Ultra(שולט)
|
לפני 11 שנים •
23 במרץ 2013
שלגי כתב/ה: מצידי שזה יהיה ריבת חלב או תותים בשמנת,
העיקר שזה יעשה לי (או לכל אחד אחר בהתאמה), טוב. מסכים! תותים עם מיץ כוס זה ממש טעים! לעומת זאת אני ממליץ לא להשתמש ביין אדום: זה עושה כתמים בכל מקום., אפילו על הבלטות. 
|
|
|
Brave Dwarf
|
לפני 11 שנים •
23 במרץ 2013
free spirit כתב/ה: אני פשוט לא מבינה מדוע צריך לחלק הכל בצורה דיכוטומית או לדחוף הכל לתוך הגדרות מרובעות. זה משעמם והורס מההנאה.
אפילו על המושג אקסטרים הדעות חלוקות. יש כאלו שעבורם אקסטרים הוא מחטים ויש כאלו שדגדוגים עבורם זה קו אדום שאסור לחצות. ותאמינו או לא, יש אפילו כאלו שעבורם לכרוע על הברכיים זו משימה קשה כי "זה לא נוח"... אין מי שקובע מה אקסטרימי יותר ומה פחות. זה לא הופך שימוש במחטים לבדס"מי יותר או דגדוגים לפחות. לפחות כמו שאני רואה את זה, מה שחשוב זו ההנאה של שני הצדדים מהפעילות - ולא לסמן "וי" ברשימת פעילויות בדס"מית רק כדי להרגיש יותר מאגניבים או, סליחה, בדס"מים "אמיתיים". זה מזכיר לי את הדיונים חסרי התכלית על מי הוא דום מסוכן. מה שהיא אמרה. אני חושב שהניסיון להגיע ל"אקסטרים" ולחצות אותו ואפילו ליצור מיני תחרות בנדון, הוא אנושי. רובנו שואפים לעשות דברים מיוחדים שאחרים לא עשו, או מעטים עשו, ומימושם מהווה עבורנו כרטיס כניסה לקבוצת אליטה של אלה שטעמו את העולם בכפית גדולה יותר (או במצקת). כאדם שחי כל חיו על הקצה מרוב הבחינות, וניזון מאדרנלין ברמה של התמכרות, אני לא יכול שלא להזדהות עם כך. אך איני יכול להבין את הצורך האנושי הזה, ו/או להזדהות עמו, כשהוא חודר את תחום החיים האינטימי. מצד אחד לגיטימי לשאוף לאקסטרים ול"יותר" כי האקסטרים הוא זה שעושה לנו טוב (אדרנלין וגו'), מצד שני, כאשר מבססים מערכת יחסים אינטימית על כיבוש פסגות ועל תחרות (עם עצמנו או עם אחרים), מערכת היחסים מאבדת מערכה. |
|
|
| כלבה כוסית(נשלטת) |
לפני 11 שנים •
17 באפר׳ 2013
כל אחד
והאקסטרים שלו
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 11 שנים •
17 באפר׳ 2013
אני מסכימה עם כ-ו-ל-ם. מסכימה שכיבוש הפסגות לפעמים מקלקל את הזוגיות. מסכימה שמה שחשוב הוא ההנאה ולא ה"הנה, אני אקסטרימי". ובכל זאת, יש לי חמימות בבטן כשאני עושה דברים שהחברות שלי לא עושות. זו הנאה בפני עצמה, להחזיק סוד אינטימי.
אפילו אם זה סוד קטן, הכי קטן. זה חלק מהעניין בתחתונים נורא יפים, למשל. גם אם אף אחד לא רואה. זה מתחת לבגדים ואני יודעת שזה שם וזה נעים. סימנים, עקבות מסשן. לא מזמן דיברנו על זה. זה נעים, לדעת שמתחת לבגדים מסתתרת עדות לאמש. אני אוהבת להחליף מבטים עם בעלי משני קצוות החדר, כשאנחנו במפגש חברתי, לשדר בעיניים מסר פרטי, רק שלנו. כשעושים את הדברים רק בשביל התחושה הזאת, כן, זה פתטי. כשזה מה שגורם לנו להרגיש מיוחדים, כן, יש בזה משהו פתטי. לפעמים אנחנו עושים כזה סיפור משטויות. לפעמים מישהו פה נכנס לשוק כשהוא מגלה שזוגות ונילים עושים אנאלי, והשוק הזה באמת מצחיק, לא? רק אותי זה מצחיק? 
"אקסטרים" זה לא משהו לשאוף אליו, ואני לא אוהבת את השאלה "מה הכי אקסטרימי שעשית". מה שבשבילי מטורף לגמרי, לאחר הוא סתמי. ולהפך. אז אני לא יודעת מה לענות. אני כן יודעת לענות על - מה היה הכי מרגש, או הכי מחוץ לקופסה שלי. אבל לקחת משהו שעשינו ולומר לעצמנו "וואו, איזה טירוף" - זו לא המטרה, אבל זה בהחלט חלק מהכיף בשבילי. לפעמים זה קצת פתטי. אבל גם להיות "קול" לגבי הכל זה קצת פתטי. כל דבר אפשר להפוך למעפן אם מסתכלים עליו ככזה. במיוחד את הרגעים בהם אנחנו מתרגשים, מתלהבים, מעיזים - שם הסיכון הכי גדול שלנו "לצאת פתטים". זה הכי מביך, להתרגש נורא. גם להתגרות מהשפלה יכול להיות פתטי, אז מה, לא נתרגש מזה? כל דבר יכול להיות. לפעמים אנחנו מתרגשים מהדברים הכי פתטים. יש המון דברים שהם דביליים כשאתה מחוץ לרגע, אבל מלהיבים כש"נכנסים לזה". אפשר לראות את זה במשחקי חברה, כשתמיד יש את זה שלא מוכן להשתתף כי זה לא מגניב. נראה לי שהתרחקתי קצת מהנושא. בגדול, מה שרציתי לומר הוא - הרבה פעמים ההבדל בין "פתטי לגמרי" לבין "מלהיב בטירוף" הוא רק נקודת מבט. זה איך שמתסכלים על זה. רוב הזמן אני נורא "קולית" לגבי בדס"מ. כששואלים אותי - כולי נונשלנט. הכל "בקטנה", הכל "לא כזה סיפור". ובאמת זה לא כזה סיפור. אבל פה, איתכם, אני יכולה להתלהב מהרגע הכי קטן, הכי חסר משמעות לעולם החיצון. |
|
|