בעיה פסיכולוגית.

בעיה פסיכולוגית.

Mr Sassy Pants​(אחר){Pixie} • 1 בפבר׳ 2013

שלום לכולם.
אני רוצה לשאול שאלה שמטרידה אותי כבר זמן ולראות מה דעתכם.
בהעדפותינו המיניות ואף בדרך החיים שלנו אנחנו נחשבים שונים ובעיני חלק אף חריגים, השאלה שלי מדוע אנחנו שונים? האם נולדנו כך או שבמהלך הילדות קרה לנו משהו שככה השפיע עלינו?
לפי דעתי ואני מקווה שאני לא פוגע באף אחד כי הרי אני חולק את הפטישים של רוב האנשעים כאן, האם ייתכן כי זו בעיה פסיכולוגית הנובעת מהילדות שלנו? ההורים שלנו שלטו בנו או להפך לא שלטו בנו בכלל כך כשגדלנו התחלנו לחפש את השליטה הזו בכל מקום?
אני בתור ילד החזיקו אותי על רצועה קצרה ביותר במיוחד אמא שלי ואני חושב שזה גם איכשהוא זה מתקשר גם קצת לתסביך אדיפוס.
בכל אופן זוהי דעתי ואשמח לשמוע את שלכם.
עמית.

בטי בום​(שולטת) • 1 בפבר׳ 2013

עמית, אתה מאד צעיר ובתחילת הדרך, כשהייתי בגילך לא היה כזאת לגיטציה (יחסית)
לבדס"מ ואני הייתי בטוחה שזאת לא רק בעיה פסיכולוגית אלא ממש מחלה,
הייתי משוכנעת שאם מישהו יגלה יאשפזו אותי
לאט לאט שיתפתי את רוב האנשים בחיי ואני לא חושבת שאף אחד מהם רואה אותי כאדם עם בעיה קשה, לפחות לא בגלל זה (:

ככול שהזמן עובר אני מבינה שיש כל כך הרבה סיבות לכך שאנשים מפתחים נטיה מינית זאת, מן הסתם לבית שלנו יש חלק מאד גדול אבל גם למבנה האישיות הרי לא חסרים אנשים ש"החזיקו אותם קצר" ולא פתחו את אותה הנטיה.

יכול להיות שאמא שלך "אשמה" יכול להיות שיש עוד המון סיבות אבל אני מאחלת לך שיעבור שמן ופחות תראה בזה בעיה פסיכולוגית ויותר כעוד אופציה לזוגיות ומיניות.

נוריתE • 1 בפבר׳ 2013

השאלה הוותיקה של נייצ'ר אל מול נרצ'ר
"נולדנו ככה? או שזה טעם נרכש"?

בכל שנותי בכלוב לאורך כל שירשור כזה והיו הרבה
עוד לא הגעתי למסקנה סופית. ולי אישית נמאס לחרוש את עצמי ולהתייסר למה אני ככה ולא אחרת זה מה שיש.
נוח להגיד נולדתי ככה, זה פותר הרבה כי זה כביכול לא תלוי בנו
קשה להגיד לפעמים שזה אולי טעם נרכש כי אז זה מעלה שאלות למה ואיך ולמה דווקא אני
וזה יכול ליצור קונפליקטים אישיים מכאיבים.שצריך לפתור לבד ,אני לא דוגלת בפיתרון פסיכולוגי לזה ואל פסיכאטרי מה גם שאורח החיים שלנו כבר לא נמצא בתוך ספר ההפרעות הרפואי.

כאן אפשר לקחת דוגמה מההומוסקסאליות ולסביות
כאן,המדע הוכיח כבר כמעט מעבר לכל ספק שזה מולד
זה לא אומר שאצלהם/ן אין בעיות אישיות פנימיות עם זה, אבל כאלו שהישלימו חיים את חייהם כמו שהם רוצים (אם נתעלם מבעיות סביבתיו חברתית)
אצלנו כמו אצלהם יש לפעמים את הפחד מהסביבה "מה יגידו אם ידעו" אבל זה פקטור שאפשר להעלים ולא צריך להתייחס אליו ,אדם צריך לחיות את חייו כמו שטוב לו ומחשבות בנוסח מה יגידו השכנים לא עוזרות והאמת הרי גם אין ממש צורך שהשכנים ידעו
בניגוד לדעות שנישמעו פה שחייבים לדחוף להם את זה בפרצוף ולקבל "הכרה לגטימית "כמו ההומו לסביות, מיותר,אצלם זה הכרח אמיתי סביבתי חברתי ,אצלנו,ממש לא.

