| jostinn |
לפני 20 שנים •
12 ביולי 2004
"אני חושב משמע אני קיים".
"אני חושב משמע אני קיים". ככה זה הולך לא?. מה זה אומר "אני חושב?". הרי ישנם אנשים בעולמנו שפיזית- לא מסוגלים לחשוב אך ללא כל צל של ספק הם קיימים. המחשבה מפענחת עבורנו תהליכים ואירועים שקורים לנו והופכת אותנו למודעים יותר לסביבתנו. האם נכון יהיה לומר כי המחשבה היא אימא של המודעות או אולי אפילו המודעות עצמה?. לכן, האם בן-אדם שחושב יותר הוא בהכרח מודע יותר?. ומה אתכם?, אתם לבטח רואים את עצמכם כאנשים חושבים, האם אתם מודעים יותר?. כי למען האמת מחשבות עושות לי לפעמים כאב ראש- האם אני צריכה להסיק כי אני פחות מודעת? או אולי, פחות קיימת?. מודעות- מילה מעניינת. יכולה לסבך לנו את החיים או לפשט אותם לחלוטין, תלוי באיזה צד של המתרס אתה נמצא. האם המודעות משתקת אותך, עד שכל צעד ושעל נמדד נשקל ונבדק?, או שאתה מתעלם לחלוטין מן המודעות, שם את החשיבה בצד ופועל על-פי אינסטינקטים ראשוניים?. איפה אתם יושבים בסקלה?. אני יודעת איפה אני יושבת, ולמען האמת זה כאב ראש אחד גדול. בהמשך נחזור באופן מודע לדון במודעות.
את יום חמישי האחרון בדנג'ן התחלתי בלאונג' –בר הצמוד. היה עדיין מוקדם וענייני סאדו לא היו בראש מעיני. בעודי מכינה דיאט קולה, הפוך ומתעמתת עם הקוקטיל הכי מורכב שיצא באותו הערב- וודקה רד-בול (הבנתם נכון, הייתי על הבר) התיישב מולי גבר מעט, איך לומר את זה בעדינות?- מבוגר. בכל אופן, התחלנו לדבר בכבדות יתרה על חשיבות ומהות החיים. בעודנו מרשימים אחד את השני במילים גבוהות, הגבר המעט מבוגר שלנו שחרר לאוויר את המשפט הבא: "אז…יש מצב שאת אחר-כך נכנסת אתי למועדון ועושה איתי דברים מעניינים?". ממ… חשבתי לעצמי שתסביך האב שלי מעולם לא היה עגום יותר, שכן, הבחור שלנו יכול היה בכיף לשמש לי לתחליף סבא. לא ששקלתי את העניין אבל עניין אותי לדעת על איזה דברים מעניינים מדברים. עדיין לא שיכורה עניתי "אני חושבת שאתה צריך להיות קצת יותר ספציפי כי אני יכולה לטעות ולחשוב שרקמה מעניינת אותך". הגבר המעט מבוגר שלנו צחק וצבט לי בלחי (?!, אני מניחה כי השלב הבא הוא הוצאת סוכריית קפה מהכיס?) ואז ענה: "אני חושב שאני אצליף בך קצת, היית ילדה רעה היום". אאה… אולי זה הבישולים של אמא שלי או שפשוט בחילה אמיתית איימה על קיבתי. המעמד הפדופילי לא התאים לי וניסיתי לחתוך את השיחה כמה שיותר מהר. לפתע הבחנתי בטבעת נישואין על אצבעו של הגבר המעט מבוגר שלנו וידעתי שמצאתי מפלט, בחוסר תחכום מוחלט אמרתי "אני בספק, אבל אני אשמח להצליף בך". היה ברור שהתשובה תהיה לא, שכן טיפוסים כאלו תמיד מפחדים מנשותיהם החושדות שמחכות להם