השמצות

walking dead • 19 בפבר׳ 2013

צ'שייר, נראה לי שאתה מסוגל ליותר מזה. הבאתי דוגמאות, לא חילקתי את העולם לטוב ורע. ולא הפכתי את הכלוב לאוכלוסיית מדגם סטטיסטית, אלא רק השוותי אותה לקבוצות/קהילות אחרות. והנה גם אתה בתגובה שלך מוכיח את צדקת טיעוניי. בעוד לטעמי התגובה שלך עשויה להיות דוגמה לעיוורון ואי יכולת חלק מהגולשים כאן להבין טקסטים בסיסיים, יבוא פלוני ויטען שהתגובה שלך עשויה להיות דוגמה לכישרון המרשים שלך בתרגום טקסט למונחים סטטיסטיים. מי מאיתנו צודק? אף אחד ושנינו. זו בדיוק הטענה שלי.

ועוד משהו שלדעתי יוסיף נקודת מבט -

בלוסום​(לא בעסק) • 19 בפבר׳ 2013

מהנסיון שלי? למסך הקטן יש אפקט מרשים באיפשור החפצה של האדם שעומד מולך
הרבה יותר קל לראות אנשים כאוביקטים כשהם לא באמת עומדים מולך...

Brave Dwarf • 19 בפבר׳ 2013

מה עוד שלורוניק קוראים מוניק בכלל. יא משמיצנית שכמותך. ונכון, לכן כתבתי בתגובה הראשונה שנוצרה תחושה משל הכלוב לא סתם מכיל את כל הגועל הזה, אלא אשכרה מושתת עליו. כאילו אם מחר הכל יעלם ולא יהיה את מי להשמיץ ועל מי לספר סיפורי איימה הזויים, הכלוב פשוט יפסיק לתפקד. גם אני לא יודע, פרלין, מדוע זה כך. זרקתי השערה שאולי כך הוא כי בסופו של דבר אנחנו בכל זאת אנונימיים. הכלוב הוא כמו "ללכת עם אך להרגיש בלי". כי מצד אחד אנחנו חולקים ומספרים ומצד שני אנחנו בכ"ז לא באמת מזדהים. מי הוא אליפל, בתכלס, הרי אף אחד כאן פרט ללהבה חשופה שהשתתפה בלידת ילדיי ועוד שני חברים שהביאו אותי בזמנו ל"אדונים ומשרתים", לא יודע. ומכיוון שכך, אז הוא בממד מסוים, בממד שמעבר לכלוב, בעצם לא קיים. ואם לא קיים, אז אפשר להגיד לו הכל, אפילו דברים שלו נאמרו שם בחוץ הייתי תובע את הניצב מולי באופן מידי על לשון הרע, כי שם בחוץ לדבריו היו השלכות על חיי האישיים. אבל לא כאן.

אני כן יודע איך נמנעים מהתופעה. פשוט לא מתערבבים. לא כותבים בבלוג, לא מדברים באדומות, לא נכנסים לצ'אט ולא מעבירים אף שיחה לשום ממד פרט לזה המתנהל בכלוב בפומבי. אמנם התנהגות כזאת לא תמנע רכילויות, אבל הן לא תגענה אל האדם כי הוא הופך להיות ממוגן וחסין. מאז שאני נוהג באופן כזה, כל אנשי הכלוב הפכו לעיסה אחת, ואז פתאום הפסיק להיות לי אכפת.

Re: מצטרפת לנקודת המבט

פסיכו לוג​(שולט) • 19 בפבר׳ 2013

למה שיתקנו? צריך סיבה טובה לכך. טובה יותר מהסיבה שהביאה אדם להשמיץ.
ההתנהגות האנושית היא תוצר של דחפים לא מודעים, צרכים אגואיסטים, וסיבות מטרימות + קורטוב של סוציאליזציה ו"עד כמה טורדני המצפון שלך".
הנאיביות לדעתי נובעת בעיקר מהאמונה שכולם בעלי בחירה חופשית, בעוד שאנו נשלטים כמעט לגמרי ע"י הגורמים שצויינו לעיל.
למזלנו, תיקון העולם נעשה צעד צעד ובחלקים קטנים בידי אינדיוידואלים שהצרכים האגואיסטיים שלהם במקרה ועל הדרך מביאים תועלת גם לזולת.

זה אולי נשמע לך נורא לאחוז בתפיסת עולם דטרמיניסטית פסיכודינאמית, אבל יש לזה יתרונות ברורים בשבילי: הרבה יותר קל לי להביע אמפתיה והבנה כלפי כל אדם, והרבה יותר קל לי שלא לקחת דברים באופן אישי. אני לא מסתובב עם כעס ממאיר בלב אם הושמצתי או ששיקרו לי. אלא מבין שסה"כ סייעתי (שלא בכוונה תחילה) למישהו לפרוק תיסכולים עצמיים שלו או לקבל צרכים נפשיים שהיה זקוק להם. המסכן.
תמיד שמח לעזור.

Brave Dwarf • 19 בפבר׳ 2013

כן, בהחלט, ולכן אמרתי שאני לא מסכים אתך שכך זה בכל קבוצה. לא בכל קבוצה זה כך, פרי, בקבוצות אחרות, אותן אני מכיר, האנשים מוצאים דרכים אחרות להביע את אי הסכמתם ומעדיפים לפתור את אי ההבנות (ולרוב אלו אכן לא יותר מאי הבנות) בדרכים בוגרות יותר. וזה לא רק כי הם מכבדים את האחר, אלא כי הם קודם כל מכבדים את עצמם.

