מתחת_לתחת(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
8 ביולי 2004
שקית של עוגיות - שווה לקרוא עד הסוף
לילה אחד, בשדה תעופה הומה אדם
היא הבינה שהגיעה יותר מדי מוקדם. בחנות הספרים מצאה לעצמה איזה ספר מותח ובמעדניה, קנתה שקית עוגיות מדיפות ריח. חיפשה מקום לשבת בו כמה שעות עד הטיסה מצאה פינה והתישבה והכרטיס בכיסה. היא הייתה מאוד מרוכזת בספר שבידה כשבזוית עינה הבחינה , בגבר שהתיישב לידה, היא לא הייתה שמה לב אליו בכלל, אבל, בחוצפתו העיז המנוול, לשלוח יד אל שקית העוגיות שביניהם הייתה מונחת, וכבתוך שלו הרשה לעצמו עוגיות לקחת. היא החליטה להתעלם מהחוצפה והגסות. לא לעשות סקנדל, אולי תיפסק העזות. וכך היא נשנשה , בעודה מביטה בשעון שעל הקיר וגנב העוגיות מחסל לה את המלאי בקצב מהיר. על כל עוגיה שהוא לקח, היא גם לקחה אחת לפה חושבת לעצמה ,בטח הבוטה יבקש גם כוס קפה. כשנשארה רק עוגיה אחת, היא תהתה מה יעשה עכשיו. והוא ביד רועדת חיוך מבוייש על פניו, לקח את העוגיה האחרונה וחילק אותה לשניים, חצי הוא הציע לה בעוד החצי השני, כבר היה לו בין השיניים. בעצבנות גוברת ועם מחצית עוגיה בידה חשבה לעצמה ,הוא גם גנב וגם חצוף , אפילו לא אמר תודה. כשהוכרז בקול שהגיע מועד הטיסה, חשה הקלה, אספה את חפציה ולעבר שער היציאה התנהלה. בלי להסתכל אחורה על גנב העוגיות וגסותו המעצבנת, הלכה במהירות, קדימה מתבוננת. היא עלתה למטוס וצנחה אל מושבה, והחליטה לחזור אל הספר שאת ליבה שבה. בעודה מפשפשת בתיק אחר הספר בידיה הייתה שם שקית עוגיות מלאה, מול עינייה המומה ומופתעת היא הבינה איך לא, העוגיות האחרות היו שלו, הוא חלק אותן עימה ולא אמר לה די, ולדאבונה להתנצל כבר מאוחר מדי. בעצב היא הבינה שהגסות הייתה שלה , היא הגנב , ואת העוגיות שלו בעצם היא אכלה. כמה פעמים בחיינו אנחנו לגמרי בטוחים שאנחנו יודעים משהו בודאות מלאה, ואז מגלים מאוחר יותר או מאוחר מדי שמה שהאמנו בו , שמה שחשבנו שהוא האמת הצרופה, בעצם איננו כך. לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור. כדאי תמיד לשמור על, לב פתוח ותמיד לשאול את עצמנו , אם אנחנו לא אוכלים את העוגיות של מישהו אחר. |
|
|
cameo(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
8 ביולי 2004
סיפור נחמד
מסקנה יפה.
ועדיין, זה בדיוק כמו בסרטי מתח, בהם הגיבור מסתבך עד מעל לראשו, כשהכל היה נחסך לו היה קורא למשטרה מיד בהתחלה. גם כאן, שאלה, משפט, משהו, היו יכולים לחסוך את המחשבות, את אי הנעימות ואת ההתנצלויות בדיעבד. למה להרגיש רע כשאפשר לדבר? תקשורת, זה כל הסיפור. |
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
8 ביולי 2004
אולי תיתן קרדיט למי שמגיע ?
זו סצינה זהה, כמעט אחד לאחד לקטע מתוך אחד הספרים במדריך הטרמפיסט לגלקסיה.
|
|
|
bianca(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
8 ביולי 2004
משל מקסים!!
זיקית יקירתי,
זהו בהחלט אחד המשלים היפים וחכמים ששמעתי לאחרונה,והמוסר השכל שלו מאוד חשוב ונכון גם לקהילה הקטנה שלנו וגם לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. מקווה לקורא עוד דברי חוכמה מפיך מלכתי הנאווה  
|
|
|
|
מתחת_לתחת(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
8 ביולי 2004
צודקת זיקית ובהחלט מגיע קרדיט לכותב
לצערי, כך קיבלתי באי-מייל (ללא ציון הקרדיט) וחשבתי שחשוב לפרסם בפורום.
תודה לזיקית על זיהוי המקור ובהחלט תודה לכותב !!! |
|
|
|
זיקית
|
לפני 20 שנים •
9 ביולי 2004
:)
אכן משל נחמד.
וזה "לא הכל בחיים זה שחור או לבן, יש גוונים של אפור" כ"כ נכון. 
|
|
|