בבית ואכן תשובתו היתה: "אהה…לא…תודה, אז אני הולך קצת להסתובב, נפגש אולי אחר-כך…" קם והלך. וכך סירסתי גבר נוסף. באחת וחצי לערך נכנסתי למועדון ובאותה שניה פגשתי בעבד שמציק לי באופן סיסטמתי כל שבוע. לצורך העניין נקרא לו- כלבלבי. "שלום לך מלכתי" אמר כלבלבי. פני נפלו, הייתי בטוחה שהאיפור הכבד שעיטר את פני באותו הערב יצליח להוציא לפועל את תוכנית ההתחמקות. עניתי בחוסר חשק: "אני חושבת שכבר סיכמנו בעבר אני לא מלכתך, או שזיכרוני מתעתע בי?". "את מלכה טובה, מלכה ממש טובה". תודה רבה, תמיד ידעתי שעבודתי במתנ"סים עם הילדים תניב יום אחד פרי ועבד במועדון יכיר בטוב לבי. לפני שחשבתי על דרך מילוט, הכלבלב המשיך: "את רוצה שאני אבוא אליך לשישי- שבת ואנקה לך את הבית?, אני מבטיח לפנק אותך. אני אשטוף, אכין קפה, אוכל, אנקה לך את הנעליים… אני מבטיח לך שאני אהיה כלב ממושמע". ממ…מעניין, מאד מעניין, כרגע השגתי עוזרת בית בחינם! ועוד בשישי-שבת!. איפה הcatch? הרי תמיד יש אחד כזה. אולי הוא טמון בעובדה שאצטרך לקחת אותו לבית הורי יום שבת?. תהיתי איך זה מפגש זה יראה: "אבא, אימא, תכירו, זה כלבלבי והוא מנקה לי את הבית בסוף שבוע, אם אתם רוצים אפשר לסדר לכם פדיקור חינם. אולי אפילו ארוחת שבת" (בטוח שזה יהיה יותר טעים מהבישולים של אימי). בכל אופן, למרות שהרעיון בלחסוך עוזרת בית שלא תלקק לי את הנעליים קסם לי, החלטתי לוותר על התענוג (השוק) ועניתי: "לא תודה, אבל נחמד מצדך להקריב את השישי-שבת שלך עבורי, אז ביי". "רגע!, רגע!" כלבלבי הפציר: "אולי, בכל זאת…" בחוסר סבלנות בולט לעין קטעתי אותו ואמרתי "בן-אדם, תעשה לי טובה, בוא נסכם שאתה מטריד אותי פעם אחת בערב, אוקי? ולדעתי, הפעם הזו הגיעה לקיצה. ביי!". התרחקתי במהירות ונשמתי לרווחה. הסשן הראשון התחיל בכיכובם של קפטן נימו (יש קשר לסרט?) ועיליל. כמו הצגת פרינג', הסשן התנהל על הבר (!). קפטן נימו הניח את עיליל על הבר וכפת אותה באזיקים בידיים וברגליים. היה מחמם לב לראות שקפטן נימו משקיען, שכן הנוזל הצהוב שהשתמש בו למשוך את גופה של עיליל הוא ג'ל מתחמם בטעמים ועולה לא פחות מ- 128 שקלים! (אל תטרידו את מנוחתכם בשאלה איך אני יודעת). כמו שהקעקוע הנמצא בפנים ישבנה של עיליל אומר- הכל בחיים זה יין ויאנג (כמה פוסט-מודרני) כלומר- הכל מאוזן, באופן הרמוני למדי הסשן נע בין כאב ורוך, גסות ועדינות. קפטן נימו הכה בשוטים למיניהם, אך גם נישק. סטר אך גם ליטף. ברגעים מסוימים הסשן הפך ל"עשה זאת בעצמך" ומשתתפים מהקהל הורשו להצליף בעיליל. מהבר, הסשן עבר לבמה, שם קשרו בשנית את עיליל והעלו אותה מעלה. לאחר כמה סטירות, הסשן הפך עורו. עיליל הפכה