ואולי אלה לא מקלדת ומסך בלבד, כפי שטענתי קודם, אלא גם העובדה שבקבוצה הזאת כל מה שמקשר אותנו זאת המשיכה ל- BDsM, בזמן שקבוצות אחרות מושתתות על התאמות הרבה יותר רחבות שכוללות עקרונות דומים, אורח חיים דומה, השקפת עולם ותכונות אופי משותפות.

the rain song • 19 בפבר׳ 2013

אני חושבת שזה כך כיוון שבדרך כלל מעורבים כאן, בכלוב, רגשות.
דווקא בגלל שאנחנו הופכים לבני אדם בשר ודם ואף מכירים זה את זה.
רוב הדוגמאות שניתנו כאן הן גידופים שנאמרו בלהט ויכוחים בפורום.
אבל יש כאן לפעמים מסעות מפרכים מאוד בהכפשת אדם מסויים.
וממה שנתקלתי מדובר על אנשים שהיו בקשר אישי/אינטימי
וכיוון שבבדסמ הרבה דברים מעוצמים כך גם הרגש מגיע בעוצמה גבוהה יותר והוא גורר איתו את הרצון לנקמה, לפגיעה וכל הלכלוך הזה.
ואז הוירטואליות עוזרת לעניין להפוך למה למה שקורה כאן לפעמים.
פעם אחת הרגשתי (רק הרגשתי, לא יודעת אם זה קרה באמת) שנכנסתי לתוך שרשרת ריכולים עלי ופשוט נעלמתי מהכלוב לכמה ימים. העפתי את הבלוג כי לפתע מספר הצפיות הכפיל ואף שילש את עצמו ולא הרגשתי עם זה נוח.
אז כן, יש אנשים כאלה ויש כאלה וכל אחד בוחר להתמודד עם זה לפי מה שמתאים לו.
אין ספק שההשמצות כאן לא אמורות להשפיע לנו על החיים וכל ה- "מה אכפת לכם בכלל" הוא נכון מאוד.
אבל מה אני אגיד לכם? זה לא נעים. לגמרי לא נעים

צ'שייר • 19 בפבר׳ 2013

אין לי בעיה עם טקסט בסיסי.אפילו לא עם פסאודו שנינות עוקצנית בעטיפה של סובלנות פרשנית.
עם טיעונים נוסח "ככה זה בכל מקום" או "איש העקום בעיניו יעשה במרחב הציבורי" ,כן.

לדעתי הכי חשוב לזכור

בלוסום​(לא בעסק) • 19 בפבר׳ 2013

שהקהילה הזו מורכבת מאיתנו
בידים שלנו איך היא תראה
תמיד אפשר להגיד שככה זה,
אבל תמיד ישנה אופציה לשפר.

רפאל • 19 בפבר׳ 2013

אני מסכים עם אליפל שיש בכלוב משהו יוצא דופן. כמות הלכלוך והאגרסיות שפוגשים כאן היא יוצאת דופן. יש לזה כמה סיבות בעיני. חלק מזה קשור באנונימיות שיש לאנשים. חלק בתקשורת וירטואלית שרוויה בכשלים ומתחממת בקלות. וחלק מזה קשור גם במנטליות בדס"מית, שבה אנשים מפלרטטים באופן אגרסיבי ומנפחים את החזה שלהם באופן אגרסיבי. אבל אני לא חושב שכל אלו הם העיקר.

אני חושב שהסיבה העיקרית לאווירה המדכאת שבכלוב היא העדר אחווה בין האנשים והעדר אווירה קהילתית מגבשת. הפילוסופיה הדומיננטית בכלוב היא ש"אין באמת קהילה, רק מקבץ של אנשים זרים שבמקרה חולקים נטייה מינית דומה". למרות שבעבר התבטאתי כך בעצמי, היום אני חושב שזה פשוט איום ונורא. זה נורא בעיני שאנשים יכולים לשרוץ בכלוב במשך כמה שנים, לכתוב בפורומים מאות הודעות, ושאינם מפתחים מחוייבות חברתית ויחסים של ערבות הדדית שהם למעלה מ"במקרה אנחנו חולקים נטייה מינית דומה". בהעדר כוח חיובי מגבש, הנטייה הטבעית של אנשים לנהות אחר היצר, לרכל ולעקוץ זה את זה פשוט משתלטת על האינטראקציה החברתית.

באופן אישי, כאשר הלכלוך והאגרסיות מופיעים סביבי, קשה לי לקחת את הדברים בקלות ובהומור. עם השנים אמנם מפתחים עור של פיל, אבל עדיין אכפת לי ממה שאנשים אומרים ומאיך שהם אומרים. כמו שריין אמרה, זה לגמרי לא נעים. וכמו הרבה אחרים אני לא פעם תוהה, ביני לבין עצמי, אם זה נכון להשקיע כל כך הרבה אנרגיות במקום שבו הרווח החברתי הוא כל כך נמוך.

פרלין​(נשלטת){ש} • 19 בפבר׳ 2013

לי נראה, למיטב זכרוני בכל אופן, שקודם הופיעו הלכלוכים והאגרסיביות ואז הופיעה התאוריה שתולה אותם בכך שלא מדובר באמת בקהילה, אלא באוסף של אנשים בעלי נטייה דומה.
כלומר, זו לא תפיסה שנמצאת בבסיס הדברים, אלה תאוריה שמסבירה אותם.

ואני, אם להיות כנה עד הסוף, לא כל כך אוהבת את ישראל. ומה שאני לא אוהבת בארץ אני מוצאת בכלוב במנות גדושות. כאילו, לפעמים אני מרגישה שיש פה איזו מראה קיצונית של מה שאני חווה ברחוב ובכביש, קצת יותר מעוות ועם מילים במקום תנועות מגונות, אבל הרעיון אותו רעיון.
אותה אנוכיות ואותה אגרסיביות, לטעמי.