אספקלריה(שולט)
|
לפני 11 שנים •
11 בינו׳ 2013
מאזוכיזם וסאדיזם כמנגנוני מנוס מחוסר אונים ובדידות/אריך פרום
"ברגע שהקשרים הראשוניים שהעניקו ליחיד ביטחון נהרסים, ברגע שהיחיד ניצב מול העולם שמעבר לו כישות נפרדת לחלוטין, שני מסלולים פתוחים בפניו כדי להתגבר על מצב זה של חוסר אונים ובדידות, שהוא מצב קשה מנשוא בעבורו. במסלול אחד הוא יכול להתקדם לקראת "חופש חיובי". הוא יכול להתייחס לעולם באופן ספונטאני בתחום האהבה והעבודה, ולבטא בכנות את כישוריו הרגשיים, החושניים והתבוניים. כך הוא יכול לחזור ולהתלכד עם הזולת, עם הטבע ועם עצמו, בלא לוותר על העצמאות והשלמות העצמית שלו. המסלול השני הפתוח בפניו הוא לסגת אחורה, לוותר על החופש שלו, ולנסות להתגבר על בדידותו על ידי ביטול הפער שנתגלע בינו לבין העולם. מסלול חלופי זה אינו מביא לאיחוד מחודש שלו עם העולם...שכן אין כל דרך להחזיר את הגלגל אחורנית ולבטל את עובדת היות ישות נבדלת לעצמה. זוהי דרך מנוס ממצב קשה מנשוא.
המאוויים המאזוכיסטים והסאדיסטים כאחד נוטים לעזור ליחיד למצוא מפלט מרגשות בדידות וחוסר אונים קשים מנשוא. תצפיות פסיכואנליטיות ואמפיריות אחרות על מאזוכיסטים מספקות עדות בשפע, שאנשים אלה פוחדים מבדידות ומהרגשת אפסות. לעתים הם אינם מודעים להרגשה זו. לעתים קרובות היא מוסווית וזוכה לפיצוי בעזרת הרגשת עוצמה ושלמות. אך כאשר חודרים לעומק הדינמיקה של הלא מודע שלהם, מתגלים תמיד רגשות משותפים אלה, ללא יוצא מן הכלל. היחיד מוצא את עצמו "חופשי" במובן השלילי, הווי אומר, בודד וניצב מול עולם עוין ומנוכר..היחיד המבוהל מחפש מישהו או משהו שיוכל לדבוק בו. הוא אינו יכול לסבול להיות הוא עצמו, ומנסה בקדחתנות להיפטר מן העצמי שלו ולחוש שוב ביטחון על ידי הסרת העול הנורא הזה: העצמי שלו....צורותיהם השונות של מאוויים אלה הן בעלות תכלית אחת: להיפטר מן העצמי, לאבד את הייחודיות. במילים אחרות, להיפטר מעול החופש. המאוויים המאזוכיסטים באים על פי רוב לידי ביטוי ברגשי נחיתות, בחוסר אונים, ובהרגשה של חוסר חשיבות. ניתוח מראה שגם אם במודע הם מתלוננים על רגשות אלה ורוצים להיפטר מהם, איזה כוח בלא מודע שלהם דוחף אותם להרגיש נחותים או חסרי חשיבות...הם נוטים שלא לעמוד על זכויותיהם, שלא לנהוג כאוות נפשם...לעתים קרובות הם אינם מסוגלים לחוות את ההרגשה של "אני רוצה" או "זה אני". הם מרגישים שהחיים בכללותם הם דבר חזק ומאיים, שאין ביכולתם לשלוט בו. לצד אלה ישנם הנוטים לפגוע בעצמם ולגרום לעצמם סבל בהאשמה עצמית ובביקורת עצמית שאפילו הגרועים באויביהם לא היו מעלים בדעתם להעלות נגדם. אחרים נוטים לענות עצמם בפולחני סרק ובמחשבות כפייתיות. ישנם הנוטים למחלות גופניות, וציפייה למחלה, במודע או שלא במודע, כאילו הייתה זו מתנה משמיים. לעתים הם גורמים לעצמם תאונות. ישנם שאינם מסוגלים לענות על שאלה בבחינה, למרות שהתשובות ידועות להם היטב. אחרים אומרים דברים מקוממים לאנשים שהם אוהבים או תלוים בהם, למרות שהם רוחשים להם ידידות ואינם מתכוונים לומר את הדברים הללו פן אחד של המאוויים