שמנות רזות ופוליטקלי קורקט

Re: אולי אמרו לה בדיוק איך לעמוד

טוסבר • 5 במרץ 2013

אם כבר נכנסים לעומק לתמונה, שימו לב שבגב שלה ישנן שתי בליטות אנכיות חלקות ולא אחת עם בליטות. מכאן שזה לא עמוד השדרה שבולט אלא שני השרירים מצידיו !

וגם אם בתמונה היא לא הדוגמא המופתית ל- "רזון בריא",
זה מצדיק התיחסות בוטה ופוגעת ?

Re: אולי אמרו לה בדיוק איך לעמוד

Mary Jane • 5 במרץ 2013

"]

העובדה שניתן להבחין בקווי המתאר של העצמות בגב אינה בהכרח סימן לרזון מוגזם. כך גם בתמונה הספציפית הזו. בגב קיים ריכוז שומן נמוך ביחס לשאר הגוף. אין כל צורך ביולוגי-פיזיולוגי בריפוד מעבר לכך, ולכל אדם נתונה, כעניין של עקרון, הבחירה האם הוא מעוניין להיות מלא יותר או פחות, בהתאם לנטיותיו והשקפתו.

מהאמירה שלך עולה שכל איבר ואיבר צריך להיות מכוסה בשכבת שומן הגונה, אחרת הוא לוקה ב"רזון מוגזם". ועל אמירות פוגעניות מסוג זה בדיוק דנים כאן.

בשורה התחתונה: רזה זה יפה, שמן גם כן. ליופי יסוד סובייקטיבי בלתי מבוטל, בנוסף למדדים אובייקטיבייים, ועל כן הוא נמדד, בין היתר, לפי עיניי המתבונן/ת. כדאי לאדם לשמור על משקל ממוצע, למען בריאותו. אבל גם חריגות לכאן או לכאן זה בסדר. הכי חשוב שתאהב את עצמך, תשמור על בריאותך ותקרב אליך אנשים שאוהבים אותך (ואת תכונותיך הפיזיות) בדיוק כפי שאתה, שמן, רזה, מקריח, שעיר, דק וגמלוני, שמנמן ומגושם וכיו"ב (:

מקופלת​(נשלטת){Blue eyed } • 5 במרץ 2013

בתקופות עתיקות נשים שמנות, נשים בעלות יריכיים רחבות וחזה שופע
נחשבו לנשים בריאות ופוריות יותר. לדמותן יצרו את הצלמיות (פסלונים קטנים).

בדומה לטוסבר אני חושבת שאכן קיימת איזו לגיטימציה להעיר לנשים על הרזון שלהן
בעוד החברה כיום לא מאפשרת יותר לגיטימציה כזו על הערות לנשים שמנות.
אני גם חושבת כמו אליפל ( }{ ) שהערות לנשים רזות הן עדינות יותר, רכות, מחבקות אפילו (לא כולן)
בעוד הערות לנשים שמנות הן בעלות נימה מזלזלת עד מרחמת, גם אם נאמרת בהן המילה ׳מותק׳.
ועוד אני חושבת שאכן רוב הנשים (הרוב המוחלט, אך לא כולן) לוקחות את הערות הסביבה על רזון גופן כמחמאה.

מותר להעיר ל(א)נשים על רזון? לא. על השמנה? לא. על מקום העבודה? על סגנון הלבוש? על הרחבת המשפחה?
לא ולא ולא ולא.
וזה גם מאוד קשור לגבולות שאנחנו כאנשים שמים. ומקרינים.
כשמנה (מאוד) לשעבר אני יכולה לומר לכם שהערות כאלו לא הגיעו אלי כמעט כלל, לאורך שנים.
היחידה שהרשתה לעצמה זו סבתא שלי.
ועם אהבתי הרבה אליה העמדתי אותה במקום. וברור לי שנעשה מתוך דאגה
אך צריך לראות גם את הבריאות הנפשית.

