| סירופ(נשלטת) |
לפני 11 שנים •
25 בינו׳ 2013
לא נוח לי
באחד הפרקים היותר מוצלחים של "פתן שחור" רואן אטקינסון הורשע בגין כישוף ועבודת שטן וכמיטב מסורת התקופה נקשר עם חבריו לאלומת זרדים וענפים לקראת העלאתם על המוקד,. הערימה עוצבה כאוהל אינדיאני וכל אחד מהשלישיה נקשר אליה באלכסון.
" אני הולך למות, נאנח פתן שחור בעגמומיות, ואפילו לא נוח לי! זעק במר ליבו" אז זהו, הנוחות, אי הנוחות כמאפיין בידיאסאמי. גם לי לא נוח, והפער בין החלום המתוק למציאות הנוקשה הוא זה שבשמו אני נוקבת כתופעה. במיטה, כשאני מפנטזת על האדון שלי עוטפת אותי השמיכה הרכה בחמימות והמחשבה מערסלת אותי בנעימות, לעומת זאת כשאני בסשן, רוב הסיכויים שיהיה לי עקום, דוקר, משפשף ולא נוח. וכשאני בתוך הדרמה, נדמה לי שזה הדבר הגרוע מכל. הברכיים מתפרקות לי אם אני יותר מחמש דקות עליהם, המצבטיים בפטמות זה חותך, הפלאג מזיק לבריאות וכל קשירה בחבל, אני מתחננת להתיר אחרי חמש שניות ( זה לא עוזר). ולפני יומיים, מאסטר סגר את זרועותי בתוך המכונית באמצעות החלון החשמלי (כתמיד יצירתי ומפתיע) והיה לי קשה לדלות את העונג המתחולל מאחורי כי כל הזמן היתי מרוכזת בכמה לא נוח לי שהידיים תפוסות ככה. אז מה השאלה? אני רוצה לדעת אם יש לי סיבולת מחורבנת לתנוחות לא נוחות? האם זה חריג בקרב אחיותי ושותפותי לסטייה, האם זה משתפר עם השנים ? |
|
|
|
amy(נשלטת)
|
לפני 11 שנים •
25 בינו׳ 2013
לא יודעת בת כמה את
אבל לדעתי זה נהיה גרוע יותר עם השנים. גם אצלי זה ככה.
יש לזה קשר גם לגיל. אם זה פחות מפריע לך בגיל מבוגר יותר, סימן שאת מזוכיסטית יותר 
|
|
|
| נקבה'(נשלטת) |
לפני 11 שנים •
25 בינו׳ 2013
כמו בכל דבר גם כאן:
כשזה חדש ומרגש זה יותר קל, פשוט כי את חרמנית ומוטרפת. ובשורה התחתונה, אם לא מסעיר אותך להיות במצב הלא נוח, רק כי ככה בא לו, רק! אחותי, את בבעיה. זה לא שאת פחות מזוכיסטית, את פשוט לא מוטרפת. |
|
|
|
amy(נשלטת)
|
לפני 11 שנים •
25 בינו׳ 2013
נקבה' כתב/ה: ובשורה התחתונה, אם לא מסעיר אותך להיות במצב הלא נוח, רק כי ככה בא לו, רק! אחותי, את בבעיה. זה לא שאת פחות מזוכיסטית, את פשוט לא מוטרפת. לא הבנתי. את אומרת, בעצם, שאם הבדס"מ שלה הוא לא כמו שלך, היא ב "בעיה"? |
|
|
בלוסום(לא בעסק)
|
לפני 11 שנים •
25 בינו׳ 2013
לפני הסשן או תוך כדי מתן הוראה
אני חושבת אוי ויי.. איך אצליח להתמודד?...
אבל אז... אני מסתכלת עליו ומתמוססת והכל פתאום נשכח ללא מעט זמן... (ואז זה חוזר.. הכאבים, אי הנוחות וכו'.. בשלב הזה לרוב מתחשבים בי ומאפשרים לזוז קצת..) |
|
|
Pixie(שולטת)
|
לפני 11 שנים •
25 בינו׳ 2013
אני לא יודעת לגבי השנים. אבל אני זוכרת את הפעמים הראשונות (לפני שנתיים). כמה הכל ניראה לי מוזר וכמה בכיתי מכל נגיעה. היום אני מתבכיינת לא מעט, אבל לא דומעת יותר, ואם יש לי חשק לבכות או לדמוע זה רק כדי לפרוק את העומס של היום ולא מהכאב. לכאב אפשר להתרגל, ואפילו קל. פעם שנאתי לכאוב היום אני נהנת מזה.
לגבי האי נוחות. אני לא זוכרת שאי פעם (ואולי אני טועה) היה לי מספיק לא נוח כדי להתלונן. אם אני אראה שזה מסב לו עונג לראות אותי ככה, לא נוח הוא לא הישו בשבילי. בדר"כ הכאב גובר על הלא נוח 
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 11 שנים •
26 בינו׳ 2013
סירופ אני מתה עלייך
איך את תמיד מוצאת את הנקודות הנכונות...
זה באמת לא נוח! |
|
|
פומיקי
|
לפני 11 שנים •
26 בינו׳ 2013
אותי מסקרן
מה כן-לך כשלא נוח לך
|
|
|
| סירופ(נשלטת) |
לפני 11 שנים •
27 בינו׳ 2013
מצב תודעתי של
אני מתלוננת נאנחת, מבקשת שיחוס עלי, דומעת ואז בוכה... לפי הסדר הזה.
בשבוע שעבר, כאשר סגר החלון על זרועותי, ירדה ממני נזלת כשני פלגים מהאף ( אההה, איזה תיאור סקסי, נכון?) ולא יכולתי למחות אותה כי ידי היו נתונת בסד. התיפחתי רק מהרעיון הזה של איך אני נראית, וכמה זה מבייש , וכמה שבכיתי ירדו ממני תשעה קבין של דמעות ונזלת ואז התיפחתי עוד יותר. |
|
|
|
Melody303(נשלטת)
|
לפני 11 שנים •
29 בינו׳ 2013
אני דווקא מתה על כל האי נוחיות הזאת, האתגר הפאסיבי, ובעיקר מתי שהוא מתבטא באין אונים.
|
|
|