אדם צריך להיות שלם עם עצמו
זה אחד
ולא משנה מולד או נרכש.
לקבל את עצמו כמו שהוא ולחיות את חייו

מעבר לזה אפשר גם בלי זה ולקיים זוגיות ונילית טובה
זה לא להיות או לחדול.

לא הבנתם אותי

Mr Sassy Pants​(אחר){Pixie} • 1 בפבר׳ 2013

אני אומנם טוען שזוהי בעיה פסיכולוגית אך לא טענתי שאני מתבייש בה (כמובן שאני לא מספר לכל העולם הרי זה עינייני מה אני עושה במיטה ולא של אף אחד) אני השלמתי איתה ואני אפילו אוהב אותה וטוען שווניליות זה מילה נרדפת למשעמם ובנאלי. מה שאני כן אומר שאני סקרן מאיפה זה נובע זה הכל.

Re: בעיה פסיכולוגית.

אנימה • 1 בפבר׳ 2013

.


לא תמיד זה יושב על דרמה.
לפעמים זה שחזור.
מערכת היחסים הראשונית עם ההורה מהמין הנגדי היא מאוד משמעותית
כי היא יוצרת הטבעה שיוצרת בתורה מודל פנימי שלך מה זו אהבה - כי זו האהבה הראשונה
שאנו חווים כילדים והיא משפיעה עלינו כבוגרים בלי שנבחין באופן ברור בקשר של הדברים.
כך שאם החזיקו אותך קצר למדת שאהבה זה שמחזיקים אותך קצר
ואתה כבוגר תזהה אהבה עם דומיננטיות והצרת גבולות. אתה גם לא תחפש משהו אחר
כי לא תחווה ריגושים במקומות אחרים , גם אם נורא תתאמץ כי המודל הופנם ונהפך לחלק ממך.


זה גם מסביר את אחת התופעות בכלוב שגורמות לתסכול אצל דומים
שנוהגים בהגינות , שברגע שמכריזים על דום כלשהו כמניאק מסוכן הוא יוצר עניין
אצל חלק מהסאביות. מבחינתן, ההבטחה של האהבה נמצאת במחוזות האלו...

מלכתא • 1 בפבר׳ 2013

נכון שבד"כ ההורים משפיעים על עיצוב הזהות שלנו,
אבל קורה גם שהילדים "סופגים" דברים שלא מקבלים מהבית, לדוג' מערכת יחסים נכזבת בגיל צעיר.

עוד הוכחה לכך אפשר לראות, בכך שלהורים נורמלים יוצאים ילדים שמוקים או להפך. ההורים נותנים לנו את הבסיס, אבל באיזשהו שלב אנחנו ממשיכים לספוג הלאה.
אני לא רואה בבדסמ כתופעה חריגה ובודאי לא בעיה פסיכולוגית. לרוב האוכלוסיה יש פטיש כזה או אחר, רק שאני יודעת לחיות בשלום עם עצמי והתשוקות שלי (ובמקרה שלי אפילו לשלב את זה בחיים בצורה שפויה).
אני הנורמאלית, זה הם הלא נורמלים

kasandra​(מתחלפת){jegularis} • 1 בפבר׳ 2013

בעיניי זה תמיד מכלולל של כמה דברים ביחד.
אין לזה הסבר מדויק.
נכון אנחנו סופגים מההורים, סופגים מהמסביב.
בסופו של יום אנשים שיש להם פטישים ספציפיים שהם מתקבעים סביבית לרוב אפשר להבין את זה באמת מחוויות הילדות שלהם.
הרבה פעמים גם אנחנו לא תמיד יודעים להגיד לעצמנו איפה זה בדיוק נולד.
גם אם תלך לפסיכולוג בהנחה שתמצא אחד שבכלל מבין על מה אתה מדבר איתו לעומק בארץ, לא יהייה לו הסבר אמיתי לתת לך, כי לבסוף זה דרך ביטוי למשהו פנימי שלך.
דרך ליצור מציאות מסוימת, לחוות שחזור ספציפי, לקבל ולתת בפורמט מסוים ועוד רבים אחרים.
זאת דרך שבה אתה מרגיש כנראה טוב, נכון, שייך, אולי אפילו מוכל ואהוב.
והיא תמיד שילוב בין מה ואיך חוית, לאן ואיך לקחת את זה, עד כמה אתה כן ולא מחובר לעצמך ועוד פרמטרים אחרים שדרבנו או לא את זה בדרך בעולמך הרגשי.