ואולם, מי שמפרסם תמונה שלו (גם כני פרסמתי) טבעי בעיניי שתהיינה תגובות גם על מממדי גופו
ולא רק על זויות צילום, אור וצל וכו׳.
כי יש הבדל בין לגשת לאדם ולומר לו את דעתך עם הגוף שלו
ובין אדם שמציג את הגוף שלו בתוך אלבום/דף וכו׳.
וגם במקרה הזה חבל שתגובות הן שיפוטיות.

אני תמיד נזכרת שאמא של במבי אמרה:
״אם אין לך משהו נחמד לומר, מוטב שלא תאמר כלום״.

צל מנחה​(שולט) • 5 במרץ 2013

"ואהבת לרעך כמוך". באמת שזה לא יותר מסובך מזה.

אם נשים את העניין הבריאותי בצד, מדובר בסך הכל בעניין של העדפה ומשיכה, אשר התסכמו לכדי מפרמטרים שונים בהשקפותינו שמבוססים על ניסיון אישי לרבות חוויות, אמונה וכדומה.

ניכר כי חלק מן התגובות השתמשו בתואנת האכפתיות או ה"פתיחות" על מנת לתמוך בצד אחד, ולהוריד מן האחר. זה רק מדגים את השסע בין הקבוצות ואת חוסר יכולתינו לקבל את השונה, או את זה שאינו בהכרח מסכים איתנו.

לראייתי, קודם כל צריך להגיע לכדי השלמה עצמית עם המצב, בכדי לשנותו ולתקנו, או לחילופין כדי להתמודד איתו. אחרת, כל תהליך אחר של שינוי ילווה במסע סיזיפי אחר הלא נמצא, או שנאה עצמית, אותה שנאה שבין היתר עשויה לגרום לשנאת הצד האחר. ללא הגדרת מטרות, וללא יכולת הקבלה העצמית, לראייתי, מאוד קשה להתפתח ולהשתפר, מאחר ותמיד הדשא של השכן עשוי להיות ירוק יותר, וככל שמתקדמים האור שבקצה המנהרה עשוי להיות רחוק יותר. לכן, יש צורך גם לדעת להציב מטרות ריאליות וברות הישג, בהתאם ליכולתו של אותו אדם להתמודד עם קשיים/שינויים.

מעבר לעניין הדימוי העצמי, אם נסתכל על זה בפן הרפואי - קיצון, לכאן ולכאן, הוא לא בריא - ולראייתי, גם לא יפה. אולם, אין זו סיבה להשמיץ או להעליב את הצד האחר.
ייתכן וזה ישמע מעט ציני, אבל חלק מהאנשים צריכים ללמוד לרסן את עצמם ולא לבחור להגיב בהעלבה או השמצה, שלרוב נובעת מפחד מהשונה או מהערכה עצמית נמוכה. אם מישהי בחרה, ובדגש על בחרה, להיות שמנה בצורה שמסכנת את חייה, שתסבול מזה לבד. אין צורך להוסיף לה מועקה, כמו שאין צורך לעודד אותה להיות שונה. אותו עיקרון לגבי רזון קיצוני.
הבעיה מתחילה כשאותו אדם, לא בוחר במצב שאליו הוא נקלע(וכן, יש אנשים ש"בוחרים" להגיע למשקל מאוד לא בריא על ידי אכילת מזונות לא בריאים באופן תדיר, אי ביצוע פעילות גופנית ושינה לא סדירה. אותם האנשים, לראייתי, אחראים למצבם, למרות שעשויים לטעון שהמצב נכפה עליהם, או אמתלות כאלו ואחרות[הרבה יותר קל להתלונן, מאשר לעשות], אותו עקרון, עם התאמה מסויימת, תקף גם לרזון קיצוני). לגבי אותם אנשים שלא בחרו להגיע למצב הנ"ל, דהיינו, אולצו להגיע לשם מפאת מחלה או מוגבלות כזו או אחרת, הם לדעתי ראויים לסימפטיה ותמיכה, על מנת שיוכלו להתמודד בדרכם, ובגבול יכולתם בחולי.

