמה קלישאתי אני יכול להיות...

מלכתא • 18 בנוב׳ 2012

[1] כשהונף דגל הדיו באילת ב1949, זה היה הסמל לריבונות של ישראל ולקביעת גבול בנקודה הדרומית ביותר.
כשהוקם "מפעל הטקסטיל בדימונה" (אני כמובן מדברת על הכור) זה היה ועודנו ה-סמל לריבונות ולעצמאות של ישראל, סמל שכבר 50 שנה משתק אותם מפחד.
הדרום מכיל יותר בסיסים צבאים, ובפרט בסיסי חיל האוויר, מכל שאר המדינה.
מפעלי ים המלח, כימיקלים לישראל, רותם אמפרט, תרכובות ברום- נשמע מוכר? מפעלי התעשיה הגדולים ביותר במדינה, נמצאים בדרום.

[2] ההשוואה שאת עושה מגוחכות ולמעשה הן הדבר הכי "בועתי" שמישהו כתב כאן. כנראה באמת אין לך מושג כמה קשה להיות אזרח סוג ב', ואת ההרגשה לא יעבירו מילים. לכן רק חבל לי עלייך.

Winner​(מתחלפת) • 18 בנוב׳ 2012

אגב אין שום ארץ בעולם שתסכים שהפריפרייה שלה תסבול ירי טילים ולכן אנחנו זוכים כעט לתמיכה יחסית של העולם, מוזר מאוד שדווקא מבית נאמרת אמירה כמו של מארי.

המלט • 18 בנוב׳ 2012

אין דרישה מיוחדת להפגנת רגישות בפרסומים בכלוב, אבל המשפט האחרון כאן נוגע בשיאים חדשים של חוסר רגישות. אף אחד לא אוהב לשמוע שהמרמור שלו מגוחך, או שהוא משול לבוהן בעוד שמישהו אחר משול ללב, כאשר הסיבה היחידה היא גיאוגרפית. בקיצור - לא חייבים להגיד כל דבר, גם אם יש בו איזושהי לוגיקה קרה.

שוסי • 18 בנוב׳ 2012

וכמובן שחוץ מזה אין שום התייחסות לשאר הדברים שאמרתי.
נו מילא.

שוסי • 18 בנוב׳ 2012

מלכתא,
סורי,אבל את טועה.
סטטיסטית אין שום מצב שלכלללל אוכלוסיית הפרפריה היה איכפת מכל תושבי המרכז כמו שאין מצב שלכללל תושבי המרכז לא איכפת מכל תושבי הפרפריה.
את נותנת דוגמאות אישיות וזה נחמד,אבל זה לא מספיק קביל.
אני מכירה 3 אנשים שונים שאירחו משפחות שלמות בביתם הרמת שרוני ומכירה את ההורים שלי שדבוקים לחדשות וכואבים כל ילד מבוהל לא משנה היכן הוא גר.
ובקשר למי יש יותר גדול,חבל שאת לא קוראת עד הסוף,כי באותה הודעה הקלדתי שבימים אלו ברור לי שאין השוואה בין מצב החירום התל אביב לבין הפריפריאלי.את מוזמנת לשוב ולעיין במסך חשוב זה שנית.

שוסי • 18 בנוב׳ 2012

ציטטתי,כי אני הו כה נחמדה.כולם אומרים.