המטפלת המתעללת(שולטת) |
לפני 11 שנים •
29 בינו׳ 2013
מישל פוקו בעברית- אוחחח תענוג!!
לפני 11 שנים •
29 בינו׳ 2013
המטפלת המתעללת(שולטת) • 29 בינו׳ 2013
"זמן רב נשאנו , כך אומרים , בעולו של משטר ויקטוריאני , ועודנו נתונים בו . המתחסדת האימפריאלית מוסיפה להתנוסס על דגלה של מיניותנו - עצורה , אילמת , צבועה . בראשית המאה ה 17 רווחה עדיין , כך אומרים , כנות מסוימת . הפרקטיקות לא ביקשו כלל להתעטף בסודיות ; המלים נאמרו ללא התחמקות יתרה , והדברים - בלי עודף תחפושות . הורגשה קרבה סובלנית כלפי המגונה . הכללים של הגס , של השפל , של הלא מהוגן היו רופפים מאוד בהשוואה לאלה של המאה ה : 19 מחוות בוטות , דיבורים חסרי בושה , חילול כללי המוסר לעין כול , איברים מוצגים לראווה ומתערבים זה בזה על נקלה , ילדים מביני עניין רצים ללא בושה ומבלי לעורר מהומה בין צחוקי המבוגרים . הגוף 'פרש את נוצותיו'
על אור צהריים זה ירדו דמדומים מהירים , עד ללילות החדגוניים של הבורגנות הוויקטוריאנית . המיניות נכלאת אז בתשומת לב רבה . היא מחליפה את מקום מושבה . המשפחה הזוגית מפקיעה אותה לעצמה ומטמיעה אותה כל כולה לתוך הרצינות של פעולות הרבייה . הזוג הלגיטימי , המעמיד צאצאים , מכתיב את החוק . הוא כופה את עצמו כדגם , מקנה משנה תוקף לנורמה , מחזיק באמת , ושומר לעצמו את הזכות לדבר . על פי העיקרון החדש , רק לו מותר לבוא בסוד העניין . במרחב החברתי , כמו בלב כל בית מגורים , מוכר מעתה רק אתר יחיד של מיניות , הפעם תועלתי ופורה ; חדר השינה של ההורים . לשאר לא נותר אלא להיטשטש . ההתנהגות המנומסת עוקפת את הגוף . מהוגנות המלים מלבינה את השיחות . ואילו העקר , אם הוא נדחף ומראה את עצמו יתר על המידה , נצבע בגוונים של האנורמלי . ממנו יקבל את מעמדו ובעונשיו ייאלץ לשאת . לכל מה שהילודה אינה מסדירה אותו או שאינה מחוללת בו תמורה , אין יותר לא בית ולא חוק . גם קול אין לו . בבת אחת הוא מגורש , מוכחש ומושתק . לא רק שאינו קיים , אלא גם אינו צריך להתקיים והוא יאולץ להיעלם ברגע שיופיע אפס קצהו , במלה או במעשה . הילדים , למשל , ידוע שהם חסרי מין : סיבה מספקת למנוע אותו מהם , סיבה מספקת לאסור עליהם לדבר על אודותיו , סיבה מספקת לעצום עיניים ולסתום אוזניים כל אימת שיתגלה בהם שמץ ממנו , סיבה מספקת לכפות שתיקה כללית וקפדנית . בזאת ייחודו של הדיכוי וזה מה שמבדיל אותו מסתם איסורים של החוק הפלילי : הדיכוי פועל אמנם על ידי כך שהוא מצווה על המין להיעלם , אך גם על ידי כך שהוא פוקד עליו לשתוק ושולל את עצם עובדת קיומו . ולכן הוא מסיק , שבדבר כל זה אין מה לומר , אין מה לראות ואין מה לדעת . כך מתנהל אפוא הגיונה הצולע של הצביעות בחברות הבורגניות שלנו . אם כי היא נאלצת פה ושם להתפשר . אם כבר חובה להותיר מקום למיניויות ( sexualities ) הבלתי לגיטימיות - שתלכנה להרעיש במקום אחר : מקום שבו ניתן לשלבן מחדש , אם לא במעגלי הייצור , לפחות באלה של הרווח . בית הבושת ובית החולים ישמשו כאתרי הסובלנות . נדמה כאילו הזונה , הלקוח והסרסור , הפסיכיאטר וחולת ההיסטריה שלו - אותם "ויקטוריאנים מן הסוג , "האחר כדברי סטפן מרקוס - ( Stephan Marcus ) העבירו באין רואה את התענוג האסור בדיבור לתוך סדר הדברים שניתן למנותם . שם , מורשות בחצי פה , נסחרות המלים והתנועות במחיר מלא . שם בלבד יזכה המין הפראי לצורות של ממשות - ובלבד שתהיינה מבודדות היטב - וכן לסוגי שיח חשאיים , מוקפים מכל עבר , מוצפנים . בכל יתר המקומות תכפה הפוריטניות המודרנית את הצו המשולש שלה : איסור , אי קיום ואלם ." מתוך: תולדות המיניותI הרצון לדעת "אנו הוויקטוריאנים" / מישל פוקו |
|
מלכתא |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
מלכתא • 2 בפבר׳ 2013
אוי השם המקולל, פוקו.
אימת המרצים והסטודנטים.... כמה דם ויזע הושקעו בכתיבת פרוייקטים ומבחנים לפי התאוריות שלו. המעניין הוא, ששמועה מסויימת מספרת שיום אחד הוא הגיע להרצאה עם שני גברים ערומים, קשורים לרצועה ומהלכים על ארבע. כשנכנס עמם לכיתה, קשר אותם לשולחן והחל להרצות. |
|
המטפלת המתעללת(שולטת) |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
:)
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
המטפלת המתעללת(שולטת) • 2 בפבר׳ 2013
הוא מסביר את הסטייה הכי יפה והכי מדוייק בעיני, כמו גם את הדיכוי המיני המשווע שלנו
|
|
רפאל |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
רפאל • 2 בפבר׳ 2013
פוקו, כמו צרפתים אחרים, כותב בלשון פרוזאית, פתלתלה, מתישה ומבלבלת. אנטיתזה למה שפילוסוף צריך לעשות בעיני. קל להתבלבל כשקוראים אותו. ואמנם, הציטוט הזה מוציא את דברי פוקו מהקשרם. כל כולו בבחינת "כך אומרים". זו הרמה לקראת הנחתה. כלומר, זה לא מה שפוקו חושב, אלא ההפך ממה שהוא חושב. ואם ממשיכים לקרוא במקום שבו הציטוט מפסיק רואים בברור (עד כמה שפוקו יכול להיות ברור) שאינו מציע תיאוריה של דיכוי מיני, אלא שהוא מבקש לבקר תיאוריות כאלו.
מלכא, לא שמעתי את הרכילות העסיסית על פוקו ושני הגברים הערומים. נחמד מאוד. למה אין סיפורים כאלו על עמליה זיו? |
|
רז78{מלאך שחור} |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
רז78{מלאך שחור} • 2 בפבר׳ 2013
ואני תוהה, האם מדובר כאן על דיכוי היצר המיני, או ביות היצר המיני למען עולם טוב יותר....
|
|
אפורי(מתחלף) |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
אפורי(מתחלף) • 2 בפבר׳ 2013
מלכתא, זה ידוע שפוקו היה הומו וחזק בקטע של סאדו-מאזו (בילה הרבה במועדונים סאדו בסן פרנסיסקו למשל).
|
|
מלכתא |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
מלכתא • 2 בפבר׳ 2013
רפאל, כשאחת המרצות אצלי גילתה שאנחנו לומדים פוקו אצל מרצה אחר, היא סיפרה לנו את הסיפור הזה. וזה מיד גרם לי להתעניין, למרות שבתחילה פוקו דחה אותי לחלוטין.
אולי בגלל שלמדתי עליו בקורס מאוד קשה באוניברסיטה, או בגלל שאני מחזיקה דעות אחרת לגמרי, לא הצלחתי להתחבר אליו בכלל. אפורי כתב/ה: מלכתא, זה ידוע שפוקו היה הומו וחזק בקטע של סאדו-מאזו (בילה הרבה במועדונים סאדו בסן פרנסיסקו למשל).
אפורי, מתגעגע ללילות לבנים עם פוקו? (בוא נקווה שלא יהיה המשך) |
|
המטפלת המתעללת(שולטת) |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
רפאל, אינני מסכימה שהוא מבקר תאוריות דיכוי
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
המטפלת המתעללת(שולטת) • 2 בפבר׳ 2013
הוא כותב לעניותי בצורה ספיראלית שאמנם יש לה נטייה לבלבל אך במקביל מציעה ספקטרום שלם של זוויות התבוננות, כך שהוא מציע תאוריות של דיכוי (זה לא הספר הראשון בו הוא מציע זאת) ובמקביל מבקר תאוריות של דיכוי במידת מה- או מצביע על החורים ועל הצביעות.
בכל מקרה, בכל הנוגע לפרשנות על סטיות ועל משולש האיסור, הדיכוי והאלם אני לגמרי איתו, ההסברים שלו לדעתי עולים כל אלו של כל פסיכולוג המחלק את העולם הזה ל"אנחנו" ו"הם". הפרק "משתלה של סטיות" באותו הספר מדגים זאת טוב בעיני רק שטרם מצאתי דרך לצטטו כאן ואין לי כוח להעתיק אותו. |
|
מלכתא |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
מלכתא • 2 בפבר׳ 2013
ייעוץ,
הבעיה איתו שקשת ההסברים שלו יותר מדיי מסולפת ונוטה לפרשנות אישית. למשל, אצלנו בקורס הסבירו שהדיבור שלו על "סטיות" נובע מהעובדה שהיה הומוסקסואל, ואילו אנו יכולים לראות ב"סטייה" כהתייחסות לעולם הבדסמי שלנו. |
|
המטפלת המתעללת(שולטת) |
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
מלכתא אהובה,
לפני 11 שנים •
2 בפבר׳ 2013
המטפלת המתעללת(שולטת) • 2 בפבר׳ 2013
והנה, הלכה למעשה הפוליטיקה של הסטייה- אופס הומוסקסואליות נעלמה מהDSM (וטוב שכך)
הוא טוען שהסיווג האין סופי והמצאתן של סטיות חדשות כל הזמן הן חלק בלתי נפרד מהסטייה.. המטפל סוטה לא פחות מהמטופל אם לא יותר, האמא או המורה המצווה על הילד שלא לאונן היא היא הסוטה, וכל זאת כיוון שהשיח המיני מדוכא- איסור אי קיום ואלם- מצב ממנו נוצר גם ההפוך על הפוך של מיניות מתריסה, של עונג ללא רוויה החסר תחושת סיפוק. אני מעדיפה קשת הסברים מזווית אישית על ניתוח פרשני קר של "הם" ו"אנחנו" המתיימר להיות סובייקטיבי. ובינתיים אנו גדלים בחברה בה לילדים שלנו אסור לגעת בעצמם בפרהסייה, אנחנו מדברים איתם על מיניות בשפת בית מרקחת מנוכרת ומגדילים ועושים אלו שאפילו טיפה,לה דתיים ביננו כשאוסרים עלינו לגמור- פרדוקס שאין מצב שנצליח לעמוד בו לעולם. הפוליטיקה של המיניות הרבה יותר מושרשת וממשית מהניתן לתאר ומעטים אלו מאיתנו שיצליחו לבנות לעצמם ייקום מיני מקביל |
|