המאזוכיסטים הוא ביטול העצמי הייחודי מטרה זו גלויה לעין כאשר היחיד מנסה להיכנע לאדם או לכוח הנראה לו חזק עד אימה(הוא יכול להיות מבוסס על כוח ממשי של האדם האחר, או על שכנוע בחוסר החשיבות ובחוסר האונים שלך עצמך). ואכן זו דרכו של המאזוכיסט. הוא מרגיש שכל עוד הוא נקרע בין רצונו להיות עצמאי וחזק לבין הרגשת חוסר החשיבות וחוסר האונים שלו, הוא לכוד בקונפליקט מייסר. אם הוא מצליח לבטל כליל את עצמיותו, אם הוא יכול להתגבר על המודעות להיותו יישות נבדלת, יוכל להינצל מקונפליקט זה. הרגשת אפסות וחוסר ישע היא דרך אפשרית להשגת מטרה זו. שקיעה בכאב ובייסורים היא דרך אחרת. טשטוש החושים בעזרת התמכרות לסמים או לאלכוהול היא דרך נוספת. מחשבות התאבדות הן התקווה האחרונה, אם כל שאר האמצעים לא הצליחו להביא הקלה מעול הבדידות. הפתרון המאזוכיסטי אינו פיתרון יותר מכל תסמין נוירוטי אחר היחיד מצליח לבטל את הסבל הגלוי לעין, אך לא לבטל את הקונפליקט הבסיסי ואת האומללות המוסווית. כאשר התשוקה המאזוכיסטית איננה מוצאת תבניות תרבותיות מתאימות, או כאשר היא עולה מבחינה כמותית על מידת המאזוכיזם הממוצעת המקובלת בחברה שהיחיד שייך לה, הפתרון המאזוכיסטי אינו יעיל. הוא נובע ממצב קשה מנשוא, נוטה להתגבר עליו, וגורם ליחיד לשקוע בסבל חדש.[...] חוסר ההיגיון במאזוכיזם, כמו כל תסמין נוירוטי אחר, נובע מחוסר התועלת של האמצעים שהאדם מאמץ לעצמו כדי לפתור מצב רגשי קשה מנשוא...הדחפים מכוונים לפתרון שהוא פתרון למראית עין בלבד. לאמיתו של דבר, התוצאה היא הפוכה למטרה שהאדם ביקש להשיג. הדחף להתגבר על רגש בלתי נסבל הוא כה חזק, שהאדם אינו מסוגל לבחור קו פעולה הגיוני שיוביל לפתרון, אלא בוחר בפתרון מדומה. הדומה והשונה בין מאזוכיזם כסטייה מינית לבין מאזוכיזם נפשי במאזוכיזם כסטייה מינית, ממש כמו במאזוכיזם נפשי, הסבל אינו המטרה האמיתית. בשני המקרים זהו האמצעי להשגת המטרה: שכחה עצמית. ההבדל ביניהם טמון בעיקר בכך: בסטייה המינית הנטייה להיפטר מהעצמי באה לידי ביטוי באמצעות הגוף וכרוכה בתשוקות מיניות. במאזוכיזם הנפשי, הנטיות המאזוכיסטיות משתלטות על כל נפשו של האדם, ונוטות להרוס את כל המטרות שהאני מנסה להשיג במודע. בהתמזגם עם תשוקות מיניות, תורמים מאוויים אלה להפגת המתח בתחום המיני, ובכך מובילים לפורקן מסוים. הפן השני של המאזוכיזם הוא הניסיון להתלכד עם ישות גדולה וחזקה שמעבר לעצמי הכוח שעמו היחיד מנסה להתמזג ולהיות חלק ממנו יכול להיות בן אדם, מוסד, אלוהים, האומה, המצפון או דחף נפשי. בהתלכדו עם כוח הנחשב לחזק, נצחי ואפוף תהילה, האדם נוטל חלק בכוחו ובתהילתו. הוא נוטש את עצמיותו ומוותר על כל כוחו וגאוותו, הוא מאבד את שלמותו כיחיד ומוותר על חירותו, אך הוא זוכה בביטחון ובגאווה ממין חדש, בכך שהוא מהווה חלק מאותו כוח חזק. הוא גם ניצל מספקנות מייסרת. פתרון לספקנות המייסרת המאזוכיסט, בין שאדונו הוא סמכות שמחוצה לו ובין שהוא מפנים את הסמכות כמצפון או כדחף כפייתי, ניצל מהצורך להחליט, ניצל מהכורח להיות אחראי לגורלו האישי, ובכך ניצל מהספק מהי ההחלטה