שולחן הסבה...

שולחן הסבה...

Templer​(שולט) • 11 ביולי 2004

שעת בוקר מאוחרת, כמעט צהריים, והשמש גבוה בשמיים מכה בקרניה. העיניים כמעט
סומות מעוצמת האור הבהיר וכאן במכונית, המזגן עובד במלוא עצמתו מתאמץ לצנן
את חלל המכונית הגדולה.
המכונית פונה לרחוב השקט ומנווטת אל החניה שליד הבית. יוצאים ממנה ופונים לעבר
דלת הכניסה. היא מובילה ועולה במהירות את 5 המדרגות ותוך זמן קצר פתחה את דלת
העץ הכבדה.
ניצב בפתח, חש את הדלת נסגרת בטריקה כבדה בעודו מביט בה ניצבת בגבה אליו.
קרב אליה וניצמד אל גבה. ידיו נישלחו מאחור וחפנו את שדיה תוך שהוא חש את נשימתה
נעתקת בקירבה ואת פיטמותיה מתקשות מבעד לבד חולצתה.
שפתיו ריפרפו על צווארה ושפתיו לחשו אליה:
"את עכשיו הולכת מתקלחת וחוזרת אלי לבדיקה. יש לך 8 דקות לביצוע, החל מרגע זה."
לרגע גופה השתהה ואז ניתקה ממקומה מתנתקת מכפותיו, ועשתה פעמיה לחדר האמבט.
פנה לעבר חדר המגורים והניח את תיקו על הספה.
כעבור זמן מה, בעודו ישוב על הכורסה, היא הגיעה וניצבה מולו עטופה במגבת גדולה.
"התפשטי" הורה לה קצרות.
ידה נישלחה ושיחררה את המגבת העוטפת את גופה, מניחה לה לצנוח לרגליה.
והיא ניצבה מולו עירומה מוכנה לקראתו.
"בואי אלי ותכרעי כאן" הורה לה מול רגליו.
היא התקדמה לעברו וכרעה על ברכיה. גווה זקוף וידיה מאחורי גבה.
הוא רכן לעברה וקירב את פניה בכפו תוך שהוא מקרב את פניו לשלה.
ידו אחזה בלסתה ואז שמעה אותו:"את בטוחה שאת רוצה בזה?"
"כן" באה התשובה.
ידו שיחררה את ליסתה על מנת לחזור ולנחות פעמיים על שתי לחיה.
"כאן ועכשיו את תקראי לי אדוני. זה ברור?"
"כן אדוני, ברור" ענתה לו כשהיא חשה בצריבה על לחייה.
ידיו החלו להסיט את ראשה ימינה ושמאלה, מעלה ומטה בעודו בוחן את פניה , נחיריה,
שערה, חלל פיה...
"עלי על השולחן וכירעי על הברכיים" הורה כשהוא מצביע על שולחן הסבה נמוך ומאסיבי
למראה.
היא מילאה אחר הוראותיו וכרעה על ברכיה.
ידיה שולבו מאחורי עורפה ונאזקה.
רגליה פוסקו עד לקצוות השולחן וקרסוליה נאזקו לרגליו. כך גם ירכיה.
אז חשה במשיכה עת חבל חיבר את ידיה האזוקות לקרסוליה.
ניצבה מולו פסוקה על ברכיה וידה מאחורי ראשה קשורות ואזוקות לרגליה.
ידיו טיילו על שדיה, ירדו אל ביטנה ואל בין רגליה.
חשה כיצד ידו מגרה את שפתי איברה שהחלו להיות רוויות נוזלים.
אז ראתה אותו מזדקף ושולף את חגורת העור השחורה שלו זו עם האבזם הכסוף.
צפתה בו כיצד הוא מגלגל אותה על כף ידו וראתה כיצד החל מקיף אותה סביב סביב.
חשה את עור החגורה מטייל על גבה ועגבותיה...
ואז חשה בצריבה עמומה...
ושוב חשה את החגורה נוחתת על פלחי עכוזה...
חזור ונחות... שוב ושוב...
והצריבה הולכת וגוברת...
לפתע חשה את ידו בין רגליה בולשות בתוך שפתי הכוס שלה.
"זה מחרמן אותך... הא? הכלבה מתחרמנת מההצלפות?"
"כן אדוני, אני מחורמנת" ענתה תוך שהיא מתאמצת לקלוט עוד מעט אויר.
ואז חשה בכף ידו ניחתת על שדה האחד, סוטרת לו בחוזקה. ואחר כך לשני.
חשה באצבעותיו צובטות בעוצמה הולכת וגוברת בפיטמותיה עד שראתה כיצד צפורניו
הופכות לבנות...
והוא ראה ושמע אותה נאנקת, עיניה מתערפלות מעט, שמע את שפתיה נושפות.
ושוב חזרו ההצלפות.... ועוד...
עצר מעט...
הלך למטבח וחזר עם כוס זכוכית גבוהה ובה מים צוננים וקש.
התישב לידה על השולחן חובק את מותניה ומגיש לפיה.
"קחי, תשי קצת" לחש לה בעודו מגיש את הכוס לשפתיה.
הביט בה בעודה גומעת אט אט את המים מניח לראשה לצנוח על זרועו, לנוח קלות.
כך דקות חלפו והיא חבוקה בזרועותיו, כורעת על השולחן.
ואז קם והתיצב לצידה. ידיו החלו משחררות אותה מכבילתה והיא הונחתה לשכב
על השולחן. ידיה שבו ונאזקו מעל ראשה לשולי השולחן וכך גם רגליה המקופלות.
ידו החלה נעה על חזה מלטפת קלות את שדיה בעוד שפתיו מרפרות על שפתיה.
אט אט החלו ציפורניו חורשות בבשרה תלמים שהלכו והאדימו על רקע עורה.
צפרניו שרטו את ירכיה מעלה ומטה לאורכן.
אט אט אצבעותיו קרבו לשפתי הכוס שלה, מעסות את הדגדגן, חודרות לאיטן לתוכה.
חש היה את שרירי נרתיקה מתכווצים על אצבעותיו בעוד ידו השני החלה סותרת לפניה
פעם ועוד פעם.
ידו יצאה מתוכה והיא שוחררה מהקשירות.
גופה נהפך על פניו והיא נשכבה על השולחן עם בטנה כשברכיה על הרצפה.
חשה כיצד עורפה נאחז בידו ואז הרגישה את איברו חודר לתוכה מאחור, שוקע לקירבה.
חשה אותו נע בתוכה בעוד ראשה מוצמד אל העץ הכהה של השולחן...
עד שהרגישה את המטען החם נפלט לקירבה ממלא אותה והיא מתפרקת לגורמים.....