לי אישית, קצת יותר קשה, ומאוד לא נוח, לתת אמפטיה לאנשים שבמזיד, או בטמטום יומרני, הביאו את עצמם למצבים שכאלה. לדוגמא, יהיה לי הרבה יותר קשה לתת אמפטיה למישהי שבחרה ליצור לעצמה הפרעות אכילה, רק כי לא רצתה לעסוק בפעילות גופנית או לאכול נכון, והעדיפה לבחור באצבע בגרון או בתרופות כאלו ואחרות. כנל לגבי מישהי שהביאה את עצמה למצב של השמנה בטווח הלא בריא באמצעות אכילת מזונות עתירי שומן ובעלי ערכים תזונתיים מאוד לא בריאים. קשה לי לרחם על טמטום, או על חוסר רצון לשנות מצב לא בריא.
מאידך, אני אשמח מאוד לעזור לאנשים שאולצו להגיע למצב הנ"ל, או לחילופין, לאנשים שמנסים ורוצים להתמודד איתו, וכנגדו. הרבה יותר קל ונוח לעזור לאנשים להלחם בחולי, כשלא נוח להם איתו, וכשהם רוצים לשנות אותו. אותם אנשים לרוב גם רוצים לעשות שינוי, ולא מחפשים תירוצים או אמתלות טיפשיות כאלו ואחרות, הם פשוט משנים, בגבול יכולתם, כמובן.

ולכן, לעניינו, בין אם אני מסוגל להרגיש אמפטיה ורצון לעזור לאדם מסויים, ובין אם לא, אני יודע שאני לא אגש לאדם שמן ואומר לו:"אתה שמן". אני בטוח שהוא יודע את זה, ואני בטוח שזה לא יתרום דבר, מעבר ליצירת אי נוחות. לפעמים, יש דברים שעדיף לשמור בפנים, ולא לומר אותם בקול, גם אם ממש רוצים. השלב בו אפשר לעזור, לדעתי, מתרחש אחרי שנוצר בסיס לקשר, ואחרי שנוצרה חיבה מסויימת ובטחון הדדי. "סוף מעשה במחשבת תחילה", זה לא מורכב מזה.
ולגבי הפחד, הן מהשונה והן ממשהו שנתפס כחזק ומאיים, לדעתי, אין מקום למהר להתגונן כאשר אין איום, רק מציב את אותו צד בעמדה חלשה יותר, מתגוננת, לרוב בלי סיבה. לדעתי, הרבה יותר קל יהיה לקבל את השונה, מאשר למהר ולהתגונן מפני כל גורם זר שנראה קצת אחרת. לעיתים, אף אפשר להחליף את מנגנון ה"התגוננות", ב"תחרותיות" בריאה. דהיינו, אם אדם מסויים יכול לעשות משהו שאינני יכול, במקום לסלוד ממנו או להשמיץ אותו או לגרום לכך שלא יוכל לבצע את אותו דבר, אני אוכל לבחור בלרצות ללמוד את אותו דבר, או אף להתעלות עליו(כל עוד זה לא הופך לאובססיה). כלומר, אם הוא מסוגל לנתח אלגוריתמים בצורה כזו וכזו, גם אני ארצה ללמוד את זה, ואולי גם להתעלות עליו, ואם היא רזתה, ואני השמנתי, ייתכן וארצה לשפר את תדמיתי, במקום לנסות ולפסול אותה, גם אם זה עשוי להיות הפיתרון הנוח.

יש לציין, שאני, למשל, לא רואה לא ברזון ולא בהשמנה משהו בריא וראוי להערכה. הרבה יותר מדליק אותי נשים בריאות ששומרות על עצמן, מאשר נשים שפוגעות בעצמן. אבל כך או כך, אני אדע לקבל את השונה, ובטח שלא אעליבו, סתם כך. על מנת לקבל כבוד, יש לתת כבוד.