הנבונה ביותר, מה משמעות חייו או מיהו באמת. את התשובות לכך מספקים יחסיו עם הכוח שהוא דבק בו". הנטיות הסאדיסטיות לעתים ניתן למצוא את היפוכן המוחלט של התכונות המאזוכיסטיות אצל אותו טיפוס עצמו. אנו מוצאים שלושה סוגים של נטיות סאדיסטיות בעלות קשר הדוק: הראשונה היא לגרום לזולת להיות תלוי בך ולשלוט בו שליטה ללא מצרים, ובכך להפוך אותו למכשיר הנתון בידך כחומר ביד היוצר. השנייה בנויה על הדחף לנצל את הנשלט, להשתמש בו, לגנוב ממנו, להציגו ככלי ריק. תשוקה זו יכולה להתמקד בדברים חומריים או לא חומריים. השלישית היא הרצון לגרום סבל לזולת או לחזות בסבלו, נפשי או גופני. מטרתו היא לפגוע במכוון בזולת, להשפילו ולהביכו.. לעתים קרובות נטיות סאדיסטיות אלה מוסוות לחלוטין על ידי תצורות תגובה של שפע טוב לב ושפע דאגה לזולת. אחדות מהרציונליזציות הנפוצות במקרים אלה הן:" אני שולט בך משום שאני יודע מה טוב בשבילך, ולמענך, מוטב שתעשה כדברי ללא התנגדות". או, "אני כה נהדר ומיוחד שיש לי הזכות לצפות שאנשים אחרים יהיו תלויים בי. הסוואה נוספת יכולה להתבטא בתירוץ:" עשיתי כל כך הרבה למענך,וכעת אני ראוי לקחת ממך כל מה שארצה". הסוג התוקפני מוצא הצדקה למשל בטענה: "אחרים פגעו בי, ורצוני לפגוע בהם כנקמה". או, "אני מכה ראשון כדי להגן על עצמי או על חברי מפני פגיעה". תלותו של הסאדיסט באדם שהוא שולט בו הסאדיסט זקוק לאדם שהוא שולט בו נואשות, היות שתחושת הכוח שלו תלויה בשליטתו במישהו. תלות זו יכולה להיות לא מודעת לחלוטין. כך למשל, אדם יכול להתייחס לאשתו בסאדיזם, ולחזור ולומר לה שהיא יכולה לקום ולעזוב את הבית ברגע שתרצה ושהוא רק ישמח אם תעשה זאת. לעתים קרובות היא תהיה כה שבורה שלא תעז לעשות זאת, ולפיכך שניהם ימשיכו להאמין בכנות דבריו. אך אם היא תאזור אומץ ותכריז שהיא עוזבת אותו...הוא יחוש ייאוש, יתמוטט, ויתחנן בפניה שלא תעזוב אותו. הוא יאמר לה שאינו יכול לחיות בלעדיה, עד כמה הוא אוהב אותה וכן הלאה. על פי רוב, מתוך פחד לעמוד על זכויותיה, נטייתה תהיה להאמין לו, והיא תשנה את דעתה ותישאר. בנקודה זו מתחיל המשחק מחדש. הוא מחדש את התנהגותו הקודמת, לה קשה יותר ויותר להישאר איתו, היא מתפרצת שוב, הוא מתמוטט שוב, היא נשארת, וכך הלאה, במעגל קסמים. קיימים אלפי נישואין ומערכות יחסים אישיות שבהם חגים בני הזוג במעגל אין סופי זה, ואינם נחלצים ממנו לעולם. האדם הסאדיסטי "אוהב" בגלוי את האנשים הנתונים למרותו. בין שזו אשתו, ילדו, עוזרו, משרתו או קבצן ברחוב...הוא באמת אוהב אותם משום שהוא שולט בהם. הוא משחד אותם בדברים חומריים, בשבחים, בהצהרות אהבה, בהפגנת שנינות ופיקחות, או בגילויי דאגה. הוא יכול לתת להם הכל- הכל חוץ מדבר אחד: להיות חופשיים ועצמאיים. מערך יחסים זה אפשר למצוא במיוחד בקשרים שבין הורים לילדים. כאן עמדת השתלטנות והבעלות מוסווית לעתים קרובות על ידי מה שנראה כדאגה "טבעית" או כרצון להגן על הילד. הילד נמצא בתוך כלוב זהב, הוא יכול לקבל הכל בתנאי שאין ברצונו לצאת מהכלוב. התוצאה היא לעתים קרובות פחד עמוק מפני אהבה, שכן פירושה להיות כלוא וחסום בדרכו אל החופש". הסאדיסט זקוק למושא שלו כפי שהמאזוכיסט זקוק למושא שלו. אלא שבמקום לבקש ביטחון בהיבלעות על ידי האחר, הוא זוכה בו באמצעות בליעת האחר . בשני המקרים, שלמות העצמי אובדת. במקרה הראשון האדם מתמזג עם כוח חיצוני לו ומאבד את עצמו. במקרה השני הוא מרחיב את עצמו בכך שהוא גורם לאדם אחר להיהפך לחלק ממנו, ובכך הוא זוכה בכוח החסר לו כישות עצמאית...