Oh the joys of being a slave...

Oh the joys of being a slave...

המלכה לירז​(שולטת){כ} • 13 ביולי 2004

Oh the joys of being a slave. Since I have realized my place, and began to serve my Mistress, life has been a joy. As I write this Mistress is asleep. As soon as she awakens, I will prepare her coffee and breakfast. Until that time I am to remain quiet and keep the dogs quiet as well.

Now do not get me wrong. I am not some wimp that you could just beat up. as a matter as a fact, I am 5'10" 170 lbs and no fat. I often am lifting my own body weight at work, and still run a 7 minute pace over 10 miles. No I am not a push over. Yet I have a Mistress, and I am her slave. In my life this is not just some weekend role that we play. I have a daily chore list, that MUST be done. I take care of all domestic chores. yet I am happier than I have been in my life. I look at so many unhappy couple and can only wonder. I have discovered that the joy is wanting and being able to serve.

At first it was sort of strange, and a bit uncomfortable from my point of view. Yet I still go fishing with the guys. I still go hunting in the fall. My Mistress loves me doing these things. She justs wants a clean house, and since when she was doing chores, I did not seem to help. Hmmm well lets just say I have discovered that the male has two brains. but one leads the other. I am kept in a chastity device. Now if a man ever needed a constant reminder of what is important in life, I suggest you try one.

There is even more to my servitude to my Mistress than this, but that we will save for another time

עד כאן הציטוט, ועכשיו השאלה:
האם הגשמת הפנטזיה הבדסמית אכן גורמת אושר, או אולי לא? והאם ההגעה לאושר היא (כמתואר לעיל) תהליך של לימוד וריסון עצמי, למרות שמדובר בשחרור פנטזיה?

בזמן האחרון

סכיזופרניה של הילדות​(נשלטת) • 13 ביולי 2004

השאלה הזו באמת מעסיקה אותי, ולמרות שאין לי כל ניסיון בקטע, יש שאומרים שלא בכל דבר חייבים להתנסות, ולפעמים אפשר פשוט לחשוב טוב וכמו שצריך כדי להבין.

ונדמה לי שהגשמת פנטזיה בדס"מית לא יכולה לגרום לאושר לטווח ארוך,
(לפני שתתחילו להטיח בי לפידים בוערים, זכרו, אני מדברת רק על עצמי, ומכליליה מתוך עצמי, אם אני תועה, זה הגיוני, אתם מוזמנים לתקן אותי, אין בכוונתי לשפוט אף אחד.)
ככל שאני יותר מתעצקת בנושא, ככל שאני וקרת יותר למה אני כל כך רציתי את זה, אני מבינה שקשר בדס"מי יסודו במוניפולציות, שהרצון לוותר על שליטה אמיתית לא יכול לבוא מתוך מקום טוב.
שלתת למישהו אחר כח עליך לא יכול להביא להרבה אושר.
שהאושר הוא דבר מה פנימי, משהו שנמצא בתוכנו ועלינו להגיע אליו לבד, ללא אנשים חיצוניים ש"יצילו אותנו" וברגע שהגענו אליו ונהיינו מאושרים לבד, כל האהבה שבעולם נפתחת ונשפכת אל תוכנו ומתוכנו.
לאושר כזה אי אפשר להגיע מתוך מערכת תלותית ומניפולטיבית, מתוך מערכת שהשליטה תופסת תפקיד כל כך חשוב בה.

לא כל פנטזיה צריכה להשתחרר (לחלק מהנשים יש למשל פנטזית אונס, פנטזיה שמקומה להישאר פנטזיה) ולפעמים צריך להבין את מקור הדברים לפני שממהרים לזרום עם זה.
נדמה לי שהאושר שתואר בקטע הנ"ל אכן כרוך בריסון עצמי, בהדחכות, ובמידה מסויימת גם בביטול עצמי, או של חלק מהעצמי, ולכן, נדמה לי, שהאושר הוא רק ווירטואלי, מעין ענן שעלול לחלוף לו פתאום ולהשאיר את בעליו אם הרבה סימני שאלה.


זאת הדעה שלי, והיא נכונה לגבי.
עשיתי אינטרוספקציה, הגעתי למה שהגעתי, וכתבתי את זה.
שוב, אני לא שופטת פה אף אחד, ולא משליחה את ההרגשה הזו שלי עליו.