Brave Dwarf • 5 במרץ 2013

קיימת עוד סיבה לכך שהערה לשמנה לרוב תחשב לעלבון, לעומת ההערה לרזה, והגברת, אותה ציטטתי, הסבירה לי על כך ארוכות (אני לבשתי חולצה עם סמל בית ספר והקשבתי). מסתבר שהשמן אינו רק אדם בעל משקל גוף גבוה, אלא עצלן, מכוער, תבוסתן, מוזנח, מסריח, פלגמטי, לא ייצוגי, ישנוני, ועוד... משקל הגוף עשוי לעמוד בין האדם לבין מקום עבודה או תפקיד, הוא יקבע את מקומו בחברה, והוא מראש יגדיר את אישיותו בעיני הסביבה. שמעתי, למשל, שמקומות עבודה המחייבים מדים, לא מחזיקים מידות גדולות, מה שגורם להדרתו של האדם השמן ממקומות עבודה אלה ובכך לאפלייתו. מדוע אדם שמן לא יכול להיות סדרן בבית קולנוע?

הסתובב פה אחד בזמנו שדגל בתורה שלמה בכל מה שנוגע לשמנים ורזים. לדידו כל אישה שמנה הייתה דחויה, מושפלת ומכוערת שהגיעה לקהילה בגלל שהחברה שם בחוץ לא קיבלה אותה. הוא לא עצר בכך, ודרך אותה אישה שמנה ומכוערת נהג להעביר ביקורת על הגבר שאתה (האפס המאופס) שלא מצא לו נשים יפות שתסכמנה שישתינו עליהן והגיע לקהילה בחיפושיו אחר שמנה ודחויה כדי לממש את נטיותיו.

אני חושב שה"שמן" הפך למעין סוג של גזענות ולכן בדומה לאמריקאי שלא ייעלב אם מישהו יכנה אותו "יא חתיכת אמריקאי" לעומת יהודי שיכונה "יא חתיכת יהודי" או "יהודון", כך "יא שחיפה" תראה בכך עלבון שנוגע למשקל הגוף שלה בלבד, אך "יא שמן" יגרור אחריו עלבון קשה בהרבה בגלל הקונוטציות שמניתי מעלה.

הנה מה אומר המילון:
רזה
(ת') דק, צר, צנום, שאינו שמן, דל-בשר, כחוש, גרום, עור ועצמות, חטוב, דקיק

Re: אולי אמרו לה בדיוק איך לעמוד

בלוסום​(לא בעסק) • 5 במרץ 2013

חבל שלא ציטטת אותי עד הסוף..
בדיוק במשפטים שאחרי כן אני מודה שיש לי בעיתיות
בתור אשה שמנה, העקיצות שעפות על נשים שמנות פוגעניות הרבה יותר בעיני
ממה שמעירים בחביבות לנשים רזות.
אבל בתשובה לשאלתך - זה עדין לא מצדיק לרדת ולהעיר ולהציק לא לזו ולא לזו.

שוסי • 5 במרץ 2013

בעייני היא מדהימה.

opiate​(שולט) • 5 במרץ 2013

I can't believe this evolved to a four page thread.
Consume less food, have a healthy diet and you can stop defending bad habits to save ego

בלוסום​(לא בעסק) • 5 במרץ 2013

all that comes to my mind is...

lego my eggo....

עבד משועבד{עבד} • 5 במרץ 2013

יש הרבה יתרונות בלהיות שמן:
קודם כל אין צורך להיכנס להריון ,תמיד את נראית בחודש התשיעי.
אין צורך בכריות אויר באוטו , יש לך כריות מובנות.
אם אתה צריך להחליף מנורה אין צורך בסולם,,אתה קופץ ובעזרת האנרגיה הקפיצית של השומן
אתה מגיע לתקרה והחיכוך שנוצר גורם לך להידבק לתיקרה.
אם אתה שט בסירה אין צורך במצופים ,השומן שלך הוא מצוף טבעי.
אם נקלעת לאזור ירי וכדור חדר לגופך, השומן יבלום את הכדור ואז ימיס אותו.
אם אתה נמוך ושמן ואתה רואה שוטר מתקרב אליך אתה מתכופף קצת ואז את נראה כמו סלע בצד הדרך.
** מתנצל מראש אם מישהו נפגע דברי הוצאו מהיקשרם **