דוכס תל אביבי(שולט)
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2004
When Harry Met Sally
This is just a preview test... if you'll find it interesting I will continue developing the story and the characters.
Be my guests - rank it for life or death 
TLV Duke |
|
|
|
דוכס תל אביבי(שולט)
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2004
WHMS
עצרתי בפינת הרחוב. הפנס הבודד בקושי האיר. מישהו בעירייה שוב פישל.
"כנסי לרכב" פקדתי עליה. היא נכנסה והתישבה במושב הקדמי. השעה היתה רבע לחצות. הגעתי באיחור. מתוזמן מראש כמובן. "את לובשת תחתונים?" שאלתי. "לא" היא עונה בקול חלוש. "את פוחדת?" אני שואל תוך שליחת יד מהירה אל מתחת למיני הקצרצר שלבשה, מוודא שדיברה אמת. "קצת, כן... לא יודעת..." היא עונה כשהבלבול נשמע בקולה. ובאמת, היא לא לבשה כלום מתחת למיני. אצבעותי ליטפו אותה, חשתי בחום גופה. היא היתה רטובה ומגורה. וגם מגולחת למשעי. בדיוק כפי שדרשתי ממנה בשיחת הטלפון המקדימה. "ילדה טובה" החמאתי לה, "אני שמח לפגוש אותך סוף סוף". "גם אני אותך, אדוני" נשפה בהפתעה, כשזוג אצבעותי המלטפות בדיוק חדרו לתוכה. הוצאתי את אצבעותי והגשתי אותן לפיה. מציצה ארוכה לא אחרה להגיע. אין ספק שהילדה יודעת את מלאכתה. "ועכשיו זזים" הודעתי תוך שאני שולף את אצבעותי ומניע את הרכב ביד השניה. "לאן?" היא שואלת. "זה לא מעיניינך, כלבה, וגם לא זכור לי שקיבלת רשות לשאול שאלות" עניתי בטון חריף שאינו משתמע לשתי פנים. נסענו... הכרתי אותה בכלוב. הפרופיל שלה לא נידב הרבה פרטים אז לא נותר אלא לגלות לבד. זה התחיל בהודעה קצרה ששלחתי אליה. "את פנויה?" שאלתי. "תלוי..." התשובה לא אחרה לבוא. "אז כל עוד זה תלוי בי, את עומדת להיות השפחה הבאה שלי" כתבתי לה בחזרה. כבר קרוב לשנה שאני בלי שפחה. מאז עזבתי את הארץ לטובת לימודים בנכר. אין לכם מושג כמה זה קשה להיות לבד אחרי שמתרגלים לחיים עם שפחה צמודה שדואגת למילוי כל מאוויי. וכיצד היא עונה לי? "אני צעירה מדי בשבילך ובכלל, אין לי נסיון". עבורי, אין כמו קריאת תיגר כדי להגביר את תאבוני וסקרנותי. מהר מאוד עברנו לשוחח במסנג'ר ואז החלה להתבהר התמונה במלואה. בת 18 הילדה, בדיוק מסיימת בגרויות וסקרנית להכיר את עצמה ולחוות את העולם. נשמע מוכר? כולנו היינו שם פעם. מי קרוב יותר ומי פחות. נסיונה המיני מועט אבל כבר כולל את שני המינים. סקרנית, כבר אמרתי? כבר כמעט שנה שהיא משוטטת בכלוב ובאתרים דומים, משוחחת עם כולם אבל חוששת לעשות את הצעד הראשון. איך אפשר להאשים אותה? גם אני חששתי לפני הסשן הראשון שלי כאדון. ביננו, אז אפילו לא ידעתי שככה קוראים לזה... ככה המשכנו להתכתב במשך מספר שבועות נוספים, מחליפים דעות, לומדים להכיר זו את זה ובעיקר בונים אמון. היא בארץ ואני בלונדון. עד שיום אחד הודעתי לה להתכונן ליום שישי הקרוב. "מה שישי? על מה אתה מדבר, אתה בלונדון..." היא כותבת לי. "אני בלונדון, נכון, אבל בשישי אני חזרה בארץ. תתכונני." אני עונה לה. דקה ארוכה חולפת. היא מבולבלת. לא מאמינה למקרא עיניה. זה עומד לקרות לה. היא עומדת להכנס לעולם הבדס"מ בדלת הקדמית. לא מאמינה שאני רציני, בטוחה שאני עובד עליה, משחק ברגשותיה. אני מחליט לעזור לה לרדת לקרקע המציאות. "הגיעה שעתך שפחה שלי. ביום שישי את עומדת לקבל את השיעור המעשי הראשון שלך" אני כותב לה. "אני רועדת, אדוני" מתריע המסנג'ר. אני מחייך, לוקח לגימה ארוכה מהבירה הקרה שלידי וכותב לה "הרגעי ילדה, הכל יהיה בסדר". "ומה אם אאכזב אותך, אדוני?" היא שואלת. "תשאירי לי את הדאגות שלי ותתרכזי בעצמך ובהכנות למפגש" אני כותב. "כן, אדוני" היא עונה מיד. |
|
|
| Master On(שולט) |
לפני 20 שנים •
7 ביולי 2004
interesting...
i wonder where this story can leads us to.
|
|
|