ספה מול כורסא.

אני אוהבת את הרגע,
בו, אנחנו ישובים ממרחק.
אני על הספה, אתה מולי
על הכורסא.
הרגעים האלה של האיפוק,
החיוך הזה, המגורה
כשהזין שלך עומד מולי,
והכוס שלי רטוב מולך.
בנונשלנטיות של מרחק...
אני על הספה,
אתה, במרחק של מטרים ספורים ממני
על הכורסא.

זה משעשע ומחרמן אותי,
כשאתה קורא לי לבוא אליך.
מסמן לי באצבעך, על הזין שלך
את גבולות המציצה.
מהביצים, עד קצת לפני
העטרה הנפוחה.
וזה ברור, כל כך ברור לשנינו
שאגלוש ואחרוג,
מגבולות בקשתך.

הלשון שלי מלקקת בלהט,
את הביצים המתוחות.
שפתיי אוספות אותן פנימה,
אחת אחרי השניה.
שוב, אני מוציאה אותך מתוכי
וממשיכה ללקק, לענג
עד הגבול שהצבת,
ומעבר לו.

כי את כיפת הטעם,
את מיליוני חיישני העונג, שבעטרתך הנפוחה
אתה ואני יודעים, שלא אפספס.
מלמעלה עד למטה,
לאורך ולרוחב הזין שלך, שעכשיו שלי.
ואיך אפשר, שלא לענג
את פי הטבעת שלך, גם.

ואם אני כבר שם, הרי זה משובח
שאזיין אותך בלשוני, גם.
מאזינה לניגון גניחתך.