מכאן ברור מדוע שתי הנטיות מעורבות תמיד זו בזו, אם כי על פני השטח נראות סותרות. [מתוך: אריך פרום, "מנוס מחופש",(תרגום מאנגלית- תמר עמית), הוצאת דביר, תשנ"ב- 1992, עמ' 97-110] ----------------------------------------------- מישהו בדה מרקר קפה העלה את זה כפוסט, שלחה לי את זה מישהי, אני מעלה את זה פה בשביל הדיון. מעניין מה יהיו תגובות הא/נשים פה. מכל קצוות השוט. GO |
|
|
ma zo
|
לפני 11 שנים •
11 בינו׳ 2013
אריך פרום כתב פה ושם על סאדו-מאזוכיזם.בין המאמרים המפורסים שלו ניצב מאמר שמציג את העם הגרמני כסאדו-מאזוכיסט והוא טוען שזו הסיבה העיקרית לעלייתו של היטלר לשילטון. לפי מה שידוע לי עד היום לא הופרכה התיאוריה הזו (לעומת רבות אחרות שכן הופרכו).
|
|
|
|
אספקלריה(שולט)
|
לפני 11 שנים •
17 בינו׳ 2013
ma zo כתב/ה: אריך פרום כתב פה ושם על סאדו-מאזוכיזם.בין המאמרים המפורסים שלו ניצב מאמר שמציג את העם הגרמני כסאדו-מאזוכיסט והוא טוען שזו הסיבה העיקרית לעלייתו של היטלר לשילטון. לפי מה שידוע לי עד היום לא הופרכה התיאוריה הזו (לעומת רבות אחרות שכן הופרכו).
ן...מה את אומרת על הטקסט שפרסמתי ? |
|
|
4X4(אחר)
|
לפני 11 שנים •
17 בינו׳ 2013
תגובה
ראשית,
תודה שטרחת והבאת! שנית, קראתי את המאמר והוא מאד מעניין, מצאתי בו נקודות שעשויות להיות משיקות בהחלט למצב נפשי בו שרוי האדם. יחד עם זאת, המאמר, הכתוב היטב, אין ספק, משתדל לכסטות את כל הבסיסים, אך מרוב ניסיון הנגיעה הוא אינו מתעמק מספיק בכל נקודה. הקורא "מן השורה" שאינו בקהילה/ סטייה לטענת המחבר - מיד יזדהה ויאמץ את זה לחיזוק דעותיו על תפישת עולמו הרגילה. עם זאת, גם באותו אדם "מן השורה" מצוי הפן הזה, לכולנו יש, אין אדם מושלם. - יש אדם שלם, או בשאיפה לכך. תלוי ברמת המודעות, העבודה העצמית שהוא עושה עם עצמו, והאינטליגנציה הרגשית שלו. אם נתייחס לאדם השלם - עם נטיה לעולם הזה, ברמה הפיזית/ הנפשית הרי שהמינון אותו הוא צורך יהיה מבוקר. לסכם את כל המאמר המעניין הזה יהיה ארוך, מאחר וגם הכותב נע מזירה לזירה, הבעל בבית הרודה באשתו וכו'. לא נולדנו בואקום, וכילדים (פרויד), אנו סופגים מהבית ומהסביבה קוים להתנהלותנו. וגם לו היינו נולדים בוואקום וחיים על אי, ראה הסרט, יתכן שכאשר היינו משתחררים ממנו חלקנו היה פונה לכיוון זה. לכן אני אומר תמיד, לכל אדם החבילה שלו. לא ניתן לכמת אדם במתמטיקה, עם זאת החיים הם כמשוואה מתמטית, כל עוד היא מתקיימת - היחסים זורמים, וברגע שהיא משתנה, או שמתקנים או שכותבים משוואה חדשה. זוהי בגדול דעתי. (מזל שהאוניברסיטה הפורמלית מאחוריי) - אחרת הייתי מתנגח עם המרצה המשולהב מהגילוי החדש 