אני לא חושבת שיש לזה הסבר מדויק או תרופת פלא לריפוי, הדבר הכי רחוק שהצלחתי להגיע זה בלהבין איפה זה נוצר אצלי (לא תמיד בצורה הכי ברורה ), למה לקחתי לאן שלקחתי את זה ואיזו מטרה זה משמש אצלי.

אני מניחה שאפשר גם בלי זה, אוליי יש כאלו שחקרו והבינו יותר.
מה שאני כן יכולה להגיד זה שאף פעם לא הרגשתי שזה סטיה או מחלה או משהו לא בסדר בי.
אני לרוב מרגישה הנורמאלית במסגרת של חולרות לא לגמריי בריאות.
אני מניחה שאם מסתכלים על זה מבחוץ להיות השפוי במסגרת מסוימת דיי הופך אותך להיות החולה ואותם לבריאים, בצורה המעותת של החיים.

The Fool • 2 בפבר׳ 2013

בהחלט יכול להיות שהנטייה שלי לבדסמ היא סוג של תקלה במוח, אבל זאת אחת התקלות שאני בטוחה שנולדתי איתן. יש לי הפרעה כפייתית שלגמרי קיבלתי בעסקת חבילה יחד עם המוח שלי, ואני חושבת שזה אותו דבר. שני הדברים האלה הם חלק ממני מאז שאני זוכרת את עצמי (ברצינות. ואני זוכרת רחוק).
בקיצור, אני לא חושבת שיש קשר לדברים שקרו או לא קרו לי בחיים שעשו אותי סוטה. גם אם זאת תקלה, אצלי זאת תקלה בילט אין.

Brave Dwarf • 2 בפבר׳ 2013

כנ"ל. יש המון תיקים שאני יכול להפיל על ההורים שלי ועל אמא שלי במיוחד כי היא הייתה ועודה האדם הכי דומיננטי בחיי, אבל נטיות BDsMיות לא יכללו ביניהם. השריטה הזאת מולדת אצלי ועם השנים היא התעדנה ולמדתי לתעל אותה לערוצים נוספים ואף לבסס עליה לא מעט תכונות אופי (או להשלים איתן). כך שנדמה לי שאם השריטה הזאת תעלם, כל העסק שהוא אני, פשוט יתפרק.

מה שכן, אני חושב שלולי הורי (ואמי במיוחד) היו דוגלים בהתפתחות עצמאית של הילד ומאמינים שתפקידם בחיי הוא תפקיד מפקחים ומנחים ומצילים שניצבים על החוף עם גלגל הצלה בלבד, אלא היו כופים עלי את דעותיהם ואת המסגרות שבתוכן הם גדלו בעצמם, היום הייתי מישהו אחר.

כך שיש קשר ואין קשר. תשפוט בעצמך.

רפאל • 2 בפבר׳ 2013

אני מניח שבמידה כלשהי ההורים שלי והסביבה שגדלתי בה השפיעו עלי. גם סצנות טלויזיוניות וקולנועיות השפיעו עלי כילד וכנער. אבל עד כמה שזה קשור לבדס"מ, אני חושב שחלק בלתי מבוטל ממה שעושה אותי ל"כזה" קשור בבחירות שלי להתעסק בבדס"מ ולטפח את הבדס"מ שלי. האינטרנט, ספרים, אנשים שהקפתי את עצמי בהם, ובחירות זוגיות - לכולם יש חלק גדול בזה. לא כל הבדס"מ שלי הוא "גזרת גורל".

בעבר השאלה "למה" העסיקה אותי מאוד. אבל היום הרבה פחות. למה רוחמה היא לסבית? למה יוסף הוא וניל? ולמה מייק הוא תרנגול ולא בן-אדם? אני לא יודע עד כמה זה משנה, אם בכלל.