למלכה וקפטן נימו ספג סטירות. הסשן נגמר במחיאות כפיים סוערות, ואכן אפשר לומר שהיה זה סשן יפה, נקי, מושקע ושוויוני והכי חשוב- רואים שבאמת יש שם אהבה. שמתם לב שעדיין לא שתינו כלום?!, זה הזמן… הזמנתי את הוודקה מנדרין הראשונה שלי להערב (!). הסתובבתי קצת ועליתי למעלה. שם הבחנתי בבחור כבן 40 שהיה נראה מהורהר ורציני יתר על המידה, בתור שגרירת המקום (שלא עושה את עבודתה כראוי) הדבר הציק לי והחלטתי לפתוח בשיחה. "היי" אמרתי במתיקות "אני ג'וסטין, נהנה?" הבחור קימט מצחו ואמר: "כן, כן, אני פשוט חושב". ממ, לחשוב זה טוב. "על מה?, אם מותר לשאול" נדחפתי למחשבותיו. "על המופיעים" ענה. "אוקי, מקווה מחשבות טובות!" המשכתי להציק לו. "כן, וודאי, וודאי…" ענה במהירות. "אז מה אתה עושה בחייך?" שאלתי כמו פולניה אמיתית. "אני מארגן סדנאות העוסקות בפיתוח העצמי, להגיע למודעות גבוהה יותר וכך להשפיע לטובה על העולם" אה, אוקי, זה היה עמוק… יש לנו כאן עסק עם רוחני!. "ממ…מעניין" עניתי, בחוסר תשובה מתוחכמת יותר. הרוחני הבחין שנתקעתי ואמר "על אפקט הפרפר שמעת?". או, וודאי!, אתם יודעים מה אפקט הפרפר אומר?, אם לדוגמא פרפר הפליץ באוסטרליה, בארץ יהיה פיגוע. משהו כזה. העיקרון- שכל דבר שקורה בעולם, לא משנה איפה, יש השפעות חובקות עולם גם הרחק, הרחק, מהריח הלא נעים של הפרפר. לא ממש הבנתי את הקשר בין אפקט הפרפר למופיעים שלנו, לכן שאלתי "אז על מה מנוחתך מוטרדת?, אתה חושב שבגלל המקום מורדים סרביים יפילו איזה שלטון?". "לא!" ענה הרוחני נחרצות "אני תוהה אם המופיעים מודעים למה שהם עושים או לא מודעים כלל, בכל זאת מדובר בהרבה אומץ, את יודעת"… כן, הנהנתי להסכמה, אכן אומץ. השפלתי מבטי לנוכח המבוכה כי ליקוק נעליים גורם לי לדיון אקדמאי בראש. אבל עדיין לא הבנתי את הקשר. "ו…" זרקתי לאוויר. הרוחני שלח בי מבט עייף וענה "אז עולה השאלה אם מי שעל הבמה מודע לכוח ההשפעה שיש לו עלי, עליך וגם מחוצה למועדון, דרכנו, כמו על בני זוגנו". כיוון שהרוחניות ממני והלאה לא הצלחתי לקיים את הדיון המתבקש ובאופן מודע אמרתי לרוחני שאני חייבת לרדת למטה. נפרדנו כידידים, לא לפני שקיבלתי הזמנה לסדנת מודעות רוחנית במיוחד. בדרכי מטה חשבתי לעצמי כי התודעה היא קללה. ככל שאתה יותר מודע, אתה נכנס ליותר פינות מיותרות בחיים. לאחר תהיות עמוקות אלו, הסשן השני התחיל. המלכה נטלי הופיעה עם העבד זרעאי ולאחר שקשרה אותו, הלבישה אותו כבחורה. ממ…אני מבינה שהמחסור בשפחות עדיין ממשיך, או שיש כאן אמרה עמוקה יותר שלא עליתי עליה?. היה מרגש משהו לראות שגם למלכה נטלי איכפת מעינוגו של העבד, שכן, כאשר החדירה לישבנו וויברטור דאגה שיהיה רטט בעוצמה הנכונה שתגרום לזרעאי ליהנות כפליים מכל העניין. הביטחון העצמי שלי הצליח להתערער לנוכח העובדה כי לעבד המדובר היו שדיים גדולים משלי ורגליים חלקות יותר מאשר רגלי בנות מיני. במקביל לסשן הבחנתי בתופעה מעצבנת במיוחד. זוג, שכנראה לא קיבל מספיק חום ואהבה בילדותו, החליט שדווקא עכשיו הוא חייב לרקוד ליד הבמה ריקודי סלסה סוערים. המאורע יכל היה להיות פחות פאתטי אם מוזיקה גותית לא הייתה נשמעת ברקע. הסשן הסתיים, ולפני שהספקתי לומר – וודקה מנדרין- הסשן השלישי התחיל. הופיעו מלכה בתחילת דרכה בשם אלי ושפחה עם יומרות אצולה בשם דיאנה העבד היה רועי. כיוון שהמטר שישים שלי מאותגר כל פעם מחדש ותמיד אני צריכה לעמוד על קצות האצבעות, החלטתי לשבור את המערכת ולעלות לעמדת הדי ג'י לתצפית טובה יותר. אני חייבת לציין שגם מלמעלה וגם מרחוק, איבר מינו של רועי הוא בערך הדבר הגדול ביותר שראיתי בתולדות המועדון. מרוב התרשמות, נשמתי נעתקה ולפיכך יצאתי החוצה לנשום אוויר צח (סתם, פשוט הייתה לי כבר סחרחורת מהסיגריות). כשחזרתי לאחר עשר דקות, גיליתי שחוק מרפי לא הולך לישון בשעות כאלו ואפילו מבקר בדנג'ן. כחמישה אנשים שונים פנו אלי ואמרו כי הפסדתי את 'הפינאלה של הערב'. בחורה מהקהל התערבה באמצע הסשן והעניקה לעבד רועי מין אורלי בחינם עד שהבחור גמר. וואו!. ואני הפסדתי את זה!. למה?, למה החיים כל-כך אכזריים אלי?!. בכל אופן, השעה היתה אחרי חמש ואנשים החלו לעזוב. עייפה ולא שיכורה תהיתי על השפיכה שהצלחתי לפספס. מקווה לראותכם גם בשבוע הבא, להתראות… |
|
|
DanaDomme(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
12 ביולי 2004
עוד..עוד...עוד.....
איזו יכולת כתיבה מרשימה ואיזה הומור מושלם, לא הפסקתי לחייך. מקסים. תביאי לנו עוד כאלה בעתיד. |
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 20 שנים •
14 ביולי 2004
מקווה לקרא אותך גם בשבוע הבא
ובשבועות שלאחריו... 
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
14 ביולי 2004
ואני חושב שהקיום שלך,
דווקא בעקבות ה"חשיבה", איננו מצדיק את מה שכתבת על אותו אדם מבוגר... מעמד פדופילי? סבא? שלב ההוצאה של הסוכריה מהכיס, ששוב מרמז על פדופיליה? במועדון הזה יש לו את הזכות הלגיטימית לנסות את מזלו עם שפחה זו או אחרת. זה שאולי האגו שלך נפגע, שאיש מבוגר ניגש אלייך, זו בעיה שלך בלבד. עשי שימוש לטובה ביכולת הכתיבה המופלאה שלך. |
|
|
blue_slave(נשלט){מאסטר יקיר}
|
לפני 20 שנים •
20 ביולי 2004
צודק
אין ספק שניו בוי צודק.
אולי הרכבת את המשקפיים הלא מתאימות למקום. כל כך רוצה לפגוש בך בעוד שנים כשתגיעי לגילו של "המחזר" |
|
|