"לב של שפחה"

"לב של שפחה"

עוֹלָם • 26 במרץ 2013

פורסם בבלוגי כאן: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=374345&blog_id=46542

מפרסמת גם בפורום כי אני סקרנית לשמוע מה דעתכם, דיירי הכלוב משני צידי השוט, שאינם מחוברים לבלוגי.

***

גילוי נאות: לא אני כתבתי את הפוסט להלן. קראתי אותו באתר אחר וכל כך התחברתי אליו, זה כל כך מדבר אל כל נימי נפשי ואל הסיפור האישי שלי, שביקשתי את רשות המחבר לפרסמו, והוא הסכים. סליחה אם התרגום קצת עקום לפעמים, עשיתי כמיטב יכולתי לשמר את המשמעות המקורית של הטקסט.

***

אישה שיש לה "לב של שפחה" נולדה עם נטייה חזקה לכניעה, בין אם היא מודה בכך בגלוי או לא. היא רוצה למסור את כל השליטה עליה ולשרת אדם אחר בכל ישותה. שום דבר פחות ממחויבות מוחלטות לא מרגיש לה נכון. מסירותה, לגבר הנכון, תהיה מושלמת כמו כל חסיד דתי אדוק אך ללא דוקטרינה. מסירותה תהיה יוצאת דופן, פשוטה וממוקדות. היא תרגיש חופשיה ושלמה רק כשהיא בכניעה מוחלטת לגבר שהיא יכולה לבטוח בו לחלוטין. הכניעה מרגיעה אותה, והיא מרגישה בטוחה, מוגנת ואהובה מתוקף הקשר והחיבור העמוק עימו. עם זאת, כמעט תמיד, אי אפשר לראות את כל זה בהתבוננות מבחוץ.

בחייה הוניליים היא נתפסת כחזקה, בטוחה, נועזת, אגרסיבית, מובילה, מאתגרת, להוטה, וכו' במילים אחרות, עושה רושם שהיא דומיננטית. אנשים מסתכלים אליה כאל אחת מוכשרת שמובילה את הקבוצה, כי היא תמיד יודעת לאן ללכת, וכו' אבל, בתוך תוכה, היא שונאת להיות ככה. זה צורם לה עד ליסוד. למעשה, היא מתנהגת כאילו היא עצמה המאסטר שהיא חולמת שקיים, וכל הזמן מבקשת / מקווה / מתפללת ומייחלת לאותו המאסטר שלה שהיא תוכל להיכנע לו לחלוטין.

היא יכולה להוביל ולהיות נועזת ויש לה את כל התכונות הדומיננטיות הללו כי יש לה בראש דימוי של מנהיג דומיננטי, אדון ומפקד שהיא כל כך רוצה ומשתוקקת למצוא. היא באמת, באמת, רוצה שמישהו אחר יהיה אחראי ויגיד לה מה לעשות. אבל בהיעדר הנוכחות, היא ממלאת את תפקיד הכח השולט בעצמה, תוך שהיא מאמצת נפשית את דמות המאסטר המיוחל שלה. לאף אדם, אפילו לא למאסטר עצמו, יש הבנה טובה יותר של מה שהמאסטר צריך להיות יותר מאשר אישה שיש לה "לב של שפחה".

מכיוון שהתשוקות הכנועות שלה נחשבות לעתים קרובות כסימן לחולשה או אפילו לסממן של מצב פסיכולוגי רעוע על ידי מי שלא מבינים אותה, היא נותנת לעצמה הרבה צידוקים לרצונות שלה. היא אומרת לעצמה שהיא עייפה מלהיות אחראית כל הזמן, ושכשהיא נותנת למישהו אחר לקחת את המושכות ולהוביל אותה לזמן מה, זהו סוג של הרפיה עבורה. לחלופין, היא עשויה לומר שהיא לא באמת טובה בלתכנן ושזה יהיה הרבה יותר טוב לכולם אם היא תיתן למישהו אחר להחליט. לפעמים היא תגיד שהיא רק משחקת משחקי תפקידים בחדר השינה, שהיא נהנית מזה אבל שהיא לא "באמת ככה." או, היא מכחישה זאת לחלוטין ואומרת לעצמה לשים בצד דברים ילדותיים אלה ולגדול.

וכך היא משקרת לעצמה כדי להגן על "לב השפחה" שלה.

ויש לה סיבה טובה להסתיר את התשוקות הכנועות שלה. מגיל צעיר היא מתעמתת עם מצבים שמאיימיים על הליבה שלה. מחיר המסירות והכניעה המוחלטות לאחרים הוא להיות חומר מאד פגיע. היא למדה בדרך הקשה שיש מי שיפרש את פגיעותה כחולשה; סביר להניח ההורים שלה או דמויות סמכותיות אחרות בחייה. יש מי שפשוט לא יודעים איך להתמודד עם עומקה של הכניעה וחולפים על פניה בשתיקה, אולי האחים והאחיות שלה. יש מי שמבקש לעזור לה להשתנות, ולהפוך למשהו שהיא לא, אולי חבר או חברה וניליים. יש מי שבאנוכיות מזינים את עצמם על חשבון כניעתה בלי להחזיר מאום מליבם: אולי מאהב או בעל. אבל היא התמודדה עם כל המצבים האלה ושיכנעה את עצמה שזה נבון להגן על עצמיותה הפגיעה. היא לא דבר קטן וחלש, אחרי הכל.

בליבה היא יודעת שהיא קשוחה וחזקה ושנדרשת גדולה אמיתית להיכנע ולמסור את כל מה שהיא למישהו אחר. יש לה שפע אנרגיה, מיומנויות מושחזות, היא הקדישה זמן וחינוך בעצמה, ונמצאת בשאיפה מתמידת לשיפור עצמי, כדי שבסופו של דבר היא תימצא כמתנה ראויה לזה שהיא תקרא לו מאסטר. כמו חייל, היא אומנה אך ורק כדי להיות ברשותו של המלך שלה. היא מבקשת כיוון, מטרה, ייעוד ויש לה הכשרונות, ושכישוריה ומשאביה, וכל האנרגיות שלה יופנו לגורם שהיא תלך אחריו בגלל מסירותה למנהיג שלה.

___________________________________________________________________________________________________________________________________


אבל מעבר לכל האינטראקציות הללו שלימדו אותה להסתיר את הכניעה העמוקה שלה, יש שתי דמויות מיתיות המושכות יותר ב"לב השפחה" שלה. הם כמעט היינו הך, פרט לכך שאחד מוביל להרס שלה ואחר לאקסטזה האולטימטיבית שלה. הם ה"בהמה" ו"הלוחם".

ה"בהמה" הוא המתעלל האכזרי שאורב לבני מינה במיוחד, פושט על רצונה הייחודי לרצות ולהיות מהנה, מרמה אותה לכניעה לא בחכמה כדי שיוכל לטרוף אותה, איבר אחר איבר, ולהשאיר אותה כערימה שבורה וללכת לרדוף אחר הקורבן הבא שלו. באופן מוזר, זה מדליק אותה. היא מפנטזת על אונס, חוסר אונים מוחלט ואפילו הסלידה והאלימות שבמעשה היא ארוטית. למרות שהיא לא הייתה רוצה אונס ממשי בחיים האמיתיים, הפנטסיה מתדלקת את תשוקתה לאי-הסכמה מוסכמת (consensual non-consent).

ה"לוחם" הוא המפקד האכזרי שאורב לבני מינה במיוחד, פושט על רצונה הייחודי לרצות ולהיות מהנה, מפתה אותה לכניעה בחוכמה כדי שיוכל לאנוס אותה, איבר אחר איבר, ולהשאיר אותה בטירוף נלהב ורק אז יצווה שהיא תמלא בקשותיו בתמורה. באופן מוזר, גם זה מדליק אותה. היא פינטזה על השפלות ושהוא אומר לה מה לעשות בפירוט מייסר כאילו הייתה טיפשה (אבל היא לא!). למרות שהייתה מאוד רוצה לנסות את זה בחיים האמיתיים, זה נשאר בגדר פנטזיה שהיא רוצה שמישהו יתדלק.

מצד אחד, ה"בהמה" יכול להפחית אותה לכדי שום דבר, והיא מוצאת את זה ארוטי בגלל שהיא חשה עצמה חזקה, ולמרות זאת הוא השתלט עליה אפילו עד לנקודה השבירה .. הכניעה המוחלטת. מן הצד השני, ה"לוחם" האכזרי שבקלות גובר עליה, במקום להרוס אותה, הוא משתמש בה להנאתו, מספק גם לה הנאה, ומביא סדר, מבנה ומטרה לחיים שלה. היא יודעת שה"בהמה" שהיא נמשכת אליו לא טוב עבורה, ולכן היא מבקשת את ה"לוחם" איתו היא תזכה להרבה יותר טוב. הבעיה שהיא תמיד ניצבת בפניה: איך מבדילים בין ה"לוחם" לבין ה"בהמה"?

לכודה בין שתי דמויות מיתולוגיות אלה של נפשה, היא מפלסת את דרכה בחיים, מסתירה את "לב השפחה" שלה, מתנהגת כאילו היא הייתה המאסטר עליו היא חולמת. זהו מנגנון ההגנה שלה. אם היא הייתה ניצבת מול "בהמה" או "לוחם" - היא יודעת שהיא לא מסוגלת להתנגד לאף אחד מהם, לטובתה או לרעתה. אבל כל מה שהיא משיגה על ידי מסכת ההגנה הזו היא טישטוש העצמי האותנטי ביותר שלה ומהות כוחה.

___________________________________________________________________________________________________________________________________


זה בטבעה של אישה עם "לב של שפחה" שהיא מתקרבת ונפתחת לאט לגבר. כל מה שהחיים לימדו אותה אמר לה לשלוט על מנת להגן על הליבה הפגיעה שלה, ועם זאת, היא משתוקקת להיכנע לחלוטין. היא נזהרת, וכל הזמן על המשמר בפני ה"בהמה" ו"הלוחם". היא מושכת גברים שהיא חושבת שמתאימים. היא עושה את שיעורי הבית שלה, מתקדמת לאט ונכנסת לתוך מערכת יחסים שנראית מבטיחה, ואז נאלצת להתמודד עם שני חששותיה הגדולים ביותר:

מה אם הוא ה"בהמה"?
מה אם הוא לא "הלוחם"?
הפחדים האלה יבואו לידי ביטוי בחייה של אישה בדרכים רבות. הבעיה היא שה"בהמה" וה"לוחם" הם בסך הכל ארכיטיפים מיתולוגיות. היא מעולם לא תפגוש אף אחד מהם. מי שהיא כן פוגשת הוא אדם רגיל ואם יש לה מזל אדם יוצא דופן. אבל, איזה סוג של גבר בפועל (בניגוד למיתולוגיה) היא באמת צריכה לחפש? אחד עם "לב של מאסטר" כמובן.

___________________________________________________________________________________________________________________________________


איש עם "לב של מאסטר" הוא מכוון מטרה, חסר פחד וחסר רחמים במרדף אחר מטרותיו. הוא מונע לשלוט ולהצליח בכל תחומי חייו. הוא בטוח בעצמו, פשוט, ישר, טוב לב, ממושמע וקפדן. הוא מבקש לכוון אחרים לטובתה של הקבוצה הגדולה יותר. יש לו ראייה מעבר למה שאחרים יכולים לראות. הוא המפקד של ספינה משלו וכל מי שמפליג איתו.

בדיוק כפי שהיא הייתה מונעת להכין את עצמה לקראת המאסטר שלה, מניע אותו להכין ארמון שבו שיפחתו תהיה בטוחה. איש עם "לב של מאסטר" מבקש אישה עם "לב של שפחה" בדיוק כפי שהיא מבקשת אותו. כל ניסיון שלו לשלוט בעולם הוא בשבילה ולמענה, כדי להגן עליה, כדי ליהנות ממנה, וכן גם להשתמש בה. עוד לפני שהוא פוגש אותה, עצם המחשבה על בעלות עליה מתדלקת כל פעולה וכל בחירה שלו בחיים. אישה עם "לב של שפחה" היא מהות המוטיבציה עבור גבר עם "לב של מאסטר". אם הוא מאבד אותה, או אפילו מפסיק לרדוף אחריה, מפרשי ספינתו נופלים שמוטים מהיעדר רוח והוא צף לו באדישות. בלעדיה, מפעל חייו הוא חסר השראה. איתה, הוא אנרגטי ותכליתי.

תיאור זה של אדם עם "לב של מאסטר" אולי נשמע כמו "הלוחם". ברור. אחרת, האישה עם "לב של שפחה" קרוב לוודאי לא הייתה נמשכת אליו בכלל. אבל יש אבחנה אחת שהיא המפתח. "הלוחם" צריך אישה עם "לב של שפחה" לכל הפוגה, למען נוחות ותשומת לב שהיא תיתן לו. לכל כיבושיו, היא היא גמולו. היא היא שהוא חוזר הביתה אליה ושלמענה נלחם. הוא יצווה אותה כי הוא מרגיש שמגיע לו גמולה על כל מאמציו. למרבה הצער, הצורך הזה הוא בעוכריו. כי על מנת שהיא תתחייב לכניעה מוחלטת, היא לא יכולה להיות נחוצה לו. כדי להשיג את טוהר המסירות שהיא מבקשת, הוא לא יכול להיות מוחלש על ידי נוכחותה, אלא רק מחוזק.

איש עם "לב של מאסטר" לא צריך אישה עם "לב של שפחה". הוא רוצה אותה. היא רכוש אנושי יקר ערך במיוחד עבורו, אדם שהוא מעריץ, מכבד, ומטפל בה היטב. כמו כל נכס שבבעלות, רצונו להגדיל את שוויה עבורו, ולכן הוא מלמד אותה איך לשרת בתפקידים שונים (לשמחתה הרבה שלה). בעוד אחרים מתפעלים ממנה מאוד בגלל הרצון העז שלו אליה, אישה עם "לב של שפחה" מרוצה ביותר במערכת יחסים שבה אין בה צורך. המנגנון הזה שומר על חתירתה המתמדת לרצות, לתפקד היטב, להיות שימושית ולשרת. במצב הכנוע הזה היא מאושרת, יודעת את מקומה, משתמשת בכישוריה, מוצאת דרכים חדשות כדי לרצות את בעלה. תמיד קיימת האפשרות שהוא יפסיק לרצות אותה, ומכיוון שמלכתחילה לא היה זקוק לה, היא עשויה למצוא את עצמה יום אחד משוחררת. היא לא תופסת את זה כאיום, היא לא הייתה רוצה שזה יהיה אחרת. מסירותה אליו אינה יכולה להיות מוחלטת, ללא האפשרות שזה לסיומו. במבנה זה שאיש עם "לב של מאסטר" יבנה, יכולה אישה עם "לב של שפחה" למצוא את המקום המיוחל של כניעה מוחלטת.

___________________________________________________________________________________________________________________________________


כששני הלבבות האלה נפגשים יש הכרה הדדית מיידית. הם מייד מרגישים נוחים אחד עם השניה, ובאופן מוזר, כאילו "בבית". במהירות רבה יותר מאשר בכל אחת ממערכות היחסים הקודמות שלהם, הם מגלים שהם יכולים לסיים את מחשבותיהם האחד של השניה ושיש משהו שלוחץ על שניים להיות ביחד. בזהירות הם לומדים להכיר אחד את השניה ולבנות אמון הדדי. אבל הם חסרי סבלנות. הם יודעים שהם צריכים לעבור את מסלול היחסים הטיפוסיים והפרוטוקול, אבל שניהם כבר יודעים את התוצאה. לאחר שהחששות הראשוניים נרגעים, אחרי שהאמון נבנה, לאחר שהבטיחות כבר מובטחת, ואחרי שהאופי והתעוזה נבדקים, מגיעה נקודת המפנה.

היא תהיה שלווה לגמרי, תיכנע ותשרת ללא דופי. הוא יהיה רגוע לגמרי, בבעלות מוחלטת ושליטה מושלמת. הרגע הזה של הכניעה המוחלטת הוא לא פחות מקסם. להתחייב ב-100%, לקבל את אופיינו באופן מלא, לאמץ את היין ויאנג של החיים האלה, זה פשוט קסם נדיר ויפה וכאשר זה קורה - כולנו צריכים לחגוג את האיחוד של זוג כזה.

Where's the beef?

RIS • 27 במרץ 2013

.
הבעיה הגדולה של הקטע הזה היא שהוא כתוב טוב. (וגם התרגום מושקע וטוב). ולמה זו בעיה? כי הקטע עצמו פחות טוב. וזו שוב הוכחה שהדרך לגהינום רצופה כוונות טובות. ואני מתכוון לכך שאין תרחיש אמיתי שמיוצג על ידי הכתיבה הטובה.
המילים יפות. הקונסטרוקציה כוזבת.
המחבר השקיע מאמץ גדול וניסה לזקק ולמצות ולהציג ניתוח שמסביר מהי "השפחה האמיתית" ומהו "האדון האמיתי" (ועל כך מגיעה לו הערכה).
אלא שאין באמת דרך לעשות את זה. אבל גם לו זה היה אפשרי – כ א ן זה לא הושג. ההיפך. המטרה הוחטאה.
ולמה לא שוכנעתי למרות שרבים מהדברים שנאמרים כאן טובים ויפים בעיני?
כי אין כיסוי לאף טענה. כי עורך טוב היה מוחק את כל המילים "כל", "לחלוטין", "טוטאלית", "מושלמת", "שלמה", "מוחלטת" וכל המופעים הלשוניים הדומים והנגזרות שלהם.
כי הדמויות שמוצגות בנויות מקרטון ובמקרה הטוב מדיקט.
וכי הסטריאוטיפים שמוצגים כאן הם מלאכותיים. מומצאים. חד-גוניים.
וכי אין "לב של שפחה" או "לב של אדון".
יש לב. נקודה.
יש את מה שאני מכנה - "להיות בצד הנכון של הלב" או "לא להיות בצד הנכון של הלב". וזה נכון לכל אדם. אדונים ושפחות included.
ומהצד השני יש את מה שאני מכנה – "כייסי האנרגיה". יש את 'אנשי הסחורה המשומשת' שטבעה איין ראנד. וגם זה נכון לכל האנשים.
והחיים הם כל כך רבגוניים עד כי רובנו מהווים מזיגה כזאת או אחרת של כל הדברים האלה גם יחד.
ובכך אין אנשי עולמות השליטה שונים במאום מאנשים "וניליים" ותעיד הפיסקה האחרונה שמתארת התאהבות, כביכול אופיינית ללב השפחה וללב האדון אבל למעשה – אם מוציאים את כל ה"כל" וה"מוחלטות" ודומיהן – זו התאהבות ככל ההתאהבויות.
(אבל אני מסכים בהחלט שרגע הכניעה הוא אכן קסם צרוף).

ובכל הקטע הארוך הזה לא מצאתי אפילו מילה אחת שתסביר מאיפה בא הצורך הזה בכניעה/שליטה. ואיך נוצר העונג המיני שנוצר כאשר מתקיימת הָכְנָעָה.
ומה התפקיד של סאדיזם/מזוכיזם בתוך יחסי שליטה/שעבוד? האם הם מהות יסודית או רק מנגנונים שמוציאים החוצה צרכים שאינם יכולים להיות מובעים אחרת? ואיך הם מתקשרים אם בכלל ל-"לב שפחה" או "לב אדון"?

וכנראה שבכל אחד יש קצת "לוחם" ויש גם קצת "בהמה". ומה שהופך אותם לאדון טוב (במקום "אמיתי") הוא אם בסופו של יום הם הולכים בצד הנכון של הלב. לפחות רוב הזמן...

בשורה התחתונה, למרות שעשוי להיווצר רושם הפוך, אני שמח על קטעים כאלה על אף ההסתייגויות שהובעו כאן. כמו תמיד, אני מעריך מאוד את המאמץ והנסיון לפענח את הקודים המוצפנים של השעבוד. ובסך הכל כתיבה כזאת (כולל התרגום) רק מעלה כאן את הרמה.

.

ומה שלא ציינת עוד

סירופ​(נשלטת) • 27 במרץ 2013

אני מסכימה עם ריס ולבד מזה, הקטע הזה ארוך.

ארוך מידי.

מצטערת קוהינור, אני עצמי חפרתי פה לא פעם, אבל הטקסט הזה לא ערוך במספריים שהיו צריכות לספר, לקצר ולזקק.

וכן, יש בו ניסיון לומר עלינו, השפחות, משהו מאוד אמיתי, להגיע ללב הענין ולראות אותו, בעיניים

שבהם אני אוהבת לראות את עצמי כשפחה, של ארכיטיפים ודמויות מיתיות.

עבד משועבד{עבד} • 27 במרץ 2013

תקציר הטקסט בשלושה משפטים:
אשה חזקה מבקשת גבר חזק ממנה שיאהב אותה,ידאג לה ויתמוך בה.
כאשר תמצא את אותו אחד( המכונה "לוחם") תהיה ביניהם אהבה.
לעיתים קורה שהלוחם הוא בעצם "בהמה " (גבר חזק אך מתעלל ).

אין בטקסט שום חידוש . זה טבע העולם מאז ומתמיד.