|
|
|
נוריתE
|
לפני 11 שנים •
17 בינו׳ 2013
לנושא בכלל |
|
|
הס פן תעיר(נשלטת){zed destru}
|
לפני 11 שנים •
17 בינו׳ 2013
נהניתי לקרוא את זה
זה היה מעניין תודה 
|
|
|
|
אספקלריה(שולט)
|
לפני 11 שנים •
18 בינו׳ 2013
נוריתE כתב/ה:
לנושא בכלל שזה אומר ? |
|
|
|
אספקלריה(שולט)
|
לפני 11 שנים •
18 בינו׳ 2013
הס לא פה כתב/ה: נהניתי לקרוא את זה
זה היה מעניין תודה איפה זה פגש אותך ? |
|
|
|
אספקלריה(שולט)
|
לפני 11 שנים •
18 בינו׳ 2013
Re: תגובה 414 כתב/ה: ראשית,
תודה שטרחת והבאת! שנית, קראתי את המאמר והוא מאד מעניין, מצאתי בו נקודות שעשויות להיות משיקות בהחלט למצב נפשי בו שרוי האדם. יחד עם זאת, המאמר, הכתוב היטב, אין ספק, משתדל לכסטות את כל הבסיסים, אך מרוב ניסיון הנגיעה הוא אינו מתעמק מספיק בכל נקודה. הקורא "מן השורה" שאינו בקהילה/ סטייה לטענת המחבר - מיד יזדהה ויאמץ את זה לחיזוק דעותיו על תפישת עולמו הרגילה. עם זאת, גם באותו אדם "מן השורה" מצוי הפן הזה, לכולנו יש, אין אדם מושלם. - יש אדם שלם, או בשאיפה לכך. תלוי ברמת המודעות, העבודה העצמית שהוא עושה עם עצמו, והאינטליגנציה הרגשית שלו. אם נתייחס לאדם השלם - עם נטיה לעולם הזה, ברמה הפיזית/ הנפשית הרי שהמינון אותו הוא צורך יהיה מבוקר. לסכם את כל המאמר המעניין הזה יהיה ארוך, מאחר וגם הכותב נע מזירה לזירה, הבעל בבית הרודה באשתו וכו'. לא נולדנו בואקום, וכילדים (פרויד), אנו סופגים מהבית ומהסביבה קוים להתנהלותנו. וגם לו היינו נולדים בוואקום וחיים על אי, ראה הסרט, יתכן שכאשר היינו משתחררים ממנו חלקנו היה פונה לכיוון זה. לכן אני אומר תמיד, לכל אדם החבילה שלו. לא ניתן לכמת אדם במתמטיקה, עם זאת החיים הם כמשוואה מתמטית, כל עוד היא מתקיימת - היחסים זורמים, וברגע שהיא משתנה, או שמתקנים או שכותבים משוואה חדשה. זוהי בגדול דעתי. (מזל שהאוניברסיטה הפורמלית מאחוריי) - אחרת הייתי מתנגח עם המרצה המשולהב מהגילוי החדש מישהי ששלחה לי את זה מוסרת לך ש.... תגיד ל414 שאומנם הוא צודק, ושתמיד אפשר לרדת לפרטי פרטים ולהעמיק עוד ועוד, אבל המאמר, מהיותו מאמר, נוגע ככל האפשר בפירוט, ועדיין- במגבלות ובמסגרת היותו מאמר. כזה שמתמצת כנראה ממצאי איזשהו מחקר. אז נכון שתמיד אפשר לפרט אבל עיקרי הדברים היו ברורים פה. הם מנוסחים בבהירות ואפילו די קולעים לכלל שכל אחד ממנו מיוחד במינו. הם מדברים על תופעה שככל הנראה, אם היא סטייה, המימרה הזו ש"כל אחד יכול למצוא שם את עצמו" היא סוג של התעלמות אישית מכך שיש כאלה שלא מוצאים את עצמם שם. באף אחד מהתיאורים שהוזכרו. לא בטוחה שזה מטריד אותי כמו שזה מדהים אותי. יש למאמר הזה הרבה מה להגיד, ובהחלט שהייתי שמחה לשמוע מה יש גם לאנשים "שכתובים בתוך המאמר הזה" לומר על איך מרגיש להם לקרוא את זה. להתעמת עם החלקים שאיתם הם לא מזדהים במאמר. לשתף בחלקים איתם הם מזדהים. להתרכז בעיקר ולא רק במה עוד או אחרת אפשר היה לכתוב. לעניות דעתי המאמר הזה מספיק מעולה בכדי לטלטל את עולמי, לפחות כרגע |
|
|