צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מישל פוקו בעברית- אוחחח תענוג!!

רפאל
לפני 11 שנים • 2 בפבר׳ 2013

Re: רפאל, אינני מסכימה שהוא מבקר תאוריות דיכוי

רפאל • 2 בפבר׳ 2013
ייעוץ בדסמי כתב/ה:
הוא כותב לעניותי בצורה ספיראלית שאמנם יש לה נטייה לבלבל אך במקביל מציעה ספקטרום שלם של זוויות התבוננות, כך שהוא מציע תאוריות של דיכוי (זה לא הספר הראשון בו הוא מציע זאת) ובמקביל מבקר תאוריות של דיכוי במידת מה- או מצביע על החורים ועל הצביעות.
בכל מקרה, בכל הנוגע לפרשנות על סטיות ועל משולש האיסור, הדיכוי והאלם אני לגמרי איתו, ההסברים שלו לדעתי עולים כל אלו של כל פסיכולוג המחלק את העולם הזה ל"אנחנו" ו"הם".
הפרק "משתלה של סטיות" באותו הספר מדגים זאת טוב בעיני רק שטרם מצאתי דרך לצטטו כאן ואין לי כוח להעתיק אותו.


זה לא נכון. וזה דווקא מאוד ברור אצלו. ואני מתנצל מראש בפני מלכתא על הציטוטים הבאים, שעלולים לרדוף אותה בלילה. (-:

מייד אחרי הציטוט שלך הוא שואל באופן רטורי:
"האם השתחררנו כבר מאותן מאתיים שנים ארוכות שבמהלכן היה צריך לקרוא את ההיסטוריה של המיניות קודם כול ככרוניקה של דיכוי מתגבר?" (ע"מ 8 ).

השאלה שברצוני להציג איננה מדוע אנו מדוכאים, אלא מדוע אנו אומרים, בלהט כה גדול, במרירות כה רבה כנגד העבר הקרוב ביותר שלנו, כנגד ההווה שלנו וכנגד עצמנו, שאנו מדוכאים?" (ע"מ 11).

"[...] אפשר להעלות שלושה ספקות משמעותיים ביחס למה שאכנה 'היפותזה דכאנית'. ספק ראשון: האם באמת מהווה דיכוי המין עובדה היסטורית מוצקה? האם מה שמתגלה ממבט ראשון - ואשר מתיר כתוצאה מכך להעמיד השערת פתיחה - הנו באמת התחזקות או אף היווסדות משטר של דיכוי החל מן המאה ה-17? שאלה היסטורית מובהקת. ספק שני: האם אופן הפעולה של הכוח - ובמיוחד של זה המופעל בחברה כמו שלנו - באמת שייך במהותו לסדר הדיכוי? האם האיסור, הצנזור, ההכחשה, הם באמת האופנים שבהם מופעל הכוח באופן כללי, אולי בכל חברה, ולבטח בחברה שלנו? שאלה היסטורית-תיאורטית. לבסוף, ספק שלישי: האם השיח הביקורתי העוסק בדיכוי פוגש במנגנון כוח שעד אותו רגע פעל ללא ערעור, על-מנת לחסום את דרכו, או ששיח זה מהווה דווקא חלק מאותה רשת היסטורית שאליה שייך הדבר שהוא מוקיע (וללא ספק מסלפו) בקוראו לו דיכוי? האומנם יש שבר היסטורי בין עידן הדיכוי ובין הניתוח הביקורתי של הדיכוי? שאלה היסטורית-פוליטית." (ע"מ 12)
המטפלת המתעללת​(שולטת)
לפני 11 שנים • 2 בפבר׳ 2013

לא מדוייק לעניותי רפאל

פוקו מתבונן בכמה זוויות ופורש קשת של אפשרויות, אחת הסיבות שהופכות אותו למסורבל לקריאה.

באשר לתאוריות דיכוי- קרא נא את תולדות השגעון בעידן התבונה כדי להבין עד כמה גישתו הביקורתית של פוקו בהחלט מתייחסת למנגנוני דיכוי ושליטה פוליטית/חברתית וקורא לצאת מאלו ע"מ להפסיק את ההשתקה ולברוא עולם הומאני וטוב יותר.

הא לך קצת וויקיפדיה בעניין:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA_-_%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%9F_%D7%9C%D7%93%D7%A2%D7%AA
המטפלת המתעללת​(שולטת)
לפני 11 שנים • 2 בפבר׳ 2013

וקצת יותר עומק יש כאן:

http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/?page_id=1217

ובכל מקרה- חומר נהדר למחשבה מחוץ לקופסאות המיניות כפי שאנחנו חווים אותה

באהבה <3
מלכתא
לפני 11 שנים • 3 בפבר׳ 2013
מלכתא • 3 בפבר׳ 2013
בקיצור חברים,
מי רוצה להיבחן על פוקו במקומי? icon_smile.gif
סופי
לפני 11 שנים • 3 בפבר׳ 2013
סופי • 3 בפבר׳ 2013
מלכתא כתב/ה:
אוי השם המקולל, פוקו.
אימת המרצים והסטודנטים.... כמה דם ויזע הושקעו בכתיבת פרוייקטים ומבחנים לפי התאוריות שלו.
המעניין הוא, ששמועה מסויימת מספרת שיום אחד הוא הגיע להרצאה עם שני גברים ערומים, קשורים לרצועה ומהלכים על ארבע. כשנכנס עמם לכיתה, קשר אותם לשולחן והחל להרצות.



שווה שתקראי את תולדות השגעון בעידן התבונה ובכלל. אחד האנשים שכל סוציולוג שיש לו ראש פתוח לא ממש הצליח להתקדם בלי לעבור אותו ולא רק סוציולוג אם כבר מזכירים אקדמיה. לא הכל אצלו זה מיניות, תקראי קצת את עמנואל קאנט אלא אם גם הוא נחשב אצלך מקולל נורא ...
נולי
לפני 11 שנים • 3 בפבר׳ 2013
נולי • 3 בפבר׳ 2013
כשמכניסים תשוקה מינית לחדר שינה למה כבר אפשר לצפות?
נילי ונילי
לפני 11 שנים • 5 בפבר׳ 2013

Re: מישל פוקו בעברית- אוחחח תענוג!!

נילי ונילי • 5 בפבר׳ 2013
ייעוץ בדסמי כתב/ה:
"זמן רב נשאנו , כך אומרים , בעולו של משטר ויקטוריאני , ועודנו נתונים בו . המתחסדת האימפריאלית מוסיפה להתנוסס על דגלה של מיניותנו - עצורה , אילמת , צבועה . בראשית המאה ה 17 רווחה עדיין , כך אומרים , כנות מסוימת . הפרקטיקות לא ביקשו כלל להתעטף בסודיות ; המלים נאמרו ללא התחמקות יתרה , והדברים - בלי עודף תחפושות . הורגשה קרבה סובלנית כלפי המגונה . הכללים של הגס , של השפל , של הלא מהוגן היו רופפים מאוד בהשוואה לאלה של המאה ה : 19 מחוות בוטות , דיבורים חסרי בושה , חילול כללי המוסר לעין כול , איברים מוצגים לראווה ומתערבים זה בזה על נקלה , ילדים מביני עניין רצים ללא בושה ומבלי לעורר מהומה בין צחוקי המבוגרים . הגוף 'פרש את נוצותיו'
על אור צהריים זה ירדו דמדומים מהירים , עד ללילות החדגוניים של הבורגנות הוויקטוריאנית . המיניות נכלאת אז בתשומת לב רבה . היא מחליפה את מקום מושבה . המשפחה הזוגית מפקיעה אותה לעצמה ומטמיעה אותה כל כולה לתוך הרצינות של פעולות הרבייה . הזוג הלגיטימי , המעמיד צאצאים , מכתיב את החוק . הוא כופה את עצמו כדגם , מקנה משנה תוקף לנורמה , מחזיק באמת , ושומר לעצמו את הזכות לדבר . על פי העיקרון החדש , רק לו מותר לבוא בסוד העניין . במרחב החברתי , כמו בלב כל בית מגורים , מוכר מעתה רק אתר יחיד של מיניות , הפעם תועלתי ופורה ; חדר השינה של ההורים . לשאר לא נותר אלא להיטשטש . ההתנהגות המנומסת עוקפת את הגוף . מהוגנות המלים מלבינה את השיחות . ואילו העקר , אם הוא נדחף ומראה את עצמו יתר על המידה , נצבע בגוונים של האנורמלי . ממנו יקבל את מעמדו ובעונשיו ייאלץ לשאת . לכל מה שהילודה אינה מסדירה אותו או שאינה מחוללת בו תמורה , אין יותר לא בית ולא חוק . גם קול אין לו .
בבת אחת הוא מגורש , מוכחש ומושתק . לא רק שאינו קיים , אלא גם אינו צריך להתקיים והוא יאולץ להיעלם ברגע שיופיע אפס קצהו , במלה או במעשה . הילדים , למשל , ידוע שהם חסרי מין : סיבה מספקת למנוע אותו מהם , סיבה מספקת לאסור עליהם לדבר על אודותיו , סיבה מספקת לעצום עיניים ולסתום אוזניים כל אימת שיתגלה בהם שמץ ממנו , סיבה מספקת לכפות שתיקה כללית וקפדנית . בזאת ייחודו של הדיכוי וזה מה שמבדיל אותו מסתם איסורים של החוק הפלילי : הדיכוי פועל אמנם על ידי כך שהוא מצווה על המין להיעלם , אך גם על ידי כך שהוא פוקד עליו לשתוק ושולל את עצם עובדת קיומו . ולכן הוא מסיק , שבדבר כל זה אין מה לומר , אין מה לראות ואין מה לדעת . כך מתנהל אפוא הגיונה הצולע של הצביעות בחברות הבורגניות שלנו . אם כי היא נאלצת פה ושם להתפשר . אם כבר חובה להותיר מקום למיניויות ( sexualities ) הבלתי לגיטימיות - שתלכנה להרעיש במקום אחר : מקום שבו ניתן לשלבן מחדש , אם לא במעגלי הייצור , לפחות באלה של הרווח . בית הבושת ובית החולים ישמשו כאתרי הסובלנות . נדמה כאילו הזונה , הלקוח והסרסור , הפסיכיאטר וחולת ההיסטריה שלו - אותם "ויקטוריאנים מן הסוג , "האחר כדברי סטפן מרקוס - ( Stephan Marcus ) העבירו באין רואה את התענוג האסור בדיבור לתוך סדר הדברים שניתן למנותם . שם , מורשות בחצי פה , נסחרות המלים והתנועות במחיר מלא . שם בלבד יזכה המין הפראי לצורות של ממשות - ובלבד שתהיינה מבודדות היטב - וכן לסוגי שיח חשאיים , מוקפים מכל עבר , מוצפנים . בכל יתר המקומות תכפה הפוריטניות המודרנית את הצו המשולש שלה : איסור , אי קיום ואלם ."

מתוך: תולדות המיניותI הרצון לדעת "אנו הוויקטוריאנים" / מישל פוקו

אבל קושקוש, זה בדיוק ההפך ממה שפוקו טוען.

המהלך הלוגי שהוא עושה הוא כמו פניית פרסה במהירות מאה קמ"ש: הוא לוקח אותך, בונה טיעון, מספר סיפור, מדגים אותו יפה ואז עושה יו-טרן ומפוצץ לך את המוח. הפואנטה שלו היא: לא, אנחנו לא יותר טובים מהויקטוריאנים וההאשמה שלהם בפוריטניות היא קשקוש מקושקש.
המטפלת המתעללת​(שולטת)
לפני 11 שנים • 5 בפבר׳ 2013

כן ולא-

אני לא משווה אותו ליו טרן ב100 קמש אלא לחפירה ספיראלית מהחוץ פנימה. הוא אומר דבר והיפוכו זה נכון, ומפוצץ את המוח מכל עבר- לכן לא הכנסתי חלקים אחרים של השיח- פשוט כי בלתי ניתן... בכל מקרה הקריאה שלו מעוררת (אותי לפחות- ובעברית תענוג!! באנגלית הוא עוד יותר מסוייט) והוא יוצא נגד מנגנוני משטור ודיכוי באופן מעורר מחשבה- ומעלה את הפוליטיזציה של המיניות חזק על המפה. מעבר לכך- שכל אחד ייקח ממנו מה שבא לו- מה כפת לי למה התכוון המשורר אני בעדו!! icon_wink.gif

http://www5.tau.ac.il/wordpress/history/?page_id=1217
ממש לא חשוב
לפני 11 שנים • 27 במרץ 2013

Re: רפאל, אינני מסכימה שהוא מבקר תאוריות דיכוי

ממש לא חשוב • 27 במרץ 2013
[quote="ייעוץ בדסמי"]הוא כותב לעניותי בצורה ספיראלית שאמנם יש לה נטייה לבלבל אך במקביל מציעה ספקטרום שלם של זוויות התבוננות, כך שהוא מציע תאוריות של דיכוי (זה לא הספר הראשון בו


נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי מרץ 27, 2013 9:51 am, סך-הכל נערך פעם אחת
ממש לא חשוב
לפני 11 שנים • 27 במרץ 2013

Re: רפאל, אינני מסכימה שהוא מבקר תאוריות דיכוי

ממש לא חשוב • 27 במרץ 2013
[quote="בלונדיני שטני"]
ייעוץ בדסמי כתב/ה:
הוא כותב לעניותי בצורה ספיראלית שאמנם יש לה נטייה לבלבל אך במקביל מציעה ספקטרום שלם של זוויות התבוננות, כך שהוא מציע תאוריות של דיכוי (זה לא הספר הראשון בו הוא מציע זאת) ובמקביל מבקר תאוריות של דיכוי במידת מה- או מצביע על החורים ועל הצביעות.
בכל מקרה, בכל הנוגע לפרשנות על סטיות ועל משולש האיסור, הדיכוי והאלם אני לגמרי איתו, ההסברים שלו לדעתי עולים כל אלו של כל פסיכולוג המחלק את העולם הזה ל"אנחנו" ו"הם".
הפרק "משתלה של סטיות" באותו הספר מדגים זאת טוב בעיני רק שטרם מצאתי דרך לצטטו כאן ואין לי כוח